‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 17 ביוני 2020

פרשת קורח- כיצד נעצרה המגפה בעם?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - כיצד נעצרת המגפה בעם?
מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ קורח יוצר מחלוקת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/משה אוחז במטה אהרון הפורח/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מנוסת בני ישראל ממקום בליעת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)

ציורי תנ"ך/ פדיון הבן/ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

פרשה זו פותחת במחלוקת קורח ועדתו  הטוענים כנגד משה ואהרון: "רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה" [במדבר ט"ז, ג]
משה מציע לקורח ועדתו: לקחת מחתות עם קטורת וגם  את אהרון הוא מצווה לעשות כן, והיה האיש אשר יבחר על ידי ה' הוא ,הוא הקדוש האמתי! הוסיף משה ואמר להם: לא די לכם שנבחרתם לשרת את אלוקים בעבודת המשכן מתוקף - היותכם לוויים וכעת אתם מבקשים גם  כהונה ? בהמשך משה שולח שליחים לקרוא לדתן ואבירם בני אליאב - אך הם סרבו לעלות אליו. לאחר שלקחו האנשים את מחתות האש עם הקטורת ונעמדו בפתח אוהל מועד עם משה ואהרון , קורח ועדתו מתאספים ,גם שם, מתגלה כבוד ה' אל כל העדה. אלוקים מבקש מאהרון ומשה להיבדל מקורח ועדתו, תגובת משה ואהרון ממש מרגשת! הם נופלים על פניהם  ומבקשים רחמים לפני ה' ואומרים: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף". [שם , ט"ז, כ"ב]
לבסוף התייצבו גם  דתן ואבירם עם משפחותיהם – אבל בפתח אוהליהם , לעומתם קורח היה ליד פתח אוהל מועד. ואז מודיע להם משה:
אתם תיווכחו לדעת, כי  כל מה  שעשיתי – נעשה- בשליחות אלוקית בלבד ולא על דעת עצמי - אם דתן ואבירם וכל הנלווים אליהם ימותו במיתה טבעית כדרך כל בשר ודם- יהיה זה אות כי אינני  פועל מתוך שליחות ה' וכל מה שעשיתי - עשיתי מתוך ליבי. אבל אם יתרחש נס- שלא כגדר הטבע והאדמה   תפתח את פיה ותבלע את האנשים האלה, אז תדעו כי  הם לא האמינו בשליחותי  ובכך הכעיסו את ה'.
בהמשך מתארת התורה- את העונש הכבד שקיבלו בציווי ה': "וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל"  [במדבר ט"ז, ל"א-  ל"ד]
תגובת  בני ישראל, הייתה: בריחה מהמקום- מרוב פחד ובהלה:  "וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם....." [שם,  ט"ז, ל"ד]   על  כעס בני ישראל אנו קוראים בהמשך  הפרשה:
"וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה"
העונש מאת אלוקים: מגפה על העם!
משה מבקש מאהרון: ללכת עם הקטורת בתוך  הקהל- במטרה  לעצור את המגפה הנוראה- כפי שהכתוב מתאר:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע; וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם:  כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה, הֵחֵל הַנָּגֶף.  וַייִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת-הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל-הָעָם.  וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּיעָצַר, הַמַּגֵּפָה". [שם ,י"ז, ט'- י"ד]
השאלות הן:
א] מה משמעות השם: קרח ?
ב] על מה התלוננו בני ישראל ?
ג] כיצד נעצרה המגפה?
תשובות
קורח- משמעות שמו:
מתברר ששמו של  קרח נדרש על ידי- חז"ל בראשי תיבות:
ק -  קנאה- לפי שהיה מקנא במעמדם וגדולתם של משה ואהרון כמנהיגים על עם ישראל.
ר  - רוממות - היה רודף אחרי כתר  המנהיגות בעם - כדי לרכוש כבוד  ורוממות.
ח  - חמדן היה - הייתה לו תאווה  לאצטלה שאינו ראוי לה.
חכמים אמרו "על שלושה מידות אלו: הקנאה ,התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" [מסכת אבות ד', כ"א]
כמו כן, חז"ל, גוזרים את השם: "קורח" מלשון  קורחה- שנעשה קורחה- חורבן בישראל [סנהדרין ק"ט, ע"ב]
בדברים אלו חז"ל מבטאים את גודל הסכנה שריחפה על ישראל בתקופה הזו -כתוצאה  מהמחלוקת שקורח ואנשיו יצרו עד כי חז"ל פסקו:
"קורח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא" [שם סנהדרין ק"ט] ועוד אמרו חכמנו:" עדת קורח לא היה להם חלק בארץ .
תלונות עם ישראל.
האגדה מספרת:
" וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון: אתם המתם את עם ה', ויקהלו על משה ועל אהרון ,וירא כבוד ה' ויכס הענן את אוהל מועד, וידבר ה' אל משה לאמור: הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע! ובדבר ה' את הדברים האלה ויחל הנגף  בעם"! על פי דברי האגדה: העם כיוון את הכעס כלפיי  המנהיגים: משה  ואהרון. והאשים אותם בכך שהם אשמים במוות של העם.
השל" ה  [הקדוש  רבי ישעיהו הלוי הורוביץ] סבור: כי העם התרעם  בשל העונש הכבד לאנשים שרק  הכבוד  העביר אותם על דעתם. והאמת שקורח ואנשיו היו קדושי  עליון.
"העמק דבר" מסביר באותו כיוון, היות ובני ישראל ראו - כי המחתות שבהן – מקריבי הקטורת עשו את עבודותיהם- קודשו לשם שמים- ועוד שימשו  אחר כך למזבח .מתוך כך- הסיקו מסקנה: שאם משה ואהרון לא היו גורמים למותם בכוונה- של מקריבי הקטורת - שמספרם היה  מאתיים וחמישים איש- הרי הם  היו חוזרים בתשובה.
החת"ם סופר גם  אומר: כי בני ישראל התבססו על מראית עיניהם- כי מחתותם של מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת-  נתקדשו לשמים- ומכאן שכוונת אנשים אלה- הייתה טהורה- כי אילו באמת היו חייבים מיתה, לא היה  הכלי שהשתמשו בו מתקבל ככלי שרת במשכן.
הרמב"ן אף הוא מסכים - כי משה ואהרון גרמו למה שקרה, במה שהשיאו להם עצה כזו להקטיר קטורת זרה,  לאחר שהצטוו על דבר זה מה'. הרי זה שהאדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח ועדתו הייתה בציווי ה'! לפי שציווה: "העלו מסביב" אבל שריפת מאתיים וחמישים איש חשודה הייתה בעיניהם- כי היא נעשתה בציווי משה ואהרון בלבד. ועוד טוען הרמב"ן: כי העם אמר: "אתם המיתם.." במה שהעמדתם אותם כוהנים כמתחרים למשה ואהרון.  "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף"?
עצירת המגפה
האגדה מספרת:  כי משה אומר לאהרון ,  לקחת מחתה עם קטורת ולהתהלך עמה  בתוך מחנה העם- כדי לעצור  את המגפה.  ברגע הראשון, אהרון מסרב לבצע את הציווי באומרו: "הלהרגני אתה אומר, אחי.? הן הקריבו שני בניי - נדב ואביהוא אש זרה וימותו לפני ה', ועתה, אתה אומר אלי: הוצא את הקודש החוצה!?
אמר משה: ידוע תדע, אחי, כי ברגע דברך אלי את הדברים  האלה, החל הנגף בעם! 
ויהי אך אמר משה את הדבר הזה ויתעורר אהרון מאד ויאמר: לא ידעתי ולא עלתה על ליבי- כי  בי תלויים חיי בני ישראל: ועתה אמהרה לעשות כדברך, כי טוב אשר אמות אנוכי ואל ייפול משערת  איש מבני ישראל ארצה.
וימהר אהרון ויעש כדבר משה, וירץ אל תוך הקהל ויעמוד בין המתים ובין החיים , ותעצר המגפה..."
רבינו בחי מביא את דברי רז"ל: כשנכנס אהרון אל המחנה הוא מצא את מלאך המוות- עומד ומחבל, מיד עצר אותו ולא הניח לו להמשיך בכך, אלא נעמד בין החיים למתים, ואמר למלאך: אני באתי בשליחות משה, ענה לו המלאך: "אתה שלוחו של בשר ודם ואני שלוחו של הקב"ה, ענה לו אהרון: הרי הקב"ה ומשה נמצאים בפתח אוהל מועד- נלך אליהם. אך המלאך לא התייחס לדבריו- עד שאהרון עצרו במותניו והוליכו לשם. וכך המגפה נעצרה.
לסיכום, לאור האמור לעיל : בפרשה זו -  מתגלים משה ואהרון – מנהיגים – נשגבים , בעלי רחמים ומסירות נפש ,עד כי מבקשים רחמים על קורח ועדתו באומרם: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף" ?!
 מנגד, מתגלים קורח ואנשיו חסרי אחריות בהתנהגותם:
על כך אמר רבי שמעון בן יוחאי: משל לבני אדם שהיו יושבים בתוך ספינה ואחד מהם קדח חור בתוך דופן הספינה הגובל בתאו - בו הוא יושב.
אמרו לו חבריו: מדוע אתה קודח חור במקום ישיבתך?
ענה להם?  מה אכפת לכם,  אני קודח רק במקומי! אמרו לו: אתה גורם לכך שמי הים יציפו תכף את הספינה  ומה יהיה גורל כולנו?
בפרשתנו, אהרון הכהן- בציווי  משה- מצליח ,בסייעתא דשמיא ,לעצור את המגפה בעזרת  הקטורת.
מכאן לומדים :מה כוחה של מסירות נפש   וכוחה של הקטורת- המכילה: מיני בשמים מיוחדים ואף חלבנה שריחה פחות נעים - מסמלת את אחדות עם ישראל  ויפים דברי דוד המלך:
" תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב". [תהלים, קמ"א, ב]


 ציור מתוך ההפטרה:


מתוך: שמואל--[א,י"א]



 "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה.  וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד". 



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 20 בספטמבר 2018

ציורי תנ"ך/ משה כותב תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings  

Moshe writes this Poetry

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּוהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל"

[דברים ל"א, ט]  ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 11 ביוני 2018

ציורי תנ"ך/ המקושש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

 The  man who gathers trees in the desert on 

the Sabbath

וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". 
 [במדבר ט"ו, ל"ב]

ציורי תנ"ך/ המקושש- במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 18 בדצמבר 2017

פרשת ויגש- לב מלכים ושרים ביד ה'- האמנם?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת ויגש – לב מלכים ושרים ביד ה' – האמנם ?




מאת: אהובה קליין.


 הציורים שלי על הפרשה:



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



הקטעים המרגשים בפרשה:  בואם של אחי יוסף, ההתוודעות לאחים והבכי של יוסף ובנימין מגיע  עד לארמונו של פרעה, כפי שמתואר:

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.  וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.  וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא". [בראשית  מ"ה, ט"ז- כ"א]   

השאלות.

א] מה כוונת הכתוב:  וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה ... וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה.."

ב] מה הציע פרעה ליוסף?

התשובות.

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"

על פי רש"י: הקול, שאחי יוסף הגיעו למצרים נשמע עד לתוך ארמונו של פרעה.   ספורנו  מתייחס למילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה", והוא אומר על כך:  כי פרעה חשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על ארץ מצרים לא  כהשגחת גר -מנהיג אלא כהשגחת אזרח חושב בארץ - הוא וזרעו ומטעם זה הוא ישגיח בכל ליבו - על מנת להיטיב עם ארץ מצרים ותושביה.

רבינו  בחיי מסביר בשני פירושים:

א] כל אנשי  מצרים היו יודעים כי ליוסף יש אחים  נכבדים בכנען- לפי שסיפר להם על כך. אבל עכשיו שהם שמעו  את מפגש האחים, הדבר מצא חן בעיני פרעה,  אלא שבהתחלה   בעיני המצרים  חרפה הייתה - שמושל עליהם איש נוכרי- עבד מבית האסורים  שיוצא למלוך עליהם ,אבל כעת הם שמחו מאד  בראותם כי יוסף מכובד וכל  בית אביו אנשים נכבדים.

ב] על פי מדרש: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"-  היות והאחים הכירו את יוסף, רצו להורגו, ירד מלאך משמים ופיזר את  האחים לארבע פינות הבית ואז יהודה צרח בקול גדול ונפלו כל חומות השווקים במצרים  והפילו כל המעוברות ויוסף נפל מכיסאו , גיבורים שעמדו לידו נהפכו פניהם שנאמר:  "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ". [איוב ד' ,י'] לכן הקול שנשמע בבית פרעה- זה היה קולו של יהודה שאמר:" שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה" [דברים  ל"ג, ז]

הצעת פרעה ליוסף.

על פי רש"י: הצעתו של פרעה אל יוסף הייתה : שהאחים יטעינו את הבהמות במשא של תבואה וילכו לארץ כנען – על מנת להביא את אביהם – את  יעקב  וכל בתיהם וירדו למצרים והוא ייתן להם את החלק המשובח של מצרים- שהיא ארץ גושן. וכאן פרעה ניבא  נבואה ולא ידע מה ניבא? למעשה יצאה נבואה  מפיו שסופם של ישראל יהיה: שיזכו בטוב  הארץ במצרים. וכשיצאו בעתיד ברכוש גדול ממצרים הם ירוקנו את ארץ מצרים מכל נכסיה -ממש כמו המים העמוקים הקרובים לקרקעית הים שאין שם דגים.

רבינו בחיי שם את הדגש על דברי פרעה ליוסף:" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת,"

שהיה יודע  פרעה על ענוותנותו של יוסף ונאמנותו שלא היה שולח כלום לאביו ולאחיו , אלא אם כן יצווה עליו. לכן אמר לו את הדברים בדרך של ציווי.

רש"ר מבהיר באופן דומה: פרעה מגלה כאן רגישות יתר, שהרי למרות שליוסף    הייתה אפשרות לתת פקודה כזו בעצמו , פרעה הבין שאדם בעל יושר כאשר מגיע למשרה גבוהה- ייזהר במיוחד  שלא לבצע דברים שעשויים להתפרש כשימוש לרעה בכוחו.

ולעניין העגלות- ששלח  לו סימן , שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לכן בהמשך כתוב:" וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".  [בראשית מ"ה, כ"ז]

על פי דברי הרשב"ם: פרעה מצווה את יוסף לקחת בהמות ועגלות- מהטעם ששום אדם לא היה יכול להוציא עגלה מן המלכות-ללא רשותו של פרעה.  

רש"ר מתייחס למילים: "טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". ישנם יצורים חיים שאינם יכולים להסיר  עצמם מהרצון האלוקי - ביצורים האלה כל דחף וכל פעולה -היא פועל יוצא , בלתי רצוני, של האש האלוקית שנתנה להם חיים וכל פעילות חייהם היא: "הבערה" כל עוד כוח האש הזה טמון בהם אינם יכולים להיפטר ממנו, לכן: "בעיר" הוא השם הייצוגי ביותר לבעל חי מצד טבעו שאינו חופשי והוא האינסטינקטיבי. מטעם זה,  פעולותיהם  הטבעיות של בעלי החיים עלולות לפגוע בממון הזולת = "שן ורגל", שלגביהן בעל החי מועד מתחילתו והבעלים נושא בהן באחריות המלאה לשלם נזק שלם.

המושג: "בער" מכוון כלפי אדם חסר כישרון- החי את חייו מתוך  דחפים טבעיים וכמעט שאינו ברמה  גבוהה יותר מאשר  הבהמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הדרך ניתן לראות: איך שלב אחר שלב כל מה שאלוקים הבטיח לאברהם אבינו קורם עור וגידים  :  הבטחת ה' שעם ישראל,  בתום עבדות מצרים -יצאו ברכוש גדול, פרעה המבטיח את  טוב מצרים מנבא נבואה שלא ידע עליה – שבסופו של דבר בני ישראל יזכו בטוב מצרים, כפי שאכן התרחש : " וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם". [שמות י"ב, ל"ה- ל"ו]

מכאן : ש "לב שרים ומלכים בידי ה' " ויפים הם דברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". [משלי, כ"א, א]

המלב"ים  מסביר:

"פלגי מים לב מלך ביד ה'" – "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רעה ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.

כן לב מלך , אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה', ויטה אותם כפי רצונו , בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם".

במילים אחרות, כאשר המלך נבחר למלוך על הציבור, לעומת אדם פשוט שאינו שולט על הציבור והוא יכול לפעול באופן חופשי – לטוב או לרע, הרי המלך היות ומשנבחר למלוך על העם, אושר העם תלוי בו ואם ירצה לבחור בדרך רעה הוא ישפיע לרעה על רבים, לכן ליבו מופקד בידי אלוקים ובענייני הכלל- אין לו יכולת בחירה!

אחרי שממעשהו יתחלקו ענייני הכלל, אם  למצב קשה, אם לחסד, אם למלחמה, או לשלום- כל הדרכים  בידי ה' והוא יטה את דרכי המלך  על פי רצונו הוא- אם הקהל טוב זכו- וה' יטה את  דרך המלך לטובה, אם  חטאו הדרך   תהיה לרעתם, אלוקים לא ייתן למלך זמן כדי לשנות את דרכיו על פי בחירתו, רק בהתחלה כביכול נדמה למלך שהוא יפעל כאוות נפשו כמו מקור מים היוצא מנקודה אחת- אך  בהמשך הדרך המים מתפצלים לכוונים שונים על פי החלטת ה'!

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"

על פי רש"י: הקול, שאחי יוסף הגיעו למצרים נשמע עד לתוך ארמונו של פרעה.   ספורנו  מתייחס למילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה", והוא אומר על כך:  כי פרעה חשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על ארץ מצרים לא  כהשגחת גר -מנהיג אלא כהשגחת אזרח חושב בארץ - הוא וזרעו ומטעם זה הוא ישגיח בכל ליבו - על מנת להיטיב עם ארץ מצרים ותושביה.

רבינו  בחיי מסביר בשני פירושים:

א] כל אנשי  מצרים היו יודעים כי ליוסף יש אחים  נכבדים בכנען- לפי שסיפר להם על כך. אבל עכשיו שהם שמעו  את מפגש האחים, הדבר מצא חן בעיני פרעה,  אלא שבהתחלה   בעיני המצרים  חרפה הייתה - שמושל עליהם איש נוכרי- עבד מבית האסורים  שיוצא למלוך עליהם ,אבל כעת הם שמחו מאד  בראותם כי יוסף מכובד וכל  בית אביו אנשים נכבדים.

ב] על פי מדרש: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"-  היות והאחים הכירו את יוסף, רצו להורגו, ירד מלאך משמים ופיזר את  האחים לארבע פינות הבית ואז יהודה צרח בקול גדול ונפלו כל חומות השווקים במצרים  והפילו כל המעוברות ויוסף נפל מכיסאו , גיבורים שעמדו לידו נהפכו פניהם שנאמר:  "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ". [איוב ד' ,י'] לכן הקול שנשמע בבית פרעה- זה היה קולו של יהודה שאמר:" שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה" [דברים  ל"ג, ז]

הצעת פרעה ליוסף.

על פי רש"י: הצעתו של פרעה אל יוסף הייתה : שהאחים יטעינו את הבהמות במשא של תבואה וילכו לארץ כנען – על מנת להביא את אביהם – את  יעקב  וכל בתיהם וירדו למצרים והוא ייתן להם את החלק המשובח של מצרים- שהיא ארץ גושן. וכאן פרעה ניבא  נבואה ולא ידע מה ניבא? למעשה יצאה נבואה  מפיו שסופם של ישראל יהיה: שיזכו בטוב  הארץ במצרים. וכשיצאו בעתיד ברכוש גדול ממצרים הם ירוקנו את ארץ מצרים מכל נכסיה -ממש כמו המים העמוקים הקרובים לקרקעית הים שאין שם דגים.

רבינו בחיי שם את הדגש על דברי פרעה ליוסף:" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת,"

שהיה יודע  פרעה על ענוותנותו של יוסף ונאמנותו שלא היה שולח כלום לאביו ולאחיו , אלא אם כן יצווה עליו. לכן אמר לו את הדברים בדרך של ציווי.

רש"ר מבהיר באופן דומה: פרעה מגלה כאן רגישות יתר, שהרי למרות שליוסף    הייתה אפשרות לתת פקודה כזו בעצמו , פרעה הבין שאדם בעל יושר כאשר מגיע למשרה גבוהה- ייזהר במיוחד  שלא לבצע דברים שעשויים להתפרש כשימוש לרעה בכוחו.

ולעניין העגלות- ששלח  לו סימן , שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לכן בהמשך כתוב:" וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".  [בראשית מ"ה, כ"ז]

על פי דברי הרשב"ם: פרעה מצווה את יוסף לקחת בהמות ועגלות- מהטעם ששום אדם לא היה יכול להוציא עגלה מן המלכות-ללא רשותו של פרעה.  

רש"ר מתייחס למילים: "טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". ישנם יצורים חיים שאינם יכולים להסיר  עצמם מהרצון האלוקי - ביצורים האלה כל דחף וכל פעולה -היא פועל יוצא , בלתי רצוני, של האש האלוקית שנתנה להם חיים וכל פעילות חייהם היא: "הבערה" כל עוד כוח האש הזה טמון בהם אינם יכולים להיפטר ממנו, לכן: "בעיר" הוא השם הייצוגי ביותר לבעל חי מצד טבעו שאינו חופשי והוא האינסטינקטיבי. מטעם זה,  פעולותיהם  הטבעיות של בעלי החיים עלולות לפגוע בממון הזולת = "שן ורגל", שלגביהן בעל החי מועד מתחילתו והבעלים נושא בהן באחריות המלאה לשלם נזק שלם.

המושג: "בער" מכוון כלפי אדם חסר כישרון- החי את חייו מתוך  דחפים טבעיים וכמעט שאינו ברמה  גבוהה יותר מאשר  הבהמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הדרך ניתן לראות: איך שלב אחר שלב כל מה שאלוקים הבטיח לאברהם אבינו קורם עור וגידים  :  הבטחת ה' שעם ישראל,  בתום עבדות מצרים -יצאו ברכוש גדול, פרעה המבטיח את  טוב מצרים מנבא נבואה שלא ידע עליה – שבסופו של דבר בני ישראל יזכו בטוב מצרים, כפי שאכן התרחש : " וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם". [שמות י"ב, ל"ה- ל"ו]

מכאן : ש "לב שרים ומלכים בידי ה' " ויפים הם דברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". [משלי, כ"א, א]

המלב"ים  מסביר:

"פלגי מים לב מלך ביד ה'" – "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רעה ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.

כן לב מלך , אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה', ויטה אותם כפי רצונו , בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם".

במילים אחרות, כאשר המלך נבחר למלוך על הציבור, לעומת אדם פשוט שאינו שולט על הציבור והוא יכול לפעול באופן חופשי – לטוב או לרע, הרי המלך היות ומשנבחר למלוך על העם, אושר העם תלוי בו ואם ירצה לבחור בדרך רעה הוא ישפיע לרעה על רבים, לכן ליבו מופקד בידי אלוקים ובענייני הכלל- אין לו יכולת בחירה!

אחרי שממעשהו יתחלקו ענייני הכלל, אם  למצב קשה, אם לחסד, אם למלחמה, או לשלום- כל הדרכים  בידי ה' והוא יטה את דרכי המלך  על פי רצונו הוא- אם הקהל טוב זכו- וה' יטה את  דרך המלך לטובה, אם  חטאו הדרך   תהיה לרעתם, אלוקים לא ייתן למלך זמן כדי לשנות את דרכיו על פי בחירתו, רק בהתחלה כביכול נדמה למלך שהוא יפעל כאוות נפשו כמו מקור מים היוצא מנקודה אחת- אך  בהמשך הדרך המים מתפצלים לכוונים שונים על פי החלטת ה'!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 4 בדצמבר 2017

פרשת וישב- מדוע זכה יוסף להצלחה במצרים? / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב- מדוע זכה יוסף להצלחה במצרים?

מאת: אהובה קליין.



הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ יעקב  יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) שמן על בד




ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/   האחים מבחינים בהגעתו של יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על



פרשתנו מתארת בהרחבה את קורותיו של יוסף , אהבת אביו אליו כבן זקונים ומנגד את שנאת אחיו:



להלן כמה קטעים המתארים את תחילת הקרע במשפחת יעקב: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.  וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.  וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים".[בראשית ל"ז, י"ג-ט"ז]


תגובת האחים בראותם את יוסף: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".[שם, ל"ז, כ]

לאחר שהאחים הוציאו את יוסף מהבור הוא נמכר לישמעאלים ואלו מכרו אותו למדיינים והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר סריס פרעה ובהמשך הכתוב מתאר את מעמדו של יוסף במצרים:

"וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.  וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.  וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.  וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.  וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה.  וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה".[שם ל"ט, א-ז]

השאלות הן:

א] מדוע שלח יעקב את יוסף לחפש את אחיו ביודעו את שנאתם אליו?

ב] מדוע הכתוב מדגיש את דברי אחי יוסף:"... וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"?

ג] בזכות מה הגיע יוסף להצלחה בבית אדוניו.

 התשובות.

יעקב שולח את יוסף לאחיו.

 על כך אומרים חז"ל במדרש תנחומא: "לכו חזו מפעלות אלוקים נורא עלילה על בני אדם וכו',אמר רבי יודן: היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת . "ידוע תדע"- והביא עלילה לכל  דברים אלה-כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו מצרימה" והסיבה הראשונה לכל העלילות אחריה: דברי  יעקב: "ויאמר ישראל ליוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם":

 ההבטחה שניתנה בברית בין הבתרים  מתקיימת באמצעות מילות  יעקב ליוסף. על פי חז"ל במדרש תנחומא: רצה הקב"ה לקיים את מה שהבטיח לאברהם בברית בין הבתרים.

ולפי זה עם ישראל עתיד לרדת למצרים, וכל הירידה מתחילה מהרגע שיעקב מצווה על יוסף: "..הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם"- לכן כל מה שאמר יעקב ליוסף – היה זה דיבורו של ה'.

רעיון עמוק זה מתבטא בדברי חז"ל: "וישלחהו מעמק  חברון, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- לכן יעקב עושה את הדברים מתוך רצון ה'.

אברבנאל אומר: כי אין  זה מוכיח על שלילת הבחירה החופשית, שהרי הירידה למצרים כבר הייתה גזירה מלמעלה, אלא רצה הכתוב ללמדנו: מה  כוחה  של שנאת חינם  ומה היא מסוגלת לגרום-לאילו תוצאות רעות ומסוכנות.

מכאן יש ללמוד לקח לדורות להתרחק  משנאת  אחים.

האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: הדבר נעשה מתוך מטרה חינוכית היות ויוסף היה רגיל לדבר בגנות אחיו, ככתוב: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"[שם ל"ז, ב]

אביו רצה להרגילו להתרחק מהרגל פסול זה ולתקן את דרכיו ובכך לראות דווקא את שלמות אחיו ולא חסרונם, לכן אמר לו: "לך- נא ראה את שלום אחיך"

אור החיים סבור: כי יעקב לא חשש לשלוח את יוסף אל אחיו היות וידע כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים. לכן לא חשש לשלומו והיה בטוח שישוב אליו בשלום.

רש"ר – הרב שמשון רפאל הירש מסביר: יעקב הרגיש בפירוד בין יוסף לאחיו, מצד אחד אינו מעוניין שהיחסים יתערערו יותר, אך מנגד הוא מעוניין להעמיד במבחן את תחושות יוסף כלפי אחיו ,לכן בהתחלה אינו מטיל עליו תפקיד מיוחד אלא אומר לו : "מוטב שאשלחך אל צאנם, כדי שתוכל להיות עם אחיך" - יוסף עומד במבחן ונענה לציווי אביו- שהרי אין לו שאיפות להיות מושל ,או נשיא.

דברי האחים:"...וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" ?

רש"י שואל: וכי יש חלום אחר המוות?

אלא, אמר רבי יצחק: מקרא זה אינו מתיישב עם  פשוטו, לכן יש לדרוש את הדבר, המילים:" מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"- לא נאמרו על ידי האחים, אלא על ידי רוח הקודש, שהרי האחים מכריזים: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" ואילו הכתוב משיב להם:

"מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"?-וזאת מהטעם שהייתה גזירת ה' לקיים את חלומותיו של יוסף בעוד שהאחים רצו להורגו, ואז הכתוב אומר: נראה  דבריו של מי עתידים להתקיים?- או שלכם-רצון האחים להרוג את יוסף, או גזירת הקב"ה.

 ועוד מוסיף רש"י, אי אפשר להגיד: שדווקא האחים אומרים: מה יהיו חלומותיו שהרי הם מתכוננים להרגו אז ודאי יתבטלו חלומותיו של יוסף.

יוסף איש מצליח.

רש"י מפרש: אחת מהסיבות להצלחת יוסף הייתה מהטעם: ששם ה' היה תמיד  שגור בפיו.

רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: כי כאן התורה  רוצה לציין את גודל צדקותו שגם כאשר היה במצב שההצלחה האירה לו פנים - לא שכח את הקב"ה.           בנושא זה אמר בעל "חפץ חיים": כי בברכת החודש בכל שבת "מברכין" אנו מבקשים מבורא עולם – "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא" ושוב  חוזרים ומבקשים : "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים"- השאלה היא: מדוע אנו מבקשים על יראת שמים פעמיים באותה תפילה? הטעם הוא: שלאחר שאנו מבקשים יראת שמים, אנו מבקשים: "חיים של עושר וכבוד" אך כאשר האדם סופג את העושר והכבוד- אז לא נשאר הרבה מיראת השמים הראשונה שה'  העניק לו - ועל כן הוא צריך לבקש שנית חיים של אהבת תורה ויראת שמים.

ה"כלי יקר" מסביר: כי במשפט:" וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי".   המילה "ויהי" מופיעה שלוש פעמים- וזאת מהטעם שיוסף עלה שלוש מדרגות ואחר כך גם אדונו נתן לו שלושה מיני ממשלה בהתאם לתוספת  ההצלחה שראה ביוסף.

בשלב ראשון ההצלחה הייתה דבוקה רק ליוסף ,בשלב שני הצלחת יוסף גרמה גם להצלחת אדונו ובשלב שלישי- ההצלחה התרחבה גם לבני ביתו של אדוניו.

לכן יוסף מצא חן בעיני  אדוניו והוא הפך אותו  לפקיד על  כל בני ביתו. הוא הבין שכל ההצלחה הגיעה אליו ובני ביתו בזכות יוסף והצלחתו.

רבינו בחיי אומר על המילים: "וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי," -  המשיל הכתוב את יוסף לארון הברית לפי שכתוב:  " וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם, הַגִּתִּי--שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-עֹבֵד אֱדֹם, וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ. [שמואל- ב, ו, י]

הברכה שרתה בבית אדונו  של יוסף בבית- בממון וכלים נאים וגם בשדה ב- בתבואות, פירות ונטיעות.

רש"ר- הרב  שמשון רפאל הירש טוען :האחים המבוגרים של יוסף שחיו בבית אביהם ומשפחתם, לא נזקקו  לקרבתו המיוחדת של ה', אך יוסף בהיותו מרוחק ומנודה אשר גלה לסביבה זרה , היה זקוק לדאגתו ושמירתו המיוחדת של ה' לכן תמיד היה קרוב אל ה' ובמחיצתו וכך זכה  להיות איש מצליח ,עם כל זה היה צריך לעבור ניסיונות – כדי לעוררו ולטהרו מהחולשות הגשמיות שהיו דבוקים בו במצבים שמחים יותר.

אין זה פלא שה' היה עם יוסף וזאת  -מפני שגם יוסף היה עם ה' וכאשר מטרותיו של אדם רצויות בפני מטרות ה' אזי ה' מסייע לאדם בהשגת מטרותיו.

רש"ר מסביר: כי המילה: "צלח"- היא דומה למילה :"סלח"- הסליחה מתירה את הקשר של החטא ומאפשרת התקדמות אל עבר המטרות של האדם ,לכן גם המילה: "צלח"  -משמעותה: התגברות על  המכשולים  והתקדמות  אל עבר המטרות בחיים.

הכתב סופר מבאר [בהקדמת דברי הגמרא, שבת ל ]- כי אין השכינה שורה, אלא  מתוך שמחה, הקב"ה מתרחק מאנשים כעסנים ומתקרב אל אנשים שאמונתם חזקה ויציבה ומבינים שגם אם עוברים ייסורים בעולם  הזה- הכול  לטובה.

לכן גם בזמן שיוסף היה  נתון בצרה – ה' השרה את  השכינה עליו, מדוע? כי תמיד  היה בשמחה ואיך היה שרוי בשמחה בזמן צרה? זאת  מי שהחשיב את עצמו לאיש מצליח וידע בוודאות שמאת ה' הייתה זאת- כדי להטיב את  אחריתו וקיבל הכול באהבה ושמחה ,לכן ה' השרה עליו את שכינתו וכך זכה לצאת מבית האסורים טרם עת.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כל ההתרחשויות בפרשה תואמות באופן נפלא את הבטחת ה' לאברהם –כי בתחילה ישראל ירדו למצרים, ואחר כך  יצאו ברכוש גדול:" וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".[בראשית ט"ו, י"ג]

וכל הצלחתו של יוסף נבעה מאמונתו החזקה בבורא עולם - שהכול לטובה והשמחה שהיה שרוי בה - גרמה לו - שהשכינה תשרה עליו בכל צעד ושעל ותגרום לו להצליח והברכה שהייתה שרויה עליו  עברה גם לאדוניו ובני ביתו כפי שכתוב: "וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה". 

.



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר