‏הצגת רשומות עם תוויות הגר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הגר. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 8 בנובמבר 2022

שָׂרָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

שָׂרָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©


וַיְהִי הַיּוֹם  שָׂרָה שׁוֹמַעַת

רַחַשׁ מוּזָר כֹּה מֻפְתַּעַת

הַשַּׁלְווָה הוּפְרָה פִּתְאוֹם

רַב הַזַּעֲזוּעַ עַל הַתִּימָּהוֹן.

 

בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מִתְקָרֶבֶת

רֹאשָׁהּ כְּמַלְאַךְ זוֹקֶפֶת

הַשְּׁכִינָה אוֹתָהּ עוֹטֶפֶת

בְּעַיִן טוֹבָה- מִתְבּוֹנֶנֶת:

 

מָה נוֹרָא הַמַּחֲזֶה

הַגָּדוֹל מְצַחֵק הַקָּטָן בּוֹכֶה

יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק מְבַלְבֵּל

שׁוֹאֵף חִינּוּכוֹ חִישׁ לְקַלְקֵל.

 

לְעֶבְרוֹ יוֹרֶה חִצִּים

מַרְבֶּה שַׁעֲשׁוּעֵי תַּעְתּוּעִים

מְאַייֵּם כְּלַפָּיו בִּדְרִישָׁה

כִּי לוֹ מְכֻפֶּלֶת הַיְּרֻושָּׁה.

 

 שָׂרָה מַבְחִינָה בַּמְּזִמָּה

 שֶׁל בֶּן  הַשִּׁפְחָה- הָרָשָׁע

 מִיָּד פּוֹנָה לְאַבְרָהָם

גָּרֵשׁ הָאַמָּה וּבְנָהּ הַפַּעַם!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וַיֵּרָא [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 22 באוקטובר 2018

ציורי תנ"ך/ הגר מגיעה לבית שרה ואברהם/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Hagar arrives at the house of Sarah and Abraham

" וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה".  
[בראשית ט"ז, ג]






ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 16 באוקטובר 2018

פרשת לך-לך/ מי הייתה הגר וכיצד הפכה לשפחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך- מי הייתה הגר, כיצד הפכה לשפחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך, הציווי לאברהם: "לך- לך....."/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הגר, אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c)



שרה - אשת אברהם - הייתה עקרה במשך עשר שנים, לכן לקחה את הגר המצרית - בתום  תקופה זו ונתנה אותה לאברהם לאישה כפי שהכתוב מתאר את  השתלשלות העניינים:


"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי.  וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה.  וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.  וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]


השאלות הן:


א] מי הייתה הגר ? מדוע החליטה שרה לקחתה?

ב] מה גרם למתיחות בין שרה להגר?

תשובות.

הגר ומטרת לקיחתה לבית אברהם ושרה.

רש"י מסביר:

הגר הייתה בת פרעה מלך מצרים והפכה לשפחה לשרה- הכיצד?                      על כך תשובה מעניינת : כשראה פרעה את הנסים שנעשו לשרה כשנלקחה לבית פרעה כפי שהכתוב מתאר:  "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.  וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי"

פרעה החליט: שמוטב שתהיה בתו  שפחה בביתם של אברהם ושרה, מאשר גבירה ואישה מכובדת בבית אחר.

שרה החליטה לקחת את הגר כדי לתתה לאשה לאברהם - וחשבה בליבה  שבזכות שהיא תכניס את צרתה לבית זה -[כי שתי נשים הנשואות לאיש אחד  קרויות "צרות"- זו לזו]. אולי יוולדו  לה בנים ממנה.

נקט הכתוב : "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה";– לשון בניין, התורה באה ללמד על  דרך משל: מי שאין לו בנים- אינו בנוי, אלא הרוס.

בהמשך נאמר: שאברהם שמע "לְקוֹל שָׂרָי" –הכוונה  ששמע לקול רוח הקודש שבה.

רש"י מדייק במילה: "לְקוֹל" – כי אם היה  כתוב: "בקול"- הכוונה לשמוע בקולה- אלא הכוונה : אברהם שמע לקול רוח הקודש שבה.

שרה לקחה את הגר בדברים - כי כל מקום  שכתוב: "לקיחה" אין המשמעות לקיחה בידיים כמו שלוקחים מטלטלים, אלא הכוונה: לקחת במילים.

שרה לקחה את הגר בדברי ריצוי, שאמרה לה: אשרייך  שזכית להדבק בגוף כה קדוש.[ב"ר]

הרמב"ן מדגיש את הכבוד הדדי בין שרה לאברהם.

על המילים: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי" מסביר הרמב"ן: יש בכך רמז שאברהם מתאווה היה מאד לבנים , אך לא עשה דבר ללא רשותה של שרי ולא התכוון שהוא יבנה מהגר ויהיה לו ילד ממנה. אלא שכל כוונתו הייתה לבצע את רצון שרה - כדי שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה ,או תהיה לה זכות לבן משל עצמה  בעקבות החלטתה - כמו שאומרים חז"ל.

מוסיף  הרמב"ן  הסבר על המילים: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית"  מכאן שאברהם לא מיהר לדבר , אלא עד שלקחה שרה את הגר ונתנה בחיקו.

זה בא לרמוז: ששרה לא התייאשה מאברהם ולא התרחקה ממנו. אך רצתה שגם הגר תהיה  אישה נשואה לאברהם.

מכאן ניתן לראות עד כמה נהגה לכבד את אברהם.

רש"ר  מתייחס למילותיה של שרה: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"; דרך בן שנולד ההורים ממשיכים לבנות את בניין האנושות והאומה, הם  גם  משפיעים מאישיותם וסגולותיהם המיוחדות על הבניין, "בית אברהם" ,למעשה, כולל את כל הדורות בהמשך והדורות הבאים מביאים לידי ביטוי גם את סגולותיו הייחודיות של אבי האומה, "בית ישראל" במשך כל הדורות מבטא את כל השאיפות שהונחלו על ידי  האבות.

המתיחות בין הגר לשרה.

רש"י מסביר: לאחר שהרתה הגר - היא התחילה לזלזל בשרה , כיוון שחשבה שאין פנימיותה  שווה לחיצוניותה - שכלפי חוץ היא מראה את עצמה  כאלו צדיקה, אך האמת היא: שהיא איננה צדקת וההוכחה לכך היא: שלא זכתה להרות לאברהם במשך כל השנים שהייתה נשואה לו ואילו - היא- הגר נתעברה מיד.

שרה מאשימה כעת את אברהם באומרה: "חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ";

הכוונה : שהחמס- העוול הזה - שהגר גורמת לשרה על ידי הזלזול שנוהגת כלפיה - בכך אשם ,כביכול, אברהם - מפני שמראש היה יכול למנוע זאת.           כיצד ?  בזמן שאברהם התפלל אל  הקב"ה ובקש ממנו  בנים, הוא התפלל רק על עצמו ,לכן ה' קיבל את תפילתו בלבד- שיזכה בבנים, כמו כן שרה מאשימה את אברהם בכך שהיה יכול למחות בהגר ולא  מחה.

מיד : וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".[בראשית ט"ז, א-ז]

הרמב"ן סבור: שעל ידי ששרה הייתה מענה את הגר גם אברהם אבינו חטא, בכך שלא מנע זאת ממנה.

לפיכך ה' שמע את עניה ונתן לה בן  שיהיה פרא אדם - לענות את זרע  אברהם ושרה - בכל מיני סוגים של עינויים.

הרמב"ן רואה בגורל הקשה שפקד את ישראל, במשך הדורות אחר כך כעונש משמים -  בעקבות כישלונם המוסרי של אברהם ושרה שלא התעלו ביחסיהם עם הגר - לרמה מכובדת ההולמת צדיקים ברמתם  ועל זה אמרו חז"ל:  "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"

רש"ר גם סבור: שהגר זלזלה  בשרה ולא כיבדה אותה. במיוחד לאחר שהרתה היא החשיבה את עצמה נעלה משרה ובכך אברהם אשם שהרי שרה בעצמה נתנה את הגר לאברהם  ואם כעת פחת ערכה של שרה בעיני הגר- הרי  הדבר נובע מהתנהגות אברהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  הגר הייתה בתו של פרעה , שרה לקחה אותה בתום עשר שנים  לעקרותה, לפי שחפצה הייתה שתזכה לבנים בזכות כך.

אך , לאחר שהתעברה הגר , החלה מזלזלת בגבירתה והדבר  גרם למתחים בבית והפר את  איזון השלווה בין אברהם לשרה, לפיכך שרה החלה מענה אותה.

בכך, בעצם היה כישלון מוסרי של שרה ואברהם- הנותן את אותותיו גם כיום.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגר,שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגר

 שיר מאת: אהובה קליין©



מבית מלוכה במצרים

הגר מחישה רגליים

מעליה  יריעת שמים

אלוקים פוקח עיניים.



חוצה חולות ומדבריות

סלעים, אבנים ומהמורות

אל אוהל שרה מגיעה

לציית לגברתה בגאווה.



שרה  מייחלת להמתיק חיים

 לשים קץ  למועקה וקשיים

 בתום עשר שנות עקרות

 להימלט מאפלה ובכות.



 חיש הרתה השפחה  לאברהם

הפכה  לסופת סערה ורעם

 הטיחה בגבירתה הערות

מעתה נסללה הדרך לצרות.

 הערה: השיר בהשראת פרשת לך- לך [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 21 בנובמבר 2016

הגר במדבר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)





הגר במדבר.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 תועה בחולות מדבר

מתקשה לשאת הנער

כלו המים מן החמת

 סרה מדרך האמת.



נותנת בישמעאל עיניה

אינה שולטת ברגשותיה

חשה יובש בפיה

דמעות כנהר   ישטפוה.



 החום גובר ומעיק

גרונה ניחר ומחניק

אלוקים משקיף ומביט

את מבטה לבאר מסיט.



 הערה: השיר בהשראת פרשת  וירא [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 8 בנובמבר 2014

פרשת וירא- מה ראתה שרה ברוח הקודש?מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וירא- מה ראתה שרה ברוח הקודש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל-בת בן-ציון]

פרשה  וירא -היא המשכה של הפרשה הקודמת: לך- לך ומתארת  בהרחבה את המשך קורותיו של אברהם, הכנסת האורחים היפה והמיוחדת שאברהם מקיים כאשר רץ לקראת שלושת המלאכים-

כחום היום, והבשורה לה זוכים הוא ואשתו שרה: בהולדת הבן .

ציורי תנ"ך/ אברהם מקבל את פני המלאכים/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


"ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו: ואברהם ושרה זקנים באים בימים, ,ותצחק שרה בקרבה.. ויאמר ה' אל- אברהם למה  זה  צחקה שרה לאמור האף אמנם  אלד ואני זקנתי: היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן.."[בראשית י"ח, י- י"ד]

ובהמשך, אכן שרה יולדת בן :"ויקרא אברהם את שם בנו הנולד אשר ילדה לו שרה יצחק: וימל אברהם את יצחק בן-שמונה ימים כאשר ציווה אותו אלוקים.."

אברהם מודה לאלוקים על נס הולדת יצחק ועורך משתה גדול: "ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה  גדול ביום הגמל את יצחק: ותרא שרה את בן- הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה עם בני יצחק.."

הקב"ה מאשר לאברהם לגרש את ישמעאל ואומר לו: "..כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע"[שם  כ"א, ח- י"ג]



ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מדוע צחקה שרה - לשמע הבשורה על הולדת הבן?

ב] מה פשר המשתה  שאברהם ערך?

ג] מאין לנו כי לשרה הייתה רוח הקודש?

שרה צוחקת לשמע בשורת הולדת הבן.

רש"י אומר: כי שרה  צחקה  היות והייתה מביטה על גופה וראתה שנעשו בה שינויים מחמת הזיקנה, לכן  אמרה בתמיהה: האם יתכן  שגופה מסוגל לעמוד בכל הנטל של הבאת ילד לעולם? והוסיפה: "ואדוני זקן"

אך, למרות שהיא אמרה על אברהם שהוא זקן, הקב"ה, שינה מדבריה ואמר לאברהם כי היא חוששת אך ורק -מפאת גילה המופלג :"ואני זקנתי" ולא גילה לאברהם  בדייקנות את דבריה באומרה:" ואדוני זקן"  וזאת מהטעם - לא לקלקל את שלום הבית ביניהם .

הרמב"ן מפרש: כי שרה צחקה  בקרבה מתוך לעג, כמו שנאמר  "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

[תהלים ב, ד]

כי כאשר הצחוק הוא בפה- מטרתו שמחה, כמו שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו.."[תהלים קכ"ו, כ]

אך  כאשר הצחוק בלב -הוא  אינו מתוך שמחה. ועל זה הקב"ה האשים אותה לאברהם, על כך שלעגה ולא האמינה, והרי מן הראוי היה  שתאמין, או תגיד: "אמן יעשה ה' "

ה"כלי יקר"  מביא שני פירושים:

א] שרה  לא הסתפקה ביכולת ה' להביא להולדת הבן, אלא צחקה על הייעוד, הרי היא  ואברהם היו כבר  בגיל מופלג ומטבע הדברים הם כבר קרובים לזמן המוות ,לכן לא יזכו לגדל את בניהם ולהשיאו לאישה, ואין הדבר נחשב לייעוד שלם.

לכן חשבה ,מילא, היא מרגישה כי כוח נעוריה חזר אליה בגלל זכויותיה וזה יגרום לה לאריכות ימים, אבל אברהם – אין לו זכות גדולה, לפי שנתמעטו זכויותיו כאשר ניצח את המלכים במלחמה, הוא באמת כבר זקן ולא חזר לימי עלומיו ולא יאריך ימים רבים ואם כן- מה הטעם בהולדת הבן? בכל אופן, ה' לא גילה לאברהם את מחשבותיה של שרה :כי בעיניה -זכויות אברהם נתמעטו– וזאת מהטעם   כי הקב"ה נזהר לא לפגוע בשלום הבית שלהם.

ולכן ה' אמר:" היפלא  מה' דבר" כי ה' יודע את מספר ימי חייהם שיספיקו לגדלו.

ב] צחוקה של שרה היה במחשבה בלבד- ומפאת יראת שמים- לא הוציאה את  צחוקה מהשפה כלפי חוץ, ולכן נאמר:"היפלא מה' דבר"?-שהרי הקב"ה רואה  מה  מתרחש בסתר  ליבה.

אברהם עורך משתה.

על פי רש"י : אברהם ערך משתה ,כאשר מלאו ליצחק שנתיים  והוא נגמל מחלב אמו , משתה זה היה גדול  והשתתפו בו - גדולי הדור, כגון: שם ועבר ואבימלך[בראשית רבה]

רבינו בחיי מסביר  את סיבת בואם של גדולי הדור: "כי היה פלא גדול ביצחק, גם העושר בבית אברהם ואפשר שהיו שם מלכים ויועצי ארץ, שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות ברית עימו".

כלומר, עצם הולדת יצחק מביא אור גדול ,שמחה ועושר ומטבע הדברים שבמצב כזה יבואו מחשובי אותו דור להשתתף בשמחה וגם לכרות  עם אברהם בריתות. אבל היות וכאן הייתה שמחה, אין התורה מפרטת את שמות הבאים, אבל כאשר ישנה התאספות במצב של אבל, הכתוב כן מציין את שמות האורחים בדומה למה שהתרחש אצל איוב: "ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.[איוב, ב, י"א] ועל כך היה אומר שלמה המלך: "טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", הכוונה שכל שמחה בעולם הזה-היא הבל וריק.

ואכן  הדבר היוצא דופן: שאברהם עורך משתה דווקא ביום בו נגמל יצחק, והרי מנהגו של עולם הוא: שנוהגים לערוך ביום הולדת הבן, או ביום ברית המילה שלו- לכבוד המצווה. אך אברהם ערך דווקא משתה כאשר מלאו ליצחק שנתיים, מהטעם – שהתחיל  מיום זה  להקדישו ללימוד תורה. ואין דבר זה מעורר תמיהה, לפי שכאשר מלאו לאברהם ג' שנים הוא הכיר את בוראו ולכן נתן דגש רב בחינוך בנו לתלמוד תורה. לכן נמנע לערוך סעודה ביום לידתו, או ביום המילה, אלא המתין עד כה ,על מנת לשמוח בבנו בשמחת התורה, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב"[תהלים י"ט, ט]

ועוד שנאמר: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב".[ישעיהו כ"ח]כי מיום שיצחק נגמל היה ייעודו לעבודת ה' ומזומן לשמש עולה תמימה"

ומוסיף רבינו בחיי: כי ידוע שאין השמחה שורה על האב ביום לידת בנו ולא ביום ברית המילה, אלא ביום שהילד נגמל ומכאן ואילך הולכת ומתחזקת אהבתו אל בנו.

ובמדרש נאמר : כי ביום הגמל את יצחק- המילה :הגמל מרמזת= ביום- ה"ג-בגמטרייא:8-ביום השמיני להיוולדו מל אותו אברהם. ביום זה ערך אברהם סעודה גדולה ומכאן יש סמך למנהגנו שאנו עורכים סעודה בברית המילה.- לפי מדרש זה - אברהם ערך את המשתה  ביום השמיני למילת יצחק-וזה מנהג כשר, על כך אמר דוד המלך: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח"[תהלים ג]

שרה זוכה לרוח הקודש.

מיד לאחר שהכתוב מציין כי אברהם  ערך משתה ביום שנגמל יצחק,נאמר:"ותרא שרה את – בן- הגר המצרית אשר- ילדה לאברהם מצחק: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן- האמה הזאת עם בני עם- יצחק"

התוצאה: למרות שדברי שרה נראים רע בעיני אברהם, הרי הקב"ה אומר לו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע" ואכן אברהם משלח את הגר וישמעאל והיא מגיעה למדבר..

רש"י מסביר את המילה: "מצחק" בשלושה אופנים:

א] "מצחק"- צחוק של חטא והכוונה ללשון עבודה זרה כמו שנאמר: "ויקומו לצחק"[שמות ל"ב, ו] והמשמעות שקמו לעבוד עבודה זרה.

ב] "מצחק"- לשון גילוי עריות, כמו שנאמר: "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי"[שם  ל"ט, י"ז]  מדובר בעלילת אשת פוטיפר על יוסף בניסיון להאשימו כאילו ביקש לחטוא.

ג] "מצחק"- לשון רציחה כמו שנאמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו..[שמואל –ב, ב, י"ד]

שהיו משחקים זה כנגד זה באמצעות חרבותיהם והתוצאה הייתה  שהרגו אלו את אלו.

ומסתבר כי  ישמעאל היה נוהג לריב עם יצחק על הירושה שעתידים היו לרשת אחר מות אביהם וישמעאל היה אומר: "אני הבכור ונוטל פי שניים" והיו שניהם נוהגים אל השדות וישמעאל יורה ביצחק חיצים באמצעות קשתו וזו הכוונה שהיה ישמעאל "מצחק" ,כמו שנאמר: "כמתלהלה היורה זיקים.."[משלי כ"ו, י"ט] והכוונה כאדם שמתאמץ לירות חיצים במטרה לפגוע ולהמית את היריב, בזמן שמצהיר כי כל כוונתו, אינה אלה לשם משחק.

רש"י  מפרש: מה נראה בעיני אברהם כדבר רע:

א] שישמעאל יצא לתרבות רעה.

ב] עצם שילוחו מהבית  היה רע בעיניו.

תשובת אלוקים לאברהם הייתה :"שמע בקולה" והכוונה: אברהם  חייב לשמוע בקול המיוחד של שרה-שהוא רוח הקודש. ומכאן לומדים שנביאותה של שרה הייתה גדולה ועיקרית מאשר של אברהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן ללמוד כי אברהם ושרה שמו את הדגש  על חינוך יצחק  בתחום תלמוד התורה והבינו  כי  ייעודו לרשת את ארץ ישראל –היות  ושרה  ברוח הקודש ראתה: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" -שאין ישמעאל ראוי לרשת עמו את  ארץ ישראל .והקב"ה  נתן לכך אישור בדבריו לאברהם- לשמוע בקולה ולשלחו עם אמו מהבית.

ומעשה אבות סימן לבנים!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר