יום חמישי, 20 בספטמבר 2018

פרשת האזינו- מה גנוז בה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו- מה גנוז  בה?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי  לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c) 

[שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי"/ ציירה: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "כנשר  יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר-

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ " כל דרכיו משפט"/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

יורי תנ"ך משה מגיש את התורה ללוויים נושאי ארון הברית/ ציירה: אהובה קליין (c)


 השנה, פרשת האזינו נקראת בין יום הכיפורים לחג הסוכות

במשך ארבעת הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות נוהגים בהם קצת שמחה ובימות החול האלה- אין נוהגים  להתענות, אפילו תעניות של ימי זיכרון משפחתיים ואין  אומרים בתפילה- "תחנון" ובשבת אין אומרים "אב הרחמים".. ומדוע? לפי שימים אלה- היו ימי חנוכת המזבח- בבית המקדש הראשון שבנה המלך שלמה ואנו עוסקים גם במצוות הקשורות לחג סוכות- הקמת סוכה, מצוות ארבעת המינים ועוד...

 משה משמיע את שירת האזינו לפני עם ישראל:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" [דברים ל"ב, א]

ובתוך השירה אומר גם את הדברים הבאים:

" יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר. 

יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; 

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים"

השאלות הן:

א) שירת האזינו- מדוע נאמרה?

ב) מה הכוונה למילים: וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע? 

 תשובות

שירת האזינו.

לגבי הפתיחה של השיר:

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי"

ראיתי בספר: "באר משה על התורה" : תמוה שהתורה פותחת במילה: "האזינו" בלשון נוכח- מדוע אין פניה בלשון נוכח גם אל הארץ באופן הבא: "ותשמעי הארץ", או: "ושמעי הארץ" כפי שאמר ישעיהו הנביא:

"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ" [ישעיהו א, ב]? והמילה "ותשמע"- היא מרמזת על העתיד בעוד שהמילה: "ושמעי"- היא בלשון הווה?

יש כאן רמז לצדיקים שרוצים להשפיע לטובה ולהחזיר את בני הדור למוטב ,אך כשהם פונים אל הדור- הם נתקלים בקשיים, היות וליבם נעשה קשה כאבן מרוב עבירות ,לכן במקום לדבר אל הקליפה- אל הגוף הגשמי, יש לפנות אל שורש הנשמה וזו הכוונה במילים: "האזינו השמים ואדברה" שורש הנשמה- מכונה בשם "שמים" וממילא "תשמע הארץ"- היינו האדם הגשמי.

לכן, השמים והארץ- הם גוף ונשמה, כמו שנאמר [מסכת סנהדרין צ"א, ב']

שהשמים היא הנשמה והגוף הוא הארץ- והורה לנו הכתוב: כי ניתן לדבר אל הנשמה בלשון נוכח: "האזינו השמים" ואז: "ותשמע הארץ"- כלומר  ואז ממילא בעתיד גם הגוף ישמע. וכול זה ניתן לצדיקים- מורי הדור- בהוראת משה רבינו

ולפי זה מתברר דיוק נוסף, שלגבי השמים נאמר:"ואדברה"-  שזוהי לשון קשה ולגבי הארץ נאמר: "אמרי פי"- בלשון רכה, אל הנשמה פונים בלשון מחייבת יותר וקשה, אך אל הגוף הגשמי פונים בלשון רכה יותר.

לגבי תוכנה של שירה זו נחלקו הפרשנים, יש הטוענים: כי שירה זו היא נבואה,

רש"י אומר: כי מטרת השירה היא: התראה לחוטאים שיבואו על עונשם אם לא ישנו את דרכיהם לטובה.

הרב סורוצקין בספרו:"אוזניים לתורה" אומר: השירה תשמש עדות בין הקב"ה לעם ישראל – ברית נצחית שלא תופר לעולם.

כמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת לעד כי לא תשכח מפי זרעו" יש כאן הבטחה כי התורה לא תשכח לעולם ויהיו תמיד יהודים שיעבירו אותה  מדור לדור.

מצד אחד יש גם בשירה התראה על פורענות, במידה ולא יקיימו את התורה, אך מצד שני ישנה הבטחה- שהתורה לא תשכח וגם בסופו של דבר יהיה סוף לפורענות ותבוא הגאולה.

הרמב"ן אומר:

"היות ישראל יאמרוה תמיד בשירה ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק, במקומות  הנעימה".[דברים ל"א, י"ט]

הכוונה בדבריו: כי הלווים בבית המקדש היו שרים במוספי שבת את "שירת האזינו"- באופן הבא: מחלקים את "האזינו" לשישה חלקים וכל חלק וחלק היו שרים בשבת – במשך שישה שבועות.

הרמב"ן  בדבריו- מסתמך על מסכת ראש השנה דף ל"א.

דעת הרמב"ן:  שירה זו כוללת בתוכה  נבואה לעם ישראל והיא נאמרה  בצורה תמציתית ומגלה לעם את כל  אשר יתרחש- מרגע כניסתם   לארץ המובטחת -עד לגאולה השלמה.

הרמב"ן מתפעל ממסקנה זו ומציין: "אילו הייתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים, שיגיד מראשית אחרית, כן ראוי  היה להאמין מפני נתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי אלוקים, מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו.."

מכאן שהרמב"ן רואה  בשירה זו : נבואה לעם ישראל ומוסיף כי בסופה של השירה ישנו הסבר על העונש שיקבלו אויבי ישראל- בשל פגיעתם  בעם  הסגולה.

תפקיד האויבים הוא: מעין שוט להכות את העם שסר מדרך הישר- וקיום המצוות- וזאת כדי שיתעוררו וישובו אל אביהם שבשמים .

"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע"

" יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר. 

יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; 

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים" [ל"ב, י"ב- י"ד]

 בקטע זה אלוקים מזכיר לעם ישראל את הנסים שעשה להם בעבר:

 דעת מקרא מסביר: כי אלוקים בעצמו הוציא את עם ישראל ממצרים, הובילם במדבר, ושם היה משגיח עליהם- ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

 על פי רש"י: הקב"ה -  הנהיג את  עם ישראל במדבר ושמר רק עליהם בעוד  שלא היה כוח לאלוהי הגויים להוכיח כוחם להילחם עמהם.

 רבותינו [על פי ספרי] דרשו: מדובר על העתיד: שלא תינתן רשות לאחד  מן העכו"ם לשלוט על עם ישראל.

 ב] עתיד ה' להושיב את עם ישראל נוחלים מסוף העולם ועד סופו ולא יהיו בקרבם אנשים –עובדי עבודה זרה.

 אונקלוס מסביר: מדובר כאן בדברי תוכחה לגבי העתיד- השמים והארץ  המופיעים בשירה זו יעידו שבסוף עם ישראל יבגדו בה' ולא יזכרו את הנסים הראשונים שעשה להם ו וגם  הנסים שעתיד לעשות להם בעתיד. ולכן הכל מוסב לפסוק: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר"; ואת כל זה היו ,ישראל , צריכים לזכור.

ובהמשך:יַ"רְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי"; 

הכוונה על פי רש"י: אלוקים מביא את עם ישראל-  לארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות ושם יאכלו מפירות הארץ  שצומחים בקלות ובשלים מהר בהשוואה לפירות שאר הארצות.

ובהמשך: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.."- ה' מעניק לעמו מטוב הארץ- הן באכילה והן בשתייה ללא טרחה מיותרת,ויניקה של דבש מסלע- היינו- דבש תמרים הצומחים על הדקלים הגדלים באדמה  סלעית וגם עצי זית יגדלו על סלעים אלו.

 חלמיש וצור- מילים נרדפות – לסלע,

"חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן",  - זה היה בימי שלמה המלך שנאמר:

"עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי--וּמֵאָה צֹאן"; [מלכים, א, ג]

"עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים"- מצב זה היה בימי עשרת השבטים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שירת האזינו משמשת - ברית בין ה' לעם ישראל- למען לא תישכח התורה לנצח ויהי רצון שנזכה לדברי ישעיהו הנביא:

"....כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה, שמים וארץ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה- שמים וארץ.



שיר מאת: אהובה קליין©

משה בימיו האחרונים

נסער נרגש  מאיר פנים

קורא ישירות לשמים

למען יאזינו יטו אוזניים.



הארץ תשמע מילותיו

רגביה יספגו   מסריו

שמים וארץ ישלבו ידיים

ישמשו עדים לעד בשניים.



 על עם ישראל לדורותיו

 הילך בתלם  נתיב אבותיו?

עם למוד נסים וניסיונות

זוכה לארץ חמדת אבות.



ארץ ניצבת על  צור וחלמיש

בה גם נער אינו  נותר אדיש

 מניבה דבש  טהור  ושמנים

בין עצי פירותיה- עדרים רועים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  האזינו [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה כותב תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings  

Moshe writes this Poetry

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּוהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל"

[דברים ל"א, ט]  ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 12 בספטמבר 2018

פרשת וילך- מהי שירת החיים של האדם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וילך- מהי שירת החיים של האדם?

 מאמר מאת: אהובה קליין .


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך: "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי  תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה,,זבץ חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c( [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מגיש את התורה ללווים- נושאי ארון הברית,/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות




ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."


[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)




העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]


ציירה: אהובה קליין (c)



המתבונן  בפסוקי הפרשה – מבחין בפסוקים , כביכול -המנוגדים- זה לזה:    בתחילה נאמר:"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּוהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל" [דברים ל"א, ט]


 ומנגד   נאמר:

וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:  כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי".[דברים  ל"א, י"ט-כ"ב]

בהמשך שוב נאמר:

"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם..."      [ שם ל"א, כ"ד]

 השאלות הן:

 א] מי כתב את השירה הזאת באמת?

 ב] מהי שירת החיים?

תשובות.

כותב השירה ומטרתה.

רש"י מסביר: כי   השירה היא – התורה כולה: משה כתב את כל התורה  כולה. מטרת השירה: שתהיה לעד ובעתיד כאשר עם ישראל יעבור תקופה של ייסורים ולא יבינו מדוע?- תבוא השירה ותענה להם - מה הטעם לייסורים : ומדוע שירה זו תוכל להעיד על עם ישראל? התשובה לכך: היות והיא נצחית.

הרמב"ן סבור: שעל דרך הפשט- נאמר למשה ויהושע שיכתבו את  התורה. כי המטרה הייתה לעשות את יהושע נביא בחיי משה.

אך למעשה, משה כתב ואילו יהושע עומד לידו  קורא ומראה לעם. כי משה הוא העיקר ולכן  ממנו שומעים ולומדים  ובכל זאת- גם יהושע היה מלמד עם משה- כמו שנאמר: 

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם:  הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן". [דברים ל"ב, י"ט].

אומר רש"ר: כי  מדייקים מדברי חז"ל [מסכת נדרים] שמצוות: " כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"   הכוונה:  לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה שהרי הר"ן ,שואל אם   הציווי מתייחס רק לשירה- איזו עדות יש בה? תפקיד השירה לוודא את הכרתנו  שכל העליות והמורדות שלנו -תלויים בתפקיד שה' הציב לנו, אך לדעת את התפקיד טוב- ניתן רק על ידי לימוד התורה כולה. ולכן הוא סבור שהשירה כוללת את כל התורה שבכתב  כפי שכתוב :"לקח את ספר התורה הזה... והיה שם לעד"

הרב סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" אומר: השירה תשמש עדות בין הקב"ה לעם ישראל – ברית נצחית שלא תופר לעולם.

כמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת לעד כי לא תשכח מפי זרעו" יש כאן הבטחה כי התורה לא תשכח לעולם ויהיו תמיד יהודים שיעבירו אותה  מדור לדור.

מצד אחד יש גם בשירה התראה על פורענות, במידה ולא יקיימו את התורה, אך מצד שני ישנה הבטחה- שהתורה לא תשכח וגם בסופו של דבר יהיה סוף לפורענות ותבוא הגאולה.

רבינו בחיי מסביר: כי לדעתו, מדובר  ב"שירת האזינו"  המופיעה בפרשה הבאה, והיא נקראת בשם: שירה: היות והיא נאמרת  תמיד בשירה וזימרה והיא גם כתובה- כפי שנוהגים לכתוב שירה ועל כך דרשו  רז"ל בספרי : גדולתה של השירה היא בכך- שיש בה, עבר, הווה ויש בה - העולם הזה והעולם הבא.

מדרש תנחומא שואל: מפני מה כתובה  כל השירה- המדברת על העבר -בלשון נקבה ואילו השירה לעתיד - נאמרת בלשון זכר?

התשובה היא : לומר לך: כשם שנקבה  מתעברת, חוזרת ומתעברת כך גם הגאולה שהייתה בעבר - נגאלים וחוזרים וגולים. אבל בעתיד כאשר נגאלים, שוב אינם שבים יותר לגלות לכן החלק העתידי בשירה- נאמר בלשון זכר. כמו שנאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא, יוּשַׁר הַשִּׁיר-הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; עִיר עָז-לָנוּ, יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל" [ישעיהו  כ"ו, א]

עוד  כתוב: "מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ--    כִּי-נִפְלָאוֹת עָשָׂה; הוֹשִׁיעָה-לּוֹ יְמִינוֹ,    וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ". [תהלים צ"ח, א]

שירת החיים.

נאמר בגמרא: "ואמר רב שמואל בר אוניא: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר: "אתה באתי" [ מסכת מגילה  ג] ומה הכוונה?

 לפי שכתוב:

"וַיְהִי, בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה-אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינו?ּ וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר-צְבָא-יְהוָה--עַתָּה בָאתִי; וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל-פָּנָיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ, וַיֹּאמֶר לוֹ, מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל-עַבְדּוֹ" [יהושע ה, י"ג- י"ד]

ענה לו: אמש ביטלתם [קורבן] תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, שאל אותו יהושע: ועל איזה מהם באת? ענה לו : עכשיו לילה הייתם צריכים לעסוק בתורה- לפי שאינכם נלחמים בלילה.[הסבר לפי רש"]

אמר הרב  [כהנמן זצ"ל] ישנן שתי בחינות בתורה:

א] "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". [דברים ל"ג, ד]

ב] "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת",

בעניין כתיבת התורה- הרי התורה היא שירת החיים של האדם  מישראל, הרגשות העמוקות של האדם נובעים מתוך העיסוק בתורה, לכן אדם יבטא בתורה את כל ליבו ונשמתו. התורה נוגעת במיתרים העדינים ביותר של נפש האדם וזה  מתבטא במילים:

"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת.." לכן מה שמתואר בספר יהושע- התכוון המלאך שהוא הופיע  במטרה לומר: שמצד הבחינה: "תורה ציווה לנו משה"- מצד עניין מצוות תלמוד תורה כשלעצמה- היו יכולים בני ישראל- לפטור  את עצמם- כי היו עסוקים במהלך היום במלחמה- לכן לא על זה בא המלאך להוכיחם כאשר חרבו שלופה בידו, אבל בעניין השירה שבתורה- אין שום הגבלות ואין פטורים היות ושירת התורה- תפקידה למלא את כל ליבו של האדם ולכן כשיש מעט זמן פנוי יש לעסוק בתורה.

והאר"י מלמד  על הפסוק:

"וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק".[יהושע ח, י"ג] - שיהושע לן בעומקה של הלכה. – לא לימוד גרידא- אלא לינה בעומק ההלכה כי השירה של התורה נובעת מעומקה של ההלכה וזאת כאשר האדם משקיע את כל כולו בתורה הקדושה.[ על פי "לקח טוב"]

לאור האמור לעיל: המסקנה היא: כי התורה- היא שירת החיים, ואדם חייב לנצל כל זמן פנוי ללמוד- בליבו ונשמתו את  התורה הכוללת בתוכה את כל הזמנים, עבר,  הווה ועתיד  ויפה אמר דוד המלך:

                  "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף". [תהלים קי"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר