יום שלישי, 26 בפברואר 2019

פרשת ויקהל- האם השבת והפרנסה ילכו יחדיו? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל -   האם השבת והפרנסה ילכו יחדיו?

מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ שבת קודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נרות שבת וברקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נשות חכמות הלב מביאות את החוטים למשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the  altar

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ תרומת היתר של עם ישראל- למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מלביש את  בני אהרון  /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


פרשה  זו  בראשיתה - פותחת  דווקא , בציווי שמירת שבת- אחד מעשרת הדיברות – וזאת למרות שבהמשך ישנו  תיאור מפורט של המשכן  וכליו. וכך נאמר: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".  [שמות ל"ה, א- ד]

השאלות הן:

א] מדוע פתחה הפרשה –דווקא, במצוות השבת?

ב] מה גנוז בשבת הקדושה?

תשובות.

מצוות שמירת השבת.

רש"י מבהיר: משה הקהיל את העם  ממחרת יום  הכיפורים כשירד מהר סיני.   העם נאסף  לא על ידי ידיו של משה, אלא על פי הציווי שלו- אחרים אספו את העם לשמוע את דברי משה במעמד הקהל.

רש"י שואל : מדוע  בפרשה על מלאכת המשכן – תחילה  מופיע הציווי  על שמירת השבת? ותשובתו היא: כי אין  מלאכת המשכן  דוחה את השבת.

"אור החיים" שואל  מה כוונת הציווי במילים- "אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר- צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם"?

והוא מסביר על פי דברי המדרש: "אמר הקב"ה למשה, הקהל קהילות ודרוש ברבים כדי שילמדו לדורות הבאים להיקהל בכל שבת. כמו שאני עשיתי שהקהלתי ואספתי אתכם ,דרוש בפניהם בדברי  תורה, ככתוב: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל-"-דברים אלה ציוה ה' לעשות מידי שבת בשבתו -שהרב ומנהיג העם יקהיל את עדתו בשבת וידרוש לפניהם בדברי  תורה.

ה"חפץ חיים" אומר:  נאמר: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". [משלי ג', ו]   מכאן שבכל עסקיו, יכוון האדם שרוצה להשתכר , כדי שיוכל לעבוד את ה' ואז יחשבו כל עסקיו למצוות ויקבל שכר עבורם ,אך כל  זה תלוי בכך שבשבת  בשעות הפנאי שלו, במקום לעסוק בדברים בטלים – הוא מזדרז  לגשת ללמוד תורה, אבל אם בשעות הפנאי  בשבת הוא עוסק בדברים  בטלים, התוצאה  תהיה, שמלבד שהוא יפסיד שעות אלו הוא יפסיד גם את כל השעות שעסק במשך השבוע ולמה הדבר דומה? לאדם שבנה  בניין  גדול, השקיע בכך  סכומי עתק וכל זה במטרה להשכיר את הדירות למטרות רווח, אך לאחר שסיים לבנות את הדירות, השתבשה דעתו ,נעל את כל הדירות  על מנעול ובריח, התוצאה: שהפסיד סכומי כסף גדולים לחינם והנמשל: אם האדם בעת שהוא בטל ממלאכתו בשבת- רץ ללמוד תורה יש תועלת רבה גם לכל פעולותיו במהלך כל השבוע וה' ינהג אתו בחסד ויעניק לו שכר  עליהם. ,אך לא כן, אם בזמנו הפנוי בשבת יעסוק בענייני הבלים ,על ידי כך מוכיח שכל פעולותיו  עד כה לא היו למען ה' וכל עמלו הוא לשווא.

 ערכה של שמירת השבת.

 נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן"

חז"ל מלמדים אותנו: שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה - עד ראש השנה  ולכן עם כל ההשתדלות שיעשה- הוא ישיג רק את מה שנקצב לו בלבד ואין זה נכון שיחשוב שהכול תלוי בהשתדלות והמאמצים המרובים שהוא משקיע במשך ימות השבוע ואם יתאמץ יתר על המידה -  הישגיו יהיו רבים יותר, מחשבה זו – היא בגדר טעות. יש אנשים שמחללים את השבת ואת יו"ט ונדמה להם שכך מוסיפים עושר, אך האמת שלא רק שאינם מתעשרים ,אלא בסופו של דבר הם סופגים נזקים בלתי צפויים,

לכן לא כתוב:" תַּעֲשֶׂה  מְלָאכָה",   " אלא כתוב: "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"

המשמעות היא: שהמלאכה נעשית מאליה ,הפרנסה  באה מאליה ולכן האדם יכול לנוח בשבת ללא טרדות פרנסה- כי השבת היא מקור הברכה.

נאמר: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת".

ה"חתם סופר" כתב: "על ידי השבת מתברכים ששת ימי המעשה, אך צריך להחזיק את הברכה, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, אלא השלום ולכן כל מגמתו של השטן לחרחר ריב בשבת - ביום שדווקא הברכה מצויה, כדי שלא ימצא כלי מוכן לקבל ברכה ועל ידי זה יתקלקלו כל ימי המעשה"

 לכן "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ"- פה נכלל גם אש הכעס והמחלוקת,  מטעם זה - יש להיזהר לא לבער את אש המחלוקת דווקא בשבת -כדי שהברכה תמצא גם בימות החול.

הגר"א אומר על המילים:"... אֵלֶּה, הַדְּבָרִים"- "אלו שלושים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני"

הגר"א מוסיף ואומר: בשבת  ויום טוב אין לדבר על דברים שאינם דחופים  מאד, אך גם בדברים דחופים יש לקצר בדבריהם - מהטעם שקדושת השבת גדולה מאד  ובקושי הותר לומר שלום בשבת - יש לכבד את השבת מאד ואין לצמצם בהוצאות המזון, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו - חוץ מההוצאות שמוציא  לצרכי שבת!

על פי שמות רבה: השבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, אמר ה' לעם ישראל: אם תזכו לשמור את השבת אני מחשיב לכם: כאילו  קיימתם את  כל המצוות שבתורה.

בעל ה"חפץ חיים" מסביר מדרש זה, על הכתוב:"  "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" [שמות ל"א, י"ג]- כי על כך דרשו חז"ל: [בהזכרת שבת [י- ע"ב] "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי [באוצרותיי] ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל: לך ותודיעם ועתה צאו וראו: אם הכלה מחזירה  לחתן את המתנות ששיגר לה,,,,,  ודאי  שהדבר מוכיח ששוב אינה חפצה בו, והשידוך שנקשר ביניהם מתבטל במהרה.

הנמשל הוא: שמירת השבת, אם עם ישראל, חלילה אינם שומרים את השבת על פי ציווי ה' - הדבר נראה כמחזירים את התורה - המתנה היקרה ביותר שאלוקים העניק לעמו וכך כאילו   מכריז העם שאינו חפץ בקשר מיוחד  שהוא קיים  -תקופה מאד ארוכה בין עם ישראל לה'.

נאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם".נאמר: "לדרתם" ללא האות ו' לכן-אפשר לקרוא: "דירתם"   מלשון  דירה, לכן  כאשר היהודי מקבל את השבת באופן מכובד: "שלחן ערוך, נר דלוק, מיטה מוצעת" השכינה אומרת: שהיא תדור עם משפחה זו, אך אם אין  מורגש בבית שהשבת הגיעה, השכינה  אומרת: "אין זו דירה של ישראל" [ ילקוט ראובני]

ראיתי בספר  "נתיבות שלום" שאלה: כיצד יכולים עם ישראל לשוב ולשמור שבת אחר חטא העגל שנחשב לעבודה זרה? התשובה לכך:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", למעשה ליחיד קשה לשנות את הדרך, אבל כאשר עם ישראל מתאחד כאיש אחד בלב אחד- מסוגל להגיע למדרגה הזו.

לשבת יש עוצמה רוחנית כה גדולה - שהיהודי יוכל להיטהר ולהתקדש  בכל המצבים.

הגאון רבי אהרון מרישא [בספרו- "הדרש והעיון"] טוען שבכל מקום שהתורה אומרת: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה",- לומדים: שהעבודה ביתר ימי השבוע- היא ציווי! כמו שנאמר במסכת אבות: "אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה.." [מסכת אבות, א', י']

התורה רוצה להבהיר לנו: כי במשך השבוע אדם לא  ילך בטל ולא ישב בחיבוק ידיים!

 כמו שאומר  דוד המלך: "יגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". [תהלים, קכ"ח, ב]

הקב"ה הבטיח לעם ישראל בהיותם במדבר: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" [שמות ט"ז, ד] אבל בתנאי: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" [שם, ט"ז, ד]

רש"ר סבור: כי על ידי כל הפעולות בשבת - שהן  פעילויות יצרניות – היינו- מעשים הגורמים לשינוי בחפץ, היצירה מוכיחה את שלטון האדם על כל דבר חומרי. לכן הימנעות בשבת מכוח זה, מוכיחה: את גילוי ההכנעה של היהודי בפני הקב"ה ,רק הוא האחד והיחיד שאליו היהודי משועבד וכפוף אליו- עבד גרידא.

גם אדם שצד חיות בשבת, או אוסף פירות בשבת מן הקרקע, למרות שלא נוצר שינוי בפירות , או בחיות ,הדבר גורם שינוי מהמצב החופשי והטבעי -  אל עניין שליטת האדם על הדבר- וזוהי מהות המלאכה - האסורה בשבת.

לסיכום,  לאור האמור  לעיל, ניתן להסיק – כי השבת היא מקור הברכה והקדושה- ברית נצחית בין עם ישראל לה', ואם כל העם יכבדוה – יזכו ליהנות מפרנסה טובה ומשמחה  במשך כל  ימות החול!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

השבת מקור הברכה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



השבת- מקור הברכה

 שיר מאת: אהובה קליין ©


שעת בין הערביים

ענני שכינה בשמים

אווירת שבת קדושה

הבית זוֹהֵר  אורה.



אשת חיל  מי ימצא

עטורה זיו שכינה

מלבושיה הדורים כמלכה

בידיה סידור תפילה.




 יושבת  שפתיה נעות

 פיה תחינה ובקשות

 על אנשי ביתה היקרים

שיתברכו באוצר הגנזים.




 בנותיה מהללות אלוקים

 מתפללות  ברמ"ח איברים

 ברכות כטל-ירעיף  הבורא

 על עם נבחר גיבור כאריה.


הערה: השיר בהשראת: פרשת ויקהל [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העם מבקש מאהרון- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people  of   

Israel are asking for an Idol

" וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"
 [שמות ל"ב, א]
העלאת תמונות

 ציורי  תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 19 בפברואר 2019

פרשת כי תישא- החיפזון מביא אסון- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא - החיפזון מביא אסון - כיצד?

מאת: אהובה קליין


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אומני המשכן בעבודתם  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 



ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]




בפרשה זו  בתוך כל הקדושה של  המשכן. התורה מתארת את אשר אירע לעם ישראל כאשר התברר להם שמשה מתעכב בהר סיני זמן ממושך:

וכך הכתוב מתאר את החטא הנורא:  "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי.  וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן.  וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר.  וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק- וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א- ז]

קשה מאד להבין, כיצד  עם ישראל הדרדר לשפל המדרגה , למרות שזמן קצר קודם לכן -  נכחו במתן תורה וכל העם ,התאחדו כאיש אחד בלב אחד ואמרו:      "נעשה ונשמע"!

 השאלות הן:

 א] מדוע בקשו ישראל אליל ?

 ב] כיצד יתכן - שאהרון לא נענש?

תשובות

ישראל מבקשים מאהרון אליל.

רש"י מסביר: משראו בני ישראל שחלפו כבר שש שעות- רוב היום עבר של ט"ז בתמוז שלפי החישוב שלהם- הוא יום הארבעים לעלייתו ולא  שב,התאספו סביב אהרון ,אם אכן היה  תאריך זה - יום הארבעים- היה משה יורד במחצית הראשונה של היום, היות ולאחר חצות היום זה נחשב סוף היום.

בני ישראל היו מעוניינים שאהרון ידאג להם למלא את  חסרונו של משה-  היות והוא היה מראה להם את הדרך  במדבר.

הכוזרי במאמר ראשון פרק צ"ז מסביר: טעם מעניין לחטא העגל, לדעתו, ישראל רצו אך ורק מקום מיוחד ששם יוכלו לכוון את תפילותיהם לאלוקים- ושם יתרכזו בעבודת התפילה  והתרכזות השמים- הצורות והסמלים שימשו באותה תקופה- מקום ייחוד, הם ציפו שמשה יוריד להם מהשמיים משהו מוחשי שאליו יהיו יכולים לכוון את ליבם, בנוסף חשבו שלוחות הברית ישמשו להם מטרה זו, אבל משראו שמשה  מאחר לשוב ,היות   ושאפו למשהו מוחשי ,לכן המעשה לפי דעת הכוזרי, אינו כה נורא וההוכחה לדבריו: שנהרגו  בעבור עוון זה שלושת אלפים איש ולא יותר . ובאותה תקופה- בני ישראל המשיכו לקבל את המן , עמוד הענן והנבואה. החטא היחידי של עם ישראל היה: שהם דימו את האלוקות ב"ציור" בו בזמן שהם לא קיבלו על  כך ציווי מאת ה'!

אומנם בעבודת ה' מצאנו צורות דוגמת הכרובים -  שהופיע בציווי ה', לדעת הכוזרי, בעבודת העגל- לא הייתה מרידה באלוקים- כל החטא שלהם היה שהם התירו לעצמם לעשות צורה - אך זה כמעשה של כסיל המרכיב תרופות ומחקה  את מעשהו של מומחה - והתוצאה: שהוא מרעיל את האדם במקום לרפאו.

אבן עזרא סבור בדומה לכוזרי: שחטאם של ישראל היה עוון ההמחשה בלבד.

הגר"א-[הגאון מוילנא] סובר: שכאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל, אמר ה' למשה: "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

על פי המסורה [לפי מה שידוע לנו מרבותינו] האותיות ר', ו-ד' הן אותיות גדולות: האות ר' מופיעה  בסוף הפסוק:

"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" [שמות ל"ד, י "ד]

והאות ד' מופיעה בפסוק:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".[דברים ו', ד']

דבר זה בא לרמוז בזה למאמר חז"ל כי: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" [מסכת מכות כ"ד, א] מכאן אנו למדים: כי חייבים אנו לייחד רק את שמו של ה'  כי רק הוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו ואסור להשתחוות לאל אחר, לכן האותיות: ר', ד' כתובים באותיות גדולות.

וכאשר אומר  ה' למשה: "לך רד "הכוונה: "לך רד מגדולתך" לרמוז גם האותיות: "ר' ,ד" ירדו מגדולתן ,כי  הגדולה שניתנה להן הייתה בעבור עם ישראל, אך משעשו את העגל- ירדו האותיות מגדולתן. אבל אין לך  דבר שעומד בפני התשובה. היות ועשו תשובה - לכן שתי האותיות  גדולות כפי שהיו בהתחלה.

הרמב"ן תחילת פרשת העגל [ל"ב, א] מסביר: "לא בקשו העגל להיות  להם אל ממית ומחיה, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם וכוון שראו העם את משה [ברדתו מההר עם הלוחות] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חלק עליו כלל"

לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה.

בספר: "אוצרות פניני התורה"- הסבר מעניין מדברי חז"ל:

אמרו חז"ל: [מסכת שבת פ"ט]," כאשר עדיין משה לא שב מהר סיני לסוף ארבעים יום- הופיע השטן וערבב את העולם :אמר להם: משה רב בכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום, אמר  להם באו שש - כלומר חלפו כבר שש שעות ועדיין משה לא שב ! ובני ישראל לא התייחסו אליו ואז אמר להם: כי משה מת- ולא התייחסו אליו  לבסוף השטן הראה להם דמות מיטתו של משה ולכן ניגשו אל אהרון ואמרו לו:

"כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"! 

בספר "בית הלוי" של רבי יוסף בר מבריסק זצ"ל, נכתב :כי טעותם של עובדי העגל הייתה מתוך כך שידעו כי בתורה ישנו יחס מיוחד כלפי איש מסוים והוא: "הכהן"  וישנו יחס מיוחד גם כלפי מקום מסוים הנקרא: "מקדש"- לכן הם היו סוברים שמותר להם לעשות פולחן לשם שמים.

אך זאת הייתה הטעות שלהם,

שהרי במשכן  וכליו - ישנם רזים וסודות, והאדם  עושה את מה שה' מצווה עליו., לעומת זאת, אדם שמבצע עבודה פולחנית, ללא ציווי מאלוקים מעשהו- נחשב לחטא והוא גם צפוי להיענש על כך.

דבר זה מוזכר בבניית המשכן במילים: "כאשר ציווה ה' "

אהרון לא נענש.

אבן עזרא מבהיר: חלילה שעשה אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא בקשו עבודה זרה, ולכבוד ה' נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"

הסבא מנובהרדוק [בספר "מדרגות האדם] סבר: שאם עם ישראל, היו מחכים יום אחד נוסף, לא היו נכשלים בחטא העגל- לכן הגורם לחטא היה- החיפזון, כאשר ראה אהרון את  קוצר רוחם הכריז: "חג לה' מחר" היות וקיווה שמשה ישוב בינתיים וחשב, כי ההמתנה עד למחרת תיתן להם הזדמנות להרהר בשנית ואולי תסייע להם לקבל החלטה נכונה.- אך למעשה גם למחרת בבוקר המשיכו להיות חסרי סבלנות וזה לא אפשר להם לעשות חשיבה מחודשת.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]: סבור : העם היה הכוח המניע שעמד מאחורי המעשה של אהרון.

העם ציווה ואהרון הוכרח לבצע את מבוקשתם. הוא עשה זאת מתוך לחץ הכפייה של ההמון!,

רבינו בחיי סבור: שלא הייתה כוונתם של ישראל לעבודה זרה, אלא, ביקשו מנהיג במקום משה- וקל וחומר שאהרון  גם לא חפץ בעבודה זרה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה ,אהרון  לא חפץ בכך, אלא נקלע לכל מעשה העגל על ידי ההמון מתוך הערב  רב- שאיבדו את סבלנותם להמתין למשה.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר