פרשת בהעלותך- גדולתו של משה בהנהגת העם/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך, גדולתו של משה בהנהגת העם.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה:כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה:  אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- לשם הקדשתם  לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting

God goes  before them  on a pillar of cloud

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר

ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

 בפרשה זו,  טענות העם כלפי משה-  שוברות את רוחו והוא חש כי הגיעו מים עד נפש ופונה לאלוקים בבקשה:

"לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי.  וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי".

[במדבר י"א, י"ד-ט"ו]

בתגובה לדברי משה-

הקב"ה מציע לו לבחור בשבעים זקנים מתוך עם ישראל -במטרה לסייע לו בהנהגת העם כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ.  וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".[במדבר י"א, ט"ז- י"ח]

ובהמשך  נאמר:

"...וַיֵּצֵא מֹשֶׁה--וַיְדַבֵּר אֶל-הָעָם, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה; וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ, מִזִּקְנֵי הָעָם, וַיַּעֲמֵד אֹתָם, סְבִיבֹת הָאֹהֶל.  וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ.  וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה.  וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.  וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.  וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.  וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה, אֶל-הַמַּחֲנֶה--הוּא, וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל..." [שם י"א, כ"ד-ל]

 השאלות הן:

א] מדוע משה חש  חוסר אונים למצבו- ומהי עצת ה'?

ב] מי היו אלדד ומידד שנשארו במחנה  ומיהו השליח שגילה  זאת למשה?

 תשובות.

משה מבקש את עזרת ה'

 רש"י מסביר: משה הגיע לתשישות כוחות כנקבה-  כשה' הראה לו את הפורענות שעתיד להביא על העם  - בשל התנהגותם שהייתה כפוית טובה.

כשמוע משה את תגובת ה' - הוא מבקש שיהרוג אותו תחילה - כדי שלא יראה  ברעתם של ישראל בעקבות התנהגותם  הכושלת.

דעת מקרא סובר: כי בנוהג שבעולם כאשר יונק נמסר לאומן- יש לו  את כל  האמצעים, הנחוצים  על מנת לטפל בתינוק ולהעניק לו את כל מה שדרוש לו ומשה  מבין שהעם מעש במן- איך יוכל לספק את מבוקשם?

 בעקבות מצב זה, משה מסיק כי עליו לקבל עזרה ואם הזקנים יבואו לעזרתו לספק לעם את מבוקשו – גם הם לא יצליחו לגמרי למלא את רצון העם- אך מרכז הכובד של התלונות לא יהיה רק על משה- אלא גם על הזקנים.

 וכל זה נאמר על ידי משה למרות שהזקנים פעלו יחד איתו בתחילת  שליחותו, אבל תפקידם היה יותר בתיווך משר בהנהגה - באופן שמשה ואהרון העבירו להם את דבר ה' והם מסרו  זאת לעם. אך הפעם משה דורש שהם יפעלו יחדיו אתו באותו צד. ואכן ה' ממלא את בקשת משה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל,..."

 משה אומר לה' : אם הכל נופל עלי: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג—" תגובה דומה של משה  בפני ה' הייתה אחרי חטא העגל, כאשר ה' החליט להעניש את עם ישראל בשל כך ותגובתו הייתה: "אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". [שמות, ל"ב, ל"ב]

משה משער כי כל הבעיה היא : בדרך הטבע לא ניתן לספק את כל כמות המזון שהעם דורש- אך מנגד- כאשר תורחב ההנהגה ולא כל הנטל ייפול עליו \הדבר ירגיע את האי שקט בעם וניתן יהיה להביאם אל הארץ המובטחת.

הרמב"ן מתייחס לבקשת משה מה' : "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג.."-משה מבקש מה' שישלח אליו אנשים הורגים בחרב- מהטעם: כי טוב מותו אפילו על ידי חרב בידי אדם מחייו הנתונים בצער כה גדול. ומוסיף הרמב"ן ואומר שיתכן שהכוונה- כמו "המיתני" כמו שנאמר: "...וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי-חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה" [ירמיהו י"ח, כ"א].

רבינו בחיי טוען  הסבר הנוגד את דברי הרמב"ן: יתכן להגיד- כי  הכפילות במילים: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג.."- ירמוז שתחילת הריגתו על ידי ה'  ולא על ידי בשר ודם. אמר זאת משה- כי חשש שישראל יהרגוהו.

 ועל פי המדרש: אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם- הרוג את ההרוג!

 שהרי אם אדבר אל ישראל הם יהרגו אותי ,ואם לא  אעשה  את שליחותך אתחייב בהריגה- לפיכך  בין כך ובין – הרוג אני. הרוג את ההרוג!

רבינו בחיי מתייחס גם לגבי זהות הזקנים שיבואו לעזרת משה:

שבעים זקני ישראל- הם זקני העם ושוטריו הם אותם שוטרים שלקו על הציבור במצרים על ידי הנוגשים שהיו מצריים, השוטרים האלה היו מרחמים על  העבדים היהודים ומנסים להקל עליהם בעבדות כתוצאה מכך הנוגשים היו מכים אותם כפי שנאמר: "וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם--גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם".

[שמות ה, י"ד] וזקנים אלה מכירים את עם ישראל יודעים להנהיג אותם וגם לסבול אותם.

 ולמרות שכעת ה' אמר למשה לאסוף שבעים זקנים מתוך העם—הרי אותם זקנים היו כבר עם ישראל במצרים- כי מיום שישראל ירדו למצרים- הייתה ברכה בזרעם ומינו עליהם שבעים זקנים - כדי להנהיגם וללמדם חוקים ומשפטים של  צדיקים. והם היו חכמים גדולים מקובלי אבות והיו נוכחים גם במתן תורה, כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".

[שמות  כ"ד, ט]

אבל כעת, משזמן רב עבר- הרי אותם שבעים זקנים כבר מתו בתבערה כי היו מיועדים לשליחות בסיני ולכן היו צריכים כעת לאסוף מחדש שבעים זקנים ומשה עשה זאת על ידי פתקים – כדברי רז"ל- ומה שנאמר כאן בפרשה:

"אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו" הכוונה:  שהיו בכללם של אותם זקנים אותם השוטרים שהיו במצרים מקבלים מכות על ידי הנוגשים.

 מיום שישראל ירדו למצרים  -לא חדל המספר הזה  של השבעים זקני ישראל  ללוות אותם, לא במדבר ולא בבית ראשון ושני.

 ויש לדעת כי היו שבעים זקנים ויחד עם משה מעליהם סך הכל :שבעים ואחד. כדוגמת שבעים שרים של מעלה [מלאכים]- שהם שרי שבעים אומות העולם 

והקב"ה עליון על כולם ויחד איתו הם שבעים ואחד [ע"א]

ומספר שבעים היו גם השבטים שירדו למצרים ויחד עם יעקב- שבעים ואחד וגם הסנהדרין בבית המקדש היו שבעים שנקראו: סנהדרין הגדולה ויחד עם הנשיא שלהם היו –שבעים ואחד.

 ובפרקי רבי אליעזר נאמר: אמר הקב"ה לשבעים המלאכים הסובבים את כיסא מלכותו [שהיו שרי אומות העולם] בואו נבלבל את לשונם [הכוונה לדור הפלגה שנענשו בכך שחדלו להבין איש את רעהו- כי התבלבלה שפתם]

ואותם מלאכים- הם בית דינו של ה'.

אלדד ומדד והשליח שגילה למשה על  הישארותם במחנה.

 נאמר: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה"

 ובהמשך הכתוב מציין:

"וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר:  אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה".

 רש"י מביא שני פירושים:

א] אותם זקנים שנבחרו על ידי משה-התנבאו במחנה- רק באותו יום בלבד!- כך מפורש בספרי.

ב]  אונקלוס אומר: שלא פסקה הנבואה מהם!

רש"י- מבאר:

אותם שני האנשים שנשארו במחנה  היו מאותם אנשים שנבחרו על ידי משה- והם סרבו להצטרף לשאר הזקנים בטענה: שאין הם  ראויים לגדולה זו.

 והרי כולם נבחרו על פי גורל ושמות כתובים לפי שהיו 12 שבטים ולכל שבט היו מיועדים שישה  זקנים חוץ משני שבטים שלכל אחד מהם- הוצמדו חמישה זקנים משה לקח 72 פתקים על שבעים מהם כתב את המילה: "זקן" ושני הפתקים שנותרו השאיר חלק. מי שעלה בידו פתק עם המילה "זקן" התקדש, מי שהפתק שלו היה חלק ,אמר לו משה שהמקום אינו חפץ בו.

דעת מקרא מסביר לגבי שמותם של אלדד ומידד:

משמעות השם: אלדד- ה' אהב, או, האל לו ידיד [דוד]

מידד- בשם הזה ניתן למצוא את השורש- ידיד.- ואכן שניהם היו בכתובים שנבחרו- אבל סרבו להצטרף ליתר הזקנים הנבחרים.

 רש"י אומר לגבי זהות השליח שבא לבשר למשה  על הישארותם של אלדד ומידד במחנה- הוא היה גרשום- בן משה.

ולגבי  תגובת יהושע לסירובם של השניים להצטרף לשאר הזקנים יש לכלוא אותם שפירושו:

א]להטיל עליהם צרכי ציבור ואז הם כלים מאליהם .

ב]  להכניסם לבית הכלא ממש לפי שהיו מתנבאים: משה מת ויהושע מכניס את בני ישראל לארץ.

 משה לא קיבל את דברי יהושע. ואף הטיף לו מוסר.

 לפי דעת מקרא: אמר משה ליהושע: בצורת נזיפה קלה- כי ראה שיהושע מקנא בהם ,לפי שהם זכו לנבואה חוץ  משבעים הזקנים והוא- יהושע שהיה משרת משה מצעירותו לא זכה לכך. משה הבהיר ליהושע לא לקנא בהם שהרי משה בעצמו אינו מקנא בהם!

 כאן משה מוכיח את גדולתו בכך שאומר ליהושע:

"וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם". 

אין באופיו של משה שמץ קנאה כלפי צירוף הזקנים לעזרתו!

 לסיכום, ניתן ללמוד מהפרשה-  כי גם בשעת משבר- כאשר משה מאבד את סבלנותו מהתנהגות העם- הוא פונה אל ה' לעזרתו והדבר מוכיח עד כמה- משה חזק באמונה בה'  ומנגד- אין בו שום כעס וקנאה כלפי אלדד ומידד שלא הצטרפו לקבוצת הזקנים..

משה משמש דגם למנהיגות נעלה לעם ישראל!

וכמה יפה הפסוק המציין את גדולת משה:

"וְלֹא־ קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים"

[דברים ל"ד, י]

ההפטרה זכריה. פרק ב.

ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)

וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.   וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.  וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ.   וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.   וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.  מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ". 

ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה השליח והבשורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

משה השליח והבשורה.

מאת: אהובה קליין (c)

ישראל נודדים בחולות

שוכחים נסים וישועות

באר ענן , עמוד אש

הגיעו מים עד נפש.

 

משה זועק לשמים

משא העם כבד כפליים

אלוקים נענה למשאלתו

בשבעים איש יקל הנהגתו.

 

משה סמוך ובטוח

עתה , ידע מנוח             

הנטל יתחלק  בינו והזקנים

לא עוד מריבות ומדנים.

 

 לפתע נושבת רוח               

 בשורה בפי שליח

 אלדד ומידד  הנשארים

 בתוך המחנה מתנבאים.

 

משה שומע ומאזין

אט, אט קולט ומבין

זהו ודאי ניסיון משמים

האם יירתע וירים ידיים?

 השיר בהשראת פרשת: בהעלותך [חומש במדבר]  

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- הקשר בין הפרשה להפטרת שמשון הגיבור?/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא – הקשר בין הפרשה להפטרת שמשון הגיבור ?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ הקמת המשכן והחצר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ הכוהנים מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]

  monk / painter, Ahuva Klein (c)] [oil on canvas 

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]

ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז,ג]

נושא הנזיר מופיע בפרשת נשא ומעניין מה מניע אדם להיות  נזיר? וכך התורה מתארת את הנושא:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל-מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.  ה כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ:  עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר- יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.  כָּל-יְמֵי הַזִּירוֹ, לַיהוָה, עַל-נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא.  לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ--לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם:  כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל-רֹאשׁוֹ.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַיהוָה.[ במדבר ו', א-ט]

 השאלות הן:

א] מה המשמעות- איש או אישה כי יפליא נדר?

ב] להיות נזיר- מה הפירוש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר שופטים לבין  פרשת נשא?

תשובות.

"אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה"

ספורנו סובר: כי מדובר בכך שהנזיר- פרוש מן התענוגים המורגלים בעולם וכל זה למען יקדיש עצמו לה' - ללמוד תורה וללכת בדרכי ה' ולדבוק בו.

בעל העמק דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא רצון ה'.

רבינו בחיי  מבאר פירוש דומה: "וזהו לשון יפליא - יעשה דבר פלא  כי רוב העולם הולכין אחר תאוותם וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות  בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק מתאוות אלה.

יש פרשנים הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא ותימהון על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם  האמתי.

אבן עזרא אומר: כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.

רש"י מפרש: "כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו  מהיין - ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל מי שרואה סוטה בקלקולה  יזיר עצמו מהיין - לפי שהוא מביא לידי ניאוף.[סוטה ב]

ה"כלי יקר" מביא כמה  פירושים:

א]  שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כפי שנאמר : "יין ושיכר אל תשת" [ויקרא  י"ט, י], לכן נאמר: "כי יפליא" שכשירצה להבדיל בין הקודש לחול אז יזיר עצמו מהיין.

ב] לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר המלאך – למנוח [שופטים  י"ג, י"ח] - אביו של שמשון הגיבור: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי" היה שמו של המלאך שדיבר אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה להגיד: ואני נשלחתי לעשות שהבן שלכם  יהיה נזיר מופלא ומופרש מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי יפליא" לכן אני נקרא בשם פלאי.

מדוע נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון רבים: "יפליאו" שהרי מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים , או להפר את הנדר.

ג] חז"ל אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי יפליא" שהוא שואף להיות מובדל מזולתו ומקים במה לעצמו.

דבר זה אינו מצוי אצל נשים.

להיות נזיר.

 הרב שמשון רפאל הירש סבור:

הנזיר מצווה לפרוש מן היין לכן "נזיר"- פירושו "פרוש" [ ובנוסף הוא חייב להתנזר מחומץ, חרצנים וזגים של ענבים ] לא נראה שבאיסורים אלה ישנו וויתור גדול על ההנאות לכן  הנזירות היא יותר מאשר פרישות גרידא.

שלושה דברים אסורים אצל הנזיר: הטומאה , התגלחת והיוצא מן היין.

מוסיף רש"ר רעיון יפה: כדרך שהנזר- ה"כתר" –המעטר את ראש המלך מבדיל  בינו לבין יתר חלקי  העם - כך גם נזרו של הנזיר - שהוא סדר אורחות חיים ושאיפות- שמקבל על עצמו מרצונו החופשי וכך שהוא מובדל מבני דורו הוא גם מתרומם מעליהם.- הוא מגיע לדרגה של להיות קדוש לה'. והוא מבקש, כביכול  לחוג סביבו "נזר" - מעגל שרק ה'  ימצא לבדו. והתבודדות זאת עם ה' נקראת: "להזיד לה'" ובמצב זה- הוא נקרא נזיר.

רבינו  בחיי מפרש: נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני ישראל " [ ויקרא כ"ב],שהוא לשון הפרשה.

או, נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות והוא נקרא כך היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.

הנזיר - צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא  התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים לגפן:  יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם -  הוא עובר  בלאוו.

הבוסר כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.

הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על עצמו, בכך הוא דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת מצווה [מת מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]

הקשר להפטרה.

בעוד שבפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר וכיצד הגיע לזה- הרי ההפטרה מתארת את הנזירות שהוטלה על אמו של שמשון-עוד בזמן הריונה.

"וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים י"ג- ד-ו]

לאחר ששמשון נולד - נזירותו נמשכת - בעוד שבתורה - מצוות הנזיר - היא מוגבלת לשלושים יום בלבד- והיא נחשבת למצוות רשות הניתנת לכל הדורות. אבל בהפטרה- הנזירות של שמשון היא מבטן ולידה -  בעקבות צווי המלאך את אמו של שמשון - במטרה לנזירות עולם -  התגלות המלאך אל אשת מנוח  אם- שמשון התרחשה לאחר מותו של השופט: יאיר הגלעדי שהיה שופט של ישראל במשך: 22 שנים. ובמשך 18 שנים לאחר  מותו לא היה מישהו ראוי שימלא את מקומו - בתקופה זו המצב הרוחני של ישראל היה ירוד- ובמגביל גם מבחינה ביטחונית המצב הורע - אז הפלישתים שישבו בכמה אזורים בארץ ישראל- החלו לשעבד את עם ישראל והנה מופיע המלאך אל אשת מנוח ומבקש ממנה: לא לשתות יין ומבטיח לה: שהבן שעתיד להיוולד לה - ייעודו: להיות מושיע ישראל כדברי המלאך אל אם שמשון:

"וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים".מתוך בשורה זו - ניתן להבין  שמוטלת המשימה -  על שמשון! שמשון נולד לפני תקופתו של יפתח הגלעדי על התקופה - הקודמת לשמשון  עד שהיה מסוגל להיכנס לתפקידו בפועל -פעלו בזה אחר זה ארבעה שופטים: יפתח, אבצן, אילון  ועבדון- שופטים אלה שפטו את ישראל במשך שלושים ואחד שנים- על תקופה קשה זו- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ביטחונית- אומרים חז"ל בתלמוד: "חד אמר דור לפי פרנס, חד אמר פרנס לפי הדור" [ יש האומר: שהדור   משקף את המנהיג ויש האומר: שהמנהיג משקף את הדור בימיו]

מעניין, כי הכתוב אינו מציין כי מנוח ואשתו מבקשים ומתחננים מה' שייוולד להם בן ,למרות שהם היו אנשים עריריים - הם פסיביים ובכך משקפים את דורם שהיה במצב של ירידה רוחנית. למעשה, העם השלים עם  גורל השעבוד לפלישתים ולא ניסה ,אפילו, להתמרד.- מטרת הופעתו של שמשון כדברי המלאך: לעודד את עם ישראל כי בפניהם ניצבת  אפשרות להיוושע מיד האויב הפלישתי.

שמשון נבחר אלוקים מבטן ולידה לבוא ולהציל את העם מהמצב הרע שנתונים בו.

אלא בניגוד לשופטים שקדמו לו, שמשון אינו עומד בראש צבא שבטי ישראל בזמן של מלחמה . אינו משתמש בכלי נשק המקובלים לאותה תקופה.

אינו מנחיל תבוסה לפלישתים באותה תקופה ובזמן שהפלישתים משעבדים את ישראל - שמשון שופט את ישראל 22 שנים.

ראוי לשים לב, שבכל התנ"ך אנו מוצאים עוד  מקרה אחד שמלאך בא לבשר על הולדת בן וזה היה אצל אברהם, כאשר המלאך מבשר   על הולדת הבן. אך אין במקרה ההוא - הנחיות כיצד לחנך את הרך הנולד.

שמשון היה התקווה הגדולה של עם ישראל להיוושע. אלא שהתנ"ך מתאר את חייו כרצופים במעשי גבורה  אשר משתלבים –בהם פרשיות של נשים.

חז"ל מדגישים את הסתירה בין הייעוד של שמשון: להושיע את ישראל :- "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא" אך בנגוד לתפקידו  "שמשון הלך אחר עיניו"

על ההשתאות הזאת: חז"ל אומרים: "לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו סבור בו שהוא מלך המשיח שגאולה מגעת בימיו, כאן שראה אותו אמר: אף זה  מת, לישועתך קיוויתי ה' "

במדרש ישנה דעה: כי הנזירות שהוטלה על שמשון - נועדה לרסן  את יצרו הגדול:

"גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך, הזהירו בנזיר שלא שותה יין –לפי שהיין מביא לידי זימה ומה בזמן שהיה נזיר- הלך אחר עיניו, אילו - היה שותה לא  היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה" הנזירות שהוטלה על שמשון מצד אחד באה לרסן את יצרו אך מנגד- לחזק את גבורתו המיוחדת שניתנה לו מאת ה' – כדי להציל את עם ישראל ויתכן שבדברי המלאך: "וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל"—ישנו רמז: כי שמשון רק יתחיל להושיע את העם אבל לא ימשיך...

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בעוד שנושא הנזירות בפרשת נשא - עניין רצונו החופשי של היהודי מתוך בחירה- למשך שלושים יום, בניגוד לכך: בהפטרה- שמשון הגיבור – נזירותו –נועדה כבר  בהיותו ברחם אמו - במטרה להתחיל להושיע את ישראל בתקופה בה הפלישתים משלו עליהם בעקבות מצבם הרוחני הירוד.

יהי רצון שנפיק לקחים בימים הקשים העוברים עלינו  וכולנו  נשוב להיות מאוחדים ונתחזק מבחינה רוחנית – דהיינו, שמירת המצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ועל ידי ההתחזקות הרוחנית נזכה  גם בחיזוק ההנהגה  שלנו ונזכה לברכה:

"וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־ הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־ תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם"׃ [ויקרא  כ"ו, ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)