יום שני, 28 במאי 2018

פרשת בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?

מאת: אהובה קליין

 הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים תוקעים בחצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשם של המתאוננים ותפילת משה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן   במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עבודת הלוויים באוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הלוויים בנשיאת כלי הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים יושבת מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב להצעת משה-  להישאר בארץ/ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת בהעלותך- גדושה בנושאים רבים, אחד מהם הוא: חטא המתאוננים ועונשם ובעקבות זה - תפילת משה אל ה', כפי שהכתוב מתאר:  "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹונְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה". [במדבר, י"א, א-ד]

השאלות הן:

א] מה היה עיקר  חטאם של המתאוננים?

ב] מה היה עונשם ומדוע?

תשובות.

חטאם של המתאוננים.

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

מנגד, כאשר ה'  אומר: "עמי" הכוונה לכשרים שבהם, כמו שנאמר: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר"  [שמות ז, ט"ז] כך מצטווה   משה על ידי ה' להגיד לפרעה.

"עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי".[ מיכה ו', ג]

רש"י מתייחס למילה: "כְּמִתְאֹנְנִים"-  בהתאם להסברו של הספרי ומסביר: שבני ישראל היו מתרעמים  ומבקשים סיבה איך לפרוש מה'.

וזאת בדומה לשמשון שרצה לשאת אישה פלישתית: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיְהוָה הִיא--כִּי-תֹאֲנָה הוּא-מְבַקֵּשׁ, מִפְּלִישְׁתִּים" [שופטים  י"ד, ד]

אונקלוס מפרש: לשון עלילה ותואנה.

 רש"י מוסיף ואומר: כי המתאוננים- עלילתם הייתה רעה בעיני ה' - לפי שהיו מעוניינים שישמע את תלונתם וה' יכעס עליהם ,הם התלוננו על הליכתם במדבר במשך שלושה ימים רצופים  לפי שלא עלה בידם לנוח מעינויי הדרך.

על פי ספרי: "מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע  את המקום",  היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר , אמרו לו: "שתוק שלא ישמע המלך", אמר להם: "מי יאמר  לכם שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו" . אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום" [פ"ה]

רבינו  בחיי סובר: כי אדם  מתוך ישראל חייב ללכת אל ארץ ישראל - מתוך שמחה ובטחון ואמונה בה' וגם כשהדרך קשה ורצופת  מכשולים- אל יתייאש- והנה למרות שהם ידעו כי הם הולכים לארץ  הייחודית- הם נפלו ברשת של צער ועצב – בגלל קשיי הדרך והמזון שלא היה לטעמם, לכן ה' כעס עליהם מאד.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

חידושי הרי"ם טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה- נקנים בייסורים. ובמקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה' .

ראיתי הסבר יפה בספר: "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו והנה  במקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא ,בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

עונשם של המתאוננים.

נאמר: "וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

רש"ר מסביר: האש שהייתה אמורה לכלותם - הזכירה להם את קיומם ואת ערך חייהם ועדיין לא הייתה להם  זכות להתאבל  על עצמם.

האש התחילה לבעור בקצה אחד של  המחנה במטרה לכלות את כל המחנה. רק לאחר שהעם צעק אל עבר משה והוא התפלל אל ה' שיצילם- האש שקעה באותו מקום שהחלה בוערת.

רש"י מסביר את המילים:

"וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

על  כך מביא רש"י  שני פירושים:

א] האש פרצה תחילה  אצל הערב רב.

ב] [על פי רבי שמעון בן מנסיא]: האש פרצה דווקא אצל הקצינים שלהם, אנשים הגדולים  בקרבם.

" וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה"; משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, ובנו הלך אל  ידיד אוהב של אביו ואמר לו: לך תבקש רחמים מאבי - עליי. הנמשל: כך הלכו בני ישראל אל משה  ואמרו לו: בקש  מה' רחמים עלינו ,מכאן שצעקת העם לא הייתה מכוונת אל משה באופן אישי, אלא כוונתם הייתה שמשה יתפלל  עבורם לה'.

המלבי"ם מביא גם את דעת הרמב"ם: כעס ה' מגיע בעיקר על עבודה זרה ומשמע  שהאש התפשטה בכל המחנה, אלא שהיא הזיקה רק בקצה המחנה,  לאלה שהם  פחותים  ועל כך נאמר:(תהלים ע"ח) "לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל", שגדר העבירה  גורם לכך שכעס ה' מתפשט גם על אלו שלא חטאו,  האש פגעה בעיקר ביעקב- שהם הפחותים  ואכלה אותם ,אך האש התפשטה גם אל ישראל שהם הטובים שבהם שנקראים בשם ישראל שבהם לא אכלה האש להשחיתם רק בערה ע"י הכעס  שהתפשט גם אל עבר אלה שלא חטאו!

דעת מקרא סובר: כי העונש של האש -  זו מידה כנגד מידה. כי תלונתם של המתאוננים - הייתה כאש לוחשת באוזני ה' בדומה לגחלים לוחשות ולא כאש גלויה, כשלהבת המתרוממת אל מרכז השמים האש הזאת הייתה בעוכריהם והיא אשר  גרמה להם לעונש - אלא שהיא הייתה מצומצמת ולא כללה את כל המחנה.

מעניין, שההצלה של עם ישראל הייתה יוצאת מן הכלל בעוד שטיבה של האש לעלות כלפי מעלה- היא שקעה באדמה.

 ספורנו מדגיש: שהאש שקעה בניגוד לטבע האש לשקוע - למען יראו שזה היה פלא בלתי טבעי.

החזקוני מבאר: שהאש שבערה בקצה המחנה - הייתה מידה כנגד מידה לפי שהציצו במראה כבוד השכינה שהיא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני: "וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".[שמות כ"ד, י] אך הם נענשו כאן!

לסיכום, לאור האמור לעיל: שורש חטאם של המתאוננים היה: שהם היו כפויי טובה – הכעיסו  את ה' ולכן נענשו- מידה כנגד מידה- ובערה בהם אש ה'.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חטא המתאוננים ועונשם/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 חטא המתאוננים ועונשם.

שיר מאת: אהובה קליין©

 עת רפו ידי העם

ימים כלילות לכתם

טובלים בחולות רגלם

 שִׁכְחָה אחזה בליבם.



כאש בשדה קוצים

תרו אחר תירוצים

לגלות מיני עלילות

לפריקת עול המצוות.



כאש לוחשת גחלים

חיש היו כמתאוננים

באוזני מלך המלכים

המאזין גם ללחשושים.



הד קולם נשמע במדבר

לָכֵן שָׁמַע יְהוָה וַיִּתְעַבָּר

מיד כילה בהם חמתו

בעוז תבערת חרון אפו.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  בהעלותך [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings


 Moshe and the Mishkan on the day of its establishment


"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם".


 [במדבר ז, א]





ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן בשמן המשחה/ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 22 במאי 2018

פרשת נשא- מדוע נקרא המשכן על שם משה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא - מדוע נקרא המשכן על שם משה?

מאת: אהובה קליין 



הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הנזיר /ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מתנות הנשיאים ביום הקמת  המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים אל מחוץ למחנה/  ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד(c)


פרשת נשא - היא הגדולה מבין פרשיות התורה ומונה-176 פסוקים - שמונה פעמים כמספר האותיות - א' ב'. ומעניין –כי בספר תהלים אנו מוצאים במזמור  קי"ט- הארוך ביותר בספר תהלים - 176 פסוקים.

מדהים ,שגם בתורה שבעל- פה, מסכת בבא בתרא- שהיא המסכת הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי- ישנם : 176 דפים.

חז"ל טוענים: שאין זה מקרה שפרשת נשא כה  ארוכה, הטעם הוא: שברוב השנים, פרשה זו נקראת  מיד לאחר  חג השבועות, חז"ל לימדו אותנו לחבב את התורה - כאילו –בכל יום ניתנה לנו , כמו שכתוב:  "בכל יום  תהיה בעינך כחדשה" [מסכת  ברכות ט', ע"ב] אך ניתן להבין כי סמוך למעמד הר סיני השתוקקו בני ישראל להשביע נפשם בה במידה רבה במיוחד ושאיפה זו של עם ישראל- באה  לידי ביטוי- באורך המיוחד של פרשה  זו.

אחד הנושאים בפרשה: יום סיום הקמת המשכן- כפי שהכתוב  מציין:  "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם".

השאלות הן:

א]  מה המשמעות: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן"?

ב]  כיצד נתקדש המשכן?

תשובות.

"בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן"

על פי פירוש רש"י: ישנו דגש על המילה:" כַּלּוֹת"- והמשמעות: יום הקמת המשכן- היו ישראל ככלה הנכנסת אל חופתה.

שואל רש"י- מדוע תלה הכתוב את הקמת המשכן במשה?- הרי  התורה מספרת לנו  כי חכמי הלב: בצלאל בן- אורי ואהליאב בן אחיסמך בנו את המשכן וכליו, אלא לפי שמשה נהג במסירות נפש יתרה לגבי  בדיקת כל פרט ופרט במשכן - כדי שיהיו הדברים  תואמים את צווי ה' אל משה בהר סיני- להורות לבעלי המלאכה , בדומה לכך אנו מוצאים אצל דוד המלך שגם הוא מסר את נפשו על בניין המקדש – כפי שנאמר: "זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד--    אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.  אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַיהוָה"; [תהלים קל"ב, א- ב]

לכן בית המקדש נקרא על שמו וההוכחה לכך: נאמר: "עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד"  [מלכים א, י"ב, ט"ו]

מלמד, שבמשך כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן ומפרקו ואילו ביום השלמת הקמת המשכן - הוא העמיד את המשכן ולא  פרקו.

אותו יום שהושלם המשכן- היה ר"ח ניסן.

רבינו בחיי: מבהיר  רעיון  דומה לדברי רש"י: על פי דבריו: נאמר : "נֹצֵר תְּאֵנָה, יֹאכַל פִּרְיָהּ;    וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד". [משלי   כ"ז, י"ח]- מכאן, שאין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה- כלומר כל דבר שאדם יגע עליו במסירות נפש- הקב"ה נותן לו שכרו , שהרי בפועל שלמה המלך  הקים את המקדש, אבל היות ודוד נתן נפשו עליו- לכן המקדש  נקרא על  שמו של דוד המלך, לפי שנאמר: "מִזְמוֹר:  שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד".[תהלים ל, א] ולא צוין כאן שמו של שלמה.

לפיכך- היות ומשה מסר את נפשו למען הקמת המשכן- נקרא המשכן על שמו.

רבינו בחיי מביא עוד פירוש מעניין: אומנם הקמת המשכן נרשמה  על שמו של משה, אך למעשה המשכן הוקם מעצמו בידי שמים כפי שנשמר: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [שמות מ, י"ז]

במדרש  נאמר: "להקים את המשכן זהו שאמר הכתוב: מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ"ד, ה]

אם אוהלך, למה משכנותיך? ואם משכנותך למה אוהלך? אלא אהלך  אלו האוהלים, משכנותיך-אל תקרא  משכנותך , אלא משכונותיך, אמר לו הקב"ה למשה: שיעשו לו משכן, שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן, [שזה אכן קרה]שכיון שחטאו, מה כתוב?

"שָׁמַע אֱלֹהִים, וַיִּתְעַבָּר;    וַיִּמְאַס מְאֹד, בְּיִשְׂרָאֵל- וַיִּטֹּשׁ, מִשְׁכַּן שִׁלוֹ"!  [ תהלים ע"ח, נ"ט]  זה המשכן שלא נעשה, אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם"

פירוש נוסף של רבינו בחיי: מדרש: אמר רבי סימון בזמן שה' ציווה לישראל על הקמת  המשכן -רמז למלאכי השרת שגם הם יקימו  משכן , לכן בזמן שהוקם משכן למטה על האדמה- הוקם משכן גם למעלה ומהו אותו משכן למעלה?- זהו משכן של הנער בשם מטטרון שהוא מקריב  את נפשות הצדיקים כדי לכפר על עם ישראל בתקופת גלותם-  וההוכחה לכך, שכתוב: "מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה"; [שמות  ט"ו, י"ז] [פסוק- מתוך שירת הים]

האופן בו נתקדש המשכן.

נאמר: וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם".

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר: "מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם" כלומר, הפעולה של: "וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו", הושלם רק כאשר משה עשה את הפעולות הבאות:

"וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם"

.רק כאשר התקדש כל המשכן נתקדשו כליו הנפרדים. שהמקדש באופן כללי מהווה רעיון אחד מאוחד ורעיון מקיף זה מעניק - לכל פרט ופרט את משמעותו הקדושה. כי כל פרט ופרט הוא  אינו שלם וחד צדדי, הקדושה של כל חלק וחלק תלויה בכך שאותו חלק יושלם על ידי שאר החלקים, באותו אופן אמור על הכלל שלא יוכל לפעול  במידה ויחסר לו אפילו פרט פחות חשוב בתוכו.  לכן המקדש מבטא את רצון ה': "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". [שמות כ"ה, ח]

למה הדבר  דומה?  למשפט - אם חסרה בו מילה ,או, אות הוא איננו שלם. לעומת זאת , אין שום משמעות לאות, או להברה  בודדת, כך גם המקדש הוא שלם - רק כאשר מורכב מכל החלקים הקדושים – הכלל זקוק לכל חלק וחלק ומנגד כל חלק בודד  זקוק לכלל.

"המשכן וכל כליו" מסמלים את התפקיד" .ו"המזבח וכל כליו" [החצר]- מסמלים את הדרך למלא את התפקיד הזה.

הרמב"ן טוען: שמשה קידש את המשכן וכליו על ידי שמן המשחה-  זה התרחש לאחר שבעת ימי המילואים- ביום הקמת המשכן.

לסיכום, לאור האמור לעיל: המשכן נקרא על שמו של משה, למרות שהוא נעשה על ידי - אומני המשכן, אלא שמשה  נטל את האחריות המלאה על כתפיו  מתוך מסירות  נפש - לעמוד על כך שכל פרט ופרט במשכן יעשה על  פי צווי ה' באופן מדוקדק, לכן אין זה פלא שהמשכן נקרא, דווקא על שמו.

יהי רצון שעם ישראל  יהיו קדושים- כאיש אחד בלב אחד ואז ממילא נהיה ראויים להבטחה: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום הקמת המשכן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום הקמת המשכן



 שיר מאת: אהובה קליין ©

ויהי היום  בו הוקם המשכן

העת הזאת ר"ח  ניסן

שמחת ישראל מרוממת

ככלה אל  חופתה נכנסת.

 

על שם משה יקרא  המקום

בו צופים מלאכי מרום

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ

אלוקים ישלם לכל בריה.





משה נושא רגליו למשכן

לאלוקיו ישמש עבד נאמן

מקום בו תשרה השכינה

חיש יקדשהו בשמן המשחה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נשא [חומש במדבר].
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 21 במאי 2018

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



Biblical paintings 

Moses and Aaron count the people of Israel in

the desert

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.   מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן".
[במדבר א, א- ד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר