‏הצגת רשומות עם תוויות אש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אש. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 2 באפריל 2019

ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The decline of God's over the people of Israel

 וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעָם.  וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".  [ויקרא  ט, כ"ג-כ"ד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 28 במאי 2018

פרשת בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?

מאת: אהובה קליין

 הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים תוקעים בחצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשם של המתאוננים ותפילת משה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן   במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עבודת הלוויים באוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הלוויים בנשיאת כלי הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים יושבת מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב להצעת משה-  להישאר בארץ/ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת בהעלותך- גדושה בנושאים רבים, אחד מהם הוא: חטא המתאוננים ועונשם ובעקבות זה - תפילת משה אל ה', כפי שהכתוב מתאר:  "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹונְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה". [במדבר, י"א, א-ד]

השאלות הן:

א] מה היה עיקר  חטאם של המתאוננים?

ב] מה היה עונשם ומדוע?

תשובות.

חטאם של המתאוננים.

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

מנגד, כאשר ה'  אומר: "עמי" הכוונה לכשרים שבהם, כמו שנאמר: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר"  [שמות ז, ט"ז] כך מצטווה   משה על ידי ה' להגיד לפרעה.

"עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי".[ מיכה ו', ג]

רש"י מתייחס למילה: "כְּמִתְאֹנְנִים"-  בהתאם להסברו של הספרי ומסביר: שבני ישראל היו מתרעמים  ומבקשים סיבה איך לפרוש מה'.

וזאת בדומה לשמשון שרצה לשאת אישה פלישתית: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיְהוָה הִיא--כִּי-תֹאֲנָה הוּא-מְבַקֵּשׁ, מִפְּלִישְׁתִּים" [שופטים  י"ד, ד]

אונקלוס מפרש: לשון עלילה ותואנה.

 רש"י מוסיף ואומר: כי המתאוננים- עלילתם הייתה רעה בעיני ה' - לפי שהיו מעוניינים שישמע את תלונתם וה' יכעס עליהם ,הם התלוננו על הליכתם במדבר במשך שלושה ימים רצופים  לפי שלא עלה בידם לנוח מעינויי הדרך.

על פי ספרי: "מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע  את המקום",  היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר , אמרו לו: "שתוק שלא ישמע המלך", אמר להם: "מי יאמר  לכם שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו" . אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום" [פ"ה]

רבינו  בחיי סובר: כי אדם  מתוך ישראל חייב ללכת אל ארץ ישראל - מתוך שמחה ובטחון ואמונה בה' וגם כשהדרך קשה ורצופת  מכשולים- אל יתייאש- והנה למרות שהם ידעו כי הם הולכים לארץ  הייחודית- הם נפלו ברשת של צער ועצב – בגלל קשיי הדרך והמזון שלא היה לטעמם, לכן ה' כעס עליהם מאד.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

חידושי הרי"ם טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה- נקנים בייסורים. ובמקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה' .

ראיתי הסבר יפה בספר: "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו והנה  במקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא ,בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

עונשם של המתאוננים.

נאמר: "וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

רש"ר מסביר: האש שהייתה אמורה לכלותם - הזכירה להם את קיומם ואת ערך חייהם ועדיין לא הייתה להם  זכות להתאבל  על עצמם.

האש התחילה לבעור בקצה אחד של  המחנה במטרה לכלות את כל המחנה. רק לאחר שהעם צעק אל עבר משה והוא התפלל אל ה' שיצילם- האש שקעה באותו מקום שהחלה בוערת.

רש"י מסביר את המילים:

"וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

על  כך מביא רש"י  שני פירושים:

א] האש פרצה תחילה  אצל הערב רב.

ב] [על פי רבי שמעון בן מנסיא]: האש פרצה דווקא אצל הקצינים שלהם, אנשים הגדולים  בקרבם.

" וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה"; משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, ובנו הלך אל  ידיד אוהב של אביו ואמר לו: לך תבקש רחמים מאבי - עליי. הנמשל: כך הלכו בני ישראל אל משה  ואמרו לו: בקש  מה' רחמים עלינו ,מכאן שצעקת העם לא הייתה מכוונת אל משה באופן אישי, אלא כוונתם הייתה שמשה יתפלל  עבורם לה'.

המלבי"ם מביא גם את דעת הרמב"ם: כעס ה' מגיע בעיקר על עבודה זרה ומשמע  שהאש התפשטה בכל המחנה, אלא שהיא הזיקה רק בקצה המחנה,  לאלה שהם  פחותים  ועל כך נאמר:(תהלים ע"ח) "לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל", שגדר העבירה  גורם לכך שכעס ה' מתפשט גם על אלו שלא חטאו,  האש פגעה בעיקר ביעקב- שהם הפחותים  ואכלה אותם ,אך האש התפשטה גם אל ישראל שהם הטובים שבהם שנקראים בשם ישראל שבהם לא אכלה האש להשחיתם רק בערה ע"י הכעס  שהתפשט גם אל עבר אלה שלא חטאו!

דעת מקרא סובר: כי העונש של האש -  זו מידה כנגד מידה. כי תלונתם של המתאוננים - הייתה כאש לוחשת באוזני ה' בדומה לגחלים לוחשות ולא כאש גלויה, כשלהבת המתרוממת אל מרכז השמים האש הזאת הייתה בעוכריהם והיא אשר  גרמה להם לעונש - אלא שהיא הייתה מצומצמת ולא כללה את כל המחנה.

מעניין, שההצלה של עם ישראל הייתה יוצאת מן הכלל בעוד שטיבה של האש לעלות כלפי מעלה- היא שקעה באדמה.

 ספורנו מדגיש: שהאש שקעה בניגוד לטבע האש לשקוע - למען יראו שזה היה פלא בלתי טבעי.

החזקוני מבאר: שהאש שבערה בקצה המחנה - הייתה מידה כנגד מידה לפי שהציצו במראה כבוד השכינה שהיא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני: "וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".[שמות כ"ד, י] אך הם נענשו כאן!

לסיכום, לאור האמור לעיל: שורש חטאם של המתאוננים היה: שהם היו כפויי טובה – הכעיסו  את ה' ולכן נענשו- מידה כנגד מידה- ובערה בהם אש ה'.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 4 במרץ 2015

ציורי תנ"ך/ משה מצביע על מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"זה ייתנו כל- העובר על- הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה"

[שמות ל,י"ג.]

הטכניקה: שמן על בד.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?/מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תשא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]



התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:

כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.

כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.  

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם.      [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?

ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?

ג]  מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?

מִפקד עם ישראל.

רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]

ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו  ל"ג, י"ג].

אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני  ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר  לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"

[במדבר ג, ט"ו]

נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"

התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו  כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.

מִפקד זה בא לאחר  חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר  יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו  את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.

נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על  החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.

והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה  הם הנותרים,  כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.

ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.

הבאת מחצית השקל.

ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.

"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים  לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".

לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב  שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.

אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "

מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.

בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.

רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.

רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".

חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?

מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.

רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]

"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]

ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת  דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]

מטבע של אש.

שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?

רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא  אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.

אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.

בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.

לסיכום לאור האמור לעיל.

אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.

ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל  יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.

מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד  במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר