‏הצגת רשומות עם תוויות גאווה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גאווה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 2 באפריל 2019

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ שמחת-טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


\העלאת תמונות
\ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו עוסקת בענייני נגעים, אחד מהם הוא  נגע בבגד :

"וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:  בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר.  וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן"  [ויקרא י"ג, מ"ז- נ]

השאלות הן:

א] מה הטעם לנגע בבגד- ומה  דינו ?

ב] מדוע חשוב להתרחק מלשון הרע ?

תשובות

הטעם לנגע בבגד.

הכהן  בודק את הבגד - אם אכן מדובר בצרעת.

רבינו  בחיי מסביר: הנגעים היו סימן לחטא שחטא האדם,

הבגד שנראה  עליו הנגע לאחר הכיבוס –ראוי לקרעו מהבגד. ואם יראה שהוא  גם פורח- הבגד טעון שריפה, אך עם הנגע יעלם בכיבוסו, הוא טעון טבילה ורק אז יהיה הבגד טהור. יש לדעת , שנגעים הבאים על האדם הם אות ומופת –בגלל חטאים שחטא .

רבותינו ז"ל מביאים משל: למה הדבר דומה? לעבד רע שנמכר, כשבא רבו לקנותו היה יודע שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים שאם יעשה  טעויות ,יכבול אותו באמצעותם, והנה היות והעבד חטא כבל אותו רבו.

הנמשל: הקב"ה יודע  טרם עת-אם האדם עתיד לחטוא והכין  ייסורים אלה מראש שאם יחטא - ירדֶה בו באמצעותם, ואכן אם האדם חטא, היה מקבל את הנגעים בסדר מסוים.

תחילה קירות ביתו היו מקבלים נגעים, אם אותו אדם עשה  תשובה  מוטב, אם האדם המשיך בדרכו הרעה- בגדיו נהיו  נגועים, אם האיש חזר למוטב, ניתן להתגבר, ואם האיש לא הבין את מסר הנגעים וממשיך בחטאיו- מקבל נגעים בגופו...

לדעת רבי בחיי כל הנגעים היו בגדר נס- היו מורים על השגחה אלוקית גמורה והצרעת הייתה רק בארץ הקודש!

רש"ר-[הרב שמעון רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות"  אופי שאדם רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע בבגד  של האדם- הוכחה היא: שהוא  כועס עליו בשל עוול חברתי.

"הכלי יקר" מסביר: כי בעבור שלושה  סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים :

א] לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת ונרפא , חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים- לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]

ב] גסות רוח: שנאמר: "ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם אדם היה מגביה עצמו כארז, עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.

ג] צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו.. "[מסכת ערכין  ט"ז, ע"א] ודבר זה כולל: חמדת ממון. שלומדים מגחזי, [מלכים- ב, ה, כ"ז] – וכן גָּזַל - ישנו נגע בקירות הבית ,על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.

התרחקות מלשון הרע.

מעשה בחפץ חיים [מחבר "משנה ברורה"]  פעם אחת בשעות הערב חזר מבית המדרש בו סיים את תפילת ערבית, לפתע עצרה עגלה רתומה לשני סוסים והעגלון שאל את הרב: אמור נא לי  רבי יהודי, שמא אתה יודע היכן גר הרב  הצדיק הגדול- ענה לו החפץ חיים: דע לך שאין החפץ חיים משמש כרב וחפץ חיים אינו צדיק כה גדול.

כעס עליו העגלון וצעק: מה אתה סח? הרי ידוע בתוך כל קהילות ישראל- שהחפץ חיים גאון גדול וצדיק הדור! ענה לו החפץ חיים: מה אומרים הבריות אינו מוכיח שהדבר באמת נכון, מסתבר שאין הסביבה מכירה אותו די, אלא אני מכיר אותו היטב וכל מה שאומרים עליו- ממש מוגזם.

כשמוע העגלון דברים אלה -התחיל מקלל לעבר הרב ואף הצליף  על גבו מכות באמצעות השוט שבידו והמשיך בנסיעתו.

החפץ חיים הצטער מאד שגרם ליהודי לבצע עבירה שלא מתוך דעת, כעבור שעה קלה הגיע החפץ חיים לביתו ומצא את העגלון יושב וממתין להגעתו. כאשר התבונן העגלון באיש הנכנס לחדרו, נוכח לדעת שהוא בעצמו לפני שעה קלה- חרף וגידף אותו והצליף בו במכותיו.

הוא ממש חש ברע וכמעט התעלף, אלא שהחפץ חיים הרגיעו במילים טובות: ואמר לו: בעצם הקללות מגיעות לי וגם המכות שספגתי, אבל כעת למדתי פרק חשוב בדרך ארץ: לא רק שאסור לדבר  לשון הרע על אחרים ,אלא יזהר האדם אפילו על עצמו  לא לדבר לשון הרע!

אמר שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ". [משלי י"ח, כ"א]

אמר דוד המלך: "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי".[תהלים  ל"ט, ב]

מעשה שהיה: מלך פרס חלה במחלה קשה, ייעצו לו הרופאים: עליך לשתות חלב לביאה-  זה הדבר היחיד שיכול להצילך. הגיע אליו איש אחד וטען שהוא יכול להביא למלך –חלב לביאה- בתנאי  שיתנו לו עשרה עיזים, נתנו עבדי המלך לאיש את העיזים מיד הלך לגוב האריות והייתה שם לביאה אחת מינקת את גוריה, יום אחד נעמד האיש מרחוק והשליך לעברה עז אחת והיא מיד אכלה אותה. ביום השני התקרב אליה מעט והשליך שוב עז –לעברה. וכך נהג אתה וכל פעם התקרב אליה יותר ויותר, עד שהצליח לקחת ממנה מחלבה וחזר. כשהיה בחצי הדרך, נרדם על איזה ספסל בעודו חש עייפות מהמאמץ הנפשי והגופני וראה בחלום את אברי גופו מתגרים זה בזה, הרגליים אמרו: אנחנו החשובים, בלעדינו לא היה האיש מצליח לקחת את חלב הלביאה, הידיים אמרו: בלעדינו לא היה מצליח לחלוב את הלביאה, אמר הלב: אם לא הייתי נותן עצה כה חכמה לאיש מה הייתם יכולים בכלל להועיל ?ענתה הלשון: ואם אני לא הייתי מדברת -כיצד האיש היה עושה את הדבר? מיד ענו ללב כל האיברים: איך לא פחדת  להידמות אלינו הרי אתה  תמיד במקום חשוך ומוסתר ואין בך עצה כשאר האיברים? ענה הלב: מהיום תדעו שאני השולט עליכם! התעורר האיש מחלומו והלך אל המלך ואמר לו: הבאתי לך חלב כְּלַבְתֵּא,[פירוש- אישה רעה]

קצף המלך וציווה לתלותו ,כשהלך בדרך לשם, התחילו האיברים לבכות, אמר להם הלשון: לא אמרתי לכם שאין בכם ממש? אם אני מצילה אתכם, תדעו שאני שולטת עליכם ענו לו: נכון!

מיד אמר האיש לתליינים: השיבו אותי חזרה למלך, אולי יש לי עוד סיכוי להינצל.

מיד השיבוהו אל המלך, שאל את המלך: מדוע ציווית לתלותני?

ענה לו המלך: משום שהבאת לי חלב כְּלַבְתֵּא, ענה לו האיש, מה אכפת לך איזה חלב הבאתי לך הרי אתה תתרפא ועוד ללביאה קוראים כלבתא לקחו את החלב ואכן התגלה שהחלב היה –חלב לביאה. אמרו האיברים ללשון אנחנו מודים לך מאד. זהו שאמר המלך שלמה: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן"

על פי רש"י: לשון הרע הורגת שלושה: למספר לשון הרע, למקבל את הדברים ועל מי שנאמר הדבר.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על האדם להתרחק ממידות רעות: גאווה, גסות רוח, לשון הרע .

לכן אם תלמיד חכם הוא: יעסוק בתורה, כפי שנאמר:

"מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" [משלי ט"ו ,ד]. ואם האדם- הוא- עם הארץ - שישפיל את דעתו.

השבת הזאת: היא: שבת החודש- 

הרביעית לארבע פרשיות היא פרשת החודש, בה קוראים על ענייני קרבן פסח מתוך פרשת בא (שמות יב, א-כ) ומפטירין מנבואת יחזקאל "כה אמר ה' א-להים בראשון באחד לחדש וכו'" (מגילה ל, א). 


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

השבת: ר"ח ניסן הבא עלינו לטובה.


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
[שיר השירים.  ב,י"ב]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 11 בספטמבר 2016

הזיכרון במבט מקראי/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הזיכרון במבט מקראי - מהו הסיכון הטמון בשכחה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

נושא הזיכרון חשוב לנו לאורך כל חיינו  בפרט ובכלל.

אדם השוכח  פרטים באופן קיצוני - יהא גילו  ,או השכלתו, אשר   יהא - הדבר חייב להדאיג  ורצוי שיקדים רפואה למכה ויפנה בהקדם לרופא - זאת על מנת למנוע הדרדרות במצבו – טרם יאחר את המועד.

הוא הדין גם לגבי עם שלם - דוגמת עם ישראל. לאורך התנ"ך אנו  מצווים  באזהרות רבות מבורא עולם בנושא הזיכרון ומנגד בסכנת השכחה:

ציורי תנ"ך/"השמר לך פן תשכח..."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

התורה מזהירה את עם ישראל לא לחשוש מהאויבים סביבו בעודו יושב  בארצו- מולדתו, כפי שהכתוב מציין  זאת:

"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים: המסות הגדולות אשר- ראו עינך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלוקיך כן יעשה ה' אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם.." [דברים ז, י"ז]

מכאן שאם לא נשכח את כל הניסים שהקב"ה הביא  על עם ישראל  לאורך כל הדורות- הדבר ימנע פחד ודאגה מפני האויבים סביב- אשר אינם מפסיקים לאיים על קיומנו  השכם והערב- בכל זמן ועת.

ומנגד  קיים החשש, כי כאשר עם ישראל ירגיש  רווחה כלכלית בארץ הבחירה-  יזקוף זאת לכוחו ופועלו בגדר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"

כפי שהתורה מזהירה על כך: "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל- הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית: ובתים מלאים כל טוב אשר לא מילאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת: הישמר לך פן- תשכח  את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"[דברים ו,י-י"ג]

רבי שלום מרדכי שבדרון  [המהרש"ם] מסביר: כאשר עם ישראל יאמר בלבבו: שאומנם בדרך הטבע לא ניתן לנצח את הגויים- אלא בעזרת הקב"ה, אז לא תהיה סיבה לפחד מהם, כי ה' ילחם בהם כשם שנלחם במצרים ובני ישראל יצאו באותות ומופתים מעבדות לחירות. הבעיה קיימת רק כאשר עם ישראל חושב כי יוכל לנצח את אויביו בכוחו ובעוצם ידו, אז  ישנה  סיבה  להתיירא מהגויים ,ההישענות על  כוח בשר ודם זוהי: "משענת קנה רצוץ" שאין יכולים לעמוד בה בשעת מבחן.

ולעניות דעתי, שכחת כל הניסים שהקב"ה עשה לעם ישראל, הן במצרים והן במדבר על ידי שלא עזבם אפילו לרגע אחד, אלא דאג להם לבגד ,מזון ומים ללא הרף, הבגדים היו גדלים איתם, ענני כבוד ה' היו מעל ראשיהם -המשמעות שכבוד ה' היה בתוכם כך נדחו כל המזיקים, כי אין להם מקום במחיצת השכינה  ובני ישראל לא ניזוקו  בבגדיהם וברגליהם[דברי רש"י]- בשכחה זו יש כפיות טובה כלפי הבורא, ואילו זכירת כל הניסים שהקב"ה עשה עמנו לאורך כל הדרך- יש בה הכרת הטוב.

גולי בבל כאשר ישבו בניכר- לא היה בכוחם לשיר שירים על ירושלים כפי שמתואר  בתהלים:

"אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם--    תִּשְׁכַּח יְמִינִי.

תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי--    אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:

אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם--    עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם--    אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם:

הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ--    עַד, הַיְסוֹד בָּהּ." [תהלים קל"ז ה-ח]

לאורך כל ההיסטוריה העם  גם בהיותו בגלות- לא שכח את שורשיו  ועם שאינו שוכח את עברו ומחובר לאבותיו רק עם כזה מסוגל לשרוד- למרות כל המהמורות והקשיים ויש ביכולתו לעמוד בפני כל האתגרים בסיוע  בורא עולם.

הנביא ישעיהו אומר: "ותאמר ציון עזבני ה' ואלוקים שכחני: התשכח אישה עולה מרחם בן- בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי  לא אשכחך" [ישעיהו מ"ט]

הנביא טוען כי בניגוד  לעם ישראל המתבונן באלוקים במבט בשר ודם וחושש שמא אלוקים שכח אותו לכן הוא שואל: וכי יתכן כי אישה  תשכח את בנה? אשר ילדה אותו?

לאור האמור לעיל : ניתן להסיק: כי עם ישראל- בכלל ובפרט- חייב להיות קשוב  לזיכרון העבר- וכל זה על מנת לבנות עתיד טוב יותר בארצו ומולדתו.

ולהודות לה' על כל חסדיו. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 27 ביוני 2016

פרשת קורח-מי היו דתן ואבירם?/מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - מי היו דתן ואבירם?

מאמר מאת: אהובה קליין.

 הפרשה פותחת במילים: "ויקח קורח בן- יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת

בני ראובן: ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם:

וייקהלו על משה ואהרון ויאמרו אליהם רב לכם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"? [במדבר ,ט"ז, א-ד]

ובהמשך כתוב: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה:"[שם ט"ז ,י"ב]


ציורים על הפרשה:
העלאת תמונות


 ציורי תנ"ך/ קורח ועדתו לפני משה ואהרון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)
השאלות הן:


א] מי היו דתן ואבירם ומדוע היה צורך לקרוא להם?

ב] מה הייתה תגובתם של דתן ואבירם לאחר שמשה דאג לקרוא להם?

ג] מדוע הצטער משה?

תשובות.

דתן ואבירם.

למעשה הפרשה פותחת בהצגת קבוצת  ראשי המרי שהם: קורח, דתן ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה , בהמשך את שלבי התארגנותם ולבסוף את המטרה:  טענה נגד המנהיגים: משה ואהרון: "מדוע תתנשאו על- קהל ה' "

הקבוצה כללה גם את דתן ואבירם משבט ראובן, דתן  ואבירם הם בניו של אליאב שהוא נכדו של ראובן בן יעקב. במצרים הם היו שייכים לשוטרי ישראל שתפקידם היה לאכוף את גזרות מצרים על בני ישראל.

רש"י אומר על הפסוק: "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם"- מכאן ניתן ללמוד שאין  מחזיקים במחלוקת, ההוכחה - שמשה היה מחזר אחריהם כדי להשלים עימם בדרכי שלום.

ה"כתב סופר" מסביר: כי דתן ואבירם היו ידועים כבעלי- מחלוקת מועדים: , הם - " שני העברים הניצים" שהיו מסכנים את חיי משה טרם בריחתו למדיין.[שמות ב', י"ג- ט"ו], הם אשר העליבו את משה ואהרון כאשר יצאו  מארמון פרעה ,כפי שמתואר: "ויפגעו את- משה ואת אהרון נצבים לקראתם בצאתם  מאת פרעה: ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו"[שמות  ה, כ-כ"א] והם גם פעילים במחלוקת של קורח ואף על פי כן משה שולח לקרוא להם- וזאת מתוך תקווה שעשוי הוא להשפיע עליהם להתרחק מהמחלוקת ולבחור בדרכי שלום- וזאת כדברי חז"ל: "אין מחזיקים במחלוקת" כשקיימת  מחלוקת בתוך עם ישראל, אין אומרים: "פלוני מוחזק כבעל מחלוקת ואין סיכוי שישוב מדרכו הרעה" אלא יש לחזר  אחריו בסבלנות רבה על מנת להביאו  לדרכי שלום.

ישנם מפרשים השואלים, לשם מה היה צורך לשלוח שליחים לדתן ואבירם, בזמן שמסופר שהם היו בראש החולקים יחד עם קורח ואנשיו כאשר  צבאו על אוהלי משה ואהרון? אלא  ניתן להסיק שאומנם בתחילת המחלוקת הם הציתו את הרעש ואש המחלוקת וכאשר הצליחו להעלות בחכתם אנשים תמימי דרך, הם  מתרחקים מהמקום ומשאירים לאחרים  להמשיך לבחוש בשנאת המחלוקת פרי מעשה ידיהם.

לכן נאלץ משה לחזר אחרי רשעים אלה ,כדי לנסות לכבות את אש המחלוקת שעשויה הייתה להתפשט במהירות לשאר חלקי העם.

כאן משה מלמד אותנו:  שכדי להשיג שלום אין להימנע מצעדי השתדלות לנסות  לפייס יריבים  ותיקים גם  במחיר השפלה עצמית.

תגובתם של דתן ואבירם.

הם אמרו :" לא נעלה: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי-תשתרר עלינו גם- השתרר: אף לא  אל—ארץ זבת חלב ודבש הבאתנו ותתן—לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר , לא נעלה" [שם ט"ז, י"ב-ט"ו]

רש"י אומר: כי הפה של דתן ואבירם הכשילם- שאין להם עליה אלא ירידה, כפי שנאמר במדרש תנחומא: "הכשילם פיהם לרשעים. וברית כרותה לשפתיים שמתו כבר וירדו לשאול שנאמר [פסוק ל"ג] "וירדו הם וכל אשר להם וגו' "כלומר ברגע שאמרו: "לא נעלה" גזרו במו פיהם את הגזירה לרדת שאולה וכך קרה.

הם  האשימו את משה באומרם: אתה הבטחת שתעלה אותנו מעוני מצרים אל ארץ טובה וגו' אתה אומנם הוצאת אותנו משם ,אבל לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאת אותנו, אלא גזרת עלינו למות במדבר, שהרי אמרת בעצמך: "במדבר הזה יפלו פגריכם"

ומוסיף רש"י עוד הסבר: נאמר: "לא לנצח ישכח אביון תקוות עניים תאבד לעד"? [תהלים ט, י"א]- לא תאבד לעד.[דברי רש"י]

וכן: "ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע"[משלי ל, ג]- ולא דעת קדושים ידעתי.

הכוונה שרש"י אינו רוצה להוסיף או לגרוע מדברי משה.

דתן ואבירם  מוסיפים ואומרים:"העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה"?

לפי רש"י: הם  התכוונו להגיד למשה: אפילו אם  תשלח אנשים לנקר את עיננו –אם לא  נעלה אליך- לא נעלה !ולפי זה הם היו צריכים להגיד:"העינינו תנקר"? אלא שלא רצו לקלל את עצמם ולכן אומרים:" העיני האנשים ההם  תנקר"?

 הרשב"ם  קושר את דבריהם אלה של דתן ואבירם לדבריהם הקודמים  למשה:" המעט כי העלתנו מארץ זבת חלה ודבש להמיתנו במדבר"?- כוונתם הייתה להסביר למשה: האם אתה סבור שאלו האנשים הכועסים עליך אין להם עיניים לראות את המכשול הזה- שמארץ מצרים  העליתנו למות במדבר? לכן לא נעלה.

ספורנו מפרש באופן דומה:"העיני  האנשים ההם תנקר" האם אתה חושב לנקר את עיננו באופן שלא נכיר את  תחבולותיך"?

 אבן עזרא אומר: שדתן ואבירם התכוונו במילים-"העיני האנשים ההם תנקר"? לזקנים שהתלוו אל משה.

כפי שכתוב:"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" והם טוענים כי משה לא יצליח לסנוור את עיני זקני ישראל בהבטחות סרק שיביאם אל ארץ זבת חלב ודבש.

לדברי תרגום יונתן בן עוזיאל: דתן ואבירם קוראים למשה: האם אתה חושב שיעלה בידך ל עוור את עיניהם של  תושבי כנען ותנצח אותם? לא נעלה לשם.

 

 תגובת משה לדברי דתן ואבירם.

 לאחר שדתן ואבירם אמרו את דבריהם, הכתוב מציין: "וייחר למשה מאד...."[שם ט"ז, ט"ו]

על כך אומר רש"י: וייחר- לשון  צער.

והדבר תמוה, הרי אין ליחס למשה בעל המידות הטובות- מידה של כעס אפילו כלפי אנשים רשעים- דוגמת דתן ואבירם?

 אלא ,שעל כך אומר הגאון  מווילנה: משה לא כעס על דתן ואבירם מפני שפגעו בכבודו ,שהרי כבר התורה ציינה את משה: כאיש:" עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה"[שם י"ב ,ג] אך משה מביע צער  על דברי דתן ואבירם בגנות ארץ ישראל. שהרי ה' הבטיח להעלות את עם ישראל משעבוד מצרים –"אל ארז זבת חלב ודבש"[שמות ג', ח] ורשעים אלה הופכים את דברי ה' באומרם: "אף לא אל ארץ ה זבת חלב ודבש הביאותנו"![שם ט"ז, י"ד] על פגיעה כפולה זו- הן נגד כבוד  הקב"ה הן נגד כבוד הארץ המובטחת- אין מחילה ולכן ה' משה בדין מביע כעס כלפי רשעים אלה שכפרו בעיקר.

 לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק: דתן ואבירם שהיו משבט ראובן-בעוד שהיה מצופה מהם-  שילכו בדרך טובה, הם בחרו דווקא את דרך המחלוקת שהציתה קנאה ושנאה כלפי משה ואהרון ובנוסף דיברו בגנות ארץ הקודש ופגעו בכבוד ה'-  משה כעס לא על פגיעה בכבודו- בהיותו עניו מאד- אלא הצטער והביע תרעומת על כך שפגעו בכבוד ה' ובכבוד ארץ ישראל.

 ועל כן  אין זה פלא, אפוא, שנבלעו גם הם וכל אשר להם בתוך האדמה.

 מי ייתן ועם ישראל יתרחק מאש המחלוקת ויתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב בורא עולם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר