‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 29 באפריל 2017

ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)

הטכניקה: שמן על בד.



  " וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת--אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן".

[ויקרא י"ב, ו]

Biblical paintings by Ahuva Klein


The mother -in- law brings the sacrifices before

the Choen



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 4 באוקטובר 2016

ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים"/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

" ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך:לאהבה את- ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה ---בו  כי הוא חייך ואורך ימך לשבת על-- האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם:"

[ דברים ל,ב]

 הטכניקה: שמן על בד.

העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- Choos your life

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 12 בספטמבר 2016

פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה- על מי היא חלה?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תצא- מצוות השבת אבדה-  על  מי היא חלה?

 מאת: אהובה קליין
ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ היציאה למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ השארת   עומר- לגר,יחום ואלמנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/  השארת עוללות לגר,היתום והאלמנה/


ציורי תנ"ך/ מצוות מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המצורע מובא לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המצורע מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על ]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משפט צדק-"לא תטה משפט גר יתום ,,אלמנה"/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מצוות השבת אבדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


פרשה זו כוללת שבעים וארבע מצוות- עשרים ושבע מצוות "עשה" וארבעים ושבע מצוות "לא תעשה"  רוב המצוות הן : בין אדם לחברו, אחת המצוות היא : השבת אבדה כפי שהכתוב  מתאר: " לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו  ואספתו אל- תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבות לו: וכן  תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו  וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר- תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" [דברים כ"ב, א-ד]

השאלות הן:

א] מצוות השבת אבדה על מי היא חלה?

ב] מהי מהות המצווה של השבת אבדה?

 תשובות

השבת אבדה על מי היא חלה ?

לפי הדין - חלה המצווה רק על אבדה של ישראל  ולא על של גוי. וההוכחה לכך מהכתוב: "השב  תשיבם לאחיך", אך למרות זאת אנו נוהגים גם כיום לפנים משורת הדין.

דוגמא לכך אנחנו מוצאים במדרש רבה: "מעשה ברבי שמעון בן שטח, שלקח [קנה]  חמור  מישמעאלי, הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה[אבן יקרה, כנראה יהלום] תלויה לו בצווארו ,אמרו   לו:  רבי, "ברכת ה' היא  תעשיר" [משלי  ', כ"ב]  [ה' זימן לך ברכה באבן היקרה  שמצאת]  אמר להם : חמור לקחתי [קניתי חמור בלבד מן הישמעאלי] אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לישמעאלי. [כלומר - השיב את  האבן  הטובה שמצא] קרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח "

 שמעון בן שטח מגדולי חכמי ישראל בתקופת בית שני מלמד  את  תלמידיו ואת כל עם ישראל הלכה למעשה, שבכל מצב אנחנו  מצווים לנהוג כלפי הזולת- לפנים משורת הדין ועל ידי כך יש בעשייה זו  משום  קידוש שם שמים ולמדנו מדברי ר' יוחנן: " לא חרבה ירושלים- אלא על שדנו בה דין תורה , הכוונה שדייקו בכל מקרה -  על פי הדין בתורה בלבד.[ בבא מציעא ל', ע"ב]

השל"ה הקדוש-רבי ישעיהו הלוי הורוביץ, מסביר שאם התורה הזהירה אותנו בהשבת אבדת ממון, קל וחומר באנשים שסרו - מדרך התורה עלינו לעזור להם לשוב לדרך הישר, עלינו לעורר אותם לדרך הטובה- כדי שיעשו  תשובה  כמו שנאמר : "השב  תשיבם"

מהות מצוות השבת אבדה.             

רבינו בחיי מפרש:  כי התורה מצווה שנקפיד להשיב אבדה לזולת, ומהמילים: "השב תשיבם"  רז"ל דורשים: אפילו מאה פעמים כלומר – מצא בהמה ורצה להשיבה, אבל היא ברחה לו הרבה פעמים ודבר זה נובע ממידת החסד והרחמים, וכל זה  מלמדנו שאנחנו עם אחד ויש לנו אב אחד המעוניין שכל אחד יהיה חס על אבדת ממונו של רעהו,  ולא משנה  מהי האבדה בן אם זה בעל חיים, או בגד, בהמה טמאה- חמור ומכאן יש ללמוד לא להתעלם לא רק בעניין השבת אבדה- אלא אין להתעלם גם משאר דברים הקשורים בזולת וזאת על סמך הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" מכאן שאין להתעלם מאף אחד,

ועל דרך המדרש: כשם שאין להתעלם מבני אדם, אין אפשרות להתעלם מהקב"ה שהוא יודע ורואה הכול, כפי שאומר ירמיהו הנביא: "ואנוכי היודע ועד נאום ה' "[ירמיהו כ"ט,כ"ג]

רבינו בחיי אומר: שאם נתעמק יותר בעניין מצוות השבת אבדה הרי יש בה  רמז  והתעוררות לתחיית המתים, לפי שבאחרית הימים הקב"ה מחזיר אבדה  לבעליו.

רש"י מסביר: כי אין האדם רשאי לכבוש את עיניו כאילו אינו רואה את האבדה.    

חז"ל אומרים:  על המילים-"והתעלמת "כי פעמים אדם  אינו רשאי להתעלם מאבדה ופעמים כן רשאי להתעלם מהשבת האבדה והנה כמה דוגמאות לכך:

א] כהן שהיה ליד בית קברות וראה אבדה בבית הקברות- היות והכניסה לכהן אסורה לשם במצב זה עליו להתעלם מן האבדה.

ה] או היה  איש  זקן - איש מכובד ומצא אבדה שאינו רגיל לשאת אותה ברשות הרבים. אינו חייב להחזיר. הכוונה לאדם מכובד, שמפאת כבודו אין דרכו להתעסק בדברים מסוימים, מפני שהעיסוק בהם משמעותו פגיעה בכבודו.[ על סמך בבא מציעא  ל, ב]

ג] אחד שהיה עסוק והייתה לו מלאכה  מרובה יותר ממלאכת  חברו כל הזמן שנדרש לטפל באבדה. עולה על  ערך האבדה עצמה.

בכל המקרים הנ"ל- רשאי האדם להתעלם מהאבדה.

הנה כמה דוגמאות להשבת אבדה:

א] מעשה ברבי חנינא בן דוסא שיום אחד בא מישהו והניח בפתח ביתו תרנגולות ואשתו  מצאה אותן.  אמר הרבי לאשתו שלא  תאכל  מביציהן ולא תבשלם,  ומרוב שכך נהגה  התרבו התרנגולות והביצים- עד שציערו את זוג הצדיקים ,מה עשה? מכר את הכול וקנה בכסף עיזים,

 כעבור כמה זמן שב אותו אדם שהניח את התרנגולות בפתח ביתו של הרב וטען כי הוא רוצה חזרה את התרנגולות, ביקש ממנו הרב לתת סימנים ומשנתן, הביא לו את העיזים.

ב]  מעשה ברבי פנחס  בן יאיר, שהיה גר באחד המחוזות בדרום הארץ ובאו  לשם שני עניים על מנת להתפרנס והיה בידיהם כמות  של 26 ליטר שעורים שהשאירו אצלו , הם שכחו את השעורים אצל  הרבי. מה עשה רבי פנחס? כל שנה  היה זורע את  גרגירי השעורה  ובסוף כאשר הבשילו, דאג לטפל בהם ואוספם לגורן.

בתום שבע שנים – באו אותם אנשים עניים ותבעו חזרה את השעורים, רבי פנחס זיהה אותם ואמר להם להביא גמלים וחמורים כדי להטעין עליהם את הכמות המרובה של השעורים ואכן כך עשו ולקחו עימם את כל התבואה שהצטברה.

 לסיכום, ניתן להסיק- כי מצוות השבת אבדה חלה על אבדה השייכת לאחד מעם ישראל ולא על אבדת גוי- ולומדים זאת מהפסוק: " השב תשיבם לאחיך" אך רוב המפרשים טוענים שלפנים משורת הדין יש להשיב אבדה גם לנוכרי .

יהי רצון שנפעל מתוך מידת הרחמים ואהבת הזולת- להשיב את האבדה לבעלים  תמיד ונזכה לקיים הלכה למעשה את מצוות "ואהבת  לרעך כמוך"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 25 ביולי 2016

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורים לפרשת  השבוע:

ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן וחצי מנשה(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל יוצאים למלחמה נגד המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו מתארת התורה את הציווי לישראל לנקום את נקמת המדיינים ולאחר שעם ישראל מילאו אחר ציווי זה, משה כועס על ראשי הצבא בשובם למחנה עם שלל רב.

וכך הכתוב מתאר את תוצאת המלחמה: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אווי ואת רקם ואת—צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב: וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל— חילם בזזו: ואת כל— עריהם במושבותם ואת כל- טירתם שרפו באש: ויקחו את- כל השלל ואת כל- המלקוח באדם ובבהמה..." [במדבר ל"א, ח-י"א]

ותגובת משה: "..ויקצוף משה על פקודי החיל.."

 השאלות הן:

א] התורה מדגישה את הריגת בלעם במלחמה זו, מדוע?

ב] מדוע משה כועס על ראשי הצבא של ישראל?

ג] מה ניתן ללמוד על משה מתוך כעס זה?

תשובות

 הריגת בלעם במלחמה.

רש"י מפרש :התורה רוצה להדגיש כי בלעם בא על ישראל והחליף אומנותו באומנותם לפי שאין ישראל מנצחים את אויביהם אלא על ידי פיהם, כלומר על ידי תפילות ובקשות לה' על רצונם לנצח את אויביהם. מה עשה בלעם ?  תפס את שיטתם וקילל אותם בפיו. כנגד זה - במלחמה עם ישראל החליפו אומנות [שיטת] באומנות[שיטת] אומות העולם המשתמשים בחרב להרוג, כפי שנאמר בברכת יצחק את עשיו: "ועל חרבך תחייה"[ בראשית כ"ו, מ]

החפץ חיים [רבי ישראל מאיר מראדין ] לומד מדברי רש"י: שאומנותם של ישראל- הוא כוח הדיבור, מכאן שהם יכולים ליצור עולמות גשמיים ורוחניים כפי שנאמר: "ואשים דברי בפיך.. לנטוע שמים וליסוד ארץ" [ישעיהו נ"א, ט"ז]- מכאן שכל אדם חייב להיזהר שלא יקלקל את כלי אומנותו, היינו- פיו ולשונו בדיבורים אסורים- דוגמת לשון הרע, אלא ירגיל עצמו להשתמש בפיו באופן קדוש- לתפילה ולימוד תורה.

ישנו מדרש של חז"ל: השואל: מה חיפש בלעם אצל המדיינים?

לפי דברי רבי יוחנן: בלעם הלך אל המדיינים לקבל שכר על שגרם למגפה בקרב עם ישראל כתוצאה מהצעתו האכזרית להכשיל את בני ישראל בבנות מואב, על זה אמר רב: "זהו שאומרים הבריות: הגמל הלך לבקש קרניים- אוזניים שהיו לו נחתכו ממנו.."

כעסו של משה על ראשי הצבא.

"קדושת הלוי" מפרש: כי המטרה של עם ישראל במלחמתם נגד המדיינים הייתה: אך ורק לקיים את מצוות הנקמה במדיין, אבל לא לעסוק בביזה!

רבי נתן אומר: כי ה' ציווה את ישראל להקיף את המדיינים רק משלושה צדדים – על מנת לאפשר להם לברוח מכיוון רביעי, כך סובר גם הרמב"ם:[הלכות מלכים ו, ז] "כשצרים על עיר לתופשה [לכובשה] אין מקיפים אותה מארבע רוחותיה [מכל ארבעת הכיוונים שלה] אלא משלוש רוחותיה: ומניחים מקום לבורח [מן העיר המוקפת] ולכל מי  שירצה להימלט על נפשו, שנאמר: "ויצבאו על מדיין, כאשר ציווה ה' את משה"- מפי השמועה למדו[חכמים] שכך ציווהו"

לכן,"התורה והמצווה למלבי"ם" סובר: שהשאלה באיזה אופן הקיפו ישראל את המדיינים? האם מכל הכיוונים, או אפשרו להם פתח רביעי לבריחה?

על עניין זה ישנה מחלוקת ומסופר בספרי: כי לוחמי ישראל הקיפו את המדיינים מכל ארבעת הצדדים באופן שלא הייתה באפשרותם להימלט על נפשם. ואילו רבי נתן סובר: שכן אפשרו למדיינים מהצד הרביעי לברוח על מנת להציל את נפשם.

ובמחלוקת זאת נפסקה ההלכה כדברי רבי נתן.

הרמב"ן סובר: כשם שישנה מצווה לקרוא לשלום אל האויב, טרם יציאה למלחמה כך ישנה גם מצווה בזמן המלחמה להניח לו להימלט מכיוון רביעי ולהשאיר אותו פתוח. וזאת מסיבת רחמים.

לפי השל"ה  הקדוש: הם חטאו בדבר שהשכל היה מחייב אותם להיזהר מכך שהרי הנשים היו עיקר המחטיאות- והן נלקחו בשבי ועל כך ישראל לא היו צרכים לחכות לפקודות. זה נחשב להם לחטא ולכן משה קצף עליהם.

גם בלעם התוודה על חטאו בכך שלא הבין שהמלאך עומד לפניו, כשאמר: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי"[במדבר כ"ב, ל"ד] לכן אם אדם אינו מבין דבר שהשכל מחייב אותו להבין- הרי התנהגותו היא בגדר חטא.

כעסו של משה על מה מעיד?

חז"ל אומרים: שדווקא משה שהיה העניו מכל אדם וידע להעביר על מידותיו יודע היה מתי הוא חייב לכעוס על- "שרי האלפים ושרי המאות"

כאן משה מתגלה כמנהיג בעל סגולה מיוחדת- האומר את דבריו בקשיחות לרבים ללא חשש ומורא  מפני לוחמים גיבורים השבים מן הקרב עטורי ניצחון - וזאת מפני שמנהיג  אמיתי, יודע בדיוק מתי לנהוג כלפי הציבור בסלחנות ומתי  לגלות תקיפות וגם כעס- וזאת  גם מן הטעם שיש ועליו להוכיח אותם על חטאם כדי שישובו בתשובה.

רבי פנחס מקוריץ [ מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב]היה נוהג להגיד: שהוא  מתאמץ במשך מהלך חייו לשמור את מידת הכעס באמתחתו ויודע להשתמש בה רק ברגע ההכרחי והנכון.

כתוצאה מכך- הוא שולט על מידה רעה זו ואין מידה זו שולטת עליו.

רבינו בחיי אומר: "ולמדנו  שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות ואינם מוחים"

 לסיכום, לאור האמור לעיל.

 אנו לומדים כי פעמים רבות ישנה מידה כנגד מידה והקב"ה מסובב כך את הדברים שבסופו של דבר הכול לטובת עם ישראל.

ומעניין הדבר שבלעם תפס אומנותם של ישראל- להשתמש בפיו בדומה לעם ישראל - הרגילים להתפלל ולהתחנן לאלוקים, הוא  השתוקק לקלל ויצא מברך.  ואילו במלחמת מדיין ישראל תפסו אומנותם של אומות העולם והשתמשו בחרב וכך בלעם מצא את מותו בקרב.

כעסו של משה על ראשי הצבא מוכיח את היותו מנהיג משכמו ומעלה ההולך בדרך האמת ומטיף מוסר לאנשים- ללא יראה ופחד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 10 במאי 2016

ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת אמור]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא --

קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"

[ויקרא  כ"ג,ג]

"אם אתם משמרים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון"[ילקוט שמעוני במדבר,פרק ח' ]

 הטכניקה: שמן על בד.
העלאת תמונות
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 21 במרץ 2016

משה מקיים ציווים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה מקיים ציווים

שיר מאת: אהובה קליין. ©

 

עת שמע משה הציווים

 בדבר טקס המילואים

חיש שינס מותניו

לאוהל מועד החיש צעדיו.

 

בידיו שמן המשחה

תכלית נשגבה  ושמחה

מעשה ידיו להתפאר

יצירתו לנצח תישאר.

 

שמן  נדיר בהרכבו

 על פי הוראות בוראו

סגולותיו לקדש הכלים

 משכן ,כוהנים ומלכים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת צו[חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 22 בפברואר 2016

פרשת כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  כי תישא- מה צפון בשמן המשחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,  היא ארוכה במיוחד וכוללת מאה שלושים ותשעה פסוקים - ומכילה נושאים רבים .אחד הנושאים המעניינים בפרשה, הציווי למשה לרקוח את שמן המשחה, כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]
ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה יורד עם לוחות הברית  מהר סיני/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

 א] כיצד משה רקח את שמן המשחה?

 ב] למה נועד שמן המשחה?

תשובות

שמן המשחה.

משה נצטווה לקחת בשמים מובחרים מארבעת המינים המפורטים לפנינו:      מר דרור- היה מן שרף הנוטף מן העצים, במשקל חמש מאות שקל הקודש.

הרמב"ן מפרש: זהו דם שמתאסף בבטן החיה הדומה לצבי בארץ הmhhrvודו, וכשהיא מטיילת  בין השיחים מפרישה דם בצרור ומלקטים מן האחו, כמו שכתוב: "וידי נטפו מור" [ שיר השירים ה', ה'] והרמב"ן סבור שאין בחומר זה לא טומאה ולא מיאוס ודעה זו היא בניגוד  לדעתם של אחרים ,כגון: הראב"ד בהלכות כלי המקדש א, ב'] ששאל: איך יכנס בקטורת ובשמן הקודש דם חיה טמאה?          והרמב"ן  מסביר  רמז יפה:  "דרור" –מלשון-"וקראתם דרור"[ויקרא כ"ה, י] והמשמעות שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת.

רעיון נוסף- שיהיו כל יושבי הארץ נקיים מעבדות ומכל שיעבוד גופם.              ועוד רעיון: יש לקחת את הדם מהצבי בעודו מתהלך חופשי כשהוא מתהלך בערוגות הבשמים ומתענג  כרצונו, מפני שכאשר הצבי  נלכד בידי האדם לא יעשה מור, אלא מעט וגם אינו מבושם וזה דבר מובן.                                   הרמב"ן מצטט את הנאמר במדרש חזית [שיר השירים רבה א, נ"ח]               "צרור המור דודי לי"- זהו אברהם, כשם שהמור הוא ראש לכל  מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה מפיץ ריח רק באש, כך אברהם לא נודעו מעשיו, אלא רק כאשר הושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמרמרות - לפי  שמר  כלענה, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו בייסורים.                                                                                              קינמן בשם- זהו הבושם שנקרא: קינמון מהסוג המשובח עם הריח הטוב,          לפי שהקינמון הוא  קליפה מן העץ ויש בו שני סוגים, אחד הסוג הטוב שיש בו גם ריח טוב וגם טעם ויש הסוג הפחות טוב שהוא כמו עץ. לכן התורה מדגישה:"קנמון בשם"- הכוונה לסוג המשובח.                                         וכאן רש"י מסביר: כי התורה ציוותה להביא את הקנמון בשם שתי שקילות של 250 מנה כל אחד ובכל שקילה להוסיף מעט על המשקל ולא לשקול בדייקנות.

קידה- לפי הסבר חז"ל- שורש עשב מסוים ובלשון חכמים: קציעה.

קנה  בושם- הכוונה קנה של בושם- היות ויש קנים שאינם של בושם.

רש"י מביא שתי דעות על אופן ההכנה של השמן:                                                                                                                                

לפי דעה א]  היו תחילה  חולטים  ברותחים את הבשמים  בשמן  וכאן היה מעשה נס לפי שהין שמן- שזוהי כמות קטנה - הספיק לכמות כה מרובה של בשמים.

לפי דעה ב] קודם היה  צורך להשרות את הבשמים במים ולאחר שהם ספגו  את המים , היה צורך לצקת הין שמן, ומשקלט השמן את ריח הבשמים- הוציאו את השמן הן הבשמים.

 משה התבקש לעשות מרקחת, ולפי הסבר רש"י: הכוונה-כל דבר שמעורבב עם עוד חומר עד שחומר אחד סופג או ריח, או טעם.

תפקיד שמן המשחה.

על פי ספר החינוך: שמן משחת הקודש מטרתו למשוח באמצעותו כל כהן גדול שיתמנה כמו שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על- ראשו שמן המשחה" [ויקרא כ"א, י] וכן מושחים באמצעותו קצת מלכים, והיו מושחים בו את הכלים  של בית המקדש, וממשיך ספר החינוך בהסבר: "ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה  יתקדשו, וזהו שכתוב: יהיה זה לי לדורותיכם" כן אמרו זיכרונם לברכה  בספרי.

רבינו בחיי מביא מדרש: שמן המשחה שמשה עשה במדבר, נעשו בו נסי  ניסים שהרי בתחילה הכמות הייתה י"ב לוג, שנאמר: "ושמן זית הין אם לסוך בו ממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח, ממנו נמשחו אהרון הכהן ובניו בשבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי".

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים[קל"ב, י"ז]:"ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

ומהמקור הזה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש -למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על     זר ונכרת מעמיו"

כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר  הדומה במתכונתו לשמן המשחה, אבל אם לא נעשה השמן באותה מתכונת ומשקל - מותר, וגם אם נעשה שמן באותה מתכונת אין הסך ממנו נענש, אלא הרוקח בעצמו שרקח את השמן ומי שייקח משמן המשחה על אדם זר שאינו לצורך מלכות ,או כהונה – נענש בעונש  כרת.

 לאור האמור לעיל, ניתן להביו איזו חשיבות גדולה הייתה לכך ששמן המשחה  נרקח על ידי משה עצמו ולא על ידי שליח ומה הסגולה הטמונה בו. מכאן ששמן המשחה נועד גם לעתיד לבוא.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 25 בינואר 2016

ציורי תנ"ך/"עץ חיים היא,,,,"/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 "עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ;    וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר".
[משלי ג,י"ח]
ציירה: אהובה קליין.

הטכניקה: שמן  על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



Bibllical paintings
By Ahuva Klein
The Tree of Life is to its holders
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 21 בדצמבר 2015

פרשת ויחי- ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי -  ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך פרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף שישבע לו שידאג לו לאחר מותו- להיקבר בארץ ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שבט יהודה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]


פרשה זו מסיימת את חומש בראשית - והיא פרשה סתומה , הכוונה שאין רווח בין סוף פרשת ויגש  לפרשת ויחי, על כך מעיר רש"י : הכתוב מרמז שמכיוון שנפטר יעקב אבינו  "נסתמו עיניהם" של ישראל מצרת השעבוד במצרים, ומביא פירוש נוסף : רצה יעקב לגלות לבניו את  הקץ- להודיע להם את  זמן סוף הגלויות והדבר נסתם ממנו- כך מבואר בבראשית רבה.

ועוד פירוש של חז"ל: במצריים נסתמו צרותיו של יעקב - ומחיי מצוקה הגיע לחיי רווחה.

ה"שפת אמת" מעיר: ששעבוד הגוף עדיין לא היה בקרב השבטים, אלא החל השעבוד הרוחני - הכוונה שנסתרה האמת הפנימית עד כדי כך שהלב והעיניים 
היו חשים ורואים רק את החיצוניות וזהו עיקר הגלות.


מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה הייתה תחושתם של האחים וכיצד ניסו לדבר על ליבו של יוסף?

ב] האם תשובתו של  יוסף הייתה משכנעת?

תשובות.

תחושת האחים לאחר מות יעקב.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב, כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה- על כל מה שעוללו לו בעבר.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

מוסיף רש"י בהסבר: כי האחים  אמרו: "אביך ציווה.. ".למרות שדבריהם אינם נכונים, הרי נאמרו  מפני השלום. יעקב לא ציווה את  יוסף בציווי  שלא יפגע  באחים  -מפני שידע והכיר את יוסף בנו שלא יפגע  לרעה באחיו. וכשהאחים ביקשו: "שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " לא אמרו: "לפשע עבדיך" אלא הדגישו את בקשת המחילה בהיותם עבדי אלוקי אביהם שהמשמעות היא: שאם האב כבר נפטר ואינו חושש עוד לכבודו ,הרי בכל זאת  אלוקי האב קיים  לנצח והם עבדיו ובגלל כבודו של אלוקים על יוסף למחול על פשעם. בהמשך לאחר שנשלחו השליחים אל יוסף למסור את דברי האחים אליו, כעת הם באו בכבודם ובעצמם והיו מוכנים להשפיל את עצמם להיות עבדים ליוסף.

ה"כלי יקר" שואל: מדוע  האחים אמרו: "שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך"  היה מן הראוי שיגידו:" שא נא פשע וחטאת אחיך" מדוע המילה :"אחיך" מפרידה בין  המילה פשע  בתחילה למילה "חטאתם" אחר כך,  מדוע אמרו: "כי רעה גמלוך"?

והתשובה היא: כנראה שהיו שני דברים: פשע וחטאת.

הפשע היה :שרצו להרוג את יוסף אולם הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ,למרות שהם חשבו שהוא מוציא דיבה עליהם בפני  אביהם.

חטאתם מתבטאת  בכך:  שמכרוהו לעבד ועל עניין זה יש להם מעט התנצלות -לפי שיוסף כאשר הוציא דיבתם רעה, כינה את בני השפחות בשם עבדים. לכן גמלו לו על מעשה זה ומכרוהו לעבד.  על כן אמרו לו: "שא נא לפשע אחיך" לפי שעל הפשע אין  להם התנצלות, ולכן  מבקשים  מחילה ורחמים. אבל על חטאתם דין הוא שתמחול - " כי רעה גמלוך" רצו לומר  שעל זה יש להם מעט התנצלות שעשו לו אותה הרעה בשל הדיבה הרעה שהוציא..לכן  הקדימו את המילה: "פשע"  למילה: "וחטאתם"- כדברי ה"כלי יקר :"כי אין זה דרך המבקשים לבקש  תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על הקטן ,"איפכא מבעי ליה ולהנחתנו הוא מיושב"

תשובת יוסף לאחיו.

עוד טרם סיימו האחים להגיד את דבריהם, יוסף התרגש ופרץ בבכי, כפי שנאמר: "ועתה  שא נא לפשע אלוקי אביך ויבך יוסף" [שם נ, י"ז]

רש"י מסביר :כי האחים תלו את בקשת הסליחה בהיותם "עבדי אלוקי אביך"  כוונתם הייתה להגיד ליוסף שאם אינו חושש מאביו, היות שכבר אינו בחיים, מכל מקום, אלוקי אביך קיים ויש לך סיבה לחשוש מפניו ומשום כבודו עליך לסלוח על פשעם.,היות ויוסף היה ירא אלוקים, לשמע דברים אלה התרגש ובכה.

רבינו בחיי נותן הסבר לבכיו של יוסף:  לדבריו, כאשר יוסף שמע   שמזכירים את אביו בדבריהם, בכה-  מגודל אהבתו אל אביו ונכמרו רחמיו, והאחים מבקשים ממנו מחילה, אבל אין הכתוב מציין שיוסף מחל להם. ורז"ל הסבירו שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. לפיכך לא נראה שיוסף מחל להם, למרות שהכתוב מתאר שהוא התייחס אליהם יפה כנאמר: "וינחם אותם וידבר על ליבם: "בסופו של דבר הם מתו בעונשם  ללא מחילת יוסף אחרי תקופה ארוכה בעניין עשרה הרוגי מלכות.

יוסף אומר לאחיו תשובה שוודאי מפתיעה אותם: "..אל תראו כי התחת אלוקים אני.." 

 

רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים ואני  הולך להיפרע ממכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי":

א] רצה לשכנעם שלא זמם להרע להם. אמר להם: עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עלי שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני כן הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: אחיי הם" במטרה להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם?

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות אצל יוסף, כי אמנותו הייתה חזקה בבורא עולם , ולאורך כל הדרך מאמין באלוקים ומרגיע את אחיו לבל  יפחדו. יוסף אינו נוקם ונוטר לאחיו, אלא  משכנעם  כי  מאת ה' הייתה זאת וישועת ה' כהרף עין.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר