‏הצגת רשומות עם תוויות בגדי כהונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בגדי כהונה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 11 בפברואר 2019

הכהן וקודש הקודשים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכהן וקודש הקודשים.



 שיר מאת: אהובה קליין ©


 הכהן  ממלא תפקידו

 יראה אוחזת נשמתו

 כאייל יחיש צעדים

 לעבר  קֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים .



  הָדוּר בִגְדֵי כהונה

 נושא שליחותו  נאמנה

 על אפודו אַבְנֵי-שֹׁהַם

 חרותות  פִּתּוּחֵי חֹתָם.



בהן שמות השבטים

זיכרון לנצח  נצחים

מתבונן בהם אלוקים

צדקותם אינם נשכחים.



מְעִיל  כְּלִיל תְּכֵלֶת

מעשה אומן תִפְאֶרֶת

בשוליו פעמונים ורימונים

בבואו לקֹּדֶשׁ מצטלצלים.


הערה:  השיר בהשראת פרשת  תצווה [חומש  שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 במרץ 2018

פרשת צו- מה הקשר בין בגדים- לדרך ארץ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו - מה הקשר בין בגדים - לדרך ארץ?

מאת: אהובה קליין.


 ציורים שלי לפרשה ולהפטרה:



ציורי תנ"ך/  הכוהן הגדול/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סועדים בפתח  אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]


ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)



הפרשה פותחת בתיאור  הקרבת  קורבן העולה ועבודתו של הכהן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.  וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ.  וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר.  ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים". [ויקרא ו, א-ה]

 השאלות הן:

א] "צו את אהרן ואת בניו" - מה משמעות הציווי לאהרן ובניו?

ב] "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים והוציא את הדשן"- כיצד?

תשובות.

משמעות הציווי .

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: הציווי  מכוון לכוהנים בזמן הלילה ,זה הזמן שהמקדש מופקד  בידיהם בלבד ואינו פתוח בפני  שאר האומה.

על פי  אחד ממדרשי חז"ל: כל מי שמתנהג באופן של גאווה- סופו כקורבן עולה הנשרף על המזבח-כפי שכתוב: "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה"  הגאווה- סופה רע.

בספר שופטים[י"ב, ו] מסופר: על ארבעים ושניים אלף שנהרגו בימי יפתח הגלעדי, מפני מה נהרגו? לפי שגלעד נדר- נדר לעלות את בתו על גבי המזבח ופנחס בן אליעזר  שימש  באותם ימים בכהונה, מן הראוי היה ,שיפתח  ילך אל פנחס על מנת שיתיר לו את הנדר .  אך יפתח לא ניגש אליו,  מתברר שיפתח היה גאוותן באומרו: שהוא ראש לכל ישראל ולא מתאים לו להשפיל את עצמו  וללכת אל פנחס הכהן שיתיר לו את הנדר. ומנגד פנחס  אמר: אני כוהן גדול בן כוהן גדול וכיצד אגש אל  יפתח שהוא בעיניי עם הארץ? לכן שניהם נתחייבו בדמה של בת יפתח.

"אמר רבי יהושע בן לוי: בוא וראה, כמה גדולים נמוכי הרוח[האנשים הצנועים] לפני הקב"ה- שבזמן שבית המקדש היה קיים, אדם מקריב עולה- שכר עולה בידו, מנחה- שכר מנחה בידו ,אבל מי שדעתו  שפלה- מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם שנאמר: "זבחי אלוקים- רוח נשברה" [תהלים נ"א, י"ט]

הזבחים הנרצים לפני ה' אינם קורבנות ומנחות, אלא רוח נכנעת ושפלה של האדם"

מדרש נוסף מסביר: מדוע היה מוקד האש דווקא על המזבח ולא בשום מקום אחר?

נאמר: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" [שמות כ, כ"א]

מדוע ,דווקא, מן האדמה?

אלא, לפי שהאדם נוצר מן האדמה ונקרא שמו: "אדם" היות ומקורו מן האדמה ומקריבים על המזבח את הקורבנות שהוא בנוי מאדמה וזאת כדי לכפר על גופו של האדם אשר לוקח מן האדמה.

החלפת בגדי  הכהונה והוצאת הדשן.

על פי המדרש: אמר רבי יוחנן: מאין לומדים כי יש ללבוש בגדים מיוחדים לדבר מצווה? התשובה לכך בפסוק:  "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים" למדו על כך בבית מדרשו של רבי ישמעאל: בגדים שאדם לבש בזמן שבישל בהם , אל ימזוג בבגדים אלה שתייה לרבו.

"בעל הטורים" אומר על המיליםְ" "לָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ", כמו שנאמר: "וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוּ" [שמואל ב', כ, ח]

בגדי הכהן יהיו מותאמים  לגוף הכוהן במסורה,- לפי שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה והמעיל היה כמין תחרה ובזכות לבושם היו מנצחים במלחמות.

הרמב"ן סבור: כי מה שנאמר: "לָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד"- הכוונה לכותונת של הכוהן שתהיה מותאמת לגופו ולא יהיה דבר חוצץ בין הבגד לגוף.[כדברי רש"י]

לגבי תרומת הדשן ,חייב הכהן ללבוש בגדי כהונה ואין עבודה בשני הבגדים מהם. אלא כוונת הכתוב שתהא הכותונת בהתאם למידת הכהן, שאם היו קצרים מידי ואינם מכסים את רגליו והוא עבד  בהם- אזי עבודתו פסולה. וכיוון שהכתוב הזכיר את בגדי הכהונה- הרי לכהן הדיוט –ישנם ארבעה בגדים ומנגד שמונה בגדים- לכהן גדול.

 הרמב"ן מבהיר: אין זה חובה שהכהן יפשוט את בגדיו ויחליפם בבגד שמתאים יותר להוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, אלא החלפת הבגדים- היא דרך ארץ כדי שלא ילכלך את בגדיו בעת שהוא מוציא את הדשן.

וכך יהיו לכוהנים בגדי חמודות  לעבודותיהם ואילו להוצאת הדשן ילבשו בגדים פחותים.

מוסיף ואומר הרמב"ן שישנה סברה [מסכת יומא כ"ג] אין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, אלא על מנת שלא ילכלך את בגדי כהונתו בעת הוצאת הדשן ילבש בגדי חול.

"בעל הטורים" מסביר: "וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים והוציא.." המילים: "אֲחֵרִים והוציא.." בגימטריא- פרושו: הכוהנים בעלי מומים, מכאן שבעל  מום רשאי להוציא את הדשן.

רש"י מסביר את משמעות הרמת הדשן:  זהו דשן שנגרם כתוצאת  משריפת העצים בלבד.

על פי המשנה ישנו תיאור על הרמת הדשן במשכן ויותר מאוחר במקדש:

משנה: "קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וָחָתָּה מִן הַמְּאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מָקוֹם שֶּׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה".[תמיד כ"ח]

רשי"י אומר על המילים: "וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה" זהו מאמר מוסגר המתאר את דרך היווצרות הדשן ,מדשן זה ירים הכהן תרומה וישים על המזבח.

בעוד שתרומת הדשן – היא חובה בכל יום, הרי איסוף הדשן מהמקום המיוחד על המזבח- אינו חייב בכל יום, אלא רק כאשר הדשן נערם בצורה רבה מידי בדומה לתפוח באמצע המזבח ,דשן זה היה אוסף הכהן במחתה- מין כלי ומפנה אותו למקום הנקרא: "שפך הדשן"- אשר היה מחוץ למחנה.

מטרת הוצאת הדשן: לנקות את המזבח משיירי קורבנות היום הקודם- כדי לאפשר להתחיל   על יסוד חדש לגמרי את היום החדש. ומכאן מסר חשוב: אל לנו להתגאות בהישגי העבר, אלא יש לפנות את הדרך לקראת  תפקיד חדש שאליו כל יום מצפה מאתנו, את הדשן מוציאים מחוץ לשלושת המחנות-העזרה- היא מחנה אחד. מחנה שכינה .הר הבית  הוא המחנה השני- מחנה לוויה. כל העיר עד החומות-  הוא המחנה  השלישי- מחנה ישראל.

המקום  ששופכים את הדשן נקרא:  "שפך הדשן" והמקום חייב להיות טהור.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק:   כיצד החלפת בגדים קשורה לדרך ארץ  ובנוסף לכך-עצם תפקיד  הכהן  לפנות מידי פעם את הדשן - אל מחוץ לשלושת המחנות- מלמדנו - כי אל לנו להיות תקועים בעבר, אלא תמיד לשאוף קדימה למטרות חדשות בחיים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 15 בפברואר 2016

ציורי תנ"ך/ חכמי הלב לוקחים תרומה מישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת תצווה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"והם יקחו את הזהב ואת- התכלת ואת- הארגמן ואת-- תולעת השני ואת השש.."
[שמות כ"ח,ה]
 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
Biblical paintings
By Ahuva Klein
Heart scholars are taking  a contribution from  the people of Israel
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 24 במרץ 2015

ציורי תנ"ך/ הלבשת הכוהנים על ידי משה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו


"ויקרב משה את בני אהרון וילבשם כותנות ויחגור אותם אבנט..."[ויקרא  ח,י"ג]

הטכניקה: שמן על בד.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 בפברואר 2015

פרשת תצווה- ציווים לחכמי הלב- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תצווה- ציווים לחכמי הלב- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי –חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשת תצווה היא מיוחדת, לפי  ששמו של משה אינו  מוזכר כלל  בתוכה.

על כך אומר הגאון מווילנה: ברוב השנים חל התאריך  ז' באדר- יום מותו של משה- בשבוע שבו קוראים פרשה זו ,לפיכך אין שמו מופיע - וזאת  כדי להזכיר את יום פטירתו.

אחד הנושאים שהכתוב מתאר: בחירת אהרון ובניו לכהונה ועשיית בגדי קודש לכוהנים:

"ואתה הקרב אליך את- אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו – לי אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרון:  ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת: ואתה תדבר אל כל חכמי- לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי" [שמות כ"ח, א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע  נצטווה משה  לקרב אליו את אהרון מתוך בני ישראל?

ב]  מה מטרת בגדי הכהונה?

ב]  מי הם חכמי הלב?

הציווי למשה לקרב אליו את אהרון.

הצדיק רבי מאיר'ל  מפרימישלאן מסביר:

הרי ידוע כי משה ואהרון היו שונים באופיים ובהתנהגותם: בעוד שמשה היה נוהג יותר להתבודד: "ומשה ייקח את האוהל ונטה מחוץ למחנה" [שמות ל"ג, ז'] לעומתו אהרון היה מעורב יותר עם הבריות, כמו שנאמר עליו שהיה "אוהב שלום ורודף שלום ומקרבם לבריות"

לכן כאן הקב"ה מבקש ממשה שיקרב אליו את  מידתו הטובה של אהרון -המעורב  עם הבריות בכל זמני היום, שהרי כך ראוי למנהיג  אמיתי  לרדת לגובה העם  ולא להתרחק מהעם על ידי מחיצות, או מרחקים.

 הכלי יקר מפרש: כי  בגלל מעשה העגל שאהרון היה שותף בו,  נתרחק אהרון כמו שנפסלו בכורי ישראל, אך משה קירב את אהרון באמצעות תפילתו ,כמו שנאמר: "ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא" [דברים ט, כ]

בתפילתו זו - הביע משה את בקשתו כי אהרון הוא אחיו בשרו והשמדתו עלולה לגרום כאילו נאכל חצי בשרו של משה, משה התפלל על אהרון כפי שהתפלל על מרים אחותו כאשר נענשה בצרעת. מכאן שבזכות תפילת משה הצליח לקרב אותו אליו ועל כן נבחר אהרון בזכות משה וזאת למרות שהיה שותף למעשה העגל.

 הכלי יקר מביא פירוש שני: משה היה צריך לקרב את אהרון מתוך בני ישראל, לפי שאין הנבואה שורה על נביאי ישראל, אלא בזכות עם ישראל, ולכן למרות שהיה נחוץ להרחיק את אהרון בגלל השתתפותו בחטא העגל- בכל זאת הקב"ה רצה לקרב אותו בגלל שתי סיבות:

א] בעבור משה שהוא אחיו וכבודו של אהרון הוא גם כבודו של משה.

ב]  בזכות בני ישראל שהיו זקוקים לכהן כדוגמת אהרון שיש ביכולתו לעשות שלום.

מטרת בגדי הכהונה.


ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין.(c)[שמן על בד]


הרמב"ן אומר: כי בגדי הכהונה  היו צריכים לשמש: "כבוד ותפארת" כלומר בגד הכהן היה חייב להיות נכבד ומפואר כמו שנאמר: "כחתן יכהן פאר" [ישעיהו  ס"א, י],אלה הם מלבושי מלכות: "כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה"

כמו שיעקב עשה ליוסף כותונת פסים שפירושו: "מרקמת כדמות פסים, והיה כותונת תשבץ.. והלבישו כבן מלכי קדם"

בגדי הקודש האלה מטרתם לשרת בהם לכבוד ה' השוכן בתוכם לתפארת עוזם-כמו שכתוב: "כי תפארת עוזמו אתה":[תהלים פ"ט, י"ח]

רבינו בחיי אומר: בגדי הכהן צריכים להיות ברמה שהכהן יתכבד ויתפאר בהם,  הוא לבוש בבגדי מלכות בתוך העם, הוא כמלך נכבד ומפואר ואז יהיה שלם בכול- היות ובגדים אלה הם בגדי מלכות.

 בדומה לדברי הרמב"ן גם רבינו בחיי מזכיר את כותונת הפסים של יוסף.

והמעיל של הכהן כמו שנאמר: "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" [שמואל –ב י"ג, י"ח]

בעל העמק דבר אומר ,רעיון דומה: "באשר נדרש העניין, שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות ובפרישות, נבדל מכל ישראל, זה אי אפשר, אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו, שהוא במעלה עליונה מהם, ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח, לפיכך היה צריך שהבגדים לכבוד ולתפארת, ומזה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו, וראוי היה להיות מרכבה לשכינה" כלומר הכוונה שבאמצעות בגדי הכהונה יבינו ההמונים את החשיבות הרוחנית  והנעלה של הכהן.

הרמב"ם, בהלכות כלי המקדש פרק ח', פוסק להלכה: בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים, נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים, שנאמר לכבוד ולתפארת"

ומוסיף הרמב"ם, שכהן שעובד עם בגדים מרושלים-עבודתו פסולה.

הכוזרי[מאמר ראשון צ"ט] מסביר: כי התורה מאד מדקדקת בהופעתו של הכהן ואסור שיהיה מום בגוף הכהן, מלבושיו ותכשיטיו.

חכמי הלב.

ציורי  תנ"ך/ חכמי הלב- בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


רבינו בחיי אומר: בגדי הכהונה חייבים ליעשות על ידי  חכמי הלב שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.

הכלי יקר אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה  על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות  י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.

מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"[ שם, מ, ל"ג]

הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה  עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.

אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]

אבל היות ושפע החכמה יגיע  באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם  ולכן בסופו של דבר  כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.

הכלי יקר מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.

מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה'- על חכמי הלב.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הכוהנים מילאו תפקיד חשוב בקרב עם ישראל, כאז כן עתה, אלא שבתקופת המשכן ומאוחר יותר בתקופת המקדש – היו להם תפקידים רבים ובהתאם לכך היו לבושים בבגדי קודש – במטרה להבדיל אותם מההמון ולגרום לכך שיהיו מכובדים בבגדי כבוד ותפארת  תוצר ידי חכמי הלב.

מי ייתן ונזכה בקרוב לגאולה שלמה ובניית הבית השלישי והכוהנים והלוויים ישובו לעבודת המקדש אמן ואמן.



ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים שמן למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים  סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר