‏הצגת רשומות עם תוויות דבורה הנביאה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דבורה הנביאה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 4 בפברואר 2020

פרשת בשלח -פרעה ועבדיו מתחרטים על יציאת בני ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח- מדוע פרעה ועבדיו מתחרטים על יציאת ישראל ממצרים?

מאת: אהובה קליין.


היצירות שלי לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים- "לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת" /  ציירה: אהובה קליין (c)




ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל- העם ...ויאסור את- רכבו ואת עמו לקח עימו"

[שמות י"ד,ו]



ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את  סוסו למרכבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את  יד  אלוקים[הנס]/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ יציאת מצרים ושירת הים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עמוד האש  בלילה במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל / ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/בני ישראל חונים באילים /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ איסוף המן  במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ איסוף השליו במדבר/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/" כי- מחה אמחה את זכר עמלק.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

בפרשה זו מתארת לנו  התורה- באיזה אופן יצאו בני ישראל ממצרים ומה אירע לפרעה כאשר  נודע לו הדבר:

"וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.  וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.  וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ.  וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ.  וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן...."  [שמות פרק י"ד, ד-י' ]

השאלות הן:

א] מי בא לבשר לפרעה שבני ישראל כבר יצאו לדרך?

ב] מדוע  פרעה ועבדיו התחרטו על  יציאת בני ישראל ממצרים?

תשובות.

פרעה מתבשר על יציאת  ישראל.

רש"י מסביר: פרעה שלח את הקצינים הממונים על העבדים  ללוות את בני ישראל -למשך שלושה ימים שבסופם היו צריכים לשוב חזרה  למצרים .כיוון שראו שבני ישראל אינם חוזרים ,באו מיד והודיעו לפרעה-ביום הרביעי ואז  ביום רביעי וחמישי המצרים ובראשם פרעה רדפו אחריהם.

 רש"י  מביא את דברי מכילתא   ובכך משיב על השאלה: וכי עד כה פרעה לא ידע שבני ישראל יצאו ממצרים? אלא  עתה נודע לו שהם הלכו - שלא על מנת לשוב בתום שלושה ימים.

מכילתא מביא כמה דעות בנוגע למבשרים:

א] הקצינים הממונים על העבדים בישרו זאת לפרעה.

ב] דורכיות הודיעו לו - שומרים.

ג]  עמלק בא לבשר לו.



הרמב"ן מסביר: כאשר הגיעו בני ישראל- ל- פי, הַחִירֹת, דבר זה נודע  לפרעה ואמר: הרי העם ברחו והם נבוכים במדבר ואינם הולכים כהבטחתם למקום ידוע לזבוח זבחים  ומה גם שיצאו בשירה ,בשמחה ובתופים וכינור - כיאה לאנשים הנגאלים מעבדות לחירות ולא כעבדים המתכוננים לשוב לעבודתם , כל זה הוגד לפרעה.

חרטתם של פרעה ועבדיו.

האגדה מספרת: בעוד המצרים היו עסוקים בקבורת  בכוריהם שמתו במכה העשירית, ויהי כעבור שלושה ימים -קמו אנשים רבים ממצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולהשיבם מצרימה.

הם החלו מתחרטים ואומרים זה לזה:" מה זאת עשינו, כי שילחנו  את העברים אשר עבדו לנו את כל עבודותינו בבית ובשדה חינם אין כסף ! הבה נתאספה כולנו והשבנו אותם בחוזקה.

רש"י מתייחס בהמשך למילים: "וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה.."- נהפך פרעה ממה שהיה, שהרי אמר להם:

"קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם".[שם י"ב, ל"א]

כעת גם נהפך לב עבדיו שבעבר  היו אומרים: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם"  [שם, י, ז] אך כעת נהפכו גם הם לרדוף אחרי בני ישראל כדי להחזיר את הממון שהשאילו להם, גם בדברים אלה מסתמך רש"י על מכילתא.

בדרך כלל במקרא "הפיכת הלב" מבטא שינוי מהותי בטבע האדם - כפי שנאמר על שאול [שמואל-א.י, ו]

"וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר".

עוד נאמר:[שם, י, ט]

"וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר"

וכן נאמר על המצרים אחרי מות יוסף:

"הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו". [תהלים  ק"ה, כ"ה] – לכן  הפיכת הלב-  משמעה- חרטה על מה שסוכם.

בעל  "חמדת שלמה" מסביר:  כי רק על עבדי פרעה  מפרש רש"י למה הפכו ליבם לרדוף אחרי בני ישראל? וזאת כדי להשיב לעצמם את ממונם שהשאילו להם טרם צאתם, אך על פרעה לא מוסבר מדוע התחרט והתשובה לכך היא: כפי שהכתוב מגלה לנו את הטעם:

"וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם.."  [שמות י"ד, ד] וזאת מפני שרק פרעה הרשיע הרבה ,לכן נענש בחיזוק הלב וזאת בניגוד לעבדיו שדווקא המליצו לשחרר את בני ישראל ממצרים.

מכאן ניתן להבין: מדוע ציווה הקב"ה לבני ישראל להשאיל מהם כסף וזהב.. ולא כפה על המצרים לתת  להם רכוש במתנה, אלא שמלך מלכי המלכים נתן למצרים עילה לרדוף אחרי ישראל בשביל הממון.

על פי שו"ת בית הלוי: האמת  היא, שמטרת  פרעה  להעביד את ישראל- לא הייתה לשם תועלת כי  "למען ענותו בסבלותם" ולהשכיח את תורת ה' ,זאת על מנת למנוע מהם שיתעלו על המצרים באמונתם הנעלה, ולא הסתפקו  ברווח הכספי שהיה להם מעבודתם ,אלא הטילו עליהם גם שרי מיסים לענותם, אך בסוף נשברו   ונכנעו לבקשת משה- מפני שראו  שעם ישראל מתחזק באמונתו- לכן הבינו שהם לא הצליחו לדכא את אמונתם, אך כשחלף לו הזמן המצרים החלו להבין כי מלבד קנאת הדת - בני ישראל היוו עבורם מקור פרנסה חשוב והצטערו באומרם:

"מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ". 

על פי  "שפתי כהן". פרעה ידע היטב ,אם היהודים לא יישארו במצרים- אזי עתיד הוא לאבד את כל ממשלתו - כי יכול היה לנצל את שלטונו רק לגבי בני ישראל שאותם אפשר לנגוש ולענות ללא כל הפרעה וכך הוא מאז ומתמיד: שונאי ישראל עולים לגדולה על ידי נגישת יהודים , היות וכלפי היהודים הם יכולים בנקל להפגין את שלטונם כפי שנאמר: כל המיצר  לישראל נעשה ראש.

ה"אור חיים" הקדוש שואל, וכי היה צורך להטעות את פרעה  ולבקש שבני ישראל ילכו רק לשלושה ימים לזבוח זבחים לה' ואחרי כן ישובו למצרים. ועוד ציווה את ישראל להשאיל כלים וממון מהמצרים, ואיך הקב"ה מצווה לעשות דברים מתוך עורמה?

ברור הדבר, שהקב"ה  מסוגל להשיג את מטרותיו בדרכים טבעיות, אלא הקב"ה רוצה ללמד את עם ישראל את דרך המלחמה לדורות- כיצד צריך עם נרדף  להתנהל מול אויבים המאיימים עליו:

התכלית: להרוג  את האויב ,כי כל עוד אויבי ישראל רודפים אחרינו, אין עם ישראל יכולים לשבת  במנוחה במקומם. תמיד יחושו מאוימים ויחיו בפחד מהעתיד הצופן להם מצב לא בטוח- הן מפני איומים והן מפני מלחמות שעלולות להפר את שלוותם.

לכן כדי לפתור את הבעיה הזו ולגרום לאויב  ליפול באופן מוחלט, בהחלט מותר ואף צריך להתנהג מולו בעורמה - ההתמודדות מול האויב מתנהלת עם השפה שלו, כפי שנאמר:

"עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל". [תהלים י"ח, כ"ז] מול רשע  יש להשתמש בכל התחבולות ומצווה לחסלו באופן טוטלי כפי שנאמר:

"הַבָּא לְהֹרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ"- המקור: מהתלמוד הבבלי - בפירוש לשמות כ"ב, פסוק א:,

 לכן ברור הדבר: שיש להשתמש בתחבולות שונות, כולל עורמה ושקר על מנת להביסו.[מתוך ספר: שו"ת הפרשה/ הרב יחזקאל שינפלד]

לסיכום, לאור האמור לעיל, אומנם לאחר מכת בכורות- פרעה  ועבדיו התירו לצאת לישראל מארצם ואף השאילו להם כסף וזהב ועוד.

אלא, שהם הוטעו בכך שהובטח להם- כי יציאת ישראל- היא לזבוח זבחים לה' ולשוב בתום שלושה ימים.

מתברר, שאלוקים מסובב הסיבות ,בכוונה ,הפך את לב פרעה ועבדיו ופעל  כלפיהם בעורמה- על מנת להעניק לעם ישראל הוראות  גם לדורות הבאים כיצד להתנהל מול אויב אכזר   השואף להשמיד את ישראל כפי שהכתוב אומר: "הַבָּא לְהֹרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ"

ההפטרה:
 שופטים פרקים ד'- ה'.

 מתוך ההפטרה- קטע:
"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט. וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.   וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.   וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ.   וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה......"


ציורי תנ"ך/ דבורה אשת לפידות משוחחת עם  ברק/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת- תחת עץ התומר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ט"ו בשבט חל  בע"ה בשבוע הבא:
 הנה כמה ציורים  בנושא: העצים"


ציורי  תנ"ך/  הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שלמה המלך בונה  מקדש מגזעי עצים ששלח לו- חירם מלך צור/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 13 בפברואר 2017

דבורה אשת לפידות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דבורה אשת לפידות.

 שיר מאת: אהובה קליין©



דבורה אשת לפידות

נביאה דְּגוּלָה  כַּנִּדְגָּלוֹת

יושבת בצל התומר

משוררת בצליל ואוֹמֵר.



שופטת  עם  ישראל

בין הרמה לבית אל

אליה  נוהרים רבים

להישפט כדת וכדין.



 פונה לברק בן אבינועם

 בדברי שכנוע ונועם

להילחם בסיסרא וחייליו

 להביסו  ולנטרל כוונותיו.

 הערה: השיר בהשראת הפטרת פרשת בשלח[שופטים  פרק ד']
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה וברק בן אבינועם/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.   וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.  וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.."

[שופטים ד', ד- ח]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


Biblical paintings by Ahuva Klein- Deborah the prophetess and Barak

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 בפברואר 2017

דבורה הנביאה- הפטרת פרשת בשלח/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דבורה הנביאה- הפטרת פרשת בשלח.


 מאמר מאת: אהובה קליין.

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בהפטרת פרשת בשלח, אנו קוראים על דבורה הנביאה והשופטת

[שופטים ,פרק ד]

וכך הכתוב מתאר את דבורה הנביאה:

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.  וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.  וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.  וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ.  וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ....."

הפטרה מתארת לנו את הנהגת דבורה הנביאה וברק בן אבינועם ומלחמתם בכנענים.

ישנם קווי דמיון מדהימים- בין פרשת בשלח לבין ההפטרה:

בפרשה מסופר באיזה אופן פרעה וחייליו טובעו בים סוף ובהפטרה  מסופר על טביעת סיסרא בנחל קישון. בפרשת בשלח התורה מתארת לנו  את שירת הים-בפי משה ובני ישראל ואילו בהפטרה: מתוארת שירת  דבורה וברק בן אבינועם, על הקשר בין הפרשה להפטרה מדבר גם המדרש [ילקוט שמעוני, פרשת בשלח]

"אמר  רבי סימון כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על עוונותיו ונעשה בריה חדשה, ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה- נמחל להם עוונותיהם, שנאמר: וייסע משה את ישראל, שהסיעם עוונותיהם, וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה,ומניין שנמחלו עוונותיהם? בכלן מקום הוא אומר: ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע, וכאן כתיב ויעשו בני ישראל תחילת עשייה, והיכן הם מה  שעשו לשעבר? אלא מחל להם הקב"ה מה שעשו לשעבר"

בדברי המדרש ישנה הרחבה על הקשר בין הפרשה להפטרה:

"בא ולמד כשם שעשה הקב"ה ניסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין כך עשה להם ניסים על ידי שרי  זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק"- שנאמר:" זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה"

 דבורה הנביאה הייתה אחת משבע הנביאות המופיעות בתנ"ך, תפקידה היה: לשפוט את עם ישראל לאחר אהוד בן גרא ושמגר בן ענת.  היה הייתה משבט אפרים ובנוגע לכינוי שלה: "אשת לפידות"- על כך כמה הסברים, יש הסוברים: כי "לפידות" היה שם בעלה בדומה למה שנאמר על שרה-"שרי אשת אברם" אך במדרש מסופר: שתפקיד בעלה היה ליצור פתילות  לבית המקדש- ולכן שמו היה: "לפידות"  משום כך נקראה: אשת לפידות.

וכך מספר המדרש: "בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו אשתו בא ואעשה לך פתילות והולך לבית המקדש שבשילה והוא היה עושה פתילות עבות, כדי שיהיה אורן מרובה. לפיכך, נקרא שמו לפידות"

המדרש מגלה לנו: "אמרו שלושה שמות יש לו, ברק בן אבינעם, מיכאל ולפידות"

דעה מעניינת אומר הרלב"ג: דבורה הייתה בתקופה זו שופטת בישראל היא גרמה לכך שעם ישראל ישובו אל ה'.

היא נקראה אשת לפידות- כי שמו של בעלה היה : ברק וישנו קו משותף לשם ברק ולשם: לפיד.

וההסבר הנוסף: דבורה אשת לפידות- שהייתה על דרך- אשת חיל, ועוצמת הנבואה שלה – נראית הייתה כלפידים במקום שהייתה מגיע אליו והייתה שופטת את עם ישראל ונהגה לשבת תחת  עץ התומר.

המלבי"ם סובר: כי דבורה  זכתה לנבואה מה שלא זכו מושיעים קודמים- מהסיבה: שהייתה אשת לפידות שכל מעשיה היו נעשים מתוך זריזות והתלהבות- כמו לפידים.

 ועל כך שהייתה יושבת תחת עץ התומר- אמרו חז"ל: כמו שלתמר יש גלעין אחד- כך היה לעם ישראל  לב אחד לאביהם שבשמים. ומה צילו של עץ התומר מועט כך היו אז תלמידי חכמים מעטים.

דבורה בנוסף לניהול המלחמה ועצותיה החכמות לברק בין אבינועם- כיצד לנהל את המלחמה, הייתה משוררת  נפלאה:

 בשירתה היא  מתארת את המצב הביטחוני הקשה  בתקופתה: "בפרוע פרעות בישראל" היא מהללת את המתנדבים בעם, במילים: "בהתנדב עם ברכו ה' "

 היה משבחת את  השבטים שנענו לצוויה והצטרפו למלחמה נגד האויבים ומשבחת אותם במילים: "אז ירד שריד לאדירים עם.."

אך מנגד היא כועסת על המשתמטים מהמלחמה-כמו על שבט ראובן באומרה: "למה ישבת בן המשפתיים לשמוע שרקות"- כיצד ישבו המשתמטים באדישות בעודם  בשדות ומאזינים לצלילי הרועים בקרב הצאן?

 לאור האמור לעיל- מדהים לראות את הקשר בין הפרשה-שירת הים לבין  שירת דבורה  וגם הקשר בין טביעת המצרים בים לבין טביעתו של סיסרא וחילו בנחל קישון  ומכאן ניתן להסיק על דבורה כאישה מיוחדת- אשת חיל בעלת כישורים  רבים- שופטת ומשוררת דגולה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר