‏הצגת רשומות עם תוויות גאולה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גאולה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 9 בינואר 2024

פרשת וארא - הקשר בין השעבוד לתורה והארץ/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וארא - הקשר בין השעבוד לתורה והארץ.

מאת: אהובה קליין ©

 יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך / התגלות  אלוקית למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



"וגם אני שמעתי את - נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור את בריתי"[שמות ו', ה]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ "ונתתי אותה לכם מורשה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר רוח ועבודה קשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מופת התנין על ידי משה ואהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה  פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מכת הצפרדעים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת  במקנה של ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה, אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]



ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל להסרת הברד/ ציירה: אהובה קליין(c)

הפרשה פותחת בהבטחת ה' למשה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.  לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.  וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה."

השאלות הן:

א] מה בין השעבוד - לתורה והבטחת הארץ לעם ישראל?

ב] מדוע הוזכרו אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב?

תשובות.

הקשר בין השעבוד להבטחת הארץ ומתן תורה.

נאמר: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם"

בעל "חידושי הרי"ם" סובר:  הקב"ה חש: כי כל עוד עם ישראל מסוגל לסבול את הגלות - אין הגאולה  מסוגלת להגיע ,לכן ה' מבטיח כי יוציא  את בני ישראל  מהסבלנות שיש להם כלפי המצרים ומסביר: ואגרום לכם להמאיס בעינכם את הגלות - עד שתחושו שאין אתם  יכולים לשאתה עוד ובאופן זה יפתחו שערי  הגאולה. בהמשך נאמר: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם,... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ"

חז"ל מעירים על כך: נאמר במסכת ברכות [ה', א"א] "תורה ארץ ישראל [והעולם הבא] לא ניתנו לישראל, אלא על ידי ייסורים" דברים אלה מבוססים על ההבטחה שהבטיח ה' למשה בתחילת פרשת "וארא": "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" הכוונה למתן תורה:

"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ" - זו הכניסה לארץ ישראל, בפסוקים אלה ה' מבטיח הבטחה מפורשת שהשעבוד הקשה שעם ישראל יעבור במצרים - עתיד לעשות את העם ראוי לקבל את שתי המתנות היקרות ביותר: התורה והארץ.

אברהם יצחק ויעקב המופיעים בדברי ה'

נאמר: "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".

רבי נפתלי צבי יהודה ברלין –["הנציב מוולוז'ין] מבאר: כי הבטחת ארץ ישראל לא ניתנה רק לדור שיצא ממצרים, אלא לכל הדורות הבאים העתידים לקום בארץ ישראל לכן נאמר: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה."

המשמעות היא:  ארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל מאת: ה' ואתם תורישו אותה לבניכם..

"הכתב והקבלה" אומר בדומה לכך: כשם שהתורה ניתנה לא רק לדור שעמדו לרגלי הר סיני, אלא ניתנה לכל הדורות בהמשך - בדומה לכך גם ארץ ישראל ניתנה – כמורשה עולמית לכל הדורות  שעתידים לקום  בהמשך בארץ ישראל.

"בעל הטורים "אומר: בכל התורה כולה אנו מגלים רק פעמיים בלבד: את המילה: "מוֹרָשָׁה"- בפרשת "וארא" נאמר על ארץ ישראל: וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה."

ובפרשת :"וזאת הברכה" כתוב על התורה: "תּוֹרָה צִיוָּוה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".[דברים ל"ג, ד']

על ידי זה מוכח: שהתורה באה לקשור את ארץ ישראל לתורת ישראל ולהגיד: שבזכות התורה ירשו עם ישראל את ארץ ישראל - כפי שנאמר בתהלים:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ". [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

אמרו חז"ל: "גדולה תורה - שבזכותה ישראל נגאלין מן האומות"

על פי מדרש חז"ל: "רבי שמעון  בן יוחאי :"פתח: "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ" [חבקוק ג', ו'] כלומר:

מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל, אלא - ארץ ישראל: מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שייבנה בה  בית מקדש, אלא ירושלים.

הזכרת אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.

אור החיים מסביר :מדוע הקב"ה  מזכיר את האבות באופן מפורט - אברהם, יצחק ויעקב?

מתברר שכל אחד מהם מצטיין במשהו ייחודי:

אברהם  מוזכר , מפאת הכרתו בקב"ה מבלי שזכה תחילה משהו ממנו - מבלי שהכיר  את מידות ה' והנהגותיו תחילה, על כך הערכתו  של ה'  אליו כפי שמוזכר  בישעיהו [מ"א, ח]:"ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי"

אברהם אהב והיה דבק  בה' , על אף הניסיונות שה' ניסהו .

את יצחק הקב"ה הזכיר בשל ניסיון העקדה - שהיה מוכן להגיש את צווארו למאכלת בעודו שוכב על המזבח.

יעקב הוזכר  בשל ייחודו -היות: "ולא  יצתה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשיו"- כלומר מיעקב לא יצא זרע רע- אלא כולם היו טובים - בהשוואה לאברהם שיצא ממנו אחד צדיק- יצחק, אך גם רע - ישמעאל. אצל יצחק היה הטוב - יעקב - והרע היה עשיו.

המשותף לאבות - שה' ניגלה אליהם באל שדי שהוא בדרגה פחותה מהדרגה שה' התגלה למשה-שהוא בשם ה' באומרו: "אני ה'.

בכך רצה ה' להודיע למשה שהוא כפוי טובה כלפי ה' ,היות ולא העריך מספיק את הדרגה הגבוהה באמצעותה פנה אליו ה' בדברים  ואילו הוא  דיבר אל ה' "במיעוט דרך ארץ"

רש"י אומר רעיון דומה: אלוקים  לא נגלה ליצחק מפני היותו  הבן של  אברהם ולא פנה אל יעקב מכוח היותו נכדו של אברהם-אלא כל אחד מהם הוא :"אב" בפני עצמו מתוך מעמדו הייחודי שזכה  לדבר עם השכינה.

מפרשים רבים טוענים: כי ההתגלות אל  משה הייתה בעוצמה גדולה יותר מאשר ההתגלות  אל האבות.

רעיון מעניין זה אומר הכוזרי [במאמר שני סימן ב' ] הדבר נובע מפני שבדורו של משה כבר  עם ישראל היו "רבים"  והספק היה מכרסם בלבבם ובדעתם. לעומת זאת, האבות היו טהורים בליבם, למרות שבמהלך חייהם עברו תקופות קשות ורעות-אמונתם הייתה חזקה בה' ולא נפגמה לעולם. לכן ה' פנה בעוצמה רבה יותר אל משה ודורו על מנת לשכנע אותם באמונה בו.

ישנו מדרש על המילים: "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".

"אמר הקב"ה למשה: חבל על האבות הקדושים אשר אבדין ולא משתכחין, דהיינו:  שאבדו לנו מהעולם הזה ,אך לא כמו כל אבדה  שאפשר למצוא תחתה  אחרת. צדיק שאבד מהעולם לא משתכחין, לא נמצא אחר וזאת אף על פי שדור, דור ודורשיו, דור, דור וחכמיו, מכל מקום, כל צדיק יש לו הדרך שלו בעבודת ה' והתכונה המיוחדת לו - ההבנה המיוחדת שלו וההשפעה המיוחדת שיש לו "כלומר כל צדיק יש לו השפעה בסגנונו  האופייני לו.

בגמרא נאמר: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו ואומר: "זה ה' אשר קיוונו לו נגילה ונשמחה בישועתו" , כל צדיק זוכה לראות את השכינה ואומר: זה ה'- כלומר: אמנם בעוד היינו חיים כל אחד עבד את ה' בסגנונו האישי - האופייני לו - אבל לכולם הייתה כוונה אחת לעבוד ולעשות את רצון ה'. [מתוך ספר "אמרי דניאל על התורה"/ דניאל פלבני]

לסיכום, לאור הנאמר לעיל, לעניין השעבוד במצרים הייתה תוכנית אלוקית כפי שהודיע ה' לאברהם:"

"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". [בראשית ט"ו, י"ג]

וכל זה במטרה לקבל את התורה, אחרי שהעם הזדכך בגלות מצרים – הידועה ככור ברזל -  נהפך לעם וזכה לשתי מתנות יקרות: לאדמת ארץ ישראל ולתורה הקשורים זה בזה לפי שנאמר:  אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 13 בספטמבר 2023

ראש השנה- יום תרועה- יום הדין, האומנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

ראש השנה- יום תרועה- יום הדין, האומנם?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לכבוד ראש השנה:




ציור לראש השנה"..."כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה.."

מתוך: "ונתנה תוקף"



 ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך, אברהם מבחין באיל / ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון- בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ תפילת דוד המלך- "אשא עיניי אל ההרים.."/ ציירה: אהובה קליין (c)[תהלים  קכ"א]
ציורי תנ"ך/ תפילת דוד-"והיה כעץ שתול...[תהלים א'. ג'] ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ קדושת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ "אריה שאג- מי.."?/ ציירה: אהובה קליין (c)

אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא".[עמוס , ג , ח]





ציורי תנ"ך/  אלקנה נותן לחנה- מנה אחת אפיים/ ציירה: אהובה קליין (c)



Biblical painting

"והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' ועלי שומר את פיה" [שמואל-א, א,י"ב]





ציורי תנ"ך/ חנה מביאה את שמואל לבית ה' לאחר שנגמל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "תשליך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שופרו של משיח/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שופרו של משיח/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ גאולה בירושלים/ 
 (c)ציירה: אהובה קליין



ציורי תנ"ך/ חגי ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)


ראש השנה בפתח ואנו חשים היטב-את המתח באוויר - מידי פעם רוחות סתיו נושבות והימים, אט, אט מתקצרים - יש והשמים מתכסים בעננים  "וּבוֹשָׁה הַחַמָּה".

כאילו מסתירה פניה  וחשה  את -האווירה בתוכנו  אשר אינה יציבה המחלוקות בעם - מגבירות את אי השקט בתוך ארצנו – אך,  כאשר התפילות מתגברות וקול השופר  מהדהד , הדבר מעורר אותנו בבחינת: "אייכה" שחייב היהודי לשאול את עצמו: היכן הוא נמצא כעת מבחינה רוחנית? מה עליו לתקן טרם יום הדין - המשפט בו אלוקים שופט את הברואים  ואין משפט זה דומה כלל למשפט של שופטי- בני אדם - בשר ודם העלולים לטעות בשפיטתם את האזרח הקטן - לחייבו , או לזכותו - שלא כדין -  מה שאין כן אצל מלך מלכי המלכים: הבוחן  את האדם באופן פנימי  ומדויק כדברי ירמיהו הנביא: "וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב " [ירמיהו י"א, כ']

בפרשת שופטים [ ספר דברים] נאמר: "לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא - תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם.  צֶדֶק צֶדֶק , תִּרְדֹּף --לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" [דברים י"ט- כ"א]

אם אלוקים דורש משפט צדק משופטי בשר ודם - קל וחומר שאלוקים הוא מלך עליון השופט בצדק ללא רבב כדברי ישעיהו הנביא:

"אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים". [ישעיהו  מ"ה, י"ט]

המועד בו אנו חוגגים את ראש השנה  הוא: א' תשרי כפי שנאמר:  "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם". [במדבר כ"ט, א']

וכן נאמר: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִיכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ"[ויקרא, כ"ג, כ"ד]

השאלות הן:

א] מדוע נקרא ראש השנה בשם "יום הדין"?

ב] מה הטעם בתקיעת שופר בראש השנה?

תשובות.

ראש השנה - הוא יום הדין.

על פי התלמוד: מתברר כי היום הראשון של הבריאה היה: ביום כ"ה באלול .  ביום השישי לבריאה – א' תשרי -  נוצר אדם הראשון.

על פי מדרש חכמים [ויקרא רבה, פרשה  כ"ט] - באותו היום שברא אלוקים את אדם הראשון - הוא חטא ונידון על חטאו כפי שאמר לו אלוקים:

"וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב".[בראשית ג',  י"ז- כ']

במדרש  נאמר:" אמר הקב"ה לאדם: זה סימן לבניך, כשם שעמדת  לפניי בדין ביום הזה, כך עתידים בניך לעמוד לפניי בדין ביום זה"

על פי זה, מתברר, כי החטא ודינו נבראו יחד עם האדם, מכיוון שאדם הראשון נידון ב : א' בתשרי - נקבע יום זה ליום דין - לכל הדורות.

את יום הדין אנחנו מבטאים באופן ברור ונרגש בפיוט: "ונתנה תוקף". הנה קטע קצר מתוך התפילה:

"וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף       קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא      נוֹרָא וְאָיוֹם וּבוֹ תִּינָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וִיכּוֹן בְּחֶסֶד        כִּיסְאֶךָ וְתֵשֶׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת, כִּי אַתָּה הוּא:  דַיָין וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וְעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.....וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרו מַעֲבִיר צֹאנוֹ  תַּחַת שִׁבְטוֹ..."

ניתן לחוש את היראה הגדולה שאדם מרגיש כאשר הוא נידון בדומה לצאן הנבחר לחיים, או למוות על ידי הרועה - הסופר  ובוחן את העדר. ישנם שלושה דברים שיהודי חייב לעשותם- על מנת לפתוח דף חדש היינו -  שער חדש לשנה החדשה והם - שלושת היסודות המופיעים בפיוט "ונתנה תוקף,.":

ּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה",

ההסבר:

א] יהודי  צריך לעשות תשובה - על ידי  שמביע חרטה על חטאיו.

ב] יתפלל את התפילות  המיועדות לראש השנה – מתוך כוונה מלאה ובתוכן גם תפילות דוד המלך מתוך תהלים.

נוהגים גם לומר את "תפילת חנה"- תפילה שחנה מודה לה' על כך  שהעניק לה את בנה שמואל - שאותו הקדישה שיהיה כל חייו בבית ה' ואכן היא מילאה את נדרה

כאשר נגמל שמואל- הביאה  אותו לבית ה'  אמרה לעלי הכהן:         "... חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי; אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה. אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה, הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.  כח וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַיהוָה; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם, לַיהוָה". [שמואל א', פרק  א', כ"ו - כ"ח]

אחר כך בתפילתה היא מודה לה' ומשבחת את גדולתו:

"וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר: עָלַץ לִבִּי בַּיְהֹוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיְהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי – כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּיְהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ......"

תפילת חנה כה עוצמתית שיש הנוהגים לאומרה - גם  בשאר ימות השנה..

ג] נהוג גם להרבות במתן  צדקה לעניים.

תקיעת השופר בראש השנה.

תקיעת השופר יש בה משהו מיוחד

ראשית היא מתבטאת בשם: "זִיכְרוֹן תְּרוּעָה"- תרועת השופר- מעוררת את  המתפללים כדברי הנביא עמוס:

"אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" [עמוס ג,ו]

מתברר כי בכל יהודי - פועמת בלב אהבה מוסתרת אל ה' וזוהי  האהבה - שירשנו מאבותינו ,אך בזמן תקיעת השופר מתגלה אהבה זו ופורצת החוצה ,אפילו, החל מהמדרגות הנמוכות באדם - השופר מעורר חרדה וזעזוע אפילו אצל כאלה שהם בבחינת "עם"- מלשון-  עוממות- הדבר דומה לאותו מפוח שמשלהב את הניצוץ ומוציא את האש מן הנסתר אל הגלוי.

עניין תקיעת השופר הוא משהו נצחי, בדומה לנצח ישראל !

ראשיתו בזמן שעם ישראל מקבל את התורה במעמד הר סיני , כפי שנאמר:

"אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ. עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ. וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר. גַּם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּו חָל מִפָּנֶיךָ, וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ, וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ..., [מתוך תפילת מוסף לראש השנה [נוסח ספרד]

ואחריתו בשמיעת השופר בזמן  הגאולה העתידית של עם ישראל:

"וְהָיָה בְּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹובְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָים"

[מתוך המשך התפילה]

לסיכום, לאור האמור לעיל: יהי רצון ונשכיל כולנו  - לקראת יום הדין להתחבר לתורה הקדושה ולשוב מדרכנו –בה חטאנו- אל דרך חדשה של דבקות בקב"ה  כפי שנאמר: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ."[דברים ד', ל"ה]

וכדברי דוד המלך: "אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים --   מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.

עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה --    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ".[תהלים קכ"א, א-ב]

נרבה  באהבת חינם ובאחדות העם ונזכה בע"ה -עוד השנה לגאולה:

"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָייְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה": 

[עובדיה א', כ"א]                                                  


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר