‏הצגת רשומות עם תוויות חטא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חטא. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 28 בספטמבר 2022

שׁוֹפָר עַתִּיק יוֹמִין בְּצִיּוֹן / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שׁוֹפָר עַתִּיק יוֹמִין בְּצִיּוֹן  

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

זָקֵן צַדִּיק בָּא בַּיָּמִים

אוֹחֵז שׁוֹפָר עַתִּיק יוֹמִין

עֲטוּר גְּלִימָה הֲדוּרָה

עָטוּף טַלִּית צְחוֹרָה.

 

נִיצָּב בְּגִיל וּרְעָדָה

עַל בָּמָה גְּבוֹהָה

תּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָר הָאַיִל

שֶׁיָּצָא מֵהַסְּבַךְ בְּחַיִל.

 

צְלִילֵי הַשּׁוֹפָר מְהַדְהֲדִים

תְּקִיעָה תְּרוּעָה שְׁבָרִים

שְׁלָבִים בַּחַיִּים מְסַמְּלִים

עַתָּה בִּנְיְנֵי  צִיּוֹן רוֹעֲדִים .

 

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל לֶאֱלֹוקִים

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים

מִצְווֹת מַעֲשִׂים וחֲסָדִים

מִדַּת הָרַחֲמִים מְעוֹרְרִים .

 

הָמוֹן רַב מִתְקַבְּצִים

מִתּוֹךְ שְׁעָרִים מְגִיחִים

זְקֵנִים, נָשִׁים עוֹלָלִים

שָׁבִים מֵאַהֲבָה לֶאֱלֹוקִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַנְּבִיאִים: הוֹשֵׁעַ , מִיכָה יוֹאֵל - הַפְטָרָה לְ "שַׁבַּת שׁוּבָה" ופרשת: וְיֵלֵךְ]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 13 ביולי 2021

פרשת דברים- בכיים של ישראל ושבת חזון/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים- בכיים של ישראל ושבת חזון.

מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר ולנוע לעבר ארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ ארץ חמדה/  ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



Biblical painting

"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



פרשת דברים - בכיים של ישראל ושבת חזון.

מאת: אהובה קליין.

פרשת דברים -  הפותחת את חומש דברים - הנקרא גם בשם: "משנה תורה" בפי הקדמונים - [מפני  שמופיעים עניינים שכבר תוארו בספרי התורה הקודמים] משה מתאר את האירועים אשר התרחשו במדבר ובתוכם גם את מעשה המרגלים ואת התוצאות העגומות- העונש הקשה של החוטאים אשר לא זכו להיכנס לארץ המובטחת, וגם  הגזרה הקשה על משה-בכבודו ובעצמו – שלא זכה להיכנס לארץ ישראל- ומנגד את השכר של כלב בן יפונה ויהושע בן- נון שיזכו להיכנס לשם - יחד עם הדור החדש הצעיר -אשר לא לקח חלק בעוון הקשה של הוצאת הדיבה על הארץ הקדושה..

בהמשך משה מדווח על רצון העם לתקן את חטאם ורצונם לעלות לארץ ולכבוש אותה , על אף  שה' אוסר עליהם לעלות להר ולהילחם נגד האויב! העם מסרב להקשיב והתוצאות קשות מנשוא.

כך התורה מתארת את האירוע המצער: "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ, כְּכֹל אֲשֶׁר- צִוָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַתַּחְגְּרוּ, אִישׁ אֶת-כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, לַעֲלֹת הָהָרָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ--כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּמְרוּ אֶת-פִּי יְהוָה, וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה.  וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי  הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה.  וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא-שָׁמַע יְהוָה בְּקֹלְכֶם, וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.  וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ, יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים, אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם". [דברים א, מ"א- מ"ו]

השאלות הן

א] במה שונה חומש דברים מיתר  חומשי התורה-ומהם רמזיו?

ב]  המסקנה ממעשה המרגלים?

ג[ מה תחושתם של ישראל בסוף המלחמה?

ד] הפטרת חזון- כנגד מה?

תשובות.

חומש דברים  בהשוואה ליתר ארבעת הספרים - והרמזים בו.

בעוד שארבעת החומשים הקודמים נמסרו לעם ישראל על ידי משה כשליח ה', הרי ספר דברים ,החומש האחרון ,נמסר מפי משה בכבודו ובעצמו ,חומש דברים נחשב לספר התיקונים והתוכחה - בו האדם מתבקש מהטעויות  שנעשו בעבר-על ידי העם- להסיק מסקנות להבא וקיים את צוויי התורה –הלכה ולמעשה שניתנו למענו וטובתו - כדי שישוב ויתחבר לשורשיו ובכך יצליח לעלות ולהתעלות הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. ונכון  הדבר  גם בימינו שהבטחת דברי עם ישראל יתממשו בפועל:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה". [ שמות כ"ד, ג]

הקב"ה מנהיג את העולם בשלושה אופנים: חסד, דין ורחמים. כפי שנאמר במסכת אבות [  א', י"ז]

"רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַדִּין, וְעַל  הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ט"ז):"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם":

את פרשת דברים קוראים בשבת חזון - סמוך לתשעה באב. וזאת כדי שכל אדם יראה בחזונו את הטוב המוחלט בראייה ריאלית ,היינו, את כל הטוב שצופן לנו העתיד:

תקופת בין המצרים וכל העצבות שבה - היא איננה  המציאות האמיתית בהשוואה לכל הטוב שמצפה לנו בגאולה.

יש לנו אמונה שכל החוטאים והחטאים ייעלמו מן העולם כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". [במדבר י"ד, כ]

חורבן  בתי המקדש הראשון, והשני ושנאת חינם בין האחים אשר בתוך העם - מתוך כל זה עלינו לעלות ולהתעלות אל קירבת ה', לצאת מאי הוודאות ולהידבק בוודאות האמתית המתבטאת בדברי הנביא:

"כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם". [ישעיהו ב, ג] ובסופו של דבר המטרה: שאדם יתחבר באמצעות התורה ומצוותיה אל ה'.

המילה: "דברים= בגימטרייא- 256- שווה "לעולם ועד".

"אלה הדברים"- 297=  שווה :"דרך חיים"- כלומר- התורה באה להורות לנו כיצד לחיות נכון  את חיינו באופן נכון ומועיל. [על פי ספר "התמצית: מאיר ינאי]

חז"ל מסבירים: כי פרשת דברים נקראת מידי שנה סמוך לתשעה באב: כי  בתחילת הפרשה ישנו תיאור של חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה ובכך המיטו אסון כבד מאד על דור יוצאי מצרים ,ועל כך אמרו חז"ל: כי הגזרה שה' גזר עליהם שימצאו את מותם במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ המובטחת- ארעה בליל תשעה באב דבר זה מצוין במסכת תענית[ כ"ט, ע"א]- שם נאמר

על הפסוק: "וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר י"ד, א]

אותו לילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[בכיית שווא בזמן שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה] וכך הוכחתם שאינכם בוטחים די  בהבטחתו   של ה' להוריש לכם את ארץ כנען. לכן אני קובע לכם: בכייה של דורות –כלומר: מידי שנה  בליל תשעה באב- בו עתידים ישראל להתאבל על חורבן בית המקדש.

המסקנה ממעשיהם של המרגלים:

הרלב"ג [ רבי לוי גרשון] אומר על  דברי העם למשה:

"וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי, חָטָאנוּ לַיהוָה--אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ.." ועל תשובת משה לעם :

"אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּ--כִּי אֵינֶנִּי, בְּקִרְבְּכֶם"

ראוי לאדם לקבל את הטוב ואת המזומן לו מהשמיים בעת רצון- שאם לא ינצל הזדמנות זו באותו זמן ,אולי הוא יחמיץ את  הדבר ודווקא שיחפוץ בכך לא   תהא ידו משגת בכך.

הרלב"ג מביא דוגמא לדבריו: "צא וראה שיוצאי מצרים מנעו מעצמם לעלות לארץ חמדה טובה בגלל דיבת המרגלים - בשעה שהייתה מאת ה' שעת רצון ועת עלייה. וכאשר התחרטו ורצו לקבל את הטוב שהועיד להם הבורא- שוב לא עלה הדבר בידם. ומכאן המסקנה לגבי  פרשת המרגלים: כי כאשר מופיעה שעת רצון - היא מופיעה לזמן מוגבל מראש ויש לנצל את ההזדמנות הזאת מן השמים.

 תחושתם של ישראל בסוף המלחמה  נגד האמורי.

הרב סולוביצ'יק מסביר את התנהגות האמורי שנלחם כנגד ישראל: כאשר רואים שאחד מכה את השני והשני אינו מחזיר לו מכה, לא נראה כל כך שנאת המכה - עד כמה היא גדולה, אך כשהשני מחזיר לו מכה שהיא מנה אחת אפיים ואף שהראשון יודע שהשני יחזיר לו עוד פעם כפליים, ובכל זאת הוא ממשיך להכותו - מהמקרה הזה ניתן לראות את גודל שנאתו של הראשון כלפי השני. למרות שיודע מראש שיסבול  פצע וחבורה ומכה טרייה מאת השני- בכל זאת ממשיך להכותו. זהו גם לגבי  האמורים שידעו שהם מיד מתים לאחר שפוגעים בישראל - כפי שהתורה מציינת זאת:

"וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה"  [כמו שהדבורה מתה אחרי עקיצתה]

בכל זאת רדפו אחרי ישראל - כי שנאתם הייתה כה גדולה, למרות שידעו שייהרגו במלחמה ברודפם אחר ישראל- היה כדאי להם לרדוף ולהכות את עם ישראל.

תגובת ישראל  ותגובת ה' - לתבוסת ישראל.

דעת מקרא מסביר: כאשר שבו בני ישראל הנותרים ממלחמת האמורי , זו הייתה תבוסה גדולה – הם שבו אל המחנה בקדש ששם היה ארון ברית ה' ומשה והעם  - אשר  לא משו מקרב המחנה ,עם ישראל -ישב ובכה בקדש על המפלה כמתלוננים: למה ה' עשה להם זאת?

על פי המילים: "וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ, לִפְנֵי יְהוָה"  הכוונה: שהעם שב למנהגו לבכות כפי שבכו במדבר על הבשר וגם שם נאמר: "וישובו ויבכו" אבל ה' לא קיבל את תפילתם!

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] סובר: ה' לא שמע בקול ישראל כאשר בכו על אובדנם, זוהי תמיד המשמעות: "שמע בקול" – למלא בקשה, או דרישה, כך גם במקום שה' שומע תפילה, כגון:

"וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה". [במדבר כ"א, ג]  

"וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים, בְּקוֹל מָנוֹחַ; וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ". [שופטים י"ג, ט]

אבל במקרה של  עם ישראל שחטאו לה', ה'  לא הקשיב להם כלל  והתעלם  מבכייתם ולכן  אף לא  הקל בעונשם!

הפטרת חזון.

השבת הסמוכה לתשעה באב- נקראת: "שבת חזון" על שם ההפטרה – בישעיהו:

דברי הנביא מביעים כעס על העם שחטא לה':

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.  שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.  הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". בהפטרה זו מסיימים את -"תלתא דפורענותא" – את שלושת ההפטרות של הפורענות.

 הפטרת הפורענות הראשונה הופיעה – אחרי פרשת פנחס [או מטות]-

"דברי ירמיהו"

הפטרת הפורענות השנייה: היא של פרשת מסעי [או מטות- מסעי]- "שמעו דבר ה' " [ירמיהו ב.ד]

ההפטרה השלישית היא של פרשת דברים: "חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ".  מעניין לציין כי לכל הפטרה - משמעות שונה:

הראשונה -"דברי ירמיהו"- מלשון דיבור- כנגד: הפה.

השנייה: "שמעו"- כנגד: האוזן.

השלישית- "חֲזוֹן"- מלשון לחזות- כנגד העין. שלושת  ההפטרות  רומזות: לשלוש עבירות קשות שחטאו ישראל והם אשר גרמו לחורבן:

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. על פי חז"ל - העבירה החמורה ביותר היא : על שמאסו בתורה לכן  נאמר:

"מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ". [ירמיהו ט, י"א- י"ב]

בהפטרה  כאן נאמר: "אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם"- מדוע הוזכר יהודה ? כי יהודה - רמז לשבט יהודה, הרי  נחשון בן עמינדב - היה משבט יהודה- ודווקא הוא שקפץ ראשון לתוך ים סוף ומעז להיות ראשון בהנהגה , בזכותו נושעו ישראל ויהודה הוא הראשון שנשלח למצרים על ידי יעקב - כדי להכין מקום תורה בגלות- שואל הנביא: היכן היית בתקופה שעם ישראל התרחק מהתורה? וירושלים הייתה מקום בה ישבו הסנהדרין- והיא המקום שממנה תצא תורה!  [מתוך ספר  "דורש ציון" / ר' בן ציון מוצפי]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי התורה שניתנה לעם ישראל- היא תורת חיים - ויהי רצון שנשוב להידבק בתורתנו הקדושה ויתקיימו בנו דברי הנביא:

 "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים." [ישעיהו י"א, ט]










*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בכי החוטאים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

בְּכִי הַחוֹטְאִים.

 שִׁיר מֵאֵת:  אהובה קליין ©

 עֲנָנִים כִּסּוּ שָׁמַיִם

 דְּמָעוֹת זָלְגוּ כַּמַּיִם

 קוֹל בְּכִי הַחוֹטְאִים

 הִרְעִיד אַמּוֹת הַסִּפִּים.

 

 בִּכְיִם סָדַק סְלָעִים

 שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים

 חֲרָטָה מְנַת חֶלְקָם

 לֹא הִקְשִׁיבוּ לְמַנְהִיגָם.

 

 בְּמֹשֶׁה הָאִישׁ פָּגְעוּ

 נֶגֶד  צִוּוּיוֹ לְהַר עָלוּ

 אוֹתָם הָאֱמוֹרִים רָדְפוּ

 לִדְבוֹרִים צִמְאֵי דַּם דָּמוֹ.

 

 לְחֶמְלָה וְרַחֲמִים צִפּוּ

 בְּחוֹלוֹת מִדְבָּר זָעֲקוּ

 אֱלוֹקִים  לֹא שָׁמַע קוֹלָם

 חָדַל לְהַאֲזִין לְבַקָּשָׁתָם.

הערה: השיר בהשראת: פרשת דברים [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 1 באוקטובר 2018

פרשת בראשית- מהו שורש חטאו של קין?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית- מהו שורש חטאו של קין?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין המים העליונים לתחתונים/



ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום השלישי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לעולם החי/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכרובים והחרב המתהפכת בפתח גן עדן/ציירה: אהובה קליין
(c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשו של האדם הראשון/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הבל- רועה צאן וקין  עובד אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ קין והבל מביאים מנחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"

/ ציירה: אהובה קליין (c) 


פרשה זו הפותחת בתיאור בריאת העולם מתארת גם את הרצח הראשון בתולדות האנושות,

קין הורג את הבל וכך התורה מתארת את האירוע הטראגי: "וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה.  וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן:  לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.  וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.  כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ... "  [בראשית ד, ב- י"ג]

השאלות הן:

 א] מה היה שורש חטאו של קין?

ב] במה האשים אלוקים את קין?

התשובות :

שורש חטאו של קין.

רש"י מסביר: כי קין הביא פירות מהסוג הגרוע כקורבן לה' ומדובר בזרע פשתן. על פי בראשית רבה: קין הביא מפרי האדמה -  היינו מן הפסולת שבהם, הוא היה לוקח לעצמו את הבכורות ואת השאריות היה מביא קרבן למלך = לה'.

מכאן - ניתן להבחין בגאוותו של קין וביחסו המזלזל אל ה'.

על פי  האגדה "קין ערך תחילה משתה לעצמו, מלא כרסו מן הסעודה, וממותר המאכל הביא קורבנו לה', שיירי שיבולים קלויים של זרע פשתן שהם פסולת"

בעל הטורים   מסביר את המילים: "וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ" על פי חז"ל- שהם מילותיו של הקב"ה אל קין:  וישנם שני סוגי  תשוקות:

א] תשוקתם של רשעים לעבירה.

ב] תשוקתו של אלוקים על ישראל, כפי שנאמר: "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ". [שיר השירים ז', י"א]

רבי צדוק אומר:" נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלב קין על שנירצת מנחתו של הבל [קין קינא בהבל על כך שה' קיבל את מנחתו.] בנוסף, אשתו  של הבל - הייתה יפה בנשים (לפי המדרש היא היית תאומתו) אמר קין, אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו" [מתוך ספר "קשת אהרון".]

רבינו בחיי מסביר: קין היה צריך להביא מביכורי פירות האילן - משבעת המינים אבל ,הכתוב  אומר את  פחיתותו וצרות עינו- לפי שהיה איש  רע  ולכן הביא מן הפחות שבכול, כפי שחז"ל טענו: זרע פשתן היה , לכן הכתוב קיצר בתיאור מנחתו והאריך במנחתו של הבל- לפי שהבל הביא מן המשובחים לה'. הבל הביא ביכורים מדבר שראוי לקורבן ואילו קין הביא פירות שאינם ראויים  לקורבן.

דרשו במדרש: משל לעבד שאוכל את הבכורות ושולח למלך את הסייפות – כלומר-  את הקטנות.,

רש"ר שואל :אימתי הביאו שני האחים את הקורבנות? והוא גם עונה: זה התרחש "מקץ הימים" לאחר שברכת ה'  שרתה בשדהו של קין ובצאנו של הבל והגיע השעה להקריב קורבן תודה לקב"ה.

קין הביא "מפרי האדמה"- מדובר בכמה פירות שהוא מצא ללא בחירה והשתדלות מיוחדת.

על התנהגות מעין זו  מוכיח הנביא מלאכי: "וְנִיבוֹ, נִבְזֶה אָכְלוֹ" [מלאכי א, י"ב] הכוונה שאת הדברים המאוסים למאכל נותנים כתרומה למזבח, אך הבל הביא מ"בכורות צאנו ומחלביהן".

 ה"כלי יקר" מסביר: כי כאשר קין והבל היו בשדה, התרברב קין באומרו להבל- שהוא עצמו הקריב קורבן ראשון ואילו הבל הקריב אחריו - לפי שלמד ממנו את הרעיון ובכך התפאר קין שהוא טוב יותר מהבל.

זוהי התנשאות שלילית!

על פי תרגום  יונתן בן עוזיאל [פסוק ח]: כאשר קין והבל היו בשדה, קין אמר להבל: אין עולם הבא, "אין מתן שכר טוב לצדיקים ולא עונש לרשעים" ועל כך ניסה הבל לענות לו: יש   דין ויש דיין ויש עולם הבא ויש שכר טוב לצדיקים וה' פורע את חשבונו מן הרשעים ועל זה היה הריב ביניהם ואז קם קין והרג את הבל.

המעניין בדברי קין שהוא מצד אחד, אינו מאמין באלוקים, טוען שאין דין ואין דיין ומנגד הוא מקנא  בהבל שאלוקים קיבל את מנחתו. קין פשוט מקנא בגדולתו בצדקותו ובעצם קיומו ושלוותו של הבל הצדיק . [על פי דברי הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אלה הדברים"]

הרב שמואלביץ מסביר בספרו "שיחות מוסר":  מצד אחד, קין הבין בעצמו את חשיבות הקרבת הקורבן לה' והוא הביא ראשון את   פירות האדמה  ואילו הבל הביא מבכורות צאנו - רק אחרי שראה את קין מביא קורבן, כיצד  ניתן להבין את קין? שלמרות שהגיע להכרה עצמית – וזוהי  מדרגה נעלה מאד -ללא כל ציווי מה' - הביא קורבן, אך הפירות היו מטיב גרוע ויש בכך זלזול כלפי הבורא.

אלא שהחושך והאור  כיכבו בערבוביה אצל קין. היה מאבק בין הנשמה הטהורה לגוף הגשמי , זוהי מלחמת היצר.

האשמת קין.

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה".

רש"י מסביר: לא פירש הכתוב מה אמר ה' לקין ! כוונת הדברים שה' ניכנס עמו בדברי ריב וקטטה מתוך כוונה למצוא לו סיבה כלשהי להורגו.

למרות שה' ידע היכן נמצא קין באותו זמן –, שהרי הכול גלוי וידוע לפניו פנה אליו  בשאלה: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ"? וזאת כדי להיכנס עמו בדברי נחת שמא מתוך כך קין יתוודה על חטאו, אך קין נעשה כגונב דעת עליונה ניסה להסתיר את הדברים מבורא עולם.

לכן אמר: "לֹא יָדַעְתִּי, "הֲשֹׁומר אָחִי אָנֹכִי"?  וכי אני צריך לדעת היכן נמצא אחי בכל  רגע?

אך הקב"ה האשים את קין שבכך שהוא הרג את הבל- הוא  הרג גם את כל צאצאיו שהיו אמורים לצאת ממנו והם צועקים אל ה' מן האדמה.

ראיתי בספר "מטה שמעון"  הסבר מעניין: קין היה נוהג להראות להבל אחיו  שהוא כביכול-אוהבו ותמיד היה אומר לו שהוא אחיו ולא היה קורא לו  בשמו, אלא הדגיש שהוא אחיו ומאד אוהבו, ועל כך יצא הבל לשדה ולא חשש בו כלל שהוא מתכוון להורגו  , משום  שהראה כלפיו חיבה יתרה.

לכן כאשר ה' מוכיח את  קין , אומר לו:"

"אֵי הֶבֶל אָחִיךָ"? היכן "האחווה  והחיבה"- שהיית  מגלה  כלפי אחיך?

כאן ה' בא להוכיח את קין על  רמאותו – שכביכול מראה יחס אוהד כלפי אחיו- הבל.

על כך השיב קין: "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"?

לאור החיים  הסבר מעניין [על פי קהלת רבה, פ"א]

לארץ יש איברים כאיברי האדם- היינו- עיניים ידיים, רגליים, פה...

קין התקנא בהבל בחשבו שהוא הסיבה להשפלתו ,לכן רצה להישאר לבדו בעולם ,מתוך מחשבה  שה' ירצה רק בו, אלא שלא  חפץ שיאשימו אותו ברצח–בתור  איש עובד אדמה-הוא היה בקי בסודות האדמה ,לכן הביא את הבל לאזור  המסוכן באדמה והבל הלך  על פי רצונו לפי שהאמין באחווה ,שכביכול, קין גילה כלפיו בערמומיותו, קין רק קם ועמד עליו, לא הרג אותו, הבל נהרג והאדמה  בלעה אותו והדבר רמוז בדברי ה':

"וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ"

 לכן כאשר ה' אומר לקין: "דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"   מתברר שהבל  חשב שהאדמה בלעה אותו ולכן התלונן לפני ה' ממנה , משום כך ה' קילל את קין וגם את האדמה אשר הייתה שותפה להריגת  הבל בכך שפצתה את פיה.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי שורש  חטאו של  קין היה  נעוץ   במידותיו הרעות: דוגמת הגאווה, הקנאה .. הוא אומנם הביא את מנחתו לה' , אם כי-  מתוך זלזול והתנשאות, זאת למרות המעלה שעשה זאת על דעת עצמו.

הייתה בו קנאה כלפי אחיו - הבל, הוא לא חפץ בקיומו. הוא גם כפר בה' האור והחושך כיכבו אצלו בערבוביה,  ולכן מעשיו הרעים התגברו על הטובים. הוא התגלה כאדם ערמומי המתעלם מקיום הבורא.

אין פלא  - שמידות רעות אלו שהיו טבועות  בו - הכשילו את דרכו  והסיטו אותו לאפלה.

יפים ומחכימים הם  דברי בן עזאי האומר: "הֱוֵי רָץ לְמִצְוָוה קַלָּה כַּחֲמוּרָה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה, שֶׁמִּצְווָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה" (מסכת אבות – פרק ד, משנה ב).
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר