‏הצגת רשומות עם תוויות חירות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חירות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 24 בינואר 2023

פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בֹּא – מאין - כי "טובים השניים מן האחד"?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:




                        ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נכנסים לארמון פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.



ציורי תנ"ך/  " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה  קליין (Cֹ)[ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה  קליין (c)







ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי  תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

:


ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.[שמות י"ג, ח-י]


ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור לחג הפסח/ שער להגדת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציור להגדת פסח/ קערת ליל הסדר מוזהבת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין  (c)


פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת -אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ" [שמות  י' ,א- ה]

השאלות הן:

א] כיצד שכנע אלוקים את  משה להנהיג את בני ישראל?        

ב]  מה הטעם בציווי : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ג] מדוע נאמר דווקא, לפני  מכת הארבה: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"- הרי מובן שהלכו יחדיו?

תשובות.

אלוקים משכנע את משה להנהיג את עם ישראל.

קראנו בפרשת וארא  לאחר שמשה העלה טיעונים על אי כשירותו להנהיג את העם ,

"הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא - שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל  שְפָתָיִם".

בדבריו אל ה' :

א] משה עושה קל וחומר: אם בני ישראל הטרודים בשעבוד קשה אינם מקשיבים לי - כיצד יקשיב אלי פרעה?

ב] המילים: "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" – משמעותן: גם אם אתגבר על כבידות באיברי הקול עדיין יחסר לי כוח הדיבור בפועל, כי המילים הנכונות  אינן עולות על לשוני.

אלוקים שם סוף להיסוסים באומרו: כי  אהרון יהיה לך לעזר, כמו שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: ציווי זה ה' - ציווה  את משה  תחילה באמצעות  "אמירה" שהיא סגנון רך יותר של דיבור שמטרתה לרכוש את לב -השומע ולקרבו לתוכן הדברים, אך כעת ה' פונה אליו במילה: "וידבר" זוהי מילה מחייבת יותר - כאן כבר משה אינו צריך להסס ולשקול את נושא מנהיגותו, אלא רק לציית לצווי ה'.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב מֹשֶׁה אֶל מִצְרַיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה אָחִיךָ! וִימַהֵר אַהֲרֹן וְיֵלֵךְ וְיִפְגֹּשׁ אֶת מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר בְּהַר הָאֱלוֹקִים, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וְיִשְׁמַע אַהֲרֹן, וְיִשְׂמַח בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר ה': עֵקֶב אֲשֶׁר שָׂמֵחַ אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ עַל גְּדֻלַּת אָחִיו הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ וְלֹא קִנֵּא בּוֹ, עַל כֵּן יָבוֹא יוֹם וְגִדַּלְתִּי מֵאֶחָיו וְשַׂמְתִּי עַל לִבּוֹ אֶת עֵדֵי הַחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד וְהָיוּ לוֹ  לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרָיְמָה וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְתָבוֹא גַּם סֶרַח בַּת אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' לֵאמֹר: אָנֹכִי.... פָּקוּד פָּקַדְתִּי... וְיָדְעוּ כִּי גָאוּל יְגָאֲלֵם מֹשֶׁה מִיָּד פַּרְעֹה, וְיַאֲמִינוּ בּוֹ וְיָקְדוּ וְיִשְׁתַּחֲוו"ּ.

נאמר: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"  

רש"ר- בפרשתנו מסביר את חשיבות המשפט: "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" וההסבר הוא :

בֹּא אל ארמונו של פרעה ! בקש אותו להיכנס בתוך הכבוד וההדר של מלכותו , תן באמצעות מכות אלה להוכיח לו: שגם אם היאור, האדמה והארץ  עם כל עושרה הטבעי והשופע  ימשיכו להתקיים - ללא שינוי, אף אדם לא יוכל  להיות הבעלים על כל העושר הזה וליהנות ממנו, אלא רק במצב שאלוקים יחפוץ בכך!

האגדה מספרת:

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר מֹשֶׁה אֶל זִקְנֵי הָעָם: הוֹאִילוּ נָא וְהִלַּכְתֶּם עִמִּי וְעִם אַהֲרֹן אָחִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִיוַּנִי ה' אֱלֹוקֵינוּ!

וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לְזִקְנֵי הָעֵדָה, וְיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, וְיֵלֵךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְהַזְּקֵנִים לָבוֹא אֶל  אַרְמוֹן פַּרְעֹה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הֲלֹךְ וְקָרֹב אֶל הָאַרְמוֹן וְיֶחְרְדוּ הַזְּקֵנִים חֲרָדָה גְּדוֹלָה וְיָחֵלּוּ לְהִשָּׁמֵט אֶחָד, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמְטוּ כֻּלָּם, וְיָשׁוּבוּ אִישׁ, אִישׁ לְבֵיתוֹ בהיחבא. וְיֵרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי ה' וַיֹּאמֶר: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לָכֵן בַּעֲלוֹתָם עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה- וצוותים לָרֶדֶת מִשָּׁם".

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר

את המילים : "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל - מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה , אני אצטרף אליך.

לפני מכת הארבה נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן"

"חזקוני" מסביר: הרי גלוי היה שאהרון היה עם משה בכל דבריו - אל פרעה . אם כן מדוע לפני  מכת הארבה הכתוב מזכיר ששניהם באו להתרות בפרעה ? הסיבה לכך: לאחר שמשה ואהרון הזהירו  את פרעה: כי מכת הארבה תגרום להם נזק רב-הם גורשו מהארמון כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.  כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.  וְכִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת-הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת-יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן-הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת-כָּל-הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה. וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל-עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל-הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה" [ להלן  י', ג'-ז']

משה ואהרון יוצאים משם ,אבל  עבדי פרעה משכנעים אותו להקשיב  לדברי משה ואהרון באומרם:

"עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם..."

לכן בהמשך נאמר: "וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה"

רש"י מסביר: נשלח שליח אל משה ואהרון לקרוא להם לשוב  אל פרעה.

הרמב"ן סובר כדעתו של ה"חיזקוני" וטוען: כי לעולם לא היה בא משה אל פרעה ללא אהרון - כי אהרון היה המליץ, אך בכל זאת הזכיר הכתוב  כעת את שניהם שחזרו יחדיו אל פרעה ,לאחר שגורשו  מהארמון וכעת התבקשו לשוב אליו.

זהו מקרה יוצא דופן כי זה לא נעשה  בכל המכות.

לעניות דעתי, נאמר: "ויבוא משה ואהרון" ולא כתוב  "ויבואו" כי הם היו  כאיש אחד בלב אחד!

משום כך, שרתה עליהם השכינה  וכך שליחותם - לשכנע את פרעה - הייתה מאוחדת , מוצלחת , מבורכת ומעוררת התפעלות!

פרשה זו מלמדת אותנו: איזו הרמוניה נוצרה אצל  שני המנהיגים - האחים : משה ואהרון  בזכות הליכתם יחד  והסיוע ההדדי איש לרעהו ומתוך כך זוכים לסיוע אלוקי..

שלמה המלך  החכם מכל אדם [במגילת  קהלת]  מזכיר את נושא השותפות בשניים ומעלה את חשיבות הפעולה  ביניהם - לקראת אותה מטרה: אם יפלו שניהם בלכתם - האחד יקים את חברו וכל שכן אם ייפול רק אחד מהם!

לפיכך - יקנה לו אדם חבר ויישא לו אישה.

מכאן , ברור לכל אדם בר דעת כי ניתן להגיע להישגים רבים באמצעות שניים כאשר השכינה שורה ביניהם.

כדברי דוד המלך: " הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים קל"ג, א]

לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן  לראות את חשיבות שיתוף הפעולה של שני המנהיגים הדגולים ההולכים בדרך ה' וממלאים יחדיו שליחות אלוקית - במטרה להוציא את עם ישראל ממצרים  משעבוד לגאולה, בסייעתא דשמיא רבה.

יפים וחשובים דברי קהלת:

"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם .  כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ" [קהלת ד, ז']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 18 בפברואר 2020

פרשת משפטים- עבד עברי- מיהו?כיצד יצא לחופשי?/ מאמר מאת: אהובה קליין..

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  משפטים- עבד עברי, מיהו? כיצד יצא לחופשי?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ העבד ואישתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עבד עברי יוצא לחופשי ואדונו מעניק לו מתנות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אמה עבריה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]


ציורי תנ"ך  שומר חינם/ ציירה: אהובה קליין (c)


Biblical  paintings




Keeps no money on  dishes



ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:

אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
 


ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני בשנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג,כ"ג]



ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת משפטים פותחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.  כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.  אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ". [שמות  כ"א, א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע הפרשה  מתחילה במילים: "ואלה המשפטים" – ב: וו החיבור:?

ב]  מיהו עבד עברי ומה  הנוהל בזמן יציאתו לחופשי?

תשובות.

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים"

על פי רש"י:  המילה –"ואלה" – בתוספת וו החיבור באה ללמדנו " מה עשרת הדברים שבפרשה הקודמת- מסיני הרי גם המצוות שניתנו כאן - הם מסיני, הרי דברי רש"י תמוהים , האם מישהו היה מעלה בדעתו שדינים אלו שנאמרו בפרשה -  אינם מסיני?

על שאלה זו עונה: רבי יצחק מאיר מגור[בעל " חידושי הרי"ם"]  רצה כאן רש"י    להדגיש שאפילו המשפטים המובנים לכל בר דעת ע"פ השכל וההיגיון, הרי עיקר כוחם הוא מטעם שניתנו לנו על ידי הקב"ה בהר סיני.

עבד עברי.

נאמר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם".   מדובר בעבד יהודי , לפי  ההלכה  התלמודית, עבד עברי- הוא גנב שאין בידו להחזיר את שווי הגנבה , לכן הוא נמכר על ידי בית דין כתשלום על גנבתו באמצעות עבודתו אצל אדונו.

אפשרות נוספת : יהודי שמוכר את עצמו מרצונו מחמת  הדחק בו הוא מצוי, אין לו פרנסה, אחרי שש שנות עבדות יצא לחופשי ללא תשלום כסף פדיון.

"אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא"

בספר החינוך נאמר:" משורשי מצווה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר - עם קדוש מלא ומעוטר בכל מידות טובות ומעולות, כי מתוך כך תחול הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המידות המשובחות בעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר הכתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן לקבלה.

ה"כלי יקר" מסביר: הטעם בהתחלת כל הדינים-דווקא בנושא: שילוח העבד אחרי שש שנות עבדות  לפי שהדיברות מתחילים: "אנוכי  ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" לכן יש להדגיש: כשם שהיהודי היה עבד במצרים וה' נתן לו חירות ופדה אותו מבית עבדים ,כך מוטל על האדון לקרוא דרור וחופש לעבד הנמכר בגנבתו ,שהרי גם  ישראל נמכרו בגניבת יוסף שמכרוהו השבטים והתגלגל הדבר באופן שירדו גם הם למצרים לבית עבדים ואף על פי חן יצאו לחופשי -כי כך גם הם ,לרבות עבדיהם ,ישלחו לחופשי.

רש"י מסביר: אם העבד הגיע לבדו אל אדונו ללא  אישה, אלא עם בגדיו בלבד, אין אדונו מוסר לו אישה כנענית להוליד  ממנה עבדים. [מסכת קידושין ב', א]

אבל, "אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ".

אומר רש"י: מדובר באישה ישראלית  והקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] אומר : ההלכה מלמדת: כי אין להפריד  את האישה מבעלה בתקופת העבדות כאשר  העבד אינו יכול לפרנס את אשתו ובניו, האדון חייב לספק להם מזונות ולינה

ראיתי על כך הסבר מעניין –בצורת משל ונמשל [בספר: "מטה שמעון"]:

אם אדם בעולם הזה חי ללא  קיום תורה ומצוות –בגפו, גם בסוף חייו יצא מן העולם ללא זכויות ! אך אם היה העבד  נשוי לאישה- יצא לחופשי כעבור שש שנים בשנה השביעית לחופשי יחד עם אשתו.

התורה נקראת: אישה, לפי שנאמר: "תורה  ציווה לנו  משה מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה, כלומר התורה מלווה את האדם לאחר פטירתו כפי שנאמר: "בשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם, לא כסף, ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד  שנאמר:  "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו, כ"ב] המשמעות היא: על ידי קיום התורה הלכה ולמעשה- יזכה היהודי ללכת בדרך הישר ולא יטעה בדרכו [כך נאמר: בזוהר הקדוש ,פרשת וישב, קפ"ה]

כל מי שעוסק בתורה  לשמה, כאשר נפטר – התורה מלווה אותו- הולכת לפניו ומכריזה עליו ומגינה עליו, כדי  שלא יתקרבו אליו בעלי הדינים וכשגופו של האיש הצדיק בתוך קברו, גם שם התורה מגינה עליו וכאשר נשמתו עולה לשמים – למקומה, היא עולה בליווי התורה - ההולכת לפניה, וכמה שערים חזקים נהרסים מתוקף התורה - עד שזוכה הנשמה להיכנס למקומה וגם שם התורה שומרת עליו עד  בוא הגאולה ותחיית המתים. מלמדת עליו סנגוריה לכן נאמר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ....." כדברי שלמה המלך.

משל- שלושה אוהבים יש לאדם במהלך חייו: בניו, נכדיו, ממונו ומעשיו הטובים והנה  כאשר עומד סמוך לפטירתו- קורא לבניו ופונה אליהם בבקשה: בואו הצילוני מדין  המוות הרע הזה והם עונים לאביהם: אינך יודע שאין שלטון ביום המוות?, נאמר:

"אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ": (תהלים פרק מט פסוק ח)

רד"ק מפרש:

"אח לא פדה יפדה איש - מה יועיל עושרם ביום המיתה? כי לא יוכל לפדות איש את אחיו מן המוות בכל עושרם , ולא יוכלו לתת כפרו לאלוקים , אשר מאתו החיים והמוות".

גם שלמה המלך אומר:

"לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת": (משלי פרק יא פסוק ד)

רד"ק מסביר:

"לא יועילם הון ביום עברה - כלומר: לא יועיל לרשע הונו ביום  שיתעבר האל עליו ויפקד עונו , והצדקה שעשה הצדיק תצילנו ממיתה. ממות - שלא ימותו מיתה משונה".

כאשר אדם זה אינו מצליח בכל אלה שיצילוהו, אוסף אליו את מעשיו הטובים והם עונים לו: לך לשלום, אנחנו נלווה אותך ונקדים אותך כפי שאומר ישעיהו הנביא: "וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ: " [ישעיהו  נ"ח, ח]

הרד"ק מסביר שביום המוות - רק המצוות שהיהודי קיים בחייו יצמיחו לו טובה וילוו אותו  גם לעולם הבא.

כאשר תמו שנות העבדות יוצא העבד לחופשי בשנה השביעית,

אך , אין לשלוח את העבד העברי בחוסר כל, אלא להעניק לו מכל טוב- כמו שנאמר: "כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ. וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם.  הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:  אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ.  [דברים ט"ו, י"ב - י" ט"ו]

הרלב"ג  מפרש:

"לא תשלחנו ריקם" (לעיל , יג) , ידענו שכיון שלא שלחו ריקם , יֵצֵא. ואולם הודיע בזה המקום - כי לפי עושר בעל הבית יהיה שעור זאת ההענקה".

במילים אחרות האדון משלח את עבדו  בידיים מלאות- על פי גודל עושרו –יעניק לו את  מתנתו.

ר' יוסף בכור שור טוען :לא תשלחנו ריקם - שהרי ב'מכרוהו בית דין' הכתוב מדבר (קידושין טו , א) , ואין לו כלום , ובמה יתפרנס? לכך צריך הענקה מן אילו שלשה מינין: צאן , גורן ויקב - לחם , בשר ויין".

לפי  פירוש זה, האדון חייב גם לדאוג לעבד היוצא לחופשי- שיוכל להתפרנס בכבוד בהמשך.

לסיכום, לאור האמור לעיל, עבד עברי, הוא אדם שגנב ומכר עצמו לעבדות-  מהטעם  שאין ביכולתו להשיב את הגניבה , או נקלע לעוני  ואין ביכולתו להמשיך להתקיים ללא עזרה.

בתום שש שנים יצא לחופשי בתחילת השנה  השביעית - באופן שהאדון יעניק לו מתנות באופן מכובד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר