‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שני, 13 בנובמבר 2017

פרשת תולדות- עשיו שונא ליעקב- האומנם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-  עשיו שונא ליעקב-  האומנם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יצחק זוכה להצלחה בגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




פרשתנו  מספרת על ראשיתם של שני לאומים - יעקב ועשיו ומתארת בפנינו את ההבדל  המהותי בין שני האחים –  באופן קו מחשבתם, דרכם והתנהגותם הלכה למעשה - דבר שנותן את אותותיו גם בימינו וזאת למרות ששניהם אחים  תאומים מבטן ולידה, לאימא רבת חסדים וטובת לב.
וכך התורה מתארת  זאת : " וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [בראשית כ"ה, כ"א-כ"ח]
השאלות הן :
א] מה המשמעות של התרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?
ב] מה ההבדל המהותי בין יעקב לעשיו?
ג] מדוע אהב יצחק את עשיו?
תשובות :
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"
רש"י מסביר: על כורחך המקרא הזה אומר דרשני- כלומר הכתוב  עצמו  אומר: דרוש והעמק בי, ואין הכתוב ממש מסביר מהי  התרוצצות זו, אך  מתאר: כי על דבר זה-התלוננה רבקה-לפי שהיא הרגישה שזו התרוצצות משונה- לא כדרך הנשים ההרות.
ולכן חז"ל מסבירים:
א] זוהי לשון ריצה , כאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית מדרש של שם ועבר היה רוצה יעקב לצאת ומתנועע ודוחק במעיה, אולם כשהייתה עוברת סמוך לפתח של עובדי אלילים היה עשיו מתנועע ורוצה לצאת לשם.
ב] " וַיִּתְרֹצְצוּ .."- מלשון-"ריצוץ"- שהיו הבנים כבר  אז מתרוצצים נלחמים זה בזה, היו מתווכחים ביניהם בנחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא -לפי שכל אחד  שאף  לרשת  את העולם הזה וגם את העולם הבא.
מטעם זה הלכה רבקה לבית  המדרש של שם ועבר- מקום שדורשים  את ה'- רצתה לדעת מה יהיה בסופה כאשר תלד?
רבקה קיבלה תשובה : "שְנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ"
לא נכתב: "גויים", אלא "גיים" וזה לשון גאון וגדולה. לרמוז ששני גדולי עולם יצאו בעתיד משני גויים אלה והם: אנטונינוס מלך אדום שהוא מזרע עשיו ורבי יהודה הנשיא שהוא מזרע ישראל - שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: שלא פסק  משולחנם לא צנון ולא חזרת לא בקיץ ולא בחורף ,הכוונה שהיו שניהם עשירים והיו נכבדים והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם והצנון והחזרת- שהם סוגי ירקות – היו דרך קבע מצויים על שולחנם. אפילו שלא  בעונתם כאשר מחירם יקר, דבר המעיד על עשירותם.
ממשיך ואומר רש"י: כי שני לאומים - הם  שתי מלכויות וכבר בהיותם במעי אימם הם נפרדים בדרכיהם: כאשר האחד הולך לרשעו, השני הולך לתמימותו וצדקתו. הם לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד קם, מנגד השני נופל.
רבי יחזקאל מקוזמיר [מגדולי האדמורים של המאה הי"ט] מבהיר:  שכבר אמרו חז"ל במדרש ספרי ובבראשית רבה: "בידוע שעשיו שונא ליעקב" מתברר שעשיו הרשע היה מוכן לוותר על עבודה זרה שכל כך אהב לעסוק בה -ובלבד שלא ייתן ליעקב להגיע אל פתחי בתי המדרש וזה עוד בהיות השניים ברחם אימם!!
יעקב ועשיו- ההבדלים ביניהם.
רבינו בחיי מפרש :עשיו נולד שעיר: כולו שיער כאדרת לכן הוא נקרא: "שעיר" שגם השיער שלו נחשב חלק מהכוח שלו.
במדרש נאמר: שהכוח שלו - יש לו שיער כנגד ליבו ובזמן שתתרחש הגאולה שיער זה ינשור בתקיעת השופר, כמו שנאמר: "וַאדֹנָי יְהוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן".[זכריה ט.]
יעקב ועשיו למרות שהיו אחים ונולדו באותו זמן - הם היו שני הפכים ושונים במידותיהם, בעוד שעשיו היה נמשך אחרי תענוגי הגוף - יעקב היה נמשך אחר הרוחניות- "אחר עצת הנפש"- כפי שמכנה זאת רבינו בחיי.
עשיו – איש יודע ציד- זה מוכיח כי אומנתו של עשיו מקצוע של אדם בטל הרודף אחר תאוות העולם. איש שדה - כאילו נאמר: איש האדמה ומכאן שמו הנוסף: "אדום" הנגזר מהמילה: אדום ומן האדמה-הכוונה שהיה אדם חומרי -גשמי.
מכאן ניתן להבין: כי אדם המשתדל בעיקר במאכל ובמשתה ומשתעשע  בצייד המבטא- תענוגי הגוף בעולם הזה - אין זה פלא שהוא מוכן לבזות את עבודת ה'-  ויראתו- ואלו נחשבים בעיניו: טפלים – מנגד תענוגי הגוף הם העיקר אצלו.
במידה רעה זו התאפיין עשיו, כמו שנאמר: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".
וידועים דבריו :
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה"[בראשית כ"ז, ל"ו]ואם הוא טועם נופת וצוף בתענוגים זה עניין  זמני, לעתיד לבוא: הוא יצטער- כמו  שהכתוב מתאר  את  תגובתו של עשיו, כאשר התברר  לו שיעקב הקדים אותו בברכה  ,היינו, הביא לפניו את המאכל לאביו.
"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד" [בראשית  כ"ז, ל"ד]
 על רדיפה אחר התענוגים, אומר: שלמה המלך:  "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה;    וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.  וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה"[משלי  ה, ג-ד]
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על עשיו נאמר "אַדְמוֹנִי" אומנם נאמר גם על  דוד המלך  שהיה אדמוני:" וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִים וְטוֹב רֹאִי"[שמואל –א, ט"ז, י"ב]  והפירוש= אדום לחיים- סימן לבריאות טובה ושופעת ,עשיו היה שעיר- וזה מרמז על עודף אנרגיות וכוח חיים המספקים להתפתחות השיער, דבר שקורה בגיל מאוחר יותר, אך עודף  האנרגיות היה כה רב שהתוצאה הייתה: שכל גופו של עשיו היה מכוסה שיער רב - לכן נקרא:"עשיו"- משורש- "עשה"- שפירושו איש עשוי במלואו ומפותח מכל הבחינות.
לעומת דרכו של עשיו- יעקב- הולך בדרך הפוכה- הוא איש  תם- יושב אוהלים.
מוסיף ואומר רבינו בחיי:" מה שרצה עשיו לקנות- רצה יעקב למכור- והוא  רדיפת התאוות ובקשת  תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלוותו וכבודו- אינו אלא כעדשה שהיא עגולה" ומכאן שיעקב רצה למכור-להחליף חיי שעה בחיי העולם והיא עבודת ה' שהייתה בבכורות"
פרשה זו רומזת לנו כי הגיהינום מתוכנן לכת של עשיו -ואילו גן עדן  מזומן ליעקב ובניו והכוונה לדרשתם של רז"ל: כאשר באו שני האחים לקבל את הברכות מאביהם: יצחק עם יעקב- נכנס גן עדן -ועם עשיו נכנס גיהינום.
ועוד דבר מעניין לגבי שמות האחים: שמו של עשיו לא השתנה לעולם, אבל שמו של יעקב השתנה לשם: "ישראל" בכך  נכנס בשמו שם הוויה- מה שאין כן אצל עשיו!
יעקב היה איש  תם – יושב אוהלים.
המילה:"תם" מרמזת על כך-  שהוא היה בעל מידת אמת.
לכינוי:" יושב  אוהלים"-שני פירושים:
א] על דרך  הפשט: יעקב היה לומד בבית מדרש של שם ועבר.
ב] על דרך הקבלה- יושב אוהלים-אוהל של מטה ואוהל של מעלה.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו"
רבינו בחיי מסביר: כי יצחק לא אהב את עשיו בשל בכורתו, אלא  היות והיה מהנה אותו בציד.
עשיו היה  צייד משני צדדים מצד אחד – צד חיות ומנגד היה  נוהג לצוד את דעת אביו בעורמה.
ורז"ל מציינים: כי עשיו היה מספר לאביו :כי היה בבית המדרש ולמד שהמלח חייב במעשר ויצחק היה מאמין לו ורוח הקודש הייתה צועקת לא להאמין לו-!כי שבע תועבות בליבו, ועוד דרשו : כי היה צד ומאכיל את אביו ובכך נותן  שוחד כדי שאביו יעניק לו את הברכה.
על כך נאמר: "השוחד  יעוור עיני צדיקים"
רש"ר מבהיר: כי יצחק היה עולה תמימה הוא התרחק מהמולת העולם והעדיף לשבת בבדידות ושקט -סמוך לבאר לחי רואי - ועל כן דווקא טבעו הנועז והנמרץ של עשיו מצא חן בעיני יצחק הוא ראה בו כוח ועוצמה לשמש עמוד התווך של הבית- לעומת זאת רבקה ראתה ביעקב את השלמות המייצגת אורח חיים שונה ממה שהכירה בביתה.
אבל ההורים צריכים להיזהר לא לפעול אך ורק  לפי רגשותיהם ,דבר זה פוגם בגישה החינוכית הנכונה.
לסיכום, לאור האמור לעיל -  נראה כי השוני בין המידות המאפיינות את שני האחים מוכיח: כי ישנו הבדל תהומי בין השניים ועל כן לא יפלא , איפוא, האמרה: "כי עשיו שונא ליעקב"- כה נכונה ,גם  בימינו רואים את התנהגותם של רוב אומות העולם כלפי ישראל.
מי ייתן  ודברי הנבואה יתקיימו במהרה:
וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר". [עובדיה א'      , י"ח]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 13 בפברואר 2017

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה וברק בן אבינועם/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.   וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.  וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.."

[שופטים ד', ד- ח]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


Biblical paintings by Ahuva Klein- Deborah the prophetess and Barak

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 29 בינואר 2017

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי על הפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך:"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה:




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים-אינה פוגעת בישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ פרעה נכנע  וקורא למשה ואהרון  לאות הסכמתו לשחרר את העם/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות י', א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ב] מה הכוונה במילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."?

תשובות

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר:      ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל -מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה ואני אצטרף עליך.

ראיתי הסבר מעניין ב"ספר התמצית" של מאיר ינאי - למילה:" בֹּא" - מלשון ציווי .  ה' אומר למשה: בא איתי כדי לבטל את התוקף לפרעה. מכאן ניתן ללמוד: כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מוביל - הוא גם מביא ומוציא כמו שנאמר: "באו ימי פקודה" [הושע, ט, ז]"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה'  עלייך זרח" [ישעיהו ס, א]   יש כאן גם רמז   למטרה הסופית: יציאה מן המיצר ולכך תמיד יש להתפלל לבורא עולם שימלא את הבקשה: "ה' ישמור צאתך ובואך" [תהלים קכ"א, ח]

עוד הסבר מעניין: " בֹּא"- אותיות: אב - אבינו מלכנו ,אב הרחמן אשר משגיח עלינו בבואנו ובצאתנו -  שהרי אין האדם יכול לעבור מכשולים וקשיים ללא עזרתו ועמו אפשר לבוא לכל ההיכלות.

המילה:" :" בֹּא"- בגימטרייה 3 שהם שלוש פעמים א' ר"ת: "אהיה אשר אהיה" [דברים ג, י"ד] ,  כמו כן, האות א' מזכירה לנו שלושה פסוקים של הכנעה ודבקות באלוקים: "אל אלוקים אקרא" [תהלים נ"ה, י"ז]  "אמרתי אלוקיי אתה" [תהלים ל"א, ט"ו]   "אלי אתה אשחרך" [תהלים ס"ג, ג]



כוונת המילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."

ישנו פירוש שלפיו : ניתן להסיק שאם היהודי יעביר שלושה דורות את  העלילות שה' עשה במצרים : לא תיפסק האמונה בה' כולל ידיעת התורה ומצוותיה.          רעיון זה אנו לומדים מרבי  יוחנן האומר: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם"[ בבא מציעא פ"ה, ע"א] שנאמר : "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" [קהלת ד' י"ב] כך נוצר הקשר בין תחילת הפסוק לסופו:" "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" למילים שבסוף:" וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'  ". 

חכמי המסורה  אומרים: כי בשני מקומות בתורה מוצאים את המילה: "ולמען"  בתחילת פרשה זו כתוב:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" ,ובפרשת "עקב"   כתוב: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" [דברים י"א, ט] מכאן לומדים- כי כל המחנך את ילדיו כראוי -זוכה לאריכות ימים על פני האדמה  כפי שהבטיח ה' לעם ישראל.

רבינו בחיי  שם את הדגש  על המילים:" הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" ומסביר: על דרך הפשט -  יש לספר שה' עשה בפרעה ועמו נקמות גדולות- כפי שכתוב בתהלים: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

מתוך המוסר הזה שה' נתן במצרים - ישראל וגם אומות העולם ידעו את גדולתו של ה' וילמדו גם את המוסר.

כמו  שמוזכר  בעניין הפלישתים שעיכבו ארון הברית אצלם [שמואל-א, ו, ו]       שם נאמר:" "וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם:  הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.."

ועוד פירוש של רבינו בחיי:" הִתְעַלַּלְתִּי"- מלשון עילה כי המעשים הנעשים בעולם הזה יקראם הכתוב בשם: "עלילות"- כמו שנאמר: "הודיעו בעמים עלילותיו" [תהלים ק"ה]

ועוד כתוב  בתפילת חנה: "אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה ,גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' , ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. [שמואל-א, ב, ג]

דויד המלך אמר:" לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹקים;  נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.[תהלים ס"ו, ה] וכל הפעולות נקראות עלילות - כי כולן נמשכות ונאצלות מן העילה הראשונה.

והכתוב מבאר: כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו של ה' במצרים - הראה עצמו עילה כלומר מתוך  כל מה שהקב"ה חולל במצרים - נתפרסם אלוקותו בעולם ועל כך  אמר הנביא הושע: "וְאָנֹכִי  ה'  אֱלֹקיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כִּימֵי מוֹעֵד".[הושע  י"ב, י] כוונת הנביא שעל ידי  המכות במצרים נודע שמו הגדול של ה' בקרב המצרים והגויים -  שיש בכוחו של ה' לשנות את הטבע לניסים גדולים.

ועל דרך המדרש:   כמו שהמצרים עוללו את הכרם של ה' [את עם ישראל] כך ה' מעולל אותם מן העולם.

רש"י מסביר את המילה: "הִתְעַלַּלְתִּי"- שחקתי.

הרמב"ן מבהיר:- "הִתְעַלַּלְתִּי"-"כי אני מצחק בו" - שאני  מכביד את ליבו ועושה בו נקמות.

הרב  שמשון רפאל הירש מסביר:  כי כוונת המילה: "עלילה"  לא פעולה בודדת אחת, אלא  סידרה של פעולות, כוונת ה' להתגלות לעיני כל - על ידי סידרת פעולות ההולכת ומתקדמת- באמצעות פעולות אלה ה' מוכיח את כוחו וגבורתו לכול.

כוונת ה' במילים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ",-שאין להסתפק לספר את כל אשר ה' חולל במצרים באופן שטחי, אלא יש  לספר זאת מתוך פניה ללב השומע כדי שיקשיב לכך  וייקח את הדברים לתשומת ליבו.

אור החיים מתמקד במטרה  של סיפור המכות במצרים- אין  המטרה נקמה בפרעה, אלא: "לחזק את האותות – שהם עיקר האמונה בלב ישראל "-כדי שהדבר ירשם ולא ישכח לנצח!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:

א] כאשר מנהיג הולך בדרך הרצויה לה' והוא קשוב לרצון ה'- אזי הוא זוכה לסייעתא דשמיא לאורך כל הדרך - כדברי דוד המלך: "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה'  צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ". [תהלים קכ"ה, ה]

ב] לאור כל מה שה' עולל למצרים ולפרעה בראשם -ניתן ללמוד וללמד את הדורות הבאים- שיעור באמונה-כי הקב"ה באמצעות הניסים הגדולים במצרים- הוכיח את גדולתו וגבורתו –הנצחית הבלעדית על  כל היקום.

ועל כן לא ייפלא, אפוא - כי עם ישראל  האמין בה' ובמשה עבדו אחר אירועים אלה, כפי שנאמר:  "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

ועל כן, אנו מזכירים את יציאת מצרים יום יום בתפילה. מי ייתן ודברי הנביא מיכה יתגשמו במהרה: "כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת".[מיכה ז, ט"ו]  אמן ואמן.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 14 בנובמבר 2016

פרשת וירא- באיזה אופן ה' הפך את סדום ועמורה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  וירא- באיזה אופן ה' הפך את סדום ועמורה?

מאת: אהובה קליין.

ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של  לוט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על אנשי סדום/ציירה: אהובה קליין .(c)

ציורי תנ"ך/ מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/לוט ובנותיו/ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן

/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/אברהם עורך משתה ביום שנגמל יצחק/ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ ציירה: אהובה קליין(c)


אחד הנושאים בפרשה: מהפכת סדום ועמורה:

"וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל- הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה.  וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח.  וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר:  אֶל-הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי יְהוָה.  וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן.  וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹוקים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט"[בראשית י"ט,ל]

 השאלות הן:

א] באיזה אופן ה' הפך את סדום ועמורה-ומה היו התוצאות?

ב] "ויזכור אלוקים את אברהם"-מדוע ה' זכר את אברהם?

תשובות.

הפיכת סדום ועמורה:

על פי רש"י  אלוקים הפך בבת אחת ארבע ערים והם: סדום,  עמורה, אדמה וצבויים, להוציא את העיר 'בלע' שהיא - צוער אשר ניצלה בהתאם לבקשת לוט, כפי שהכתוב מתאר: לוט מבקש מהמלאכים: "הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער היא ותחי נפשי: ויאמר אליו הנה  נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הופכי את- העיר אשר דיברת" [בראשית י"ט,כ-כ"ב]

הפיכת הערים נערכה באופן הבא: כל הערים האלה היו על הר אחד וה' הפך את ההר מלמעלה למטה כמו שנאמר: "בחלמיש שלח ידו והפך משורש הרים" [איוב כ"ח, ט] - שה' שלח ידו בסלע אחד והפך שורשי הרים מלמטה למעלה.

בבראשית רבה נאמר: "ר' לוי בשם שמואל בר נחמן: חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד, שלח מלאך את ידו והפכן"

רבינו בחיי: מסביר נקודה מעניינת על המלאכים שבאו להודיע ללוט על מהפכת סדום ועמורה, הם תלו בעצמם את כל העונש ולא בקב"ה כפי שאמרו ללוט: "כי משחיתים אנחנו את - המקום הזה כי גדלה צעקתם.." [שם י"ט, י"ג]

בכך הם חטאו, לפי שהיו צריכים להדגיש: כי ה' עומד להשחית את המקום. הם לא זזו משם עד שהודו על כורחם כי אין הדבר תלוי בהם, אלא הם שלוחים של ה'.

על זה נאמר: "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה"[איוב ד]

ועוד נאמר: "הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו.."[שם ט"ו]

רבינו בחיי מביא  כמה דוגמאות ממקומות אחרים  בתנ"ך- על אנשים שנכשלו בטעות זו:

שמואל הנביא אמר לשאול: "אנוכי הרואה" וכשבא למשוח את דוד וראה את אליאב אמר: "אך נכד ה' משיחו" .ה' אמר לו שלא ישפוט לפי ראות עיניו - מהטעם: "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" [ שמואל-א, ט"ז]

דוד המלך אמר: "ותורתך בתוך מעיי", הוא טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו.

דבורה הנביאה,  שהתעלמה מעזרת הקב"ה ושיבחה את עצמה באומרה: "עד שקמתי דבורה שקמתי בישראל" [שופטים ה, ז]

מיד הסתלקה ממנה רוח הקודש והוצרכה להגיד: "עורי, עורי  דבורה, עורי, עורי דברי שיר".[שם]

אותם מלאכים שבאו להודיע את דבר הפיכת  סדום היות וחטאו ותלו בעצמם את הענישה - הם הורחקו למשך קל"ח שנה ולא הלכו בשליחות המקום.

ומתי הם שבו לפעילות? בחלום סולם יעקב, שנאמר שם שהמלאכים עולים ויורדים כלומר - אותם מלאכים שעלו במהפכת סדום – התרחקו - עכשיו היו יורדים אליו.

מכאן שכל התולה את כבודו בעצמו ומתעלם מהקב"ה נענש, היות וכל העולם נברא לכבוד הקב"ה.

ספורנו מתייחס לחומר של הערים  כתוצאה מהפיכתן והוא טוען: שה' הפך את הארץ ההיא ויושביה לטבע גופרית ואש, כמו שנאמר על מכת הדם במצרים: "הפך את מימיה לדם"[תהלים ק"ה, כ"ט] והכוונה שהטל שהיה יורד טרם הזריחה - הפך לחומר של מלח.

הרמב"ן מפרש:

 לגבי אשת לוט, לא נאמר שהיא הביטה מאחוריה אלא בלשון זכר :"ותבט אשתו מאחריו" היא הביטה לאחוריו של לוט לפי שהוא היה האחרון בשיירה –במטרה להיות המאסף ולזרזם להימלט מהמקום. ומאחוריו היה נראה כל החורבן.

על פי רש"י: היא נהפכה לנציב מלח בעודה מביטה לאחור, בעונש מידה כנגד מידה: במלח חטאה ובמלח נענשה לפי שכאשר אמר לה לוט: "תני מעט מלח לאורחים הללו" ענתה לו: "אף את המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה [בראשית רבה]

 זכירת ה' את אברהם.

מעניין כי אברהם משקיף על מראה סדום בתום ההפיכה והנה מה הוא רואה? "וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן" [שם י"ט, כ"ח] ומה הכוונה?

רש"י: הוא רואה תימור של עשן - כלומר עמוד עשן העולה כלפי מעלה, כפי שנאמר: בשיר השירים: "כתימרות עשן":[שיר השירים ג, ו] העשן זקוף כעץ תמר.

ונאמר: "ויזכור אלוקים את אברהם" לגבי הצלת לוט והרי היה נכון להגיד שה' זכר את לוט, אלא הכתוב מזכיר את אברהם על סמך הטובה שעשה לו לוט במצרים : שכאשר אברהם אמר לשרה לשקר ,במצרים, ולהגיד  כי היא אחות אברהם, לוט שתק ולא גילה לשלטונות דבר - לפי שהיה מרחם על אברהם- לפיכך ה' זכר את לוט - מידה כנגד מיד - והצילו מתוך ההפיכה.

ספורנו אומר על השקפת אברהם על סדום: כי בכך הוא הביע איבה על רוב הרשע שלהם ומשראה את קיטור העשן הבין שאין עוד להתפלל עליהם.

הרמב"ן מסביר: לוט נהג בדרך החסד שהתלווה לאברהם לנוע עמו ברחבי הארץ ,הרי הוא הלך בציוויי אברהם - לכן היה לו הזכות להצילו בזכות אברהם.

 כי לולי אברהם לוט עדיין היה  נשאר לגור בחרן- מקום מולדתו ולא היה גר בסדום ולא יתכן שייענש בעודו מתלווה אל אברהם שיצא בשליחות ה'. וגם מטעם זה אברהם סיכן את נפשו כאשר הלך להציל את לוט מהמלחמה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניתן ללמוד : כי הקב"ה  מדקדק עם בני האדם וכאשר ראה כי אנשי סדום - חטאם כבד, כביכול, הוא בכבודו ובעצמו יורד למטה לבדוק אם הם כה שקועים בחטאם – ורק בעקבות מסקנתו הוא מעניש אותם קשות ואת הערים הופך בבת אחת וכך ישנו מסר לשופט בשר ודם, לא למהר לפסוק את הדין לאשם. אלא לבדוק ולשקול היטב טרם יפסוק את פסק הדין. ומנגד הקב"ה נוהג – מידה כנגד מידה עם עושה החסדים- דוגמת לוט  שלאורך כל הדרך גילה נאמנות לאברהם - ועל כן ניצל ממהפכת סדום ועמורה, אך, אשת לוט אשר חטאה במלח נענשה במלח.

ניתן גם ללמוד על מסירותו של אברהם שהתפלל  על אנשי סדום, אך משלא נמצאו די  צדיקים כבר לא ביקש רחמים עליהם, לפי הסברו של רש"י:

אברהם לא ביקש רחמים על  פחות מעשרה  צדיקים, לפי שבזמן דור המבול, נח ומשפחתו - הצדיקים היו  בסך הכול שמונה איש ולא עמדה זכותם להציל את דור המבול ,לכן לא  הוסיף לבקש על תשעה  צדיקים על ידי הצירוף של הקב"ה אליהם.

 יהי רצון שנרבה במצוות וחסדים ונזכה לישועות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 בנובמבר 2016

פרשת לך- לך, האם ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך לך, האם  ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?

מאת: אהובה  קליין


ציורים לפרשה:
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הציווי לאברהם:" לך- לך..."/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות\

 ציורי תנ"ך/ אברהם ושרה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו שבים ממצרים לכנען/ ציירה: אהובה קליין

(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ " והיית לאב המון גויים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מלכי-צדק מוציא לחם ומים/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו  הכתוב מתחיל לתאר את ניסיונותיו של אברהם אבינו , אחד מהם  היה: הירידה למצרים בעקבות הרעב בכנען, כפי שהכתוב מתאר: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב  בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי  אשתו הנה- נא ידעתי כי אישה יפת מראה את: והיה כי  יראו  אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו : אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך": [בראשית י"ב,י-י"ד]

שאלות

א] מדוע רק במצרים אברהם מבחין ביופייה של שרה ?

ב] האם אברהם חטא בירידתו למצרים וביחסו לשרה?

תשובות

אברהם מבחין ביופייה של שרה.

רש"י מביא כמה הסברים:

 א] מדרש אגדה על פי חז"ל: עד שאברהם לא הגיע למצרים הוא לא שם לב ליופייה של שרה - וזאת מתוך צניעות ששררה ביניהם, אלא שעכשיו הבחין ביופייה - כפי שמבואר [תנחומא ה'] ראה אותה משתקפת במי הנהר. ולכן אמר לה: "הנה – נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"

ב]  בטבעו של עולם - על ידי טורח הדרך מראהו של האדם מתבזה והיגיעה וטלטולי  הדרך  ניכרים על פניו, אך שרה  נשארה יפה ,  למרות  ההליכה והטרחה המרובה , לכן אמר לה אברהם כי  כעת יודע שהיא באמת יפה.

ג] פשוטו של מקרא: אמר אברהם לשרה: כעת הגיע השעה שיש לדאוג ליופייך כי אומנם ידעתי שאת יפה, אך כעת פה במצרים אנו באים בקרב אנשים  מכוערים והם לא הורגלו לראות אישה יפה ועל כן  זו  העת שעלינו לדאוג שלא יקרה לנו משהו רע.

רבינו  בחיי מביא גם את פירוש רש"י: כי למרות טורח הדרך - שרה נשארת ביופייה, אך הוא מוסיף את דעת רז"ל: שאברהם לא התבונן בשרה מעולם עד אותה שעה. כי אברהם בענוותנותו הגדולה – היה כורת ברית לעיניו, כפי שאמר איוב:"ברית כרתי לעיניי", הצדיקים כורתים ברית עם איבריהם שלא יגרמו להם להינזק -  בדומה לכך שאדם כורת ברית עם אויביו למען לא יזיקו לו.

 האם אברהם חטא?.

 רבינו בחיי  מביא את דעת הרמב"ן- שאכן אברהם חטא בשוגג : כאשר אמר לשרה: "אמרי נא אחותי את" ובעקבות זאת באה גלות  מצרים, ועצם העניין שאברהם הביא את שרה  הצדיקה במכשול של עוון וכל זה מהחשש שאם ידעו שהיא אשתו יהרגוהו ,הרי כאן הוא נכשל בביטחונו בה' שהרי היה צריך לבטוח בקב"ה שיציל אותו ואת אשתו והחטא הנוסף שחטא- שהוא ירד למצרים בעקבות הרעב בארץ- וזאת למרות שהקב"ה שלח אותו לארץ כנען !

אברהם היה צריך לבטוח בה' שיציל אותו מהמוות כתוצאה מהרעב. בעקבות עוון זה  נגזר על זרעו - גלות מצרים כי במקום החטא שם מתרחש גם העונש.

על   פי דעת רז"ל: גלות מצרים היא תוצאה של דברי אברהם לה': "במה אדע כי אירשנה" שנאמר במדרש – שהוא אמר: "במה אדע"? וה' אמר לו: "ידוע תדע", כאן ה' החשיב את דברי אברהם לחטא , וכתוצאה מכך נענשו ישראל בגלות מצרים .

הרב שמשון רפאל הירש :אינו רואה את מעשיו של אברהם בגדר חטא,

 א, אברהם עוזב את ארץ כנען בזמן הרעב ויורד מצרימה, מפני שאינו סומך על הנס , אלא עושה השתדלות כדי לספק את מזונו.

ב, בנוגע לכך שסיכן את אשתו במקום כמצרים ,אי אפשר היה להתחמק מסכנה זו ,עובדה שאברהם חזר על כך שנית כאשר ירד לארץ פלישתים וגם יצחק בנו נקט באותם אמצעים כאשר נקלע למצב של רעב ,כפי שהכתוב מתאר :"ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך – פלישתים גררה" [בראשית כ"ו, א] וכל זה קרה למרות שאברהם היה יכול לבטוח בה' שיספק את מזונותיו בארץ כפי שהוריד מן לעם ישראל במדבר.

הרי אברהם שהוא בבחינת בשר ודם לא היה לו מישהו ששימש לו דוגמא כיצד לנהוג במקרים כאלה והכל למד מתוך ניסיונות באופן עצמאי . לכן לאברהם הייתה  הזכות להגיד: "אין סומכין על הנס"

בנוגע לעניין שרה, הרי במצרים באותה תקופה הייתה אווירה של פריצות ואישה פנויה הייתה  בטוחה יותר מאשר אישה נשואה, היות ואם  ואישה  הייתה נשואה- היה קיים חשש שיהרגו את בעלה ואותה ייקחו, בעוד שאישה פנויה המלווה על ידי אחיה- כדי להשיג אותה - היו צריכים לנהל משא ומתן עם האח ובינתיים מרוויחים זמן ובמקביל יכולה להופיע  הישועה.

אם כן , זו הברירה היחידה  שעמדה לאברהם והוא נהג כשורה, מצד אחד אמנם האמין בה' , אך מנגד הבין שיש לעשות השתדלות כדי להציל חיים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם הועמד בניסיון הרעב בכנען , בנוגע לפתרון העניין – ישנם הסוברים –כדוגמת הרמב"ן ורבינו בחיי- שהוא חטא בשני דברים  ראשית, מעצם ירידתו למצרים ובכך אמונתו בה'  נפגמה – ולא הבין כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים ובעקבות זאת הוא גרם לגלות מצרים כי במקום שנעשה החטא שם מתבצע גם העונש.

שנית , הוא סיכן את שרה אשתו במקום שאין יראת שמים.

מנגד רבי שמשון רפאל הירש סובר: כי  אברהם נקט בדרך נכונה בהיותו מאמין באלוקים . אך מנגד הבין כי עליו לעשות השתדלות ולא לסמוך על ניסים בלבד ואין לראות במעשי אברהם חטא.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 30 באוקטובר 2016

ציורי תנ"ך/ הנהר בגן עדן מתפצל לארבעה ראשים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ונהר  יוצא מעדן להשקות את- הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים"

 [בראשית ב.י]
 הטכניקה: שמן על בד.


 Biblical paintings by Ahuva Klein-The rivers  in Paradise



העלאת תמונות

  ציורי תנ"ך/ הנהר בגן עדן מתפצל לארבעה ראשים/ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר