‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 30 באוקטובר 2018

פרשת חיי שרה- מי היה אליעזר ומה הייתה שליחותו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת חיי שרה - מי היה אליעזר ומה הייתה שליחותו?

מאמר מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי לפרשת השבוע:



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לשאול את פי הנערה/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/


ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  אליעזר יוצא לחרן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה בנערות השואבות מים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אליעזר ורבקה על הגמל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אליעזר יוצא לשוח בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מגיעה לביתו של יצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה  זו אנו זוכים להכיר את השדכן הראשון במקרא, הלוא הוא: אליעזר עבד אברהם  אשר מקיים את שליחותו  במסירות  נפש וזאת לאחר שנשבע לאברהם להביא ליצחק אישה מחרן,הוא מתכונן ויוצא לדרך:

"וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר".  [בראשית  כ"ד, י]

אליעזר  מבין שהוא חייב את עזרת אלוקים למשימה קדושה זו ולכן  הוא מתפלל אל ה': "וַיֹּאמַר--יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי". [בראשית, י"ב-ט"ו]

השאלות הן:

א] מי היה אליעזר ומה  מוצאו?

ב] באיזה אופן יצא אליעזר לדרך?

ג] מה ביקש אליעזר מאלוקים?

תשובות.

אליעזר- עבד אברהם.

אליעזר היה עבד אברהם , במקור  הוא בא מדמשק  כפי שנאמר: "וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר".[בראשית ט"ו, ב]

 הוא היה מבני כנען, נח קילל את כנען להיות עבד: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ"  [בראשית ט, כה- כז].

יש הסוברים: כי אליעזר ניקנה בשוק בתור עבד.

אליעזר  נחשב לצדיק גדול. כך  נאמר במדרש: "'הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ' - שהיה שליט ביצרו כמותו" [בראשית רבה פרשה נט. ] היה מסוגל לשלוט על יצרו בדומה לאברהם – אדונו, זו  מדרגה נעלה מאד ועל כך הוא ראוי לשבח.

חז"ל אומרים: [במסכת כלה רבתי פרק ג: ]- "שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן,…  אחד מהם - אליעזר עבד אברהם".

בפרקי דרבי אליעזר, נאמר שאברהם  קיבל את אליעזר במתנה מנמרוד לאחר שניצל מאור כשדים, ולאחר שטרח למצוא כלה ליצחק, אברהם שחררו .

אליעזר יוצא לשליחותו.

על  אופן שליחותו של אליעזר- רבו דעות הפרשנים.

רש"י  מתייחס לכינוי:" מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו"

מתברר שגמלים אלו היו שונים משאר גמלים, לפי שפיהם היה חסום – מפני חשש גזל , וזאת כדי להבטיח שלא ילכו  לרעות בשדות אחרים ולאכול , לא כן  לגבי גמלים אחרים שבעליהם  לא הקפידו לחסום את פיהם.

ומה לקח אתו אליעזר ?

"וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"

על כך נחלקו הפרשנים , להלן כמה פירושים?

על פי רש"י: אברהם  כתב שטר מתנה עבור יצחק-  וזאת במטרה שמשפחת הנערה ימהרו לשלוח  אותה בהקדם  ליצחק כדי להינשא לו. זו הכוונה  שנתן  לו כל טוב אדוניו.

אליעזר הולך לארם נהריים משום שארץ ארם הייתה בין שני  נהרות.

רבינו בחיי אומר על המילים: "וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"-  הכתוב מעיד על דרך הפשט- על מעלת העבד ואמונתו ויגיד כי כל עושרו ונכסיו של אברהם היו ברשותו. במילים אחרות, אברהם בטח בו והוא נחשב  בעיניו איש אמוניו,     שניתן לסמוך עליו.

ה"כלי יקר" מסביר:

היות וכתוב: "וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ", אבל לא מפורט- מה היה בידו של אליעזר – עבד אברהם- נראה שהכוונה למתנות  שלקח  אליעזר – בשביל הנערה, היינו נזם זהב, בקע - משקלו ושני צמידים- עשרה  זהב משקלם ולמה נאמר על זה:  "וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"-  לפי  שאברהם התכוון לעשות בכך סימן, דוגמת עשרה זהב משקלם של הצמידים- הרומזים לעשרת הדיברות בשני לוחות הברית. ואין טוב  אלא  תורה-  וזוהי הכוונה  לטובה האמתית.

רש"ר מתייחס לגמלים שאליעזר לקח אתו  הם לא היו טעונים- לפי שנועדו מראש לשמש כמרכב לכלה ולנערותיה בדרך חזרה. הגמלים היו אציליים הדבר התבטא  באוכף וברתמה שלהם, אליעזר בעצמו עשה דרך רגלית ,את זאת לומדים מהמילה: "וַיֵּלֶךְ", את המתנות הוא נשא בידו.

מתוך  הכתוב בספר קהלת: לומדים: כי עבדים לא היו רוכבים, אלא הולכים על הקרקע:  " וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים, עַל-הָאָרֶץ". [קהלת י, ז]- ההליכה שלהם- הייתה סימן היכר שהם עבדים גם כאשר אליעזר חזר בחזרה- צעד  ברגליו והנהיג את הגמל עליו רכבה רבקה. מכאן  שהנשים לא נחשבו לרוכבות מנוסות והיו זקוקות למישהו שינהיג את הגמלים.

אליעזר משדר  צניעות,

אליעזר אינו מופיע  כסוחר עמיד-  עם גמלים הטעונים משא כבד, אלא הוא מופיע כעבד שמוליך את גמלי אדוניו  ומטענו בידו.

 רק באופן זה ,ניתן  למדוד את מידותיה של הנערה באופן אמתי- כיצד תתייחס לעבד שהלך דרך ארוכה ומגיע עייף ,ההתנהגות יכולה להשתנות כאשר מדובר  בשר עשיר.

הרמב"ן גם כן מתייחס למילים :"וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ" ומביא כמה הסברים, ביניהם מביא פירוש שאחרים מפרשים: שהעבד לאחר שבועתו לאברהם שימלא את בקשתו, מיד הלך בעצמו ולקח עשרה גמלים של אברהם, היות וכל טוב אדוניו היה בידו הוא  פקיד ונגיד, היינו- שלט על הכול והיה רשאי לקחת כל אשר ירצה, כפי שנאמר:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ" [כ"ד, ב] וההסבר שנראה נכון לרמב"ן כמו שמסופר על  חזאל  [חזאל-  מלך ארם דמשק ] 

"וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק, וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם חֹלֶה; וַיֻּגַּד-לוֹ לֵאמֹר, בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד-הֵנָּה.  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-חֲזָהאֵל, קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה, וְלֵךְ, לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים; וְדָרַשְׁתָּ אֶת-יְהוָה מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר, הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.  וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל, לִקְרָאתוֹ, וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל-טוּב דַּמֶּשֶׂק, מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל" [מלכים ב', ח-ט]

גם כאן, אליעזר  לוקח כל טוב אדוניו וזה כולל : עשרה גמלים וכל טוב- כלל את הדברים המעולים- פירות ומגדנות מכל הנמצא  בבית אדוניו.

ה"חיזקוני" מסביר: מדוע לקח העבד דווקא עשרה גמלים ? ועל כך הוא עונה: המטרה הייתה להרכיב עליהם עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונישואין.

הגמלים היו מובחרים שגדלו בבית אדוניו. ולקח גם כלי כסף וכלי זהב ומגדנות.

תפילתו של עבד אברהם.

על פי פירושו של רש"י: אליעזר מבקש מה'  כי  על ידי מעשיה הטובים של הנערה- ניתן יהיה להבחין שהיא אכן ראויה ליצחק.

שתהיה גומלת חסדים ועל ידי תכונה חשובה זו, תהיה ראויה להיכנס לביתו של אברהם והמילה: "הֹכַחְתָּ"- אתה ה' תוכיח באופן ברור סימנים אלה. תפילה זו נאמרה באופן של תחינה - מתוך רצון העבד לדעת שאכן היא אשת חסדים. ואם זה יקרה- פעולתו של ה' בנידון תוכיח שעשה עם  אברהם חסד וכי זוהי בת זוגו של יצחק.

ראיתי הסבר יפה בספר:" מטה שמעון"- המסתמך על הגמרא:  [מסכת תענית ד, א]

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אליעזר- עבד אברהם אע"פ ששאל לא כהוגן השיבוהו כהוגן שאמר: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי  נא כדך, יכול אפילו חיגרת, אפילו סומא? ונזדמנה לו רבקה"

וההסבר הוא: שאין סומכים על הנס וכאשר מתפללים על  דבר מסוים חייבים לפרט מהו הדבר  המדויק שאתו האדם מבקש מבוראו. והראיה לכך: המקרה של יפתח הגלעדי [שלא פירט  את מי יקדיש לה' בדיוק]שאמר:

"וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי.  לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה".  [שופטים י"א, ל- ל"א]

על פי הזוהר הקדוש: חובה  להתפלל  באופן מדויק על הבקשה  מה' , כמו שמצאנו במקרא תפילה עם בקשה ברורה מה': אצל יעקב אבינו כאשר נודע לו- כי עשיו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש: מיד התחנן אל ה' בתפילה ובקשה:

"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים".

 לסיכום, לאור האמור לעיל:  אליעזר  אשר  בא מדמשק והיה בן כנען, היה עבדו הנאמן של אברהם ,נאמן על משק ביתו ומילא שליחות קדושה: כשדכן הצליח בסיוע הקב"ה להביא ליצחק את רבקה הצדיקה שהמשיכה את דרכה  של שרה ויפים דברי קהלת [א, ד]

"וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ"- והמשמעות: עד שלא שקעה שמשה של שרה זרח שמשה של רבקה ! בכל דור ה' משגיח על עם ישראל ומביא לו מנהיג  חדש לפני הסתלקותו של המנהיג הקודם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר- וכיצד?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר-וכיצד?

מאת: אהובה קליין.

הציורים  שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משפט - צדק- אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משפט צדק בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המלך וספר התורה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ האיסור למלך להרבות בסוסים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך- החכם באדם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ דוד המלך על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחת האביב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  הכהן הגדול/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מברך את עם ישראל- טרם יציאתם למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נביא אמת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


אחד הנושאים שבפרשה: אימתי  לשים  מצור על עיר  וכיצד לנהוג  בעת המצור   עם עץ השדה?

וכך התורה מתארת את המצב: "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.  וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ.  וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ" [דברים כ, י- י"ג]

בהמשך הכתוב מתאר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.  רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ". [כ, י"ט –כ]

השאלות הן:

א] במה התורה מזהירה את עם ישראל?

ב] כיצד לנהוג כלפי עץ  השדה- בעת המצור?

תשובות

כוח השלום.

רש"י  מסביר: אם  אותה עיר  שעם ישראל מתקרב אליה, איננה חפצה בשלום, יש לצור עליה מצור - מהטעם: שאם היא איננה חפצה בשלום, סופה להילחם בך אם תניח אותה ותלך, כלומר תוותר. במצב זה יש לצור עליה ואף להרעיבה ,להצמיאה  ולהמיתה מיתת תחלואים.

רבינו בחיי מביא את דברי רש"י: מדובר במצב של  מלחמת רשות.   תחילה פותחים בשלום עם האויב – כדי לנסות להימנע ממלחמה, אבל במלחמת מצווה של שבעה העמים אין  פותחים  בשלום.

מדגיש רבינו בחיי: בכל מקרה פותחים תחילה בשלום- בין אם זו מלחמת רשות ובין אם זו מלחמת מצווה- אין הדבר אמור לגבי עמון, ומואב לפי שנאמר:

"לֹא-תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, וְטֹבָתָם, כָּל-יָמֶיךָ, לְעוֹלָם".[דברים כ"ג, ז]

אך אם הם בעצמם ביקשו שלום , מקבלים את בקשתם.

פרשה זו מהווה אזהרה לעם ישראל שלא יתחילו להילחם עם שום אומה ,אלא אם כן קודם קוראים לה לשלום! זה אמור לגבי מלחמת רשות וכן לגבי מלחמת מצווה של שבעת העמים ,אם העמים מקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נח וגם את מס המלך- אז אין  הורגים מהם נשמה. שנאמר:

"וְהָיָה֙ אִם ־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כׇּל ־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא ־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ"׃ [דברים, כ, י"א]

הכוונה: שהם יסכימו לעבוד את המלך בגופם ובממונם, כגון: בניית חומות וחיזוק מצודות ובניין ארמון המלך, כמו שנאמר:

"וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".  [מלכים א, ט, ט"ו]

רש"י מסתמך על ספרי האומר: "דבר אחר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר...": מגיד שתובע שלום שניים שלושה ימים עד שלא נלחם בה, וכן הוא אומר:

"וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג, יָמִים שְׁנָיִם".[שמואל-ב, א, א]

מתוך דברי הכתוב בפרשתנו אנו לומדים שני מסרים:

א] שזמן המצור היה לפחות שלושה ימים.

ב] לפני הטלת המצור יש לתבוע שלום במשך שניים ,או שלושה ימים.

במלחמת רשות זו - המטרה להחריב את העיר ,אך אילו היה מדובר במלחמת מצווה נגד שבעת  העמים- עליהם נאמר: "לא תחיה כל נשמה"! כפי שהכתוב  מתאר:

"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".  [דברים, כ, ט"ז]

רש"ר מסביר: המצור על העיר נועד "לתפשה ולא לשבותה" [על פי ספרי] המטרה צריכה להיות ,אך ורק להכניע את העיר- ולא להפוך את התושבים לעבדים כשבויי מלחמה.

התייחסות אל עץ השדה.

הרמב"ן מבהיר: אסור להשחית עץ פרי כלל – כפי שהתורה מציינת: "כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"

זה כמו: "כי נפש הוא חובל"

אבל על פי דעת רבותינו: מותר  לכרות עץ מאכל –כדי לבנות מצור, ולא אמרה התורה: רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל  וגו' ,אלא להקדים ולהגיד: שאילן סרק קודם, הכוונה: שהתורה  הזהירה לא  להשחית את העץ ולכרות אותו דרך השחתה.

רבינו בחיי  מוסיף על דברי הרמב"ן ואומר:  "אין לך  להוציא כוח בזה לכרות עץ השדה, אלא תשמור מהשחית אותו ומהזיקו ותיקח ממנו התועלת, זהו כי ממנו תאכל, ואם אתה משחיתו נמצאת מזיק ומפסיד התועלת".

במילים אחרות: אין להשחית עץ הנותן פירות- לפי שממנו יש לאדם תועלת.

 ודרשו רז"ל: אם תראה תלמיד חכם והגון- ממנו תאכל ואותו לא תכרות.,,,   כלומר  עץ השדה הוא משל לתלמיד חכם- שאותו יש לכבד וללמוד ממנו.

דעת מקרא סבור:  הכתוב מתכוון לאסור  כריתת עצים הגדלים סביב העיר- לפי  שהצרים על העיר רגילים להשחית את  המקום שהם חונים שם,  לכן אסרה התורה להשחית את העצים ולקצץ את ענפיהם, אבל  אין האיסור הזה חל על המלחמה במואב – לפי  שהם היו אויבי ישראל- כפי שמתאר דוד המלך: "אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי;    וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד ..... אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים;    מוֹאָב וְהַגְרִים". [תהלים פ"ג, ה- י"ז]

אלישע הנביא אמר על מלחמת מואב- למלך ישראל:

"וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים". [מלכים ב',,ג, י"ט]

אונקלוס אומר: אסור להרים ברזל על עץ הפרי כי ממנו אוכלים וממנו באה הפרנסה- כי לאחר שתכבוש את העיר – עץ הפרי יספק לך מחיה.

דבר אחר: באה התורה ללמדנו מידות טובות- מידת החמלה - שנהיה מרחמים על דבר שנהנינו ממנו – כמו שאמרו בתלמוד:  "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"

יונתן תירגם- שהעץ שונה מן האדם- לפי שאינו יכול להסתתר בעת מלחמה .

העץ שמותר להשחיתו: הוא עץ שעדיין צעיר ואינו נותן פירות, ואתה  יודע שהוא  אינו עץ פרי וגם שיגדל לא ייתן פירות- הוא אילן סרק, מותר לקצוץ ענפים ממנו – ואפילו לגדעו כליל.

התורה אוסרת לכרות עץ מאכל , אפילו בעת הטלת מצור על מקום בזמן מלחמה.

בדומה לכך מצאנו  למען  מטרה קדושה- כי ציוותה התורה לקחת "עצי שטים" ולא עצי פרי ועל כך נאמר בשמות רבה: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים" וכאן לימד  ה' אותנו דרך ארץ- התנהגות נאותה,

ה' שהכול שייך לו ,כאשר  ציווה להקים  משכן לימד, אותנו:  שאם אדם ירצה להקים בית מעץ  פרי, אמור לו: מה מלך המלכים שהכול שלו כאשר ציווה לבנות משכן - ביקש לבנות את המשכן  רק מעצים שלא נותנים פירות, אתם לצרכים הפרטיים שלכם על אחת כמה וכמה.

על פי הרמב"ם: התורה אוסרת להשחית עצי פרי בכל מקום ובכל זמן ולא רק בזמן מצור הקודם למלחמה.

כך כותב הרמב"ם :"אין קוצצים אילני   מאכל ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום  כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה- לוקה [נענש] ולא  האילנות בלבד, אלא, כל המשבר כלים וקורע בגדים, והורס בניין [הראוי למגורים], סותם מעיין ומאבד מאכלים הראויים לאכילה דרך השחתה- עובר ב: לא תשחית.

לסיכום, לאור האמור לעיל: על פי התורה- יש תמיד להעדיף את השלום עם האויבים, אך אם האויב מסרב לשלום -יש לצור עליו מצור ולהיזהר לא לפגוע בעצי הפרי- שהם מספקים מזון לאדם : "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 באוגוסט 2018

פרשת ראה- האם יש בידנו להשפיע על גורלנו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה - האם  יש בידנו להשפיע על גורלנו?

מאת: אהובה קליין .
 הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  חציית מעבר הירדן בדרך לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הר גריזים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט על העמים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ניפוץ עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/  עונשה שח עיר נידחת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מצוות השמיטה בשנה השביעית/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ "ושמחת בחגך" שמחת בית השואבה/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה  ראה פותחת במילים: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה". [דברים כ"ו- ל"א]

השאלות הן:

א] היכן ממוקמים ההרים - גריזים ועיבל ומה טיבם?

ב] האם יש ביכולתו של האדם להשפיע  על גורלו?

תשובות.

הר גריזים והר עיבל- ההבדל.

על פי דעת מקרא: הר גריזים נמצא מדרום  לשכם, ומימין למי שעומד ופניו למזרח – לכן ניתנה הברכה עליו לפי שהרוצה להחכים - ידרים

נאמר: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ". [קהלת י"ב]

הפירוש: "החכם חושב איך לנצל את כישרונותיו, הכסיל חושב איך להתבכיין על חולשותיו" לכן הקללה ניתנה על הר עיבל שמיקומו מצפון לשכם, כפי שנאמר: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" [ירמיהו א, י"ד]

עם כניסתם של בני ישראל לתוך הארץ המובטחת ניתן הציווי - לתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל  בעבר הירדן המערבי, בזמן שהם יעמדו בצד המזרחי של עבר הירדן הם ימצאו את המקום- כפי שכתוב:  "ֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ"- צד מערב שנקרא: מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ - לפי שהשמש שוקעת שם.

לפי תרגום יונתן: לפי שהם לא הכירו את המקום, היה צורך לתת להם סימנים על מנת שיגיעו למקום זה. מהטעם שבמקום זה היו יושבים הכנענים מתקופת  אברהם במקומות נוספים בארץ ישראל.

כמו שנאמר : "וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם .." [יהושע ה, א]

יש אומרים:[ פירוש העמק דבר ] שיהושע מל את עם ישראל בגלגל  כדי שיהיו  סמוכים לשני הרים אלה כמו שנאמר: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, גִּלְגָּל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה". [יהושע ה']

רש"ר מסביר: כיצד התבצעה אמירת הברכות ומנגד – אמירת הקללות, בזמן אמירת הברכה, פנו הלוויים לכיוון הר גריזים אך בשעת אמירת הקללה היו פונים לצד  הר עיבל- ישנו ניגוד בין שני הרים אלה.

 עם ישראל עמד על שני ההרים אלה, בעומדו על הר גריזים – אמר את הברכה ואילו בעומדו על הר עיבל- אמר את הקללה. שני הרים אלה נמצאים- ברכס הרי אפרים, הניגוד ביניהם הוא מפליא, בעוד שהר גריזים נמצא מדרום לעמק שכם- הוא נראה ירוק וגינות נוי מכסות את מורדותיו. לעומתו- הר עיבל השוכן בצד הצפוני שומם תלול וצחיח הר עיבל מתרומם לגובה של כתשע מאות מטר- קצת גבוה יותר מהר גריזים שני הרים אלה - מייצגים את הברכה והקללה.

הדבר התמוה הוא: ששניהם מתנשאים מאותה אדמה מקור המים לשניהם מהטל והמטר הם נמצאים באותו  האקלים ואותה אבקת פרחים מתפזרת ברוח על שניהם ובכל זאת: הר גריזים פורח עד הפסגה,  ואילו הר עיבל- כולו שומם!

מכאן שהברכה והקללה אינן תלויות  בנתונים חיצוניים, אלא על פי  הנכונות שלנו הפונה  לכוון זה- או לכיוון המנוגד, כלומר- ביחסנו  למה שמביא ברכה עלינו.

האדם וגורלו.

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: הברכה: מציינת מצב של התפתחות שאינה נעצרת ,היינו-הצלחה שהולכת וגוברת.

קללה, בנוסף היותה ניגוד של ברכה - היא משדרת חוסר התקדמות והעדר צמיחה ,הבחירה בין הברכה לבין הקללה ניתנת לנו על ידי תורת ה'. הבחירה בידנו- אם נביא על עצמנו ברכה, או קללה!

שמירת המצוות -היא חלק מהברכה, הברכה יוצאת לפועל עם שמיעת המצווה וקיומה באופן מעשי, מכאן שבכל פעם שאנחנו מקיימים מצווה מהתורה אנו מביאים על עצמנו  את הברכה.

לעומת זאת, הקללה היא: אובדן כל ערך עצמי ומכילה נסיגה לאפסות אישית וזוהי תוצאה של מרי.

 כאשר עם ישראל פוסע אל תוך ארץ ישראל- בה הכול מתנהל על פי התורה- הגורמת לארץ ישראל להתקדש- ולנגד עיניו רואה את הר גריזים והר  עיבל הרי מכאן ניתן להסיק :

אנו בעצמנו באמצעות התנהגותנו המוסרית  מכריעים לאן  פנינו מועדות: האם להר  גריזים- או, להר עיבל? גם אברהם אבינו כאשר הגיע לארץ ישראל, תחילה  בנה במקום זה מזבח לה' ומקום זה נקרא :"אלון מורה" על שם "הוראה"   היוצאת ממנו.

כבר בתחילת הכניסה לארץ, כל העם חייב להבין: כי ה'  נתן את הבחירה בין הברכה והקללה  ועם הכניסה לארץ - האומה תכריז  שקיום מצוות על ידי כל העם זהו עניין של הציבור הלאומי ,דבר שתלויה בו טובתה של האומה.

רש"ר  מבהיר כי: על פי המילים: "הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", לשון זה מוכיח: שהרים אלה היו כבר ידועים לעם, ההבדל ביניהם והעובדה שאברהם  הקים שם את המזבח הראשון לה' ושם המקום מבטא את משמעותו – כפי שכתוב:

"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אז בארץ". סימנים אלה סייעו לכך  שהעם ידע כבר  על הרים אלה.

הרב אליהו שלזינגר – בספרו "אלה הדברים"- טוען: שבנוסף לשכר המצוות בעולם הבא,  ההולך בדרך התורה – זוהי ברכה  ואילו ההולך בדרך ההפקר- זוהי קללה. אדם שהולך בדרך התורה- היא משרה עליו חן  מיוחד ועדינות נפש וגורמת לו להיזהר במעשיו בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

 הרמב"ם סבור: אומנם נאמר: "כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ יְהוָה,   עָשָׂה:בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" [תהלים קל"ה, ו]

ברור שה' עושה  בהתאם לרצונו למרות שמעשינו תלויים בנו- כשם שה' חפץ שהרוח, האש יהיו עולים כלפי מעלה ואילו המים והעפר נוטים כלפי מטה והגלגל מסתובב בעיגול, כך אלוקים חפץ שמעשיו של האדם יהיו נתונים לבחירתו ללא כפיה,  לכן האדם פועל על פי דעתו- לפיכך דנים את האדם על פי מעשיו, אם עשה טובה – מטיבים לו ואם עשה רעה מביאים עליו דברים רעים.

ועל כך אמר שלמה המלך:

"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ" [קהלת י"א, ט]

לסיכום, לאור האמור לעיל- ישנה אפשרות לכל אדם להחליט-  באיזו דרך יבחר ובידו להשפיע על גורלו בעצמו.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר