‏הצגת רשומות עם תוויות אהרון הכהן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהרון הכהן. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 ביוני 2020

פרשת חוקת- הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




פרשת חוקת, הֹר הָהָר-המקום בו אהרון - נקבר.
מאת: אהובה קליין.

מיצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  מים ג בשפע לכולם/  ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות




ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)





העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין  (c)





ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד



ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו גדושת אירועים : פרה אדומה ודיני הטהרה, מות מרים,  צימאון העם במדבר, תלונות העם, מי המריבה, שירת הבאר, מלחמת ישראל נגד סיחון - מלך האמורי וחייליו. הניצחון  על עוג מלך הבשן ותלונת העם  על עצם הוצאתם ממצרים - אל המדבר,
הגעת עם ישראל להר ההר, ומות אהרון שם.
כך התורה מתארת את בואם של העדה למקום קבורתו של אהרון הכהן: "וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.  יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה". [במדבר כ, כ"ב-כ"ה]
השאלות הן:
א] מה  היה טיבו של הֹר הָהָר- ומי הגיע לשם?
ב] מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל?
תשובות
הֹר הָהָר והבאים אליו.
על פי רש"י:
אל הֹר הָהָר- הגיעו כל  עדת ישראל אשר ראויים היו להיכנס לתוך ארץ ישראל - לפי שאותו הדור שחטא בחטא המרגלים כבר מתו   ולגבי הֹר הָהָר- היה זה הר ועל גביו עוד הר- כתפוח קטן על תפוח גדול.
אע"פ שהענן היה מהלך לפני בני ישראל  והיה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר הנמוך  ועושה אותם שווים ,פרט לשלושה הרים: הר סיני- לתורה , הֹר הָהָר- לקבורת אהרון והר נבו- לקבורת משה.
כפי שמסביר תנחומא -  הענן שהיה הולך לפני בני ישראל היה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר השפל- והיה בכך משום נס גלוי ,שלא היו צריכים להתאמץ  בני ישראל- כל פעם לעלות ולרדת מההר.  אף על פי- שהענן היה מיישר להם את המדבר כמישור, למרות זאת, היה משאיר תמיד מקום גבוה  יותר-  עבור המשכן שיחנה שם. וכך  נשארו שלושה  הרים:
הר סיני- נועד לשכינה ולקבלת התורה.
הר נבו - לקבורת משה
הֹר הָהָר- לקבורת אהרון.
רבינו בחיי סבור: נאמר :"כל העדה"- לפי שאדום יצאו לקראתם כדי להילחם בהם וכאן הכתוב רוצה להודיע: שלא  היה חסר  מהם איש כאשר באו מארץ אדום להֹר הָהָר.
דעת מקרא מבאר: כי היו שני מקומות שידועים בשם:
"הֹר הָהָר" האחד נזכר כאן בפרשה- ההר בו נקבר אהרון הכהן,
 והשני מוזכר בציון גבולות הארץ:
"וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן:  מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר.  מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת"; [במדבר ל"ד, ח]
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: "כָּל-הָעֵדָה" :  נושא זה המופיע בפסוק לפני מות אהרון- בא ללמד: שלמרות שאהרון נפטר במדבר, לא בא מותו כתוצאה  מהגזרה הכללית שמנעה מדור המדבר להיכנס ארצה, שהרי שהגיעו ישראל - להר ההר- כבר גזרה זו התבטלה, לכן אהרון מת רק בגלל חטא מי המריבה.
אהרון לא זכה להיכנס לארץ.
חז"ל מתפלאים, מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל הרי נאמר במפורש שמשה היכה על הסלע - ולא נאמר כך על אהרון?
על כך תשובתם : לא במקרה התורה מתארת את הכאת הסלע פעמיים על ידי משה:
"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.[במדבר כ, י"א]
דווקא בפסוק זה טמון חטאו של אהרון בעניין הכאת הסלע, ולמה?
שאילו היה משה מכה על הסלע רק פעם אחת לא הייתה  סיבה להאשים גם את אהרון בדבר- שבוודאי  הופתע מן המעשה שלא התאים לדברי אלוקים  במילים:
"וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם" [שם, כ' ,ח]
אך ברגע שמשה הרים את המטה להכות שנית בסלע, היה יכול אהרון לעצור אותו מהכאה זו, היות ולא עצר אהרון את משה בפעולה השנייה של ההכאה על הסלע- לכן נענש- בכך נעשה שותף לאחיו משה- בחטא מי המריבה ולכן נגזר על שניהם למות במדבר בשנת הארבעים ליציאתם  ממצרים.
ה"שפת אמת" –המבסס דבריו על רש"י- מביא פירוש מעניין לסיבת מותו של אהרון במדבר: לפי שישראל התחברו לעשיו הרשע ובכך גרמו  שיחסר להם אהרון. ועל כך היה אומר: רבי בונם מפשיסחה: "משפטי ה' אמת  צדקו יחדיו" מלך בשר ודם שמעניש אדם חוטא, אינו  צודק בדינו ,אלא כלפי הנדון החוטא בלבד, אבל לא כלפי קרוביו וידידיו של הנידון, אשר פסק הדין גורם להם צער- חינם בלתי  צודק, שכן במה אשמו הם! ואילו ה' יתברך בהענישו אדם חוטא, הרי גם צערם של הקרובים אינו לחינם, כי אם מגיע להם בעד חטאים אשר חטאו" כך הדין גם לגבי אהרון הכהן ,התורה מסבירה:
"יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה"׃ [במדבר ,כ', כד].
אך רש"י מפרש את צערם של עם  ישראל- על מות אהרון שהיה מאד חביב עליהם ,לפי שהיה  אהרון צדיק וזה משום "שנתחברו כאן להתקרב לעשיו הרשע"
רש"י מסביר: ביום שנפטר אהרון כל עם ישראל בכו- גברים ונשים, לפי שהיה  ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו ועל כך אומר הלל:
"... הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה": [מסכת אבות א, י"ב]
"משך חכמה" [רבי מאיר שימחה מדווינסק] טוען: שבמשך כל ארבעים שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, לא היה מצב- של רוצח נפש בשגגה שהוצרך לגלות למחנה לוויה- שאילו כן היו גולים כאלה בתקופה זו- היו זוכים לשוב לבתיהם במות הכהן הגדול [אהרון הכהן] כפי שמתואר בפרשת:  "מסעי":
"כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת, הַכֹּהֵן הַגָּדֹל--יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ".
ולכן   במות אהרון היה עשוי להיות להם יום שמחה ולא יום בכי ומספד.
לסיכום, לאור האמור  לעיל, ניתן להסיק כי למרות שלמראית עין  לא נראה אהרון חוטא במי מריבה- הרי אלוקים נוהג  ומדקדק עמו כחוט השערה ,היות ולא עצר את משה בזמן הכאתו על הסלע במי המריבה בשנית.  לכן נענש ולא זכה  לעלות לארץ ישראל- אלא נקבר בהֹר הָהָר,
לפי שהקב"ה  מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות קכ"א /ב)

ההפטרה


שופטים פרק יא

 וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא, בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה; וַיּוֹלֶד גִּלְעָד, אֶת-יִפְתָּח.  ב וַתֵּלֶד אֵשֶׁת-גִּלְעָד לוֹ, בָּנִים; וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי-הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת-יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-תִנְחַל בְּבֵית-אָבִינוּ--כִּי בֶּן-אִשָּׁה אַחֶרֶת, אָתָּה.  ג וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב; וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ.  {פ}
ד וַיְהִי, מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן, עִם-יִשְׂרָאֵל.  ה וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.  ו וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח--לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן.  ז וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם.  ח וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.  ט וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל-זִקְנֵי גִלְעָד, אִם-מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם, לְפָנָי--אָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ.  י וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי-גִלְעָד, אֶל-יִפְתָּח:  יְהוָה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ--אִם-לֹא כִדְבָרְךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה.  יא וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין; וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת-כָּל-דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה, בַּמִּצְפָּה....."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 17 ביוני 2020

פרשת קורח- כיצד נעצרה המגפה בעם?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - כיצד נעצרת המגפה בעם?
מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ קורח יוצר מחלוקת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/משה אוחז במטה אהרון הפורח/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מנוסת בני ישראל ממקום בליעת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)

ציורי תנ"ך/ פדיון הבן/ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

פרשה זו פותחת במחלוקת קורח ועדתו  הטוענים כנגד משה ואהרון: "רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה" [במדבר ט"ז, ג]
משה מציע לקורח ועדתו: לקחת מחתות עם קטורת וגם  את אהרון הוא מצווה לעשות כן, והיה האיש אשר יבחר על ידי ה' הוא ,הוא הקדוש האמתי! הוסיף משה ואמר להם: לא די לכם שנבחרתם לשרת את אלוקים בעבודת המשכן מתוקף - היותכם לוויים וכעת אתם מבקשים גם  כהונה ? בהמשך משה שולח שליחים לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב - אך הם סרבו לעלות אליו. לאחר שלקחו האנשים את מחתות האש עם הקטורת ונעמדו בפתח אוהל מועד עם משה ואהרון , קורח ועדתו מתאספים ,גם שם, מתגלה כבוד ה' אל כל העדה. אלוקים מבקש מאהרון ומשה להיבדל מקורח ועדתו, תגובת משה ואהרון ממש מרגשת! הם נופלים על פניהם  ומבקשים רחמים לפני ה' ואומרים: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף". [שם , ט"ז, כ"ב]
לבסוף התייצבו גם  דתן ואבירם עם משפחותיהם – אבל בפתח אוהליהם , לעומתם קורח היה ליד פתח אוהל מועד. ואז מודיע להם משה:
אתם תיווכחו לדעת, כי  כל מה  שעשיתי – נעשה- בשליחות אלוקית בלבד ולא על דעת עצמי - אם דתן ואבירם וכל הנלווים אליהם ימותו במיתה טבעית כדרך כל בשר ודם- יהיה זה אות כי אינני  פועל מתוך שליחות ה' וכל מה שעשיתי - עשיתי מתוך ליבי. אבל אם יתרחש נס- שלא כגדר הטבע והאדמה   תפתח את פיה ותבלע את האנשים האלה, אז תדעו כי  הם לא האמינו בשליחותי  ובכך הכעיסו את ה'.
בהמשך מתארת התורה- את העונש הכבד שקיבלו בציווי ה': "וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל"  [במדבר ט"ז, ל"א-  ל"ד]
תגובת  בני ישראל, הייתה: בריחה מהמקום- מרוב פחד ובהלה:  "וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם....." [שם,  ט"ז, ל"ד]   על  כעס בני ישראל אנו קוראים בהמשך  הפרשה:
"וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה"
העונש מאת אלוקים: מגפה על העם!
משה מבקש מאהרון: ללכת עם הקטורת בתוך  הקהל- במטרה  לעצור את המגפה הנוראה- כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע; וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם:  כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה, הֵחֵל הַנָּגֶף.  וַייִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת-הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל-הָעָם.  וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּיעָצַר, הַמַּגֵּפָה". [שם ,י"ז, ט'- י"ד]
השאלות הן:
א] מה משמעות השם: קרח ?
ב] על מה התלוננו בני ישראל ?
ג] כיצד נעצרה המגפה?
תשובות
קורח- משמעות שמו:
מתברר ששמו של  קרח נדרש על ידי- חז"ל בראשי תיבות:
ק -  קנאה- לפי שהיה מקנא במעמדם וגדולתם של משה ואהרון כמנהיגים על עם ישראל.
ר  - רוממות - היה רודף אחרי כתר  המנהיגות בעם - כדי לרכוש כבוד  ורוממות.
ח  - חמדן היה - הייתה לו תאווה  לאצטלה שאינו ראוי לה.
חכמים אמרו "על שלושה מידות אלו: הקנאה ,התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" [מסכת אבות ד', כ"א]
כמו כן, חז"ל, גוזרים את השם: "קורח" מלשון  קורחה- שנעשה קורחה- חורבן בישראל [סנהדרין ק"ט, ע"ב]
בדברים אלו חז"ל מבטאים את גודל הסכנה שריחפה על ישראל בתקופה הזו -כתוצאה  מהמחלוקת שקורח ואנשיו יצרו עד כי חז"ל פסקו:
"קורח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא" [שם סנהדרין ק"ט] ועוד אמרו חכמנו:" עדת קורח לא היה להם חלק בארץ .
תלונות עם ישראל.
האגדה מספרת:
" וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון: אתם המתם את עם ה', ויקהלו על משה ועל אהרון ,וירא כבוד ה' ויכס הענן את אוהל מועד, וידבר ה' אל משה לאמור: הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע! ובדבר ה' את הדברים האלה ויחל הנגף  בעם"! על פי דברי האגדה: העם כיוון את הכעס כלפיי  המנהיגים: משה  ואהרון. והאשים אותם בכך שהם אשמים במוות של העם.
השל" ה  [הקדוש  רבי ישעיהו הלוי הורוביץ] סבור: כי העם התרעם  בשל העונש הכבד לאנשים שרק  הכבוד  העביר אותם על דעתם. והאמת שקורח ואנשיו היו קדושי  עליון.
"העמק דבר" מסביר באותו כיוון, היות ובני ישראל ראו - כי המחתות שבהן – מקריבי הקטורת עשו את עבודותיהם- קודשו לשם שמים- ועוד שימשו  אחר כך למזבח .מתוך כך- הסיקו מסקנה: שאם משה ואהרון לא היו גורמים למותם בכוונה- של מקריבי הקטורת - שמספרם היה  מאתיים וחמישים איש- הרי הם  היו חוזרים בתשובה.
החת"ם סופר גם  אומר: כי בני ישראל התבססו על מראית עיניהם- כי מחתותם של מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת-  נתקדשו לשמים- ומכאן שכוונת אנשים אלה- הייתה טהורה- כי אילו באמת היו חייבים מיתה, לא היה  הכלי שהשתמשו בו מתקבל ככלי שרת במשכן.
הרמב"ן אף הוא מסכים - כי משה ואהרון גרמו למה שקרה, במה שהשיאו להם עצה כזו להקטיר קטורת זרה,  לאחר שהצטוו על דבר זה מה'. הרי זה שהאדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח ועדתו הייתה בציווי ה'! לפי שציווה: "העלו מסביב" אבל שריפת מאתיים וחמישים איש חשודה הייתה בעיניהם- כי היא נעשתה בציווי משה ואהרון בלבד. ועוד טוען הרמב"ן: כי העם אמר: "אתם המיתם.." במה שהעמדתם אותם כוהנים כמתחרים למשה ואהרון.  "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף"?
עצירת המגפה
האגדה מספרת:  כי משה אומר לאהרון ,  לקחת מחתה עם קטורת ולהתהלך עמה  בתוך מחנה העם- כדי לעצור  את המגפה.  ברגע הראשון, אהרון מסרב לבצע את הציווי באומרו: "הלהרגני אתה אומר, אחי.? הן הקריבו שני בניי - נדב ואביהוא אש זרה וימותו לפני ה', ועתה, אתה אומר אלי: הוצא את הקודש החוצה!?
אמר משה: ידוע תדע, אחי, כי ברגע דברך אלי את הדברים  האלה, החל הנגף בעם! 
ויהי אך אמר משה את הדבר הזה ויתעורר אהרון מאד ויאמר: לא ידעתי ולא עלתה על ליבי- כי  בי תלויים חיי בני ישראל: ועתה אמהרה לעשות כדברך, כי טוב אשר אמות אנוכי ואל ייפול משערת  איש מבני ישראל ארצה.
וימהר אהרון ויעש כדבר משה, וירץ אל תוך הקהל ויעמוד בין המתים ובין החיים , ותעצר המגפה..."
רבינו בחי מביא את דברי רז"ל: כשנכנס אהרון אל המחנה הוא מצא את מלאך המוות- עומד ומחבל, מיד עצר אותו ולא הניח לו להמשיך בכך, אלא נעמד בין החיים למתים, ואמר למלאך: אני באתי בשליחות משה, ענה לו המלאך: "אתה שלוחו של בשר ודם ואני שלוחו של הקב"ה, ענה לו אהרון: הרי הקב"ה ומשה נמצאים בפתח אוהל מועד- נלך אליהם. אך המלאך לא התייחס לדבריו- עד שאהרון עצרו במותניו והוליכו לשם. וכך המגפה נעצרה.
לסיכום, לאור האמור לעיל : בפרשה זו -  מתגלים משה ואהרון – מנהיגים – נשגבים , בעלי רחמים ומסירות נפש ,עד כי מבקשים רחמים על קורח ועדתו באומרם: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף" ?!
 מנגד, מתגלים קורח ואנשיו חסרי אחריות בהתנהגותם:
על כך אמר רבי שמעון בן יוחאי: משל לבני אדם שהיו יושבים בתוך ספינה ואחד מהם קדח חור בתוך דופן הספינה הגובל בתאו - בו הוא יושב.
אמרו לו חבריו: מדוע אתה קודח חור במקום ישיבתך?
ענה להם?  מה אכפת לכם,  אני קודח רק במקומי! אמרו לו: אתה גורם לכך שמי הים יציפו תכף את הספינה  ומה יהיה גורל כולנו?
בפרשתנו, אהרון הכהן- בציווי  משה- מצליח ,בסייעתא דשמיא ,לעצור את המגפה בעזרת  הקטורת.
מכאן לומדים :מה כוחה של מסירות נפש   וכוחה של הקטורת- המכילה: מיני בשמים מיוחדים ואף חלבנה שריחה פחות נעים - מסמלת את אחדות עם ישראל  ויפים דברי דוד המלך:
" תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב". [תהלים, קמ"א, ב]


 ציור מתוך ההפטרה:


מתוך: שמואל--[א,י"א]



 "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה.  וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד". 



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 באפריל 2020

אהרון הכהן ומנחתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהרון הכהן ומנחתו.

 שיר מאת: אהובה קליין.(c)



עת יום גדול

בו נמשח אהרון

לכתר כהונה זכה

עליו שורה שכינה.



עתה אוחז בידיו

מנחה צנועה במחבת

בצעדים מדודים פוסע

נפשו ונשמתו מכניע.



למלך מלכי המלכים

ממלא באהבה ציוויים

נזכר במן המדבר

לחם אבירים מהודר.



 הערה: השיר בהשראת פרשת: צו]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 19 בפברואר 2019

פרשת כי תישא- החיפזון מביא אסון- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא - החיפזון מביא אסון - כיצד?

מאת: אהובה קליין


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן בעבודתם  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]




בפרשה זו  בתוך כל הקדושה של  המשכן. התורה מתארת את אשר אירע לעם ישראל כאשר התברר להם שמשה מתעכב בהר סיני זמן ממושך:

וכך הכתוב מתאר את החטא הנורא:  "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי.  וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן.  וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר.  וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק- וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א- ז]

קשה מאד להבין, כיצד  עם ישראל הדרדר לשפל המדרגה , למרות שזמן קצר קודם לכן -  נכחו במתן תורה וכל העם ,התאחדו כאיש אחד בלב אחד ואמרו:      "נעשה ונשמע"!

 השאלות הן:

 א] מדוע בקשו ישראל אליל ?

 ב] כיצד יתכן - שאהרון לא נענש?

תשובות

ישראל מבקשים מאהרון אליל.

רש"י מסביר: משראו בני ישראל שחלפו כבר שש שעות- רוב היום עבר של ט"ז בתמוז שלפי החישוב שלהם- הוא יום הארבעים לעלייתו ולא  שב,התאספו סביב אהרון ,אם אכן היה  תאריך זה - יום הארבעים- היה משה יורד במחצית הראשונה של היום, היות ולאחר חצות היום זה נחשב סוף היום.

בני ישראל היו מעוניינים שאהרון ידאג להם למלא את  חסרונו של משה-  היות והוא היה מראה להם את הדרך  במדבר.

הכוזרי במאמר ראשון פרק צ"ז מסביר: טעם מעניין לחטא העגל, לדעתו, ישראל רצו אך ורק מקום מיוחד ששם יוכלו לכוון את תפילותיהם לאלוקים- ושם יתרכזו בעבודת התפילה  והתרכזות השמים- הצורות והסמלים שימשו באותה תקופה- מקום ייחוד, הם ציפו שמשה יוריד להם מהשמיים משהו מוחשי שאליו יהיו יכולים לכוון את ליבם, בנוסף חשבו שלוחות הברית ישמשו להם מטרה זו, אבל משראו שמשה  מאחר לשוב ,היות   ושאפו למשהו מוחשי ,לכן המעשה לפי דעת הכוזרי, אינו כה נורא וההוכחה לדבריו: שנהרגו  בעבור עוון זה שלושת אלפים איש ולא יותר . ובאותה תקופה- בני ישראל המשיכו לקבל את המן , עמוד הענן והנבואה. החטא היחידי של עם ישראל היה: שהם דימו את האלוקות ב"ציור" בו בזמן שהם לא קיבלו על  כך ציווי מאת ה'!

אומנם בעבודת ה' מצאנו צורות דוגמת הכרובים -  שהופיע בציווי ה', לדעת הכוזרי, בעבודת העגל- לא הייתה מרידה באלוקים- כל החטא שלהם היה שהם התירו לעצמם לעשות צורה - אך זה כמעשה של כסיל המרכיב תרופות ומחקה  את מעשהו של מומחה - והתוצאה: שהוא מרעיל את האדם במקום לרפאו.

אבן עזרא סבור בדומה לכוזרי: שחטאם של ישראל היה עוון ההמחשה בלבד.

הגר"א-[הגאון מוילנא] סובר: שכאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל, אמר ה' למשה: "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

על פי המסורה [לפי מה שידוע לנו מרבותינו] האותיות ר', ו-ד' הן אותיות גדולות: האות ר' מופיעה  בסוף הפסוק:

"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" [שמות ל"ד, י "ד]

והאות ד' מופיעה בפסוק:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".[דברים ו', ד']

דבר זה בא לרמוז בזה למאמר חז"ל כי: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" [מסכת מכות כ"ד, א] מכאן אנו למדים: כי חייבים אנו לייחד רק את שמו של ה'  כי רק הוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו ואסור להשתחוות לאל אחר, לכן האותיות: ר', ד' כתובים באותיות גדולות.

וכאשר אומר  ה' למשה: "לך רד "הכוונה: "לך רד מגדולתך" לרמוז גם האותיות: "ר' ,ד" ירדו מגדולתן ,כי  הגדולה שניתנה להן הייתה בעבור עם ישראל, אך משעשו את העגל- ירדו האותיות מגדולתן. אבל אין לך  דבר שעומד בפני התשובה. היות ועשו תשובה - לכן שתי האותיות  גדולות כפי שהיו בהתחלה.

הרמב"ן תחילת פרשת העגל [ל"ב, א] מסביר: "לא בקשו העגל להיות  להם אל ממית ומחיה, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם וכוון שראו העם את משה [ברדתו מההר עם הלוחות] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חלק עליו כלל"

לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה.

בספר: "אוצרות פניני התורה"- הסבר מעניין מדברי חז"ל:

אמרו חז"ל: [מסכת שבת פ"ט]," כאשר עדיין משה לא שב מהר סיני לסוף ארבעים יום- הופיע השטן וערבב את העולם :אמר להם: משה רב בכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום, אמר  להם באו שש - כלומר חלפו כבר שש שעות ועדיין משה לא שב ! ובני ישראל לא התייחסו אליו ואז אמר להם: כי משה מת- ולא התייחסו אליו  לבסוף השטן הראה להם דמות מיטתו של משה ולכן ניגשו אל אהרון ואמרו לו:

"כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"! 

בספר "בית הלוי" של רבי יוסף בר מבריסק זצ"ל, נכתב :כי טעותם של עובדי העגל הייתה מתוך כך שידעו כי בתורה ישנו יחס מיוחד כלפי איש מסוים והוא: "הכהן"  וישנו יחס מיוחד גם כלפי מקום מסוים הנקרא: "מקדש"- לכן הם היו סוברים שמותר להם לעשות פולחן לשם שמים.

אך זאת הייתה הטעות שלהם,

שהרי במשכן  וכליו - ישנם רזים וסודות, והאדם  עושה את מה שה' מצווה עליו., לעומת זאת, אדם שמבצע עבודה פולחנית, ללא ציווי מאלוקים מעשהו- נחשב לחטא והוא גם צפוי להיענש על כך.

דבר זה מוזכר בבניית המשכן במילים: "כאשר ציווה ה' "

אהרון לא נענש.

אבן עזרא מבהיר: חלילה שעשה אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא בקשו עבודה זרה, ולכבוד ה' נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"

הסבא מנובהרדוק [בספר "מדרגות האדם] סבר: שאם עם ישראל, היו מחכים יום אחד נוסף, לא היו נכשלים בחטא העגל- לכן הגורם לחטא היה- החיפזון, כאשר ראה אהרון את  קוצר רוחם הכריז: "חג לה' מחר" היות וקיווה שמשה ישוב בינתיים וחשב, כי ההמתנה עד למחרת תיתן להם הזדמנות להרהר בשנית ואולי תסייע להם לקבל החלטה נכונה.- אך למעשה גם למחרת בבוקר המשיכו להיות חסרי סבלנות וזה לא אפשר להם לעשות חשיבה מחודשת.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]: סבור : העם היה הכוח המניע שעמד מאחורי המעשה של אהרון.

העם ציווה ואהרון הוכרח לבצע את מבוקשתם. הוא עשה זאת מתוך לחץ הכפייה של ההמון!,

רבינו בחיי סבור: שלא הייתה כוונתם של ישראל לעבודה זרה, אלא, ביקשו מנהיג במקום משה- וקל וחומר שאהרון  גם לא חפץ בעבודה זרה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה ,אהרון  לא חפץ בכך, אלא נקלע לכל מעשה העגל על ידי ההמון מתוך הערב  רב- שאיבדו את סבלנותם להמתין למשה.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר