‏הצגת רשומות עם תוויות חטא העגל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חטא העגל. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 19 בפברואר 2019

חיפזון העם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חיפזון העם

 שיר מאת: אהובה קליין ©



בתום ארבעים יום

כשל העם עד תום

שש שעות חלפו

חיש  סבלנות איבדו.



החיפזון עלה לרקיעים

איה משה? שואלים

לפתע השטן הופיע

במוחם השתעשע.



חשכה ואורה ערבב

את עיניהם סובב

מיטת משה  הציג

ובכך  להם הזיק.



כהרף עין  ציוו אהרון

שיצילם  מזה האסון

קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים

אותו נעבוד באמת ובתמים.


 הערה: השיר בהשראת: פרשת כי תישא [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 27 בפברואר 2018

פרשת כי תישא- השבט שלא חטא בחטא העגל?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת: כי תישא - השבט שלא חטא בחטא העגל?

מאת: אהובה קליין.
 ציורים שלי על הפרשה:




ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד





ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד




ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c)


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)



ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  "ושלחתי לפניך מלאך..."/ ציירה: אהובה קליין(c)



נושא המובא במרכז הפרשה, הוא חטא העגל ובתום מעשה זה  בודק משה, מי  אמונתו איתנה בה' כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה -אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.  וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה, כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ, וּבְאָחִיו--וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה.  וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם.  וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב.  וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.  וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם.  וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן". שמות  ל"ב, כ"ו- ל"ה]

השאלות הן:

א] מיהו השבט שלא חטא בחטא העגל?

ב] מה הייתה כוונת משה  במילים: "מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".


תשובות.

שבט לוי - לא חטא בחטא העגל.

 על פי דברי הכתוב ,השבט היחידי שלא  חטא בחטא העגל, היה שבט לוי:  "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי".

רבינו בחיי מציין: את דברי קורח ואנשיו שאמרו  למשה ואהרון: "כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל"   [במדבר ט"ז, ט]

על פי הרמב"ן: על ידי שבט לוי - נתקדש שם ה' בפרהסיה כשם שחיללוהו ישראל בפרהסיה, כמו שכתוב: "ולֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם".[ויקרא כ"ב, ל"ב]

 על פי זה,  עוון חילול ה' שעשו ישראל, מנגד ישנו קידוש ה'  על ידי שבט לוי.

רש"י אומר: כי עצם העניין שכל שבט לוי הגיע אל שער המחנה- מוכיח: שכל שבט לוי היה כשר ולא חטא!

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ] מסביר: משה עמד בשער המחנה לאחר  חטא העגל, היות והוא הבין: כי הדבר הדחוף ביותר שצריכים לעשות: להחזיר את מרות התורה למקומה - בקרב עם ישראל ולהציב לה נציגים נאמנים ותפקידם יהיה: לעמוד בפני ה"קמים" -קבוצה מועטת של שונאי התורה ולהיאבק למען שלטון התורה, ומי שהיה ראוי ביותר לתפקיד זה, היו שבט לוי.

כל אלה שהשתתפו בחטא העגל, בין באופן ישיר, בין אופן עקיף- נגזרה  עליהם כליה, בהמשך ה' אישר את פעולת משה להציל את האומה כולה. ולאחר שהלוויים סיימו את הפעולה שהצילה את כבוד התורה, אמר משה ללוויים: "מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהוָה"-מעתה תמשיכו במלאכת הקודש שלכם שהתחלתם היום, תהיו תמיד עומדים לצד טובת התורה, אינכם זקוקים לציווי מיוחד  כדי להמשיך בדרך הזאת, בכל פעם שתראו מישהו שמחלל את התורה עליכם להושיע את התורה ולעמוד תמיד לימינה. רק מי שיכול להגן על התורה גם כשזה נגד קרובו,  או שאר בשרו -יכול להיות נושא דגל התורה ואף להתייצב  נגד כל העדה ואינו צריך לחשוש  מכך.

אין צורך לצפות למינוי מיוחד מה' אך ה' ייתן לכם תמיד ברכה והצלחה במעשה ידכם.

אותה קנאה שנבעה מתוך לבכם למען ה'- היא תניב פירות רבים.

הלוויים המיתו רק את אותם אנשים שאשמתם הייתה חמורה ביותר, לפי דברי הגמרא[יומא ס"ו] היו אלה אותם אנשים אשר חטאו בעדים והתראה, או שהם הקריבו ממש קורבנות לעגל הזהב. אך  אותם אנשים שהשתתפו באופן כללי בחטא העגל, לא נענשו.

כתוצאה מהעונש - הושבה  מרות התורה למקומה הראוי והובטח  קיומה של האומה בהמשך.

"מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".

רש"ר סובר: שאין הכוונה לתורה כולה למרות שכתוב: "אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". אלא  הכוונה לספר הברית, כפי  שמוזכר בפרשת משפטים:

"וַייִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".[שמות כ"ד, ז]

על  ספר זה אומר רש"י [שמות כ"ד, ז] זהו החלק מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שעם ישראל נצטווו במרה.

רש"ר מסביר: שבספר זה, חקוקים כל אותם אנשים שה' משתמש בהם ככלים להוציא לפועל את תוכנתו. בספר זה יש גם מקום לכל אדם המקדיש את ימי חייו הקצובים לעבודת ה' נאמנה -על פי הכוחות הקצובים ועומדים לרשותו ועושה את רצון ה' בתחום המצומצם של מהלך חייו ,הספר הזה  מנציח כל דמעה אמיתית וכל מעשה ישר והגון וכל מחשבה טהורה כמו שנאמר במלאכי:

"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". [מלאכי ג', ט"ז-י"ז]

נתייחד מקום גם לחיי משה ופועלו ולכן עצם בקשתו של משה למחוק את שמו מהספר ,הבקשה היא: למחוק את שמו של משה מבין רשימת השמות החשובים לפני ה' ,כאן משה מבקש שה' יפטור אותו מן הייעוד שלו בתוכנית העולם.

רבינו בחיי מביא  שלושה פירושים:

א] על דרך הפשט: הכוונה לספר התורה  ורצה משה שה' לא יזכיר אותו בתורה הקדושה. ושלא תינתן על ידו.

ב] על דרך הדרש: קללה היוצאת מפי חכם אפילו היא על תנאי - מתקיימת  וההוכחה: שמשה אמר: "מְחֵנִי..." ולמרות שחטא  העגל התכפר לעם- בכל זאת, נמחק שמו מפרשה אחת בתורה בפרשת "תצווה"

ג] על דרך השכל: "מִסִּפְרְךָ" משה קרא למערכת הכוכבים- ספרו של הקב"ה, כמו שבספר חקוקים אותיות וציורים בענייני חכמה ,כך במערכת הכוכבים חקוקים פרטים על בני אדם ומספר ימיהם בעולם והם חקוקים  שם כמו  בספר,  כפי שאומר דויד  המלך: "גלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם".

וכוח האדם אשר מצוין למעלה במערכת הכוכבים - מציין גם את כוחו של אותו אדם למטה וברגע שכוחו נמחק למעלה – הוא  מת.

כוונת משה הייתה: שאם ה' לא יסלח לפשעם של עם ישראל,  בקשתו : שימחק את כוחו של משה ממערכת הכוכבים ואז משה ימות- היות ואינו  מעוניין לראות אותם ברעתם.

לסיכום , לאור האמור לעיל, המסקנה היא: ששבט לוי כולו, לא לקח חלק בחטא העגל ,לפיכך הוטל עליו לאורך כל הדרך  לשאת את דגל התורה ולהיאבק למענה , ומשה ,כמנהיג נאמן לעם, רצה בכל ליבו שה' יסלח לעם ישראל על חטא העגל  ,עד כדי כך, שאם בקשתו לא תתקבל, עדיף ששמו יימחק מספר התורה, או מספר "הברית"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 4 במרץ 2015

פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?/מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תשא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]



התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:

כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.

כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.  

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם.      [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?

ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?

ג]  מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?

מִפקד עם ישראל.

רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]

ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו  ל"ג, י"ג].

אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני  ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר  לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"

[במדבר ג, ט"ו]

נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"

התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו  כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.

מִפקד זה בא לאחר  חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר  יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו  את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.

נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על  החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.

והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה  הם הנותרים,  כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.

ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.

הבאת מחצית השקל.

ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.

"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים  לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".

לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב  שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.

אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "

מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.

בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.

רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.

רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".

חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?

מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.

רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]

"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]

ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת  דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]

מטבע של אש.

שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?

רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא  אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.

אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.

בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.

לסיכום לאור האמור לעיל.

אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.

ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל  יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.

מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד  במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר