‏הצגת רשומות עם תוויות אמונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמונה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 6 בדצמבר 2023

פרשת וישב- הסוד להצלחה בניסיונות החיים/מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וישב- הסוד להצלחה בניסיונות החיים.

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולחג חנוכה:



ציור לחנוכה/ חנוכיית המכבים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציור לחנוכה/ חנוכיית חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי לחנוכה / חנוכיית כסף/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בניו וכלותיו באים לנחם  את יעקב באבלו/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c]


הפרשה פותחת בפסוק: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" [פרק  ל"ז, א'].

על כך אומר רש"י: "וישב"- לשון מנוחה ומרגוע .לאחר שיעקב שב מגלותו כדי להתיישב בארץ מגורי אביו - רצה לשבת בשלווה ,אך באותו זמן קפץ עליו רוגזו של יוסף - ענייו מכירתו של יוסף.

בשעה שצדיקים מבקשים לשבת בשלווה  אמר הקב"ה: הרי  מידת  הדין מקטרגת לפניי ואומרת : 'לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם - השכר הטוב המוכן בשבילם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה': כלומר: לא די לצדיקים השכר הגבוה  שממתין להם בעולם הבא - הם רוצים לשבת בשלווה בעולם הזה.

יוסף היה  בן הזקונים ואהוב על יעקב אבינו, רועה צאן שהתחבר עם בני השפחות - בני בלהה ובני זילפה - נשי אביו,  והיה  מוציא דיבה – על אחיו –בני לאה בפני אביו.

השאלות הן:

א] מה היו הגורמים לשנאת האחים כלפי יוסף?

ב] כיצד הודיעו האחים ליעקב על "מות יוסף"?

תשובות.

שנאת האחים אל יוסף.

שנאת אחיו הלכה וגברה כאשר ראו אותו מגיע  אליהם בשליחות אביהם - ותגובתם:

"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו" [פרק ל"ז, י"ח-כ"ג]

שנאת האחים אל יוסף  נבעה מתוך אהבתו המיוחדת של יעקב אל יוסף ותפירת כותנת הפסים.

על פי מדרש אגדה: כותנת הפסים רמזה על  צרות שעתידים לקרות ליוסף בעתיד:

שנמכר לפוטיפר, לסוחרים ולישמעאלים.

לפי דעת רש"י: יעקב אהב מאד את יוסף היות והיה בן זקונים ונולד לו לעת זקנתו.

אונקלוס מפרש: כי היה בן חכם וכל מה שיעקב למד בבית מדרש של שם ועבר – לימד את יוסף.

לפי פירוש נוסף: היה "זיו איקונין שלו " -  אור פניו של יוסף - היה דומה לפני אביו.

כל היחס המועדף של יעקב ליוסף - גרם לקנאה מצד האחים-עד כי לא יכלו לדברו לשלום, וחלומותיו הגבירו את השנאה  כלפיו.

כאשר האחים ראו את יוסף מגיע אליהם לשדה, מיד- התנכלו להמיתו -  על פי רש"י: היו להם מחשבות ותחבולות להרע ליוסף.

רבינו בחיי אומר: כי האחים היו עסוקים במחשבות כיצד יביאו את המצב לכך שיוסף ימות ובלבד שהם עצמם לא ימיתוהו בידיהם.

חכמים דרשו: כי האחים תחילה רצו  לשסות בו את הכלבים, ויתכן שכך עשו לפני שהתקרב אליהם, אבל כאשר לא עלה בידיהם להוציא לפועל את תכניתם, החליטו להורגו.

אם כן ניתן להדגיש כי שלושה גורמים  העיקריים  גרמו לקנאה ושנאת אחי יוסף כלפיו:

א] אהבת אביהם יעקב - את יוסף בהיותו בן זקונים.

ב] כותונת  הפסים שיעקב עשה לו.

ג] חלומות יוסף שסיפר  ושיתף  את אחיו:

1] אחד עשר אלומות , {אחיו} - משתחוות לאלומתו.

2] אחד עשר כוכבים, הירח והשמש  המשתחווים  לו.

חשןב לציין: בעוד שרעיון האחים היה להרוג את יוסף כפי שנאמר: "ויאמרו איש  אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא: ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו  ונראה מה - יהיו  חלומותיו"?

עצת ראובן הייתה: לא להרוג את יוסף, אלא להצילו: "וישמע ראובן ויצילהו מידם...... ויד אל-תשלחו - בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל- אביו" [שם ל"ז, כ"א-כ"ג]

רש"י אומר:  כי רוח הקודש מעידה על ראובן: כי הוא אמר את דבריו  -  אך ורק במטרה להציל את יוסף ממיתה - שהרי הוא יעלה אותו מן הבור ואם יקרה משהו רע ליוסף ,עלולים בסופו של דבר להאשים  בחטא - את ראובן לפי שהוא הבכור שבאחים.

רבינו בחיי טוען: ראובן הקפיד על אחיו שלא יחטאו בשפיכת  דם - ולכן מנע מהם להרוג את יוסף.

הודעת האחים ליעקב על מות יוסף

הדבר  הנורא ביותר- הוא: שליחת הכותנת לאביהם:

"וַיִּקְחוּ, אֶת -כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת -הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם וַיְשַׁלְּחוּ אֶת -כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא.  לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל -בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו"[ להלן ל"ז, ל"א -ל"ו]

יש להבין, מדוע טבלו האחים את הכותונת של יוסף דווקא  בדם של שעיר עיזים?

רש"י עונה: הם בחרו דווקא בשעיר עיזים- כי דמו דומה לדמו של אדם - ומתוך כך ישתכנע יעקב - כי אכן  נטרף יוסף.

תגובת יעקב הייתה - אכן זוהי כותונת בנו:

"וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף"

 רש"י עונה על  השאלה המתקשה בה : למה  הוצרך יעקב להקדים ולהגיד: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ"בזמן שבסוף מסיים במילים: "טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף "?

התשובה: אלא הופיע בו נצנוץ של רוח הקודש שבסופו של דבר – תתגרה בו אשת פוטיפר.

מדוע  לא גילה ה' ליעקב – כי יוסף חי? התשובה לכך:

מפני  שאחי יוסף - החרימו וקללו את כל מי שיגלה ליעקב אודות מכירתו ואף שיתפו לקב"ה להצטרף אליהם במעמד הטלת חרם ונידוי  ואכן רק ליעקב לא התגלה העניין ,אבל יצחק ידע שיוסף חי, אך לא גילה זאת ליעקב בנו מהסיבה: איך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו'?

מתברר  עד שהתבשר  יעקב- שעוד יוסף חי  עברו כ"ב שנה וזה מיום שיוסף נפרד ממנו עד שירד למצרים לראותו שוב ומספר השנים האלה - הם כמספר השנים שיעקב לא קיים מצוות כיבוד אב ואם [מסכת מגילה י"ז] לפי שנעדר מביתו בציווי אמו באותם שנים.

מי בא לנחם את יעקב באבלו? על כך ישנה מחלוקת:

רבי יהודה סובר:

כי אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט, חוץ מדינה שנולדה לבדה. ולכן באו הבנים והבנות.

רבי נחמיה סובר: נשי בניו של יעקב היו כנעניות ולא נולדו תאומות עם הבנים – ובנותיו - הכוונה : כלותיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל -  ניתן להסיק : כי גם יעקב וגם יוסף - עברו ייסורים וניסיונות לא קלים - אך בזכות לימוד התורה והאמונה בה' - שניהם זכו לעמוד בכל הקשיים והייסורים ושניהם ראויים לדברי זכריה הנביא:

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"

 [זכריה ד', ו]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 15 בפברואר 2023

ברכה אלוקית / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 ברכה אלוקית שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 מְטַיְּלִים בְּחֵיק הַטֶּבַע

 נֶהֱנִים מִכָּל  רֶגַע

 נֶעֱמָדִים עַל סְלָעִים

 יַחְדָּיו הוֹרִים וִילָדִים.

 

עֵינֵיהֶם לַנּוֹף נוֹשְׂאִים

מָה טוֹב ומָה נָעִים

אֵי שָׁם כְּנַף רְנָנִים

קוֹלוֹת  שִׁירָה מְהַדְהֲדִים.

 

לְרָאשֵׁיהֶם מַרְבַד עֲנָנִים

סַסְגּוֹנִיִּים בּוֹהֲקִים מְחוֹלְלִים

 מַלְכוּת וְטֹהַר זוֹעֲקִים

אֱמוּנַת אֱלֹוקים מְרַמְּזִים.

 

לְפֶתַע הִתְגַּלּוּת טְהוֹרָה

שַׁלְהֶבֶת לוֹחֶשֶׁת אַדִּירָה

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

מַרְעִיף בְּרָכוֹת וַחֲסָדִים.

 

 עַל בָּנָיו הָאֲהוּבִים

אֲשֶׁר בְּצִילּוֹ  חוֹסִים

תּוֹרָתוֹ  בְּצָמָא שׁוֹתִים

כִּדְבַשׁ וְחָלָב לָהֶם עֲרֵבִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים [חומש שמות]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 במאי 2022

פרשת בחוקותיי- מה הקשר להפטרה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  בחוקותיי- מה הקשר להפטרה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:




ציורי תנ"ך/  "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]












ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/  ציירה: אהובה קליין

 (c)


ציורי תנ"ך/ "ברוך הגבר"- על פי
 נבואת ירמיהו - הנביא ]הפטרה- ירמיהו י"ז]



ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם".
 [ויקרא 

 כ"ו, ה]

ציורי תנ"ך/ ברכת השלום והשובע/ ציירv: אהובה קליין.(c)





ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"

/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 

ציורי תנ"ך/ ונתנה הארץ יבולה/ ציירה: אהובה קליין (c)


 פרשה זו פותחת במילים: "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִיתֵּן פִּרְיוֹ.  וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".  [ויקרא כ"ו, ג-ז]

בהמשך נאמר:

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹות לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹוטֹות עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. 

וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל -הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה.  וְאִם -בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת –כָּל -מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹויְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹויְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂונְאֵיכֶם", [שם, כ"ו, י"א-י"ח]

בהפטרה [בספר ירמיהו] אנו קוראים:

"יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל. הֲיַעֲשֶׂה-לּוֹ אָדָם, אֱלֹהִים; וְהֵמָּה, לֹא אֱלֹהִים.  לָכֵן, הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת-יָדִי וְאֶת-גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ, כִּי-שְׁמִי יְהוָה". [ירמיהו ט"ז, י"ט- כ"א]

בהמשך ירמיהו מבדיל בן איש הבוטח בה' לבין איש שבוטח באדם:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ.  וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב.  בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ.  וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-מַיִם, וְעַל-יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא ירא (יִרְאֶה) כִּי-יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.  עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא; מִי, יֵדָעֶנּוּ.  אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת:  וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו" [ירמיהו י"ז, ז- י"א]

השאלות הן:

 א] מה המשמעות:  "אִם -בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת -מִצְוֺוַתי תִּשְׁמְרוּ,.."?

 ב] הקשר בין הפרשה להפטרה - ההבדל בין אדם הבוטח בה' לבין הבוטח באדם?

תשובות

"אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ.."

ה"נתיבות  שלום" שואל: הרי יהודי חייב לקיים את כל התורה - שלא על מנת לקבל פרס. אם כן, מדוע נאמר: אם בחוקות ה' נלך - נקבל שכר? ומדוע נאמר: "תֵּלֵכוּ"- מהו עניין לשון ההליכה הזו, מדוע לא נאמר: "אם  את חוקותיי תקיימו ?

תשובתו על פי מדרש [ויק"ר ל"ה, ד]

הכוונה לחוקים אשר באמצעותם ה' חקק את השמים ואת הארץ, לפי שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻוקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי". [ירמיהו ל"ג, כ"ה] הכוונה לחוקים שבהם ה' חקק את השמש והירח.

כמו שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻוקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ" [שם ל"א, ל"ד] ונאמר: "בְּשׂוּמוֹ לַיָּם, חֻקּוֹ, וּמַיִם, לֹא יַעַבְרוּ-פִיו;    בְּחוּקוֹ, מוֹסְדֵי אָרֶץ" [משלי  ח', כ"ט] יש חוקים שבאמצעותם ברא ה' את החול: "הַאוֹתִי לֹא-תִירָאוּ נְאֻם-יְהוָה, אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק- עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ; וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ". [ירמיהו ה, כ"ב]

וישנם חוקים שנועדו לברוא את התהום:"בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם". [משלי. ח, כ"ז]  על פי דוגמאות אלה- אנו לומדים: כי ה' ברא את -  השמים ואת הארץ על ידי  חוקים, כמו שנאמר: "יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה:    כִּי הוּא צִיווָּה וְנִבְרָאוּ.   וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם;    חָק- נָתַן, וְלֹא יַעֲבוֹר". [תהלים קמ"ח, ה-ו']

מכאן, שלכל הבריאה- ישנם חוקים וסדר קבוע שקבע ה' להם, וסטייה הקטנה ביותר –אפילו כחוט השערה- מסדרי הבריאה-  תגרום חלילה  לחורבן העולם.

הרי כל  הבריאה תלויה בחוקיה וסדריה.

צריך לדעת: כי שורש כל החוקים- הם חוקי התורה, כל טבע העולם תלויים בזה:  כאשר ישראל מקיימים את חוקי התורה - על ידי זה גורמים להעמיד על מכונם את כל סדקי הבריאה התלויים בחוקי התורה.

בלי חוקי התורה- אין קיום לבריאה.

לכן "השכר" שה' מבטיח עבור קיום המצוות -  אין זה שכר  עבור המצוות - אלא ,זוהי מציאות וסדר הבריאה - שם אנו מקיימים את חוקי התורה, הרי מידה כנגד מידה - סדרי הבריאה קיימים – הגשם בעתו,  ונתנה הארץ יבולה.. ואם חלילה אין אנו מקיימים את חוקי הבריאה נוצר, חלילה- חורבן העולם.

דוגמת חוקי החול: החול  תפקידו לתחום גבולות לים ואם חוקי החול מתבטלים, חלילה, הים מציף את כל העולם!

מכאן, שאם מתחוללת רעידת אדמה, חלילה - ואלפי אנשים נמחים- זו תוצאת -  "ואִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" גם כל סוגי המחלות- נובעים משינוי הטבע והסדר, שהרי ה' ברא את האדם באופן ישר, אך אם אינו מקיים את חוקי התורה - גם בגופו ,אין  מתקיימים חוקי הטבע וסדרי הבריאה.

לכן אם נלך בחוקי התורה - כל הבריאה תתנהל כסדרה ותשפיע עלינו ברכות. לפי שחוקות שמים וארץ תלויים בקיום חוקי התורה - וללא חוקי התורה - הבריאה אינה יכולה להתקיים!

על   לשון: "..תֵּלֵכוּ" - הכוונה: שכל הליכותיו של האדם - באמצעות הלב והמוח - שיהודי קובע במוחו- אמונה בהירה ומשריש את האמונה גם בלבו ומפעיל את כל אבריו למען רצון ה'.

"ואִם-בְּחֻקֹּתַי תלכו"- הכוונה: שהאדם מתנהג בקדושה - כחוק ולא יעבור עליו.

ובעניין השלום ועל ידי ששלם במידה - זוכה לבחינת שלום.

במהר"ל כתוב: ישנם שלוש בחינות של שלום:

אדם שלם עם עצמו, עם בוראו ועם חבריו.

ויש שאינו שלם עם עצמו – בבחינת     -  " אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי".   [תהלים ל"ח, ד].

הכוונה: שהמוח מעוניין בכיוון מסוים - אך הלב רוצה אחרת. מצב מעין זה - נובע מחמת פגמים

וע"י תיקון המידה  הוא  יהיה שלם עם עצמו.

 

על פי פירוש "מלא עומר" : אם עם ישראל יהיו עמלים בתורה ,  יהיה להם קל לשמור על מצוות  לא  תעשה – כי עצם העיסוק בתורה - מציל את האדם מן היצר הרע  כפי שאומרים חז"ל:      "בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלא" [כשעוסק בתורה היא מגינה ומצילה אותו]

 

ר' משה- ליב מססוב מבהיר  באמצעות משל: אדם הנכנס לארמונו של מלך ומתייצב לפניו כדי לבקש בקשה - הוא  חש יראה ופחד. לא כן , כאשר מגיע  בעל מלאכה אל הארמון ועליו לבצע פעולה מסוימת בהתאם לדרישת המלך, אילו היה עושה זאת מתוך יראה ואימה  - הדבר היה מפריע לו לבצע את מלאכתו כראוי.

הקשר להפטרה [ספר ירמיהו]

הקשר מתבטא בכך:  בפרשת בחוקותיי התורה מתארת את הברכות - אם בחוקי ה' נלך ומה יקרה - ואם חלילה - לא נלך בחוקי ה' ?  התוצאה תהיה ,חלילה -קללה.

אומר הנביא ירמיהו:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ" בהמשך אומר הנביא: מה יהיה עונשו של אותו  איש - הוא יהיה כמו עץ העומד יחידי וערירי במדבר שאין מגיע אליו שפע מן השמים וגם משכניו  לא יקבל טוב וגם שורשיו לא יספקו לו שפע - מהסיבה: שהוא נמצא בארץ מלחה ואינה מיושבת.

מנגד: " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ".  אדם הבוטח בה' -  לא רק שהוא בוטח בכך שה' הוא מסבב הסיבות - אלא מבין שהדבר לא יבוא על ידי סיבה פלונית - או אדם מסוים- אלא הוא בוטח בה' באופן מוחלט - כי רק מה' תבוא עליו ישועה והוא אינו סומך על בני אדם ,או על אמצעים  טבעיים אחרים - אדם כזה – הוא מבורך - כעץ השתול על מים ונותן פירות – הוא אינו חושש ממכת חום שתפגע בו - אלא תמיד עליו יהיו רעננים. אפילו בשנת בצורת - לא ידאג ולא יפסיק לתת את פירותיו.

ואומר הנביא ירמיהו: אם תשאל לגבי אנשים שבוטחים בה' ואינם מצליחים?

על כך עונה הנביא: הביטחון של האדם חייב להיות שלם לגמרי, שהרי  כל המידות הרעות וציורי החטאים אורבים תמיד על הלב - שהוא שולט על האדם ומנסים לבלבלו ולהחטיאו - זהו טיבו של הלב האנושי המסוגל בכל רגע להתהפך ולגרום לאדם לשנות את דעתו.

לכן מה שמתרחש אצל  כל אדם - רק לה' הדבר ידוע -  אם  אותו אדם בוטח בה' באופן מוחלט, או לא.

מהטעם שה' חוקר כליות ולב ויודע את המחשבות הנסתרות - המתחוללות בקרבו.

זה ההבדל בין ראייתו של אדם - הרואה רק את המעשים החיצוניים של בני אדם - אך אינו יכול לדעת את  מחשבותיו של האדם.

ומדגיש הנביא - כי מלבד הביטחון  המוצק של האדם בה' , הוא חייב להקפיד שגם מעשיו החיצוניים יהיו טובים ולא יסתירו את  ביטחונו בה'.

ואם האדם חפץ להתעשר ואוסף כסף, ונכסים במרמה ובדרכים שאינן כשרות, הוא דומה לעוף שנקרא בשם: קורא - אשר דגר ולא ילד-ובלשון הנביא:

"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" [ ירמיהו   י"ז, י"א]

אותו עוף דרכו לדגור על הביצים של עופות אחרים- שאינם שייכים לו וכאשר אותם גוזלים יגדלו הם יגלו  ויבינו שאינו אביהם- ויעזבוהו- כך נוהג אדם בדרכים שאינן הגונות ובחצי ימיו העושר יעזבהו ומצבו יהיה גרוע יותר ממי שמעולם לא היו לו נכסים רבים- וכך ירגיל את עצמו לדרכים פסולות ובאחריתו הוא יהיה נבל- כל התנהגותו זו תהיה טבועה בתוכו וירגיל עצמו  לחמוס ולעשוק ולעשות מעשי נבלה.

ויש עוד נקודה מעניינת בדברי הנביא ירמיהו הסובר: כי כיסא כבודו של ה' – הוא מקום המקדש:

"כִּיסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן--מְקוֹם, מִקְדָּשֵׁנוּ.  מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל- עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה". [שם, י"ז, י"ב –י"ד]

במקום  המקדש ה' השכין את שכינתו- והנהגתו שם היא בהשגחה פרטית.

מי שישראל בוטחים בו שזהו ה'- וכיסא כבודו במקדש - לכן כל העוזבים את ה' - התוצאה תהיה: שהם יתביישו - לפי שעזבו את שכינתו במקדש ובמקום זה הלכו לסמוך על בני אדם—אותם אנשים שסרו מדרכי ה'- הם יהיו לדיראון עולם - כאילו נכתבו שמם בספר והתפרסמו בכל העולם   כי עזבו מקור מים חיים - את ה'.

וכאן בפרשה נאמר: רעיון דומה-

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם".

"נתיבות שלום" אומר על כך- כי כאן מדובר במדרגה הגבוהה ביותר של  יראת האדם  את ה' -מתוך אהבה   ומגודל האהבה הזו האדם חס וירא  מללכת כנגד רצון ה', שמא  יתרחק מה' ותיפגם אהבתו אל הבורא.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הקו המשותף בין הפרשה להפטרה: העולם מתחלק לשני חלקים- זה כנגד זה: החלק המיוצג  על ידי: "ארור" ומנגד החלק המיוצג על ידי  "ברוך"

 החלק ה"ארור"- הם האנשים הבוטחים בבני אדם ומתרחקים מה' וזהו כישלון - כאשר ישנה מחשבה – שהאדם מנהל את העולם הזה ואף קובע את אשר יתרחש בו.

 דבר הזה גם גורם להסתמך על מדינות שונות- כאילו בכוחם לחולל את הטוב ובעקבות כך, חלילה, אותם אנשים  מתרחקים מבורא עולם.

ואילו החלק ה"ברוך"- הם האנשים הבוטחים רק בה' ולכן מבורכים –בדומה לעץ

 ששורשיו יונקים מים-והוא עשיר בפירות משובחים.

 יהי רצון שעם ישראל יתחזק באמונה ויתחבר  לחוקי התורה והמצוות.

וכך יהיה ראוי  לברכה:  " בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ".  


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר