‏הצגת רשומות עם תוויות בינה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בינה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 3 בדצמבר 2018

פרשת מקץ- סוף מעשה במחשבה תחילה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

       פרשת מקץ - סוף מעשה במחשבה  תחילה.

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף פותר  חלומות לפרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ איסוף תבואה במצרים בעצת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ האחים נדהמים לגילוי גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף יושב במרכבת המשנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 בפרשה זו:

יוסף פותר נכונה את שני חלומות פרעה ומציע: עצה נבונה  כיצד  ליישם את  הפתרון בפועל על מנת לשמור על יציבות הכלכלה במצרים.

וכך נאמר בלשון הכתוב:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:  אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה.  כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה:  חֲלוֹם, אֶחָד הוּא.  וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.  הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ.  וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן:  כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד.  וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.  וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.  וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ.  וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב".[בראשית  מ"א, כ"ה- ל"ו]

השאלות הן:

א] כיצד פתר יוסף את החלום ומה הציע לפרעה?

ב] מה החליט פרעה?

תשובות.

פתרון החלומות והצעת יוסף.

על פי המפרשים - יש בחלום לפעמים  מראה נבואי ומה שחרטומי מצרים לא הצליחו לפענח את הנקודה הנבואית בחלומות פרעה - יוסף הצליח - כי הייתה לו סייעתא דשמיא - עזרת האלוקים יוסף מדגיש לפרעה :"בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה"

יוסף מדגיש כי הפתרון הוא מאת אלוקים  ולאחר שפרעה מתאר בפניו את שני חלומותיו :

חלום א: על שפת היאור רועות פרות יפות מראה ואחר כך באות פרות רזות מאד ובולעות את הפרות טובות המראה.

חלום ב: שבע שיבולים רזות  בולעות שבע שיבולים  יפות מאד.

הפתרון על פי יוסף – פתרון אחד: שבע הפרות הטובות  ושבעת השיבולים  היפות - מסמלות שבע שנים טובות – שבע שנים של שובע במצרים.

ואילו שבע הפרות הכחושות ושבע השיבולים  הצנומות ושדופות הקדים - מסמלות  את שבע  השנים הקשות - שנות רעב שתבואנה אחר כך.

עצתו של יוסף היא:  "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"

ובנוסף:על פרעה למנות  פקידים על ארץ מצרים ובמשך שבע השנים הטובות לאסוף  ולאגור  תבואה בכמות  רבה  כדי  שבשבע שנות הרעב  אחר כך  לא יחסר מזון במצרים.

מעניין לעיין בדעת המפרשים- כיצד מסבירים את יכולת יוסף לפתור בצורה כה מדויקת את החלומות:

הרמב"ן מסביר: ארץ מצרים יונקת את מימיה מהיאור, היאור הוא המקור לשובע ולרעב ,פרעה ראה בחלומו  פרות יפות מראה עולות מן היאור, הן סמלו את החרישה , השיבולים הטובות  סמלו את קציר התבואה - על פי מראות אלה יוסף הסיק שמדובר בשבע  שנות שובע ,אך כשראה פרות רעות מראה והיאור עלה רק מעט - זה סימל בשבילו כי לא יהיה חריש והשיבולים  הדקות שדופות הקדים סימלו: כי תבוא רוח קדים ותשרוף את התבואה ולא יהיה קציר, השובע  יהיה במצרים ואילו הרעב יהיה בכל הארצות.

מהמילה  "ותעמודנה"  הסיק הרמב"ן: כי לא יהיה הפסק בין שנות השובע לשנות הרעב.

ישנם מפרשים המסבירים שפרעה אינו  מדייק בתיאור החלום, אלא  מתאר במעט שינויים.

 ה"כלי יקר"- מתייחס לשנויים בתיאור החלום על ידי  פרעה ופותר זאת על פי הסברו: היות ופרעה דימה את   היאור לאלוה  הוא לא סיפר  כי הוא   עומד על היאור וזאת על מנת לתת כבוד לאלוהיו. ולכן גם לא סיפר כי הפרות רעות המראה עלו "מן היאור" היות ולא רצה לייחס דבר רע  לאלוהיו. כי היה סבור  שהיאור הוא מקור  הטוב בלבד. ואין יוצא ממנו משהו רע. ויתכן שחשב שיש אל אחר המביא רעה.

מהטעם הזה, פרעה לא הזכיר  בדבריו: "ותעמודנה הפרות הטובות  על יד הפרות הרעות"  כי אז היו חושבים  כאילו הייתה התמודדות ביניהן והרע  גבר על  הטוב, וניצח את אלוהיו,  לכן פרעה שינה ואמר: "ותבאנה אל קרבן" כאילו הפרות נכנסו לתוכן בעצמן מתוך רצונן הטוב.

אברבנאל לעומתו טוען: כי אין ערך לשינויים באופן מהותי כפי שפרעה מספר את חלומותיו ליוסף ,אלא פרעה פשוט קיצר לפי צורך העניין את התיאור.

החלטת פרעה.

פרעה מתפעל מהפתרון וממנה את יוסף  להיות משנה למלך-שידאג לכלכלת מצרים.

רש"י מסביר: שואל פרעה: אם נלך ונתאמץ לחפש אדם חכם ונבון כיוסף האם נצליח למצוא אדם  חכם בדרגתו?! באומרו ליוסף: "אין נבון וחכם כמוך"! אין אלו דברי שבח בלבד, אלא להדגיש: מאחר ולא ניתן למצוא איש כה ערכי  כיוסף, פרעה מחליט: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק דבר"  [בראשית  מ"א, ל"ט]

יוסף מועלה לדרגת ניהול בדומה למעמדו של אליעזר עבד אברהם: שנאמר- "ובן משק ביתי" [שם ט"ו, ב] יוסף  יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד- פרעה יהיה גדול ממנו והכל יקראו לעברו: מלך.

בעל כתב סופר: מסביר בדומה לרש"י: פרעה מתפעל מעצת יוסף באומרו האם יתכן למצוא עוד אדם כזה שהשילוב בו כה פלאי - מצד אחד - איש מעשים ומצד שני יש בו רוח אלוקים! דבר זה משכנע את פרעה למנות את יוסף לתפקיד כה בכיר במצרים.

רבינו בחיי מצדיק את בחירת יוסף לניהול כלכלת מצרים: "ואמר נבון, שידע לנהל את עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף בידו  ולתת להם לחם כדי חיותם למכור המותר לארצות ,לאסוף ממון לפרעה, ואמר חכם: שידע לקיים התבואה שלא תירקב שיערב בכל מין דבר המקיים אותו בטבעו,

ויוסף אמר כן בעבור שיבחר בו המלך, כי החכם עינו בראשו, כן פירש הרמב"ן"

כוונת רבינו בחיי: יוסף הוא אדם חכם ומחושב היטב ולכן עליו אפשר לסמוך שינהל את כלכלת מצרים באחריות מרבית ומחושבת.

רש"ר מבהיר: כי תחילה  פרעה מפקיד את יוסף על ביתו ורק אחר כך על הרבים.

בדרך כלל "חכמה" קודמת ל"בינה"

אך יוסף בדבריו אל פרעה מחליף את המילים ואומר: "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על - ארץ מצרים" [שם , מ"א, ל"ג]

כוונתו: דרוש כאן אדם מיוחד שיקדים רפואה למכה ,לכן תחילה עליו להיות נבון ואחר כך את המסקנה שהסיק מתוך הבינה- יבצע אותה בחכמה- מתוך הערכה  נכונה של התנאים המעשיים. ומתאימים גם דברי חז"ל:" אם אין  דעת אין בינה ואם אין בינה אין דעת" [מסכת אבות ,ג, י"ז]

מוסיף הרש"ר:המילה:"חכם"- היא קרובה ל: "אגם" והמשמעות: שהחכם קולט כל מה שלפניו, החכם האמתי- הוא מי שלומד את המהות והתכלית, החכמה העליונה ביותר: זוהי חכמת התורה.

לכן חכם זה ישמש מנהל, יגביל את צריכת המזון בשנים ההן ,עליו לדאוג להטיל מס חומש על הציבור ,את המס הזה יטיל  פרעה בכבודו ובעצמו, האפוטרופוס פטור מכל תפקיד שעלול לעורר את שנאתם אליו - את כל מלאכת הפקידות- יבצעו הפקידים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אין פלא,  אפוא, שפרעה ממנה את יוסף למשנה למלך -  בהיותו חכם ונבון  ומחושב ,ורק עליו ניתן לסמוך שינהל את כלכלת מצרים בנאמנות  ויושר ,הבחירה הייתה נכונה!

הכתוב מוכיח זאת במילים:

"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר"!

            ראוי יוסף לאימרה: "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה "

            [כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, מְחֻשָּׁב וּמְתֻכְנָן מֵראשׁ, אֵין מִקְרִיּוּת]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 8 בפברואר 2016

פרשת תרומה- הקשר לחכמה, תבונה ודעת- כיצד? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- הקשר לחכמה, תבונה ודעת - כיצד?

 מאמר מאת : אהובה קליין .

פרשת תרומה-   פותחת בציווי הקב"ה את משה לעם ישראל להביא תרומה להקמת המשכן:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּיקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

לאחר שהתורה מפרטת את כל סוגי החומרים הכלולים בהבאת החומרים במסגרת התרומה- היא  מציבה את  התכלית:

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
ציורים מתוך פרשת תרומה:


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]






השאלות הן:

א] מהי מהות התרומה?

ב] מהו כוחו של המקדש?

תשובות.

מהות התרומה.

רש"י  מדגיש: "ויקחו לי תרומה"— לי – לשמי - [ לשם ה' ]

על פי רש"י: תרומה מלשון הפרשה, וכך פירש גם אונקלוס ובאופן זה פירשו גם חז"ל.

 [ מסכת יומא כ"ב]

המשמעות: "ויקחו לי" : הפרשה- שאדם מפריש מכספו - על מנת לתת נדבה.

"תיקחו לי תרומה"- היא הנתינה.

"ידבנו  ליבו"- מלשון נדבה והמשמעות- רצון טוב.

"תיקחו  את תרומתי"- אמרו רבותינו: מדובר בשלוש תרומות:

א] תרומת בקע לגולגולת- שמהם נעשו האדנים של המשכן. כפי שמפורש בפרשת: "באלה פקודי": "ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת"

ב]  לקופות- מהם לקנות קורבנות ציבור.

ג] תרומת המשכן- נדבה של כל אחד ואחד.

 שלוש  התרומות הללו רמוזות בתחילת הפרשה במילים: "תרומה", "תרומתי", "התרומה"

רבינו בחיי מביא רעיון יפה: שלושת התרומות- כנגד שלוש  תרומות שהעולם נתרומם בהן,

החכמה, התבונה והדעת. כפי שכתוב במשלי [ ג, י"ח]: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו", ונרמז במעשה המשכן, מפני שהמשכן שקול כבריאת העולם ולכן הוזכרו כאן שלושת התרומות.

עוד מוסיף רבינו בחיי רעיון נפלא: נאמר: ב"פרקי דרבי אליעזר": "בשלושתן בנה שלמה בית מקדש שכן הזכיר הכתוב על חירם [מלכים א, ז] "בן אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש  צורי חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת"  וכן בשלושתן עתיד להבנות, הוא שהזכיר עליו שלמה עליו השלום ברוח הקודש[משלי כ"ד]"בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו"  ושלושתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל במתנה שנאמר: [שם ב]:"כי ה' יתן חכמה וגו', נתן אין כתיב כאן, אלא ייתן, מפיו דעת ותבונה, ושלושתן יינתנו למלך המשיח שנאמר: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'- רוח דעת ויראת ה' "[ישעיהו י"א, א]

רבי גדליה מלינץ בספרו: "תשואות חן": מסביר- כי מדובר  בציווי זה באוספי צדקה, שצריכים להתכוון במעשיהם לשם שמים, אבל נותני צדקה, אפילו אם ייתנו שלא לשמה- הדבר  נחשב לצדקה  מוחלטת.

 בעל המלבי"ם מסביר: שאילו היה כתוב: "ויתנו לי תרומה" היו חושבים בני ישראל שמוטלת על כל אדם חובה לתת נדבה למשכן., אלא שה' רצה רק מתרומות שנתרמו מתוך רצון טוב ומהתנדבות מעמקי הלב שהיא אמיתית וישרה. ולא מתוך אילוץ, לכן התורה אינה מזכירה כאן לשון: נתינה, אלא לשון לקיחה, ועל ידי זה נצטוו בני ישראל למנות גבאים שייקחו את התרומה: "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה, ב]

כוחו של המקדש.

 התורה מדגישה כי תכלית התרומה היא:

"ועשו לי מקדש ושכנתי  בתוכם"  מעניינים דברי מדרש רבה [שמות ל"ג,א] שם נאמר: "ויקחו לי תרומה", הה"ד [משלי ג]:"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם לוקח מקח, יש בו זהב ואין בו כסף, יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר: "אמרות ה'  טהורות כסף צרוף ",יש בו זהב, שנאמר: "הנחמדים מזהב פז רב.." [תהלים י"ט]   מדרש זה בא ללמדנו את ערכה המושלם של התורה הקדושה.

בעולם הגשמי- אין מושלמות, אדם שיש לו זהב שהיא מתכת יקרה מאד לא בהכרח שיש לו הכול, ודאי יש לו חיסרון בתחום אחר. אך בהשוואה לכך התורה היא: הטוב המושלם, כפי שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל  תעזובו"  לכן הקב"ה מצווה על עם ישראל שלעולם לא יעזבו את התורה.

 והמדרש ממשיך במשל: משל למלך שהייתה לו בת יחידה בא מלך אחד והשתדך איתה ורצה לקחתה לארצו, אמר לו  האב: זוהי בתי היחידה, אינני יכול בלעדיה אך אינני יכול להגיד לך שלא  תיקח אותה, לפי שהיא כבר אשתך, לכן בקשתי היא: כל מקום שתלך  תקציב לי חדר שאוכל לדור אצלכם, כי איני יכול לעזוב אותה, הנמשל לכך: אמר הקב"ה לישראל: אני הענקתי לכם את התורה ואינני יכול לפרוש ממנה, ולהגיד לכם שאל תיטלו אותה ,גם איני יכול בלעדיה ,לפיכך  כל מקום שאתם הולכים עשו לי בית אחד אצלכם שאדור בו, כפי שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

על פי מדרש זה אנו למדים: כי לא די ללמוד את התורה כחכמה בפני עצמה , אלא התורה חייבת להיות מקושרת אל הקב"ה על ידי שנהיה מחוברים אליה באופן תמידי - הלכה למעשה. הקב"ה מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו.  על כן לימוד התורה חייב להתבצע מתוך יראת שמים ויראת חטא והקב"ה מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו. הלומד תורה שהוא מזדהה עם הלימוד וקשור לאלוקים- הופך במרוצת הזמן לתלמיד חכם. התורה כה יקרה שאפילו הקב"ה אינו יכול להתנתק ממנה ואף אנו חייבים להיות מחוברים אליה לנצח. בנוסף עלינו לזכור כי אנו יקרים לה'  כאותה בת מלך שחשובה הייתה לאביה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי:  כי תכלית התרומה היא: בניית המשכן, שנעשה בכוח  החכמה  התבונה והדעת  וכל זה כנגד בריאת  העולם  על ידי ה'.

עם ישראל בכלל ובפרט חייב להיות מקושר אל ה' על ידי: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כל אחד יפנה מקום בליבו  למשכן שבו ישכון הקב"ה והמשכן  מסמל את התורה- מקור החכמה, הבינה והדעת.

"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו- עץ חיים היא למחזיקים בה" [משלי ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציווי התרומה / שיר מאת: אהובה קליין



שמים זוהרים אור בוהק

משה לקול אלוקים מזדעק

ציווי  מקבל משמים

לקחת תרומה מנקיי כפיים.

 

למען הקמת המשכן

מעשה ידי אומן

ע"פ חכמה  תבונה ודעת

עין רואה  אוזן שומעת.

 

המשכן  בלב כל אחד

דבוק ביחיד והמיוחד

שרשרת פניני חוכמה

מהתורה שואבת כוחה.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת תרומה [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 25 בינואר 2016

ציורי תנ"ך/"עץ חיים היא,,,,"/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 "עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ;    וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר".
[משלי ג,י"ח]
ציירה: אהובה קליין.

הטכניקה: שמן  על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



Bibllical paintings
By Ahuva Klein
The Tree of Life is to its holders
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עץ חיים למחזיקים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עץ חיים למחזיקים.

שיר  מאת: אהובה קליין

 

אוחזים בעץ החיים

נהנים מספר הספרים

סופגים חכמה ודעת

הבינה בהם ניטעת.

 

מקור פירות מגדים

כדבש וחלב ערבים

טועמיה לחיים זוכים

לעולם אינם שבעים.

 

לחסות בצל העלים

לחוש קרבת אלוקים

לנוע בטוב ובנעימים

לדעת להאיר לאחרים.

 

דרכיה דרכי נועם

זוהר כאבני שוהם

אם רק נלך ונתמיד

את התכלית נשיג.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר