‏הצגת רשומות עם תוויות אליעזר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אליעזר. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 26 בנובמבר 2019

ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Rebecca and

   Eliezer 

"וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ.  יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב",


[בראשית כ"ד,י"ח- י"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 19 בנובמבר 2019

אליעזר ורבקה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 אליעזר  ורבקה.

שיר מאת: אהובה קליין ©



אליעזר  משנס מותניים

אל חרן נושא רגליים

חפץ למלא רצון אדונו

למצוא אישה ליצחק בנו.



 חיש  התקצרה דרכו

 מלאך   מלווהו לצדו

 שעת בין הערביים

 הגיע לארם  נהריים.



 עתה מתבונן   בשואבות

  לבאר פוסעות כאיילות,

 מתפלל מתחנן לאלוקים

 למען נערה רבת חסדים.



לפתע עלמה טובת מראה

נועם הליכותיה מיד מזהה

מכדה  אותו  חיש תשקה

את צימאונו   וגמליו תרווה.


הערה: השיר בהשראת: פרשת חיי שרה  [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 23 ביולי 2019

פרשת מטות- כיצד כיפרו פקודי החיל על מעשיהם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות-כיצד כיפרו פקודי החייל על מעשיהם?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


היצירות שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/ ישראל יוצאים למלחמה נגד המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פינחס הכוהן נלחם במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ משה קוצף על ראשי הצבא/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מביאים תרומת זהב עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבטי גד ,ראובן וחצי מנשה בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)



 [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c




פרשה זו מתארת לנו את מלחמת עם ישראל- נגד מדיין ואת תוצאותיה: המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ נגד המדיינים, אלא שמשה כעס על אנשי הצבא : "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה.  וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה:  הַחִיִּיתֶם, כָּל-נְקֵבָה". [במדבר ל"א, י"ד- ט"ו]

פקודי החיל  כתגובה, מביאים תכשיטי זהב וכלים- לתרומה המשכן:

"וַיִּקְרְבוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הַפְּקֻדִים, אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא--שָׂרֵי הָאֲלָפִים, וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ; וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ. וַנַּקְרֵב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה, אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז--לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵינוּ, לִפְנֵי יְהוָה.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֶת-הַזָּהָב--מֵאִתָּם:  כֹּל, כְּלִי מַעֲשֶׂה.  וַיְהִי כָּל-זְהַב הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיהוָה--שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, שָׁקֶל:  מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים, וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת.  אַנְשֵׁי, הַצָּבָא, בָּזְזוּ, אִישׁ לוֹ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֶת-הַזָּהָב, מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים, וְהַמֵּאוֹת; וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, זִכָּרוֹן לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יְהוָה".  [שם ל"א, מ"ח- נ"ד]

השאלות הן:

א] מדוע קצף משה על אנשי הצבא?

ב]  מה המטרה בהבאת תרומת הזהב למען המשכן?

תשובות.

משה קוצף על שרי הצבא:

דעת מקרא סובר: משה. פשוט משתומם ,אינו מבין מה עלה בדעתם של שרי הצבא להחיות כל נקבה? אומנם יתכן שהם  חשבו שיש להחיות את הנשים והטף כפי שנאמר ביתר המלחמות- הצו הוא:

"וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ, לְפִי-חָרֶב.  רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ--תָּבֹז לָךְ" [דברים כ, י"ג- י"ד]

אך למעשה, אין דינן של בנות מדיין דומה לדין הנשים ביתר המלחמות שבהן, בדרך כלל, אין הנשים משתתפות בפועל ,אבל  כאן הנשים היו אשמות – לפי שהחטיאו אם עם ישראל, על כן באה מלחמה זו לנקום במדיינים- ובנשות מדיין שהחטיאו  את   עם ישראל וגרמו למגפה שבאה עליהם!

חז"ל מסבירים: כי למרות שמשה היה עניו  מכל אדם, והעביר על מידותיו פעמים רבות, הרי בשעה המתאימה - הוא יודע גם להרים את קולו ולכעוס על:

"שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת" ששבו עטורי ניצחון מהמלחמה ועם זאת, משה אינו נרתע ומוכיח אותם בשעת הצורך- כי כך יאה למנהיג- עליו לדעת אימתי לנהוג בסלחנות ואימתי לכעוס ולהעמיד אותם על מקומם - כדי לנתב אותם לדרך הישרה.

מעניינים דברי רבי פינחס מקוריץ [מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב] האומר: כי את הכעס הוא שומר באמתחתו רק לעת הצורך, כתוצאה מזה הוא שולט על  מידת הכעס והיא אינה שולטת בו.

רבינו בחיי מסביר: משה כועס על "שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת"- לפי שכל סירחון הדור תלוי במנהיגים ,הרי יש בידם למחות על עבירות ואינם מוחים.

הרמב"ן מדגיש: משה קצף דווקא על אנשי החיל ולא על פנחס - לפי שזכה לברית שלום - לכן התייחס אליו בכבוד.

בהמשך דבריו מביא הרמב"ן את דברי הספרי [מטות מ"ג]

אמר פנחס למשה :שהוא נהג לפי הציווי של משה ,אך לא ידע מהו ? לפי שהציווי לא היה כתוב, אך הבין כי יש לנקום במדיינים והדבר הזה נעשה!

אך אם היה מצווה אותם בכתב- וכי פנחס היה עובר על מצוותו? הרי ידוע ששאול איבד את מלכותו לפי שלא הרג את אגג – מלך עמלק  ואיפשר לקחת מהאויבים את הצאן בעודם חיים, כפי שנאמר:.

"וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר.  י נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים" [שמואל-א, ט"ו, י"א]

"כלי יקר" מבהיר: משה כעס על שרי הצבא - היות והחיו כל נקבה והטעות שלהם נבעה מתוך מה שנאמר בגמרא [ יבמות ס"ט, ע"א] : כי  הם ידעו את הציווי: "לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה"- אך הכוונה: עמוני ולא עמונית לפי שאין מנהג הנשים לקדם את ישראל בלחם ובמים.

וידוע שהיה צורך להרחיקן- בעבור שהחטיאו את עם ישראל. שלא קיבלו אותם בלחם ובמים, הא  בהא תליא  - שרצו שישראל יהיו רעבים וגם צמאים מטורח הדרך ואז נאלצו ישראל לאכול מזבחי אלוהיהם ולשתות מן צרצור היין- להשקותם יין - כדי להרגילם לערווה- כדי שיבואו לידי חטאים-  כפי שכתוב בגמרא, מסכת סנהדרין [דף ק"ו, ע"א]. ולמרות שהנשים היו אשמות ,לא נתרחקו, כי את עיקר החטא גרמו הגברים – בכך שהם הפקירו את הבנות ודחקו אותן לזנות ואת זאת הן עשו בציווי אביהן, או בעליהן.  ובכך  גרמו לשרי הצבא לטעות כשם שלא נתרחקו הנשים  של עמון ומואב מלבוא בקהל ה', למרות שנהגו בזנות כך במלחמת מדיין לא נצטוו להרוג את הנשים וכאן משה העמיד את שרי הצבא על טעותם- שבמלחמת מדיין הצטוו להורגן ,קל וחומר שהנשים היו כלולות בעונש זה כפי שנאמר:

"וְאִישׁ אֲשֶׁר  יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ"

[ויקרא , כ, טו] .- נשות מדיין היו  לאבן נגף ומכשול לעם ישראל והיה על שרי הצבא ללמוד מן דין הבהמה לדין הנשים האלה!

תרומת הזהב למשכן.

דעת מקרא מסביר: כי כל תרומת הזהב של אנשי הצבא- הייתה מושלמת- לפי שלא היה בהם כלי שבור- אלא ניתן היה להשתמש בהם.

כי הבאת כלים שבורים למקדש- הוא עניין של בזיון.

בספר- "פנינים משולחן הגר"א על התורה"- ראיתי פירוש מעניין על תכליתם של התכשיטים: "תורים וחרוזים על ראש האישה-"משום מעלתה אם היא בעלת שכל שהוא בראש"

"ועל הצוואר שהוא תחילת הגוף מקשטין אותה בקישוט לפי מעשיה שעושה בגוף".

לכן אשת רבי עקיבא  קיבלה ממנו שרשרת המיועדת  לצווארה - עם תליון של העיר ירושלים- [ובמסכת  שבת כ"ט, א]  מסופר: כי אשת רבן גמליאל קנאה באשת ר' עקיבא - מהסיבה שענדה שרשרת כה  ערכית וקדושה, השיב לה רבן גמליאל: שהיא לא עשתה מעשים כמו אשת רבי עקיבא!

על כן, תכשיט המיועד לראש –הוא עשוי מקשה אחת- לפי שהוא כנגד השכל שגם הוא אחד. אך תכשיט על הצוואר- עשוי יחידות, יחידות – כנגד המעשים-כי  יש כמה מיני מעשים- ומה  שנוהגים היום- אין נוהגים למחרת.

רש"ר –[הרב  שמשון רפאל  הירש]מסביר: לאחר שראשי הצבא שהשתתפו במלחמה  נגד המדיינים -חשו  בצורך להקריב קורבן ובכך  שאפו להביע- כי ניצלו רק בזכות קירבת ה'- כלומר בזכות הקשר שלהם לאלוקים ולתורה.

מטעם זה -החליטו להביא  את כל תכשיטי הנשים שלקחו בביזה  ולכך הייתה משמעות כפולה, הם שאפו להסיר מעליהם כל  הזכר לבנות מדיין וכך רצו גם לבטא שרק הודות לדבקותם בטהרה המוסרית - זכו לעזרה ניסית מה'.

ישנו מדרש האומר : כי עצם העניין שהתורה  מתארת – את שרי הצבא מביאים תכשיטי זהב למשה ולאלעזר- זאת כדי להודיע שיבחם של כל  לוחמי מדיין שלא נטלו דבר מן הביזה- משלל האויב, אלא הביאו את כל אוצרות השלל  לפני משה ואלעזר וכל ראשי השבטים ואחר כך נטלו משלל מדיין במצוות ה' .

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן  להגיד שיבחם של פקודי החיל בכך שתרמו את כלי הזהב  כתרומה למשכן  בעקבות  רצונם להסיר מעליהם את זכר בנות  מדיין  ובנוסף להודות לה' על עזרתו בניצחון הניסי- כנגד מדיין.
 ההפטרה:

 ירמיהו פרק א, ב, א-ד]

קטעים מתוך ההפטרה:



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הנביא ירמיהו רואה מקל שקד/ ציירה: אהובה קליין (c)



"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, מִן-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן.   אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְמָלְכוֹ.   וַיְהִי, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד-תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְצִדְקִיָּהוּ בֶן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה--עַד-גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי.  
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ:  נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ.   וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי, דַּבֵּר:  כִּי-נַעַר, אָנֹכִי.   וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי:  כִּי עַל-כָּל-אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר.  אַל-תִּירָא, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ, נְאֻם-יְהוָה.   וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-יָדוֹ, וַיַּגַּע עַל-פִּי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ.  רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, עַל-הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס--לִבְנוֹת, וְלִנְטוֹעַ. 
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר, מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת:  כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ.........
 "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל-אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה".  

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ"

ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 6 בנובמבר 2018

ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Eiezer goes to Charan to look for a wife for Isaac

"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר". 

[בראשית כ"ד, י']


ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 30 באוקטובר 2018

פרשת חיי שרה- מי היה אליעזר ומה הייתה שליחותו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת חיי שרה - מי היה אליעזר ומה הייתה שליחותו?

מאמר מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי לפרשת השבוע:



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/


ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  אליעזר יוצא לחרן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אליעזר יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מגיעה לביתו של יצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה  זו אנו זוכים להכיר את השדכן הראשון במקרא, הלוא הוא: אליעזר עבד אברהם  אשר מקיים את שליחותו  במסירות  נפש וזאת לאחר שנשבע לאברהם להביא ליצחק אישה מחרן,הוא מתכונן ויוצא לדרך:

"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר".  [בראשית  כ"ד, י]

אליעזר  מבין שהוא חייב את עזרת אלוקים למשימה קדושה זו ולכן  הוא מתפלל אל ה': "וַיֹּאמַר--יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי". [בראשית, י"ב-ט"ו]

השאלות הן:

א] מי היה אליעזר ומה  מוצאו?

ב] באיזה אופן יצא אליעזר לדרך?

ג] מה ביקש אליעזר מאלוקים?

תשובות.

אליעזר- עבד אברהם.

אליעזר היה עבד אברהם , במקור  הוא בא מדמשק  כפי שנאמר: "וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר".[בראשית ט"ו, ב]

 הוא היה מבני כנען, נח קילל את כנען להיות עבד: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ"  [בראשית ט, כה- כז].

יש הסוברים: כי אליעזר ניקנה בשוק בתור עבד.

אליעזר  נחשב לצדיק גדול. כך  נאמר במדרש: "'הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ' - שהיה שליט ביצרו כמותו" [בראשית רבה פרשה נט. ] היה מסוגל לשלוט על יצרו בדומה לאברהם – אדונו, זו  מדרגה נעלה מאד ועל כך הוא ראוי לשבח.

חז"ל אומרים: [במסכת כלה רבתי פרק ג: ]- "שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן,…  אחד מהם - אליעזר עבד אברהם".

בפרקי דרבי אליעזר, נאמר שאברהם  קיבל את אליעזר במתנה מנמרוד לאחר שניצל מאור כשדים, ולאחר שטרח למצוא כלה ליצחק, אברהם שחררו .

אליעזר יוצא לשליחותו.

על  אופן שליחותו של אליעזר- רבו דעות הפרשנים.

רש"י  מתייחס לכינוי:" מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו"

מתברר שגמלים אלו היו שונים משאר גמלים, לפי שפיהם היה חסום – מפני חשש גזל , וזאת כדי להבטיח שלא ילכו  לרעות בשדות אחרים ולאכול , לא כן  לגבי גמלים אחרים שבעליהם  לא הקפידו לחסום את פיהם.

ומה לקח אתו אליעזר ?

"וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"

על כך נחלקו הפרשנים , להלן כמה פירושים?

על פי רש"י: אברהם  כתב שטר מתנה עבור יצחק-  וזאת במטרה שמשפחת הנערה ימהרו לשלוח  אותה בהקדם  ליצחק כדי להינשא לו. זו הכוונה  שנתן  לו כל טוב אדוניו.

אליעזר הולך לארם נהריים משום שארץ ארם הייתה בין שני  נהרות.

רבינו בחיי אומר על המילים: "וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"-  הכתוב מעיד על דרך הפשט- על מעלת העבד ואמונתו ויגיד כי כל עושרו ונכסיו של אברהם היו ברשותו. במילים אחרות, אברהם בטח בו והוא נחשב  בעיניו איש אמוניו,     שניתן לסמוך עליו.

ה"כלי יקר" מסביר:

היות וכתוב: "וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ", אבל לא מפורט- מה היה בידו של אליעזר – עבד אברהם- נראה שהכוונה למתנות  שלקח  אליעזר – בשביל הנערה, היינו נזם זהב, בקע - משקלו ושני צמידים- עשרה  זהב משקלם ולמה נאמר על זה:  "וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"-  לפי  שאברהם התכוון לעשות בכך סימן, דוגמת עשרה זהב משקלם של הצמידים- הרומזים לעשרת הדיברות בשני לוחות הברית. ואין טוב  אלא  תורה-  וזוהי הכוונה  לטובה האמתית.

רש"ר מתייחס לגמלים שאליעזר לקח אתו  הם לא היו טעונים- לפי שנועדו מראש לשמש כמרכב לכלה ולנערותיה בדרך חזרה. הגמלים היו אציליים הדבר התבטא  באוכף וברתמה שלהם, אליעזר בעצמו עשה דרך רגלית ,את זאת לומדים מהמילה: "וַיֵּלֶךְ", את המתנות הוא נשא בידו.

מתוך  הכתוב בספר קהלת: לומדים: כי עבדים לא היו רוכבים, אלא הולכים על הקרקע:  " וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים, עַל-הָאָרֶץ". [קהלת י, ז]- ההליכה שלהם- הייתה סימן היכר שהם עבדים גם כאשר אליעזר חזר בחזרה- צעד  ברגליו והנהיג את הגמל עליו רכבה רבקה. מכאן  שהנשים לא נחשבו לרוכבות מנוסות והיו זקוקות למישהו שינהיג את הגמלים.

אליעזר משדר  צניעות,

אליעזר אינו מופיע  כסוחר עמיד-  עם גמלים הטעונים משא כבד, אלא הוא מופיע כעבד שמוליך את גמלי אדוניו  ומטענו בידו.

 רק באופן זה ,ניתן  למדוד את מידותיה של הנערה באופן אמתי- כיצד תתייחס לעבד שהלך דרך ארוכה ומגיע עייף ,ההתנהגות יכולה להשתנות כאשר מדובר  בשר עשיר.

הרמב"ן גם כן מתייחס למילים :"וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ" ומביא כמה הסברים, ביניהם מביא פירוש שאחרים מפרשים: שהעבד לאחר שבועתו לאברהם שימלא את בקשתו, מיד הלך בעצמו ולקח עשרה גמלים של אברהם, היות וכל טוב אדוניו היה בידו הוא  פקיד ונגיד, היינו- שלט על הכול והיה רשאי לקחת כל אשר ירצה, כפי שנאמר:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ" [כ"ד, ב] וההסבר שנראה נכון לרמב"ן כמו שמסופר על  חזאל  [חזאל-  מלך ארם דמשק ] 

"וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק, וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם חֹלֶה; וַיֻּגַּד-לוֹ לֵאמֹר, בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד-הֵנָּה.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-חֲזָהאֵל, קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה, וְלֵךְ, לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים; וְדָרַשְׁתָּ אֶת-יְהוָה מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.  וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל, לִקְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל-טוּב דַּמֶּשֶׂק, מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל" [מלכים ב', ח-ט]

גם כאן, אליעזר  לוקח כל טוב אדוניו וזה כולל : עשרה גמלים וכל טוב- כלל את הדברים המעולים- פירות ומגדנות מכל הנמצא  בבית אדוניו.

ה"חיזקוני" מסביר: מדוע לקח העבד דווקא עשרה גמלים ? ועל כך הוא עונה: המטרה הייתה להרכיב עליהם עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונישואין.

הגמלים היו מובחרים שגדלו בבית אדוניו. ולקח גם כלי כסף וכלי זהב ומגדנות.

תפילתו של עבד אברהם.

על פי פירושו של רש"י: אליעזר מבקש מה'  כי  על ידי מעשיה הטובים של הנערה- ניתן יהיה להבחין שהיא אכן ראויה ליצחק.

שתהיה גומלת חסדים ועל ידי תכונה חשובה זו, תהיה ראויה להיכנס לביתו של אברהם והמילה: "הֹכַחְתָּ"- אתה ה' תוכיח באופן ברור סימנים אלה. תפילה זו נאמרה באופן של תחינה - מתוך רצון העבד לדעת שאכן היא אשת חסדים. ואם זה יקרה- פעולתו של ה' בנידון תוכיח שעשה עם  אברהם חסד וכי זוהי בת זוגו של יצחק.

ראיתי הסבר יפה בספר:" מטה שמעון"- המסתמך על הגמרא:  [מסכת תענית ד, א]

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אליעזר- עבד אברהם אע"פ ששאל לא כהוגן השיבוהו כהוגן שאמר: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי  נא כדך, יכול אפילו חיגרת, אפילו סומא? ונזדמנה לו רבקה"

וההסבר הוא: שאין סומכים על הנס וכאשר מתפללים על  דבר מסוים חייבים לפרט מהו הדבר  המדויק שאתו האדם מבקש מבוראו. והראיה לכך: המקרה של יפתח הגלעדי [שלא פירט  את מי יקדיש לה' בדיוק]שאמר:

"וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי.  לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה".  [שופטים י"א, ל- ל"א]

על פי הזוהר הקדוש: חובה  להתפלל  באופן מדויק על הבקשה  מה' , כמו שמצאנו במקרא תפילה עם בקשה ברורה מה': אצל יעקב אבינו כאשר נודע לו- כי עשיו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש: מיד התחנן אל ה' בתפילה ובקשה:

"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים".

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  אליעזר  אשר  בא מדמשק והיה בן כנען, היה עבדו הנאמן של אברהם ,נאמן על משק ביתו ומילא שליחות קדושה: כשדכן הצליח בסיוע הקב"ה להביא ליצחק את רבקה הצדיקה שהמשיכה את דרכה  של שרה ויפים דברי קהלת [א, ד]

"וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ"- והמשמעות: עד שלא שקעה שמשה של שרה זרח שמשה של רבקה ! בכל דור ה' משגיח על עם ישראל ומביא לו מנהיג  חדש לפני הסתלקותו של המנהיג הקודם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר