‏הצגת רשומות עם תוויות ארץ ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארץ ישראל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 19 ביוני 2019

פרשת שלח- מדוע כשלו המרגלים במשימתם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - מדוע כשלו המרגלים במשימתם?

מאמר מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] 


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ נפילת משה ואהרון בשומעם את תגובת המרגלים והעם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין (c) [\שמן על בד]


\העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

פרשה זו  עוסקת בתיאור שליחת המרגלים לארץ ישראל ותוצאותיה , ראשיתה  בדברי ה' אל משה:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה...." [במדבר י"ג, א-ד]

בתום ביצוע משימת הריגול- תגובת המרגלים, הוצאת דיבה על ארץ ישראל:

"וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם...... וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.  אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן......."

[שם, י"ג, כ"ה-ל]

תגובת כָּלֵב

 וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ."  [שם ,י"ג,ל]

תגובת משה ואהרון, יהושע וכָּלֵב:

"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד.  אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ,.."

השאלות הן:

א] מדוע  מסע המרגלים נחל כישלון לדורות ?

ב] נפילתם של משה ואהרון על פניהם- המשמעות?

תשובות

מסע המרגלים נחל כישלון לדורות.

על פי ספר: "פנינים   משלחן הגר"א על התורה": נשאלת השאלה: מדוע נאמר:

"וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". [במדבר י"ג, כ]

הרי הדבר ברור! המרגלים נשאו עימם אשכולות ענבים, ביקש הכתוב לרמוז שהסיטרא אחרא [יצר הרע] הוא הס"ם התחבר אליהם בלכתם לתור את הארץ- מאין הרמז לכך? התשובה: יש להתבונן על סופי התיבות של:

" וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים"- סופי התיבות: וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. גימטריא של ס"ם [מפי  רבי יעקב משה- הנכד של הגר"א]

"נתיבות שלום" סבור: כי משה התכוון שהמרגלים יבדקו את ארץ ישראל על פי מצבה הרוחני שהרי קדושת ארץ ישראל היא הגבוהה ביותר ובתקופה זו  התרכזו שם אויבים, דוגמת עמלק, החיתי ,היבוסי והאמורי אשר ישבו בהר, הכנעני היה יושב על הים ועל הירדן- כל העמים  האלה היוו את  כוח הקליפה הגדולה ביותר והקיפו את ארץ  ישראל – לכן היה צורך לרגל אחר קליפה זו  מבחינת: דע את שונאך  -   בעין רוחנית ,לבחון היכן שוכנים ומרוכזים  ומה היא הדרך הנכונה להתגבר עליהם? והיה צורך לבחון את סוג האנשים השוכנים שם, כי יש ארצות שטבעם לגדל אנשים טובים בעלי תכונות נפש  טובות ,ומנגד ישנם ארצות ששם האנשים הם רעים- בעלי מידות רעות מבחינה רוחנית ולכן היה צורך לשלוח את המרגלים  על מנת לבדוק - איך להתגבר על כוחות הרשע ומטעם זה נשלחו דווקא ראשי השבטים אשר היה ביכולתם לבדוק את המצב הרוחני בארץ- האם ניתן להילחם כנגד כוחות  הסט"א המצויים שם?

מנגד, דעת ישראל  והמרגלים הייתה שונה לגמרי- הם רצו לבדוק את ארץ ישראל מבחינה  גשמית, היות וסברו  שההנהגה העל טבעית ממנה נהנו בצאתם ממצרים ובלכתם במדבר כעת  נפסקת ,כאשר יכנסו לארץ ישראל שם תהיה הנהגה טבעית בדומה לשאר הארצות ולכן היו סבורים המרגלים – כי עליהם לבדוק: כיצד ניתן לכבוש את ארץ ישראל בדרך טבעית,  משום כך נגזרה עליהם הגזירה שלא זכו להיכנס לארץ ישראל- היות ולא האמינו בהנהגה העל טבעית בארץ ישראל ורק  הדור הבא- אחריהם זכו להיכנס לארץ הקודש- היות  והיה להם- את האמונה בהנהגה  העל טבעית ומתוך כוח האמונה התמימה שלהם בה' - זכו להיכנס  לארץ ישראל.

על התנהגות המרגלים אנו קוראים בדברי דוד המלך: "וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה;    לֹא-הֶאֱמִינוּ, לִדְבָרוֹ". [תהלים ק"ו, כ"ד] הם לא מאסו בארץ ישראל, אלא לא התייחסו אליה כארץ מרוממת מבחינה רוחנית  וייחודית לעומת שאר הארצות, שהרי עליה נאמר:

 "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".

וכאן הם טעו ושגו שלא האמינו שארץ ישראל- הנהגתה בידי ה'- שהיא הנהגה רוחנית מיוחדת וזוהי הכפירה  הגדולה בקדושת ארץ ישראל!

ההוכחה שארץ ישראל- הנהגתה- היא על טבעית:  בני ישראל זוכים  להיכנס לארץ הקודש  בנסי נסים- שהרי נבקע להם הירדן.

מכאן , שהייתה  סתירה בין מטרת משה וביו מטרת עם ישראל והמרגלים ולכן מסע זה נחל כישלון לדורות!

בספר "מטה שמעון" ראיתי  דעה מעניינת:". אחת המגרעות בשליחת המרגלים לתור את הארץ הייתה:  הרעיון שכל אחד אחד מהם החשיב עצמו  כאחד שעומד בראש בני ישראל.

וכאן הוא מביא  מעשה שהתרחש לפני זמן רב. רבי יהושע בן לוי רצה להיפגש עם אליהו הנביא. לכן התפלל אל ה' וביקש זאת בתפילתו , ונענה, והנה אליהו הנביא התגלה לפניו ושאל  אותו: מה רצונו? האיש ענה לו: אני  מעוניין להתלוות אליך ולראות אילו מעשים אתה עושה בעולם? ענה לו אליהו הנביא:

דבר זה בלתי אפשרי, כי אתה עשוי לראות דברים שלא תוכל להשלים איתם.

אך רבי יהושע התעקש להתלוות אל אליהו הנביא וללכת אתו  לכל מקום.

אליהו הנביא לבסוף ויתר ונענה לדרישתו.

בתחילה, הם נכנסו לביתו של איש עני שקיבל אותם בסבר פנים יפות, במזון ומשקה  וגם דאג להם ללינה, לאותו עני  הייתה פרה  אחת, באמצע הלילה אליהו הנביא קם הנחית מכה חזקה על ראש הפרה והרג אותה.

 רבי יהושע היה המום! כיצד יעשה אליהו הנביא דבר כה אכזרי ,הרי דבר מעין זה לא יבצע אף שודד רשע וגס רוח. שאל רבי  יהושע  את אליהו הנביא לפשר העניין, ענה לו אליהו: אם תמשיך לשאול שאלות  - אפרד ממך!

אם רצונך ללכת איתי, תחדל עם שאלותיך. בהמשך התארחו אצל איש עשיר והוא רק נתן להם מקום ללון ,אך לא כיבד אותם במזון ושתייה דוגמת העני הראשון.

באמצע הלילה, אליהו הנביא, יצר מביתו של העני יחד עם רבי יהושע-- ארמון מפואר.

התפלא מאד רבי יהושע. כיצד יתכן שלאיש העני שקיבל את פניהם כה באהבה וחמימות- אליהו הנביא הרג את  פרתו- שהייתה מקור פרנסתו ואילו  כאן אצל אותו עשיר שלא התייחס בכבוד כה מיוחד אליהם , דווקא לו- בנה ארמון?

למחרת הגיעו אליהו הנביא ורבי יהושע אל מקום שכל תושביו היו נאים ועשירים, אך לא התייחסו אל אליהו הנביא  ואל רבי יהושע ,לא כיבדו אותם במשקה ומזון, אליהו הנביא התפלל עליהם- שכולם יהיו ראשים ומנהיגים חשובים. משם הלכו לישוב שכל תושביו היו עניים מרודים, ובכל זאת תושבים אלה כיבדו אותם במשקה ומאכל והעניקו להם כבוד רב. ,למחרת התפלל אליהו הנביא לה': שייתן להם רק מנהיג אחד.

הפעם לא יכול יותר רבי יהושע לוותר מלשאול את אליהו  הנביא על פשר מהלכיו המוזרים, אף כי אליהו הנביא היזהרו שייפרדו דרכיהם זה מזה, רבי יהושע לא וויתר על התשובות  מפי אליהו הנביא:

אמר לו אליהו: את הפרה הרגתי לעני שקיבל אותנו בסבר פנים יפות-כי באותו לילה נגזרה על אשת אותו עני- דין מוות ואילו מות הפרה במקומה - היה ככפרה  לאשת העני-נפש תחת נפש ולאותו עשיר שלא כיבד אותם בהכנסת אורחים יפה ,בנה לו ארמון, כי אילו אותו עשיר היה חופר  שתיים שלוש אמות היה מגלה אוצר גדול מתחת לקיר ביתו, לכן אליהו הנביא הקדימו ובנה לו ארמון יפה- ביודעו שבעוד זמן קצר יתמוטט הארמון ואז אותו עשיר לא יגלה לעולם את האוצר. ומה הסיבה שאותם תושבי המקום- העשירים אשר לא קיבלו את אליהו הנביא יפה - נתן להם ברכה שכולם יהיו מנהיגים וראשים? ענה לו אליהו הנביא: זו לא  ברכה, אלא קללה- כי כאשר יש מנהיגים- רבים – טיבעו של עולם שיתחילו לריב ויגרמו לחורבן בתוכם. כדוגמת אותה ספינה שיש עליה הרבה קברניטים –גורמת שהספינה   טובעת בים. ואותם עניים שגמלו אתנו טובה- ברכתי אותם שיהיה להם מנהיג אחד, כי עיר כזו שמנהיג אחד מנהיג אותה- סופה להתקיים!

 וזו הייתה מגרעת המרגלים- שכל אחד מהם שאף להיות מנהיג של עם ישראל,

לכן נכשלו!

נפילתם של משה ואהרון.

נפילתם של השניים הייתה למטרת   תפילה- כפי שאמרו חז"ל: "אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע" [תענית י"ד] כלומר: משה ואהרון סבורים היו: כי על ידי תפילתם ,יהיה  בכוחם לבטל את הגזירה. לעומתם יהושע וכלב קרעו את בגדיהם שהוא סימן לאבלות- מהטעם, שידעו שהגזרה מן השמים כבר נחתמה ושום תפילה לא תועיל לבטלה.

אך תמוה הדבר, הרי משה ואהרון היו גדולים יותר בחשיבותם לעומת יהושע וכָּלֵב ומדוע לא ידעו ברוח הקודש את מה שיהושע וכלב ידעו?

התשובה: מטעם זה: ציין הכתוב כי יהושע וכלב היו: "מן התרים את הארץ" וכלל ידוע שאדם הבא לארץ ישראל זוכה להתעלות גדולה בחכמה וקדושה ועל כן יהושע וכלב- עלו בידיעתם על משה ואהרון.

[מתוך אמרי שפר להגאון רש"ק ז"ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל- לומדים אנו: איזו חשיבות מיוחדת ומרוממת יש לה לארץ ישראל-שאין כדוגמתה בכל ארצות תבל ובדבר הזה לא הכירו המרגלים ולכן כשלו במשימתם ובכיים נשמע עד היום- בתשעה באב.

נפילת משה ואהרון נבעה מכך- שלא היו בארץ ישראל ולא ידעו מה

שידעו יהושע  וכָּלֵב ששהו בארץ המרוממת והקדושה..


ההפטרה:

 ספר יהושע:

הנה קטע מההפטרה:

"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ...."
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 8 במאי 2019

פרשת אמור- מדוע יש להביא מראשית הקציר למקדש? מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אמור – מדוע  יש להביא מראשית הקציר למקדש?

מאת: אהובה קליין

 היצירות שלי לפרשה:


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבאת  הקורבן לפני הכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המקלל מובא לפני משה/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ.."[ויקרא כ"ג, י,]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הגשת העומר לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חג הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד[.


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש  השנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו כוללת נושאים שמחים ונושאים שמחים פחות , אחד הנושאים ראשית הקציר נאמר :

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי- תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן..." [ויקרא כ"ג, י'- י"ב]

השאלות הן:

א] כיצד נערך הטקס החגיגי של ראשית הקציר בתקופת המקדש?

ב] מה תכלית הבאת העומר אל הכהן?

תשובות.

טקס  ראשית הקציר:

בחג הפסח הנקרא גם חג האביב- הבשילה ראשית התבואה בשדות ובתקופת המקדש היו עורכים טקס במוצאי יום טוב ראשון של פסח -  זה היה  טקס חגיגי של קציר השיבולים מן היבול החדש, בלילה היו קולעים את גרעיני השעורה וטוחנים אותם ואת הקמח היו מנפים בשלוש עשרה נפות ולמחרת היום [בתאריך ט"ז בניסן ] הקריבו כוהני המשמר סולת- עשירית האיפה:

תחילה היו מערבבים את הסולת עם שמן ולבונה [לבונה  סוג של בשמים שהיו מקטירים בבית המקדש].אחרי  זה  הניפו את העומר.

לפי הסבר רש"י: כל תנופה  פירושה-הנפת העומר מוליך ומביא ,מעלה ומוריד מוליך ומביא כדי -  לעצור רוחות  רעות הבאות מארבע  רוחות השמים.

הנפת התערובת היו מקטירים על המזבח קומץ מן הסולת הבלולה ואילו שאר המנחה הייתה נאכלת על ידי הכוהנים- זו המשמעות של "הקרבת העומר" אשר אחריה הותר לאכול מן התבואה החדשה.[מסכת מנחות י', ג'- ה']

רש"ר מסביר: "לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ" [מסכת מנחות פ"ד,]

הכוונה: שמצוות  הבאת העומר חלה על עם ישראל רק לאחר  זכייתם לחירות ועצמאות לאומית כאשר סוף, סוף זכו לשבת באדמתם ויבול הארץ הוא משלהם אז יביאו את העומר – הכמות תספיק לאדם ליום אחד ויעבירו את העומר   לידי הכהן המייצג  אותם במקדש. הדבר מוכיח שיבול הארץ  שהבשיל בעזרת השמש הוא אינו של עם ישראל, הוא צמח למען התורה של מקדש ה' ויש להשתמש בו על מנת לקיים את מטרות התורה. ועומר הזה הוא: "ראשית קצירכם"  המילים: "קצירה" ו"קצירכם" מתייחסים לגידולי קרקע הנחשבים לקצירה העיקרי של הארץ ושל האומה. והם מחמישה מיני דגן שמיועדים להכנת לחם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, שיפון. סוגי דגן אלה מייצגים את מושג הלחם וגם במצוות מצה וחלה [מסכת מנחות  ע-:]

חל איסור לקצור את חמישה מיני דגן אלה - טרם העומר, אך זאת רק אם צמחו בשדות  הראויים לגידול מוצלח של יבולים מסוג זה. לפי שכל התקוות לקציר תלויות בשדות אלה, אלא שאיסור הקציר טרם העומר, אינו נהוג  בשדות  הזקוקים להשקאה שבעמקים, לכן גם את העומר אין מביאים משדות אלה. "ממקום שאתה מביא- אי אתה קוצר, ממקום שאי אתה מביא- אתה קוצר"

[שם ע"א]

תכלית הבאת העומר.

התורה מצווה אותנו להביא את האלומה הראשונה מקציר השעורים לכהן ממחרת היום ראשון של חג הפסח, ולפני כן אסור לנו לאכול מהתבואה החדשה.

ספר החינוך מבאר: "נצטווינו להקריב ביום שני של פסח, נוסף על המוסף של ימי הפסח, עומר אחד של שעורים, הנקרא: "עומר התנופה", כפי שנאמר: "והניף את העומר לפני ה'

[הכוונה לקורבן ציבור המובא בשם כל עם ישראל].

משורשי המצווה: כדי שנתבונן מתוך מעשה החסד הגדול, שעושה הקב"ה עם בריותיו, לחדש להם שנה- שנה תבואה למחייה. לכן ראוי  שנקריב לה' ממנה, למען נזכיר חסדו וטובו הגדול, טרם נהנה ממנה"

במילים אחרות : יש כאן הבעת תודה לקב"ה על כך שדואג לנו לתבואה חדשה מידי שנה בשנה למען מחייתנו.

ר' משה אלשיך מסביר: כי השפע הכלכלי עלול לגרום לאדם שיחטא , שמא יזקוף את כל הצלחתו בעניין היבול לזכותו  הבלעדית – כמו שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט" [דברים ל"ב, ט"ו]- ויחשוב כי רק בזכות  חריצותו ועבודתו בשדה  הגיע להצלחה-כפי  שהתורה  מזהירה:"השמר לך פן תשכח את ה'...ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"[דברים  ח, י"א- י"ד] לכן  התורה ציוותה אותנו להביא, את העומר הראשון לה'. במטרה  לחנך  את העם כי הכול מאת ה' !

הנפת העומר על ידי הכהן לכל ארבע רוחות השמים ,למעלה ולמטה-  מסמלת לנו: כי הקב"ה שולט על כל העולם.

בזוהר הקדוש נאמר: [בשלח ס"ב] על האדם מוטל להתפלל לה', יום, יום לפרנסתו וגם מי שיש לו מזון, יתפלל לה' ,בכך הוא גורם שה' ישפיע עליו  שפע רב בכל העולמות וגם על עצמו.

במסכת סוטה [מ"ה] נאמר: "רבי אליעזר  הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר: מה אוכל למחר? אינו אלא מקטני אמונה"

בפשטות הביאור: נחשב מקטני האמונה הואיל והוא דואג "דאגת מחר "וביותר עומק יש להגיד: שעצם חשיבתו שיש לו פת בסלו. בתוך הרגשה שיש דבר מה  בידו, זה מוכיח כי אמונתו קטנה היא, כי אם אמונתו הייתה איתנה ונכונה. היה מבין שאין לו משלו מאומה ואף במה שיש לו בידו, אינו אלא ברכת ה' אשר נתן לו - ברצותו ישאירנו בידו וברצותו.. [ר' אברהם אלימלך בידרמן]במילים אחרות, אדם צריך לדעת שכל פרנסתו מאת ה', והוא צריך לעשות את ההשתדלות שלו, אך לא לדאוג יתר על המידה- מה יהיה בעתידו? כי במקרה זה הדבר מוכיח שהוא קטן באמונה  בה'.

המהר"ל מפראג [אור חדש על מגילת אסתר ,ו, י"א] טוען:

שהבאת העומר מראשית הקציר בא להזכיר לאדם על  הנהגתו של הקב"ה, לפי שמיד אחרי הגשמים, בתום החורף - הפירות והצמחים – באים לידי גמר, האסמים מתמלאים ביבול- כתוצאה מברכת ה' וישנו חשש שהאדם יטען שכל מה שיש ברשותו  בא לו ב"טבע העולם"- על ידי המטר, לכן הציווי להביא מראשית הקציר לבית המקדש –במטרה להשריש ולחזק את האמונה שה' הוא שולט על הטבע ואין התבואה גדלה מהגשם בלבד -  אלא הדבר נתון בשלטון ה' לפי שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם והא מצווה על האדמה להצמיח מתוכה את כל היבול.

ה"משך חכמה" מסביר: כי המטרה  בהבאת העומר – להדגיש לעם ישראל כי אין עניין הגשמיות העיקר בחיים, מסיבה זו בתחילת הקציר יש להביא  אלומה ראשונה לה', ובאמצע עונת הקציר: "ולקט קצירך לא תלקט" ובתום  הקציר: יש לדאוג גם לעניים ולגר: "לא תכלה פאת שדך...לעני ולגר תעזוב אותם, אני ה' אלוקיכם". התורה מחנכת אותנו לחשוב גם על הזולת ולדאוג לו.

לסיכום, לאור האמור לעיל. מצווה היהודי להביא מהתבואה החדשה לבית המקדש – כדי להכיר טובה לה' על כל החסדים שעושה עמו וידע- שאין הוא יכול לזקוף את הצלחת הגידולים על עצמו בלבד בבחינת- "וישמן ישורון ויבעט"- אלא יבטח בה'  שרק הוא המסייע בידו – להשיג פרנסתו.

מזונו  של  היהודי נועד לחזק אותו- כדי שיהיה בכוחו לעבוד את ה'.

יפים הם דברי דוד המלך: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה--חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ". [תהלים ל"ב, י]

השבת מפטירים:
בספר יחזקאל מ"ד.
"וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי...."
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר