‏הצגת רשומות עם תוויות גלות מצרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גלות מצרים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 17 בדצמבר 2019

פרשת וישב- הקשר בין גלות מצרים- לשליחת יוסף לאחיו/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב - הקשר בין  גלות מצרים - לשליחת יוסף לאחיו.



מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) 














ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ חלומו שך שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו יעקב, סוף סוף בתום נדודיו - יושב בכנען, מחפש שלווה ,אבל כדברי רש"י: קפץ עליו רוגזו של יוסף:

לאחר שיוסף מספר את חלומותיו לאחיו- הם כועסים עליו כפי שהכתוב מתאר: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.  וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.  י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה. וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.  וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.  וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי". [בראשית ל"ז, ה-י"ד]

השאלות הן:

א] ממה נבעה שנאת האחים ליוסף?

ה] מדוע שולח יעקב את יוסף אל אחיו  ביודעו את שנאתם אליו?

תשובות.

מקור השנאה של האחים אל יוסף

על פי  האגדה: יעקב   החל ללמד את יוסף תורה ,את אשר למד בבית שם ועבר ,יעקב שם לב, כי יוסף מקשיב ללימוד קשב רב ולכן אהב אותו מאד, כשיוסף נוכח לדעת   שאביו כה אוהב אותו ,החל להתנשא על אחיו ,היה לובש את בגדיו הטובים והיה מתייפה מול עיניי אחיו. והנה כאשר רם לבבו יתר על המידה ,שכח את אשר לימד אותו אביו: "לא תלך רכיל", היה בא יוסף אל אביו ומלשין עליהם. כתגובה על כך, יעקב שלח לקרוא ליתר בניו והם באו והתייצבו לפניו ואמר להם: הנה  זקנתי ולא ידעתי את יום מותי, לכן אני אומר לכם את דברי האחרונים: לאחר מותי אתם תירשו את בתיי ואת שדותיי וכרמי, את צאני, כספי ואתם צפויים להיות עשירים מאד.

אבל חלילה לכם להתנשא על אחיכם בני בלהה וזלפה ולצחוק עליהם ולהגיד: הם  בני שפחות - כי זוהי  תועבת ה' וזוהי גבהות לב!

יעקב מזהיר אותם לא לאכול אבר מן החי - מן הצאן. ושלא יתנהגו כגויים כי ה' אוהב רק אנשים העושים את  רצונו.

כשיצאו האחים מהבית אמרו: ה' יברך את אבינו בשלום, יאריך את ימיו ואך ימשיך ללמדנו ולהחכימנו, אבל בעצם אנחנו משתוממים, כיצד קרא לנו אבינו בפתאומיות? מדוע לא חיכה לנו עד שובנו מן השדה?, אין זאת, כנראה בא אליו איש אחד וסיפר עלינו דברים רעים! לכן אבינו קרא לנו לגשת אליו ,לפתע, אחד הנערים מתוך עבדי אביהם אמר: אני שמעתי את יוסף   מאשים אתכם באומרו: כזאת וכזאת עשו אחיי.. ברגע שהאחים שמעו את דברי הנער- הם כעסו מאד על יוסף !

יעקב תפר ליוסף כותנת פסים יפה ששמשה לו - לכבוד ולתפארת , מאותו רגע האחים הרגישו כי יעקב אוהב את יוסף יותר מכל אחיו ושנאו אותו ומתוך כך לא  יכלו דברו  לשלום, הם החליטו לא להעמיד פנים ולא להיות אנשי מרמה - היינו אחד בפה ואחד בלב! אלא להראות לו שהם כועסים עליו!

כאשר יוסף סיפר את שני חלומותיו לאחיו - הכעס אצל אחיו התעצם.

הרש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: חלום השיבולים של יוסף אשר בו כל האלומות של האחים השתחוו לו, לא מצא כלל חן בעיני האחים, הרי האחים היו רועי צאן ולא עובדי אדמה! וייעודם להיות עובדי אדמה - היה טמון בעתיד הרחוק, לכן אם יוסף חלם חלום מעין זה -  מוכיח  כי מחשבותיו בכיוון  זה גרמו לו את  החלום - יתכן שזו תוצאה  המוכיחה– כי יעקב  -אביהם לימד אותו על העתיד הלאומי שנועד למשפחתו. מה גם שחלום האלומות, מוכיח איך יוסף כיחיד עומד במרכז ומסביב כולם  משתחווים לו!

ה"חיזקוני" אומר על המילים: "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ". [שם, ל"ז, ה]

כאן הכתוב אינו מפרט מה היה חלום זה?

כי לא התגשם ,לפיכך אין פרטים על החלום הזה! רק אחר כך  בהמשך יוסף מספר על תוכן חלומותיו לאחיו.

לפי רש"י: התורה מפרטת את חולשותיו של יוסף אשר גרמו לשנאה אליו: היה מסלסל בשערו וממצמץ בעיניו, היה רגיל להתרועע עם בני השפחות שאחיו  האחרים - ריחקו אותם, ואת דיבתם של בני  הגבירות היה מספר לאביו.

הרמב"ן סובר: כי יעקב העמיד את יוסף בהיותו עדיין נער- לרשותם של בני השפחות שהם היו רועים את הצאן ובהיותו "נער" [עדיין צעיר בן שבע עשרה] הם נצטוו- לשמור עליו. הוא היה כל הזמן במחיצתם וראה את מעשיהם  והביא את דיבתם של בני השפחות  אל אביו, ולכן שנאו אותו, לעומת זאת בני הגבירות – שנאו את  יוסף בגלל הקנאה ,היות ואביו עשה לו כותונת פסים ואהב אותו יותר מהם.

יעקב שולח את יוסף אל אחיו.

יש להתפלא מאד על כך שיעקב מצווה על יוסף בן הזקונים  האהוב ללכת אל אחיו, במיוחד לאחר שכעס עליו  בעקבות סיפור חלומותיו לאחיו ,כפי שאומרים זאת רוב הפרשנים:

 תגובת יעקב ליוסף:

"ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"? [שם ל"ז, י]

רש"י מצדיק את התנהגותו של יעקב  ואומר: כי יעקב ראה צורך לגעור ביוסף- לפי שהבין כי על ידי סיפור חלומותיו, הוא מושך על עצמו שנאה מצד אחיו.

יעקב אמר ליוסף, כי החלום במלואו לא יכול להתקיים, הרי כבר רחל נפטרה וכי יתכן כי יעקב ורחל-ההורים-יבואו להשתחוות לו?

אך, יעקב לא ידע כי דברי החלום מכוונים לבלהה, כי למרות שלא הייתה אמו הביולוגית ,מכל מקום, היא גידלה אותו כאם.

רבותינו למדו, כי אין חלום בלא דברים בטלים, ויעקב שידע זאת הוא בכל זאת רצה לעקור עניין זה מלב הבנים -על מנת שלא יאמינו לחלומותיו וכך יהיה אפשר למנוע את קנאת האחים כלפי יוסף.

אך רש"י מדגיש: כי כנראה יעקב בסתר ליבו האמין לחלומות ולכן נאמר  שהוא שמר את הדבר-המתין מתי יתקיימו החלומות בפועל במציאות.

רבינו בחיי אומר: על סמך בראשית רבה, כי רוח הקודש אמרה ליעקב לשמור את הדבר.

האגדה מספרת: דבר ה' היה אל יעקב: שמור את הדברים אשר דיבר אליך יוסף, עליך לזכור שדברים אלה יתרחשו בעתיד -כי אתה ובניך עתידים עוד להשתחוות אל יוסף כי אני אגדלהו  וארוממהו  מאד, לכן יעקב שמר את הדבר וחיכה לבואו.

ויהי היום ויעקב פונה אל יוסף ואומר לו: זה ימים אחדים – לא ידעתי את שלום אחיך ואת שלום הצאן, לכן אני שרוי בדאגה. דברי האב העציבו מאד את יוסף ואמר לאביו: אל נא תעצב אבי הטוב, לא קרה שום אסון, זו לא הפעם הראשונה שהם אינם באים בזמן הביתה, גם בעבר היו מאחרים- אך ,גם אם מאחרים-שבים הביתה בריאים ושלמים.

אמר יעקב ליוסף: היום חלמתי: ורוחי מאד סוערת  מפחד! - כי ראיתי שאני ואחיך מובלים למצרים ,נשאתי את עיניי ומלאך ה' התייצב  מולי ושאלתיו: האם אשוב אל ארץ מולדתי? והמלאך ענה: כי שם אמות! התעוררתי בחרדה גדולה- אני חושב שהמלכים שנלחמנו איתם בעבר- שונאים אותנו ויתכן שהם תכננו לקחתנו בשבי ,למכור אותנו למצרים כעבדים, לפתע  נזכרתי בהבטחת ה' לאברהם: כי נרד מצרימה ונהיה שם גרים ,כעת אני חושב שהגיעה  התקופה הזו באופן מעשי, לכן אבקשך ללכת לדרוש בשלום אחיך.

כעת יוסף חש מבוכה רבה, הוא ידע שאם ילך אל אחיו - הם עלולים להרע לו ולפגוע בו, אך אם לא ילך - יכאיב לליבו של אביו הטוב -  החליט בכל זאת  ללכת - כי  חשובה לו מנוחת אביו ושלוותו יקרה  לו גם מחייו שלו!

אם כן, כיצד ניתן ליישב את ציוויו של יעקב ליוסף- ללכת לחפש אחר אחיו השונאים אותו?

אומרים חז"ל במדרש תנחומא:"לכו חזו מפעלות אלוקים נורא עלילה על בני אדם וכו',אמר רבי יודן היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת . "ידוע תדע"-הכוונה: להבטחת ה' עוד לאברהם בברית בן הבתרים:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". [בראשית  ט"ו, י"ג]

והביא עלילה לכל  דברים אלה- כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו מצרימה" והסיבה הראשונה לכל העלילות אחריה: דברי  יעקב: "ויאמר ישראל ליוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם": ההבטחה שניתנה בברית בין הבתרים  מתקיימת באמצעות מילות  יעקב ליוסף!

הנצי"ב בספרו "העמק שאלה" מפרש: אומנם הייתה כאן שנאת אחים ליוסף אך כל ההתרחשות התגלגלה בגלל גזרת: "ידוע  תדע" והיא הייתה יכולה להתרחש גם לולא השנאה בכל אופן התורה ,לא לחינם מספרת לנו- כיצד ירדו אבותינו למצרים ללמדנו מוסר שהשנאה יכולה להביא את כל הרעה הזאת.

לפי דברי המהר"ל: בספרו: "גור אריה" :מעורר כל דבר נבדל ועליון על אחרים- רגשי קנאה ושנאה לכן  נשטם יעקב ונשטם גם יוסף –שהיה נזיר אחיו- השנאה הזאת הקודמת לגלות מצרים- באה ללמדנו: כי קיים קשר סיבתי  בין שתי שנאות אלה ודבר זה חייב לנו לשמש לקח גם לדורות הבאים.

לסיכום, לאור האמור לעיל ,מוכח כי ישנו קשר הדוק בן שליחת יוסף לאחיו וגלות מצרים- כי  אלוקים המבטיח לאברהם כי בוא תבוא הגלות- אכן מקיים תמיד את הבטחתו!

יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".

ההפטרה:

[ עמוס, ב-ח]


קטעים מתוך ההפטרה:
"

כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ:  עַל-שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ-אֱדוֹם, לַשִּׂיד.  וְשִׁלַּחְתִּי-אֵשׁ בְּמוֹאָב, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת; וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב, בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר.  וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט, מִקִּרְבָּהּ; וְכָל-שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ, אָמַר יְהוָה.  {פ}
 כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ:  עַל-מָאֳסָם אֶת-תּוֹרַת יְהוָה, וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ, וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם, אֲשֶׁר-הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם.  וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בִּיהוּדָה; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם...

 שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם--בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.   רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי, מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל-עֲוֺנֹתֵיכֶם.  הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם-נוֹעָדוּ.   הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר, וְטֶרֶף אֵין לוֹ; הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ, בִּלְתִּי אִם-לָכָד. הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל-פַּח הָאָרֶץ, וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ; הֲיַעֲלֶה-פַּח, מִן-הָאֲדָמָה, וְלָכוֹד, לֹא יִלְכּוֹד.  אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ; אִם-תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַיהוָה לֹא עָשָׂה. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה, דָּבָר, כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ, אֶל-עֲבָדָיו ...."

חנוכה שמח לכל עם ישראל!

העלאת תמונות
ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
חנוכיית המכבים / ציירה: אהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 בנובמבר 2016

פרשת לך- לך, האם ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך לך, האם  ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?

מאת: אהובה  קליין


ציורים לפרשה:
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הציווי לאברהם:" לך- לך..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות\

 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו שבים ממצרים לכנען/ ציירה: אהובה קליין

(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלכי-צדק מוציא לחם ומים/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו  הכתוב מתחיל לתאר את ניסיונותיו של אברהם אבינו , אחד מהם  היה: הירידה למצרים בעקבות הרעב בכנען, כפי שהכתוב מתאר: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב  בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי  אשתו הנה- נא ידעתי כי אישה יפת מראה את: והיה כי  יראו  אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו : אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך": [בראשית י"ב,י-י"ד]

שאלות

א] מדוע רק במצרים אברהם מבחין ביופייה של שרה ?

ב] האם אברהם חטא בירידתו למצרים וביחסו לשרה?

תשובות

אברהם מבחין ביופייה של שרה.

רש"י מביא כמה הסברים:

 א] מדרש אגדה על פי חז"ל: עד שאברהם לא הגיע למצרים הוא לא שם לב ליופייה של שרה - וזאת מתוך צניעות ששררה ביניהם, אלא שעכשיו הבחין ביופייה - כפי שמבואר [תנחומא ה'] ראה אותה משתקפת במי הנהר. ולכן אמר לה: "הנה – נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"

ב]  בטבעו של עולם - על ידי טורח הדרך מראהו של האדם מתבזה והיגיעה וטלטולי  הדרך  ניכרים על פניו, אך שרה  נשארה יפה ,  למרות  ההליכה והטרחה המרובה , לכן אמר לה אברהם כי  כעת יודע שהיא באמת יפה.

ג] פשוטו של מקרא: אמר אברהם לשרה: כעת הגיע השעה שיש לדאוג ליופייך כי אומנם ידעתי שאת יפה, אך כעת פה במצרים אנו באים בקרב אנשים  מכוערים והם לא הורגלו לראות אישה יפה ועל כן  זו  העת שעלינו לדאוג שלא יקרה לנו משהו רע.

רבינו  בחיי מביא גם את פירוש רש"י: כי למרות טורח הדרך - שרה נשארת ביופייה, אך הוא מוסיף את דעת רז"ל: שאברהם לא התבונן בשרה מעולם עד אותה שעה. כי אברהם בענוותנותו הגדולה – היה כורת ברית לעיניו, כפי שאמר איוב:"ברית כרתי לעיניי", הצדיקים כורתים ברית עם איבריהם שלא יגרמו להם להינזק -  בדומה לכך שאדם כורת ברית עם אויביו למען לא יזיקו לו.

 האם אברהם חטא?.

 רבינו בחיי  מביא את דעת הרמב"ן- שאכן אברהם חטא בשוגג : כאשר אמר לשרה: "אמרי נא אחותי את" ובעקבות זאת באה גלות  מצרים, ועצם העניין שאברהם הביא את שרה  הצדיקה במכשול של עוון וכל זה מהחשש שאם ידעו שהיא אשתו יהרגוהו ,הרי כאן הוא נכשל בביטחונו בה' שהרי היה צריך לבטוח בקב"ה שיציל אותו ואת אשתו והחטא הנוסף שחטא- שהוא ירד למצרים בעקבות הרעב בארץ- וזאת למרות שהקב"ה שלח אותו לארץ כנען !

אברהם היה צריך לבטוח בה' שיציל אותו מהמוות כתוצאה מהרעב. בעקבות עוון זה  נגזר על זרעו - גלות מצרים כי במקום החטא שם מתרחש גם העונש.

על   פי דעת רז"ל: גלות מצרים היא תוצאה של דברי אברהם לה': "במה אדע כי אירשנה" שנאמר במדרש – שהוא אמר: "במה אדע"? וה' אמר לו: "ידוע תדע", כאן ה' החשיב את דברי אברהם לחטא , וכתוצאה מכך נענשו ישראל בגלות מצרים .

הרב שמשון רפאל הירש :אינו רואה את מעשיו של אברהם בגדר חטא,

 א, אברהם עוזב את ארץ כנען בזמן הרעב ויורד מצרימה, מפני שאינו סומך על הנס , אלא עושה השתדלות כדי לספק את מזונו.

ב, בנוגע לכך שסיכן את אשתו במקום כמצרים ,אי אפשר היה להתחמק מסכנה זו ,עובדה שאברהם חזר על כך שנית כאשר ירד לארץ פלישתים וגם יצחק בנו נקט באותם אמצעים כאשר נקלע למצב של רעב ,כפי שהכתוב מתאר :"ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך – פלישתים גררה" [בראשית כ"ו, א] וכל זה קרה למרות שאברהם היה יכול לבטוח בה' שיספק את מזונותיו בארץ כפי שהוריד מן לעם ישראל במדבר.

הרי אברהם שהוא בבחינת בשר ודם לא היה לו מישהו ששימש לו דוגמא כיצד לנהוג במקרים כאלה והכל למד מתוך ניסיונות באופן עצמאי . לכן לאברהם הייתה  הזכות להגיד: "אין סומכין על הנס"

בנוגע לעניין שרה, הרי במצרים באותה תקופה הייתה אווירה של פריצות ואישה פנויה הייתה  בטוחה יותר מאשר אישה נשואה, היות ואם  ואישה  הייתה נשואה- היה קיים חשש שיהרגו את בעלה ואותה ייקחו, בעוד שאישה פנויה המלווה על ידי אחיה- כדי להשיג אותה - היו צריכים לנהל משא ומתן עם האח ובינתיים מרוויחים זמן ובמקביל יכולה להופיע  הישועה.

אם כן , זו הברירה היחידה  שעמדה לאברהם והוא נהג כשורה, מצד אחד אמנם האמין בה' , אך מנגד הבין שיש לעשות השתדלות כדי להציל חיים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם הועמד בניסיון הרעב בכנען , בנוגע לפתרון העניין – ישנם הסוברים –כדוגמת הרמב"ן ורבינו בחיי- שהוא חטא בשני דברים  ראשית, מעצם ירידתו למצרים ובכך אמונתו בה'  נפגמה – ולא הבין כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים ובעקבות זאת הוא גרם לגלות מצרים כי במקום שנעשה החטא שם מתבצע גם העונש.

שנית , הוא סיכן את שרה אשתו במקום שאין יראת שמים.

מנגד רבי שמשון רפאל הירש סובר: כי  אברהם נקט בדרך נכונה בהיותו מאמין באלוקים . אך מנגד הבין כי עליו לעשות השתדלות ולא לסמוך על ניסים בלבד ואין לראות במעשי אברהם חטא.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר