יום שלישי, 29 באוגוסט 2017

פרשת כי תצא- זכירת הטוב- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



פרשת  כי תצא - זכירת הטוב- כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי על הפרשה:




ציורי תנ"ך/ יציאה למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ עזרה לבעלי חיים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"לא תראה את- חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עימו"

[דברים כ"ב, ד]




ציורי תנ"ך/ השארת עומר לגר,יתום ואלמנה/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/מצוות מחיית עמלק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



"...תמחה את---זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"[דברים  כ"ה,  י"ט]




ציורי תנ"ך/ מצוות שילוח הקן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הדאגה לגר ,יתום ואלמנה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"כי תחבוט זיתך לא  תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה"[דברים  כ"ד, כ]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי/ ציירה: אהובה קליין(c)

פרשה זו   גדושה נושאים רבים, אחד  מהם: כיצד לכבד  אנשים שאינם שייכים לעם היהודי: נאמר:  " לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.  בָּנִים אֲשֶׁר-יִוָּלְדוּ לָהֶם, דּוֹר שְׁלִישִׁי--יָבֹא לָהֶם, בִּקְהַל יְהוָה". [דברים כ"ג, ח-ט]

 השאלות הן:

א] כיצד עלינו להתייחס לאדומי ולמצרי?

ב] דוגמאות בתנ"ך להכרת הטוב?

תשובות.

היחס אל האדומי והמצרי.

רש"י מסביר:

לגבי המילים: "לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי  כִּי אָחִיךָ הוּא"- אין לשנוא את האדומי למרות שבעבר יצא לקראת עם ישראל בחרב? כשבני ישראל היו בקדש כפי שהכתוב מתאר: ו"ַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.  וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ.  וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  ינַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.  וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו". [שם]

למרות ששני דורות הראשונים אחרי התגיירותם אסורים לבוא בקהל-  אף על פי כן ,מזהירה התורה: לא לתעב אותם ולהרחיקם".[במדבר ב, י"ח]

ראיתי פירוש מעניין ומיוחד [ע"פ- יסוד תורה]

העוונות והחטאים נקראים בשם: "אדומי" ע"פ מה שנאמר: "אם יאדימו כתולע"- על כך, התורה אומרת: כי אפשר להפוך את החטאים לאחיך- להפכם לזכויות על ידי- חזרה בתשובה מתוך אהבה, כפי דעת חז"ל: "זדונות נעשו לו כזכויות"

וכאשר נתבונן באותיות: "כי אחיך "- נגלה ראשי תיבות = "אם יהיו  חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" .

בעל הטורים מבהיר: " לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי" למרות שכתוב: על האדומי:" וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי". 

אסור לתעב אדומי כי עמונים - לא קידמו את עם ישראל בלחם ובמים ,אבל האדומים כן קידמו את ישראל, כמו שנאמר: "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר" [דברים ב, כ"ט],

לגבי המצרי- נאמר:" לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

רש"י מסביר: אין לתעב את המצרי, למרות שזרקו את התינוקות  - הזכרים ליאור, הרי יש לזכור להם את הטובה שנתנו לעם ישראל אכסניה בשעת הדחק.

דוגמאות במקרא - להכרת הטוב. 

לפי מה שנאמר בגמרא:

בתלמוד הבבלי מתוארת שיחה בין רבא לרבה בר מרי לגבי פתגמים רווחים ומקבילות שלהם בתנ"ך. "אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא" (בבא קמא צב ב). כלומר: "אמר רבא לרבה בר מרי: מהו המקור לפתגם הנפוץ 'בור ששתית ממנו - אל תזרוק בו עפר'?". רבה בר מרי מקשר אותו לנאמר בספר דברים: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כ"ג ח). על הנאמר בתלמוד , מפרש רש"י : "דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו".

על פי מה שנאמר בגמרא, לומדים אנו :כי בור ששתית ממנו מים - אל תזרוק לתוכו אבן.

לכן משה לא הלך להכות את היאור במכת הדם, היות  והיאור  הגן עליו בהיותו תינוק בתיבה.

"אמר לו [הקב"ה למשה]: 'היכן מצרים שותים?'. אמר לו [משה לקב"ה]: נילוס. אמר לו: 'הפוך אותו לדם'. אמר לו 'איני יכול להפכו. יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה?'. אמר לו: 'ילך אהרן ויהפכנו'. הלך אהרן והכהו, ונהפך לדם. למה לא הכה אותו משה? אמר: 'נשלכתי לתוכו ולא הזיקני', ובשביל כן הכהו אהרן" (שמות רבה, פרשה כ, סימן א)

מדרש במדבר רבה על פרשת מטות מספר: על משה,  אשר ביקש שלא לפגוע במדיינים בעצמו: "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן" (במדבר רבה כ"ב , ד),

 המסקנה:

דרך ארץ קדמה לתורה: יש להכיר טובה  ומנגד להתרחק מכפיות הטובה -  עלינו לזכור ולהעריך את כל הטוב שעשו עבורנו,

הוכחה לכך-  דברי ה' הראשונים-לבני ישראל  טרם, מתן  תורה: "וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-ה ָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ". [שמות י"ט ,ג –ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל:

מתוך צווי התורה לכבד את אותם עמים גם אם פגעו בנו, הרי יש לזכור להם את הטובה שעשו למעננו ולהכיר להם טובה על כך ומתוך מסר זה לומדים אנו  קל וחומר: אם לאדם בשר ודם אנו מעניקים כבוד מתוך הבעת תודה על מעשיו הטובים, ברור כי עלינו להודות לה' על כל החסד שמעניק לנו.

כנאמר: " ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן: לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑ךָ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת"  [תהלים צ"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זכירת הטוב/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זכירת הטוב/ שיר מאת: אהובה קליין ©



הוא יהודי ירא שמים

נצר לאבותיו במצרים

בציווי פרעה עבדים

שבעו חיי מרורים.



באלוקים תמיד בוטח

את הטוב אינו שוכח

בחדרי ליבו זיכרונות

חרותים  בדם ודמעות.



בשעת הדחק אכסניה

כיפת גג והגנה

כעת ניצב בפתח ביתו

מזהה את ההלך בעינו.



כי איש מצרי לפניו

כברת דרך צעד ברגליו

נושא אליו עיניים

 מגיש לו פת ומים.



 הערה: השיר בהשראת: פרשת כי תצא[חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המלך כשופט בדורו/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


      

Biblical paintings

The judge in his generation

 by Ahuva Klein

" כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.   וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.   עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה:  לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל ".

[דברים י"ז, ח-- י"א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

פרשת שופטים- משפט צדק- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שופטים - משפט צדק – כיצד ?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  משפט בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את עם ישראל טרם יציאה למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד



ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול/ ציירה: אהובה קליין (שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שלמה המלך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות



 ציורי תנ"ך/ המלך אינו מרבה סוסים/ ציירה: אהובה קליין(c [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ דוד המלך וברקע ירושלים/ ציירה אהובה קליין(c]




ציורי תנ"ך/ מלך עם ספר תורה בידו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת מתחת לעץ התומר/ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחת האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ נביא אמת/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
פרשת שופטים, שמה את הדגש על משפט תקין החייב להתבצע ביושר ובצדק ללא משוא פנים - דבר התורם לחיי חברה בריאים ומונע מבני אדם –פריקת עול וחוסר סדר בחברה בריאה.

נאמר: " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף -- לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".[דברים ט"ז, כ]

הצדק חייב להתבצע בכל מצב, גם כאשר נתקלים בעניינים לא ברורים- כיצד ליישב את הבעיה המשפטית, כפי שנאמר:

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.  וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.  עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה:  לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל.  וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אוֹ, אֶל-הַשֹּׁפֵט--וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.  וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד".[דברים י"ז, ח'-י"ד]

 השאלות הן:

א] מדוע נאמר בכפילות: " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"?

ב] כיצד יש לנהוג במקרה של בעיה משפטית שאינה ברורה?

תשובות.

"צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- הכפילות.

רש"י מתבסס על דברי הגמרא:   "תנו רבנן- צדק ,צדק תרדוף- הלך אחר בית דין יפה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבי יוחנן בן זכאי לברור חיל".

רבינו בחיי מסביר:

א] על דרך הפשט, על האדם מוטל להיות צודק בדבריו ובמעשיו- מכיוון שעל  ידי התנהגותו לטוב, או לרע יש ביכולתו של אדם להשפיע לטובה על אחרים , או חלילה  להזיק לעצמו וגם לאחרים- במידה ולא ילך בדרך האמת.

לכן באה כפילות הלשון וכל אחד שהולך בצדק- משמש אות ומופת על צדקת דרכו בפועל-ועל כן ראוי שכל אחד ואחד מישראל- יהיה צודק הן בלשונו והן במעשיו, כפי שנאמר: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" [צפניה ג] ומוסיף רבינו בחיי: כי הכתוב פונה אל אנשים שהם במצב של ריב ומזהיר אותם שירדפו , אך ורק אחרי הצדק - בין אם מדובר על תוצאה של רווח, בין אם מדובר על תוצאה של הפסד.

ב] ועל דרך הקבלה: "צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- מדובר בצדק של המקבל עליו את הדין ומנגד הצדק של השופט שישפוט צדק בבית הדין - מתוך רדיפה אחר הצדק.

כמו שכתוב בשירת הים : "  תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה "  [שמות ט"ו, ט"ז]  האות האחרונה  במשפט היא: ה"א – הכוונה לאימה מה' הגורמת פחד!

כמו שנאמר בשירת דויד ביום שה' הציל אותו מאויביו: "מִנֹּגַהּ, נֶגְדּוֹ; בָּעֲרוּ, גַּחֲלֵי-אֵשׁ".[שמואל ב, כ"ב, י"ג] דויד המלך מתכוון על צדק אמיתי שהוא: צדק של השכינה וזהו צדק ראשון

שנאמר:"...... צֶדֶק יָלִין בָּהּ"[ישעיהו א, כ"א]

ומהו צדק שני- זה הצדק שמפחיד את הצדיקים.

צדק זה  מתבטא במילים: "כובע ישועה על ראשו"- וראש  מסמל את האמת, כמו  שנאמר: "ראש דבריך אמת" [תהלים ב, כ] ואין אמת, אלא שלום, שנאמר: "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא אִם-שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי". [מלכים –ב, כ, י"ט]

ג] " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- הכוונה : לצדק  עליון - שהוא האור הגנוז  לצדיקים.   ומנגד: לרשת את הארץ. באמצעות צדק תחתון.

במסכת סנהדרין [ל"ב, ע"ב]: " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- הכוונה: אחד לדין, אחד לפשרה.

ישנה כאן הוראה לכל שופט:  כי קיימות שתי דרכים להשגת הצדק:

1] הכרעת הדין  לטובת אחד מבעלי  הדין.

2] על ידי הצעת פשרה  בין שני בעלי  הדין.

על השופט מוטלת ההחלטה באיזו דרך עליו לבחור במטרה להגיע לאמת וצדק.

הנוהל בבעיה משפטית שאינה ברורה.

" כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט",

רבינו בחיי מבהיר: כי מדובר במקרה של העלמה, כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר.." [בראשית ח, י"ג-י"ד]

הכוונה: כאשר  ישנה בעיה משפטית שאינה ברורה - בין דם לדם, בין דם נקי לדם חייב, ובין דם טמא לדם טהור, או בעיה בדיני ממונות, בין נגע לנגע, הכאות וחבלות, כמו: פצע וחבורה ,סכסוכים. הפתרון: לבוא אל אותם מורי הוראה שיפסקו את הדין, כגון: כוהנים, הלוויים, או שופט שפועל באותו זמן, יפתח בדורו- כמו שמואל הנביא בדורו.

למרות שהשופט הוא לא בדרגה של חכמה- בדומה לקודמיו-חייבים לשמוע בקולו. אפילו אם יגיד- על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

רשי"י מסביר:

כל הפלאה- – לשון הבדלה ופרישה, שהדבר נבדל ומוכה ממך.

בין דם לדם-, (ספרי סנהדרין פ"ד)  בין דם טמא לדם טהור.

 בין דין לדין-  בין דין חייב- לדין זכאי.

בין נגע לנגע- בין נגע טמא לבין נגע טהור.

דברי ריבות- שיהיו חכמי העיר חולקים בדבר זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה .

וקמת ועלית- (סנהדרין פ"ו)  מכאן לומדים: שבית המקדש מרומם מכל המקומות.

אבן עזרא אומר על המילים : "וְאֶל-הַשֹּׁפֵט,"- הכוונה למלך- שכתב  משנה תורה.  רש"י, יש לגשת אל השופט של אותם ימים, אפילו שלא  היה כשאר השופטים שלפניו ועל האדם שבא לפני אותו שופט- מוטל לשמוע ולקבל ממנו את פסק הדין.

הרמב"ן מדגיש: כי יש לקבל את פסק הדין מהשופט אפילו אם האדם שבא להישפט לפניו, סבור שהשופט טועה, עליו לכבד את פסק הדין ולנהוג בהתאם .

ישנו מדרש המסביר: את המילים " וְאֶל-הַשֹּׁפֵט" מכאן שהשופט שנמצא בדורו משתווה לשופט שהיה בימי קדם ולכן חייבים לציית לשופט שבדור ההווה - על כך אומר: רבי אבא בר כהנא: "לעולם יהיה בעינך דור שבא בהווה כדור שהלך בעבר". שלא תאמר: אילו היה רבי עקיבא [מגדולי התנאים] קיים, הייתי קורא [לומד תורה] לפניו ואילו רבי זירא ורבי יוחנן [מגדולי האמוראים] היו קיימין הייתי שונה [לומד משנה] לפניהם, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך- כדור שהלך וכחכמים הראשונים שהיו לפניו..."

לסיכום, לאור האמור : ניתן להסיק כי תפקיד השופטים בכל דור להביא לסדר ציבורי - למנוע פריקת עול ולשים את הדגש על שמירת החוק .

לכן , חובה לציית לשופט- יהיה אשר יהיה- כוהן, נביא, או, מלך- בכל דור ולקיים הלכה ולמעשה את פסק הדין גם אם הנשפט חושב שהיה ראוי לפסוק אחרת.

יחד עם זאת יש לזכור שבניגוד לאלוקים ששופט בדייקנות- שופט בשר ודם עלול לפעמים גם לטעות בהחלטתו.  כפי שאומר ירמיהו הנביא:  "וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי".[ירמיהו י"א, ב]

על כן ,הבה נייחל כי תפילתנו היום, יומית: השיבה שופטינו..." תתקבל תמיד- ונזכה למשפט צדק אמיתי .
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שופט בדורו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שופט בדורו / שיר מאת: אהובה קליין©



אדם חסר מנוחה

בשל בעיה סבוכה

במבוך נפשו כלואה

מגשש כסומא באפלה.



זקוק לרחמי שמים

חיש עולה לירושלים

בפני שופט נשוא פנים

ניצב נרגש חסר אונים.



מביע בפניו דבר פליאה

השופט מאזין לכל מילה

על פי התורה יפסוק

צדק, צדק ירדוף.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שופטים[חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/מעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical  paintings


by Ahuva Klein

The people of Israel cross the waters of the Jordan in order to enter the Land of Israel

  
" וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.   הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם".
[דברים י"א, כ"ט- ל"ב]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

פרשת ראה- חציית הירדן- הברכה והקללה- הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה- חציית הירדן-הברכה ולקללה-הקשר?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/הברכה על הר גריזים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ השלום בארץ/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השמדת עבודת האלילים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך /עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה  קליין(c)[שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חציית  מעבר הירדן בדרך לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
פרשה זו, שמה דגש על הראיה של עם ישראל ומבהירה כיצד עליו להתנהג בעת הכניסה לארץ ישראל והיכן ממוקמים הר הברכה והר הקללה.
"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם". [דברים י"א, כ"ט]
השאלות הן:
א] מדוע התורה הזכירה את מעבר הירדן בהקשר לברכה ולקללה?
ב] עניין הברכה והקללה נאמר בלשון הווה-מה הטעם לכך?
תשובות.
מעבר הירדן – הקשר לברכה ולקללה.
נאמר: "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ". 
כדי להבין כיצד  חצו בני ישראל את הירדן, נעיין בספר יהושע:
שם ישנו תיאור מפורט- כיצד נבקעו מי הירדן לשניים ובכך התאפשר לעם ישראל, בגדר נס, לחצות את מקור המים במטרה להגיע- אל ארץ כנען, בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען: "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ" — [ספר יהושע, פרק ג', פסוקים ט"ו-ט"ז]
על פי תיאור זה, ניתן להבין מה היה גודל הנס בחציית נהר הירדן, כשהכוהנים נשאו עימם את ארון הברית – יבשו המים במקום ורק כשאחרוני הכוהנים יצאו  מהדרך שנפתחה לפניהם - חזר הנהר לקדמותו.
רש"י מסביר: "כִּי"- מוסב לנאמר בהמשך הכתוב ומשמעו יהיה: לשון - דמיון והיקש, כשם שתראו ניסים על הירדן- כך תראו ניסים בכיבוש הארץ.
פירוש דומה לזה ניתן למצוא בדברי ישעיהו הנביא: "כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ".[ישעיהו מ"ד, ג]
ההסבר הוא: כמו שאלוקים יוצק מים על הצמא כך יצוק רוח על זרעו של ישראל   במקום נוסף נאמר: "כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם..." [ישעיהו נ"ה, ט]
לעניות דעתי: מכאן  ניתן להבין  את משמעות המילה: "ראה"- שהיא גם שם הפרשה:
משמעות הראייה- היא גם חכמה- כי אדם נבון המביט בניסים שהקב"ה עשה לישראל לאורך כל הדרך ובמיוחד טרם הכניסה לארץ - מבין  כי יש  תמיד לבטוח בה' ובהמשך גם בתוך הארץ ומכאן יגיע למסקנה - שעדיף שיבחר בהר הברכה ולא בהר הקללה ועל כן עליו להתמיד בשמירת המצוות תמיד כדי לזכות לחיים טובים.
דוד המלך מדבר  על ראייה זו שהיא חכמה: " יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ. מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;  וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה".[תהלים ק"ז, מ"ב- מ"ג]  כוונתו של דוד המלך היא : כאשר אדם רואה  את הניסים בעולם - כיצד למשל: הקב"ה יכול להפוך מדבר לאגם מים - למקום פורה, או כיצד יכול להפוך מצב של רעב –למצב של שובע, כנאמר: "כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה;    וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב".[שם]- אזי אם אותו אדם אכן נבון - מתוך ראייה יזכור את חסדי ה' לאורך כל הדרך ויבטח בו.
רעיון זה מופיע גם בחומש דברים: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ".[דברים ד', ל"ה]
המילה: ראיה- היא  בהיפוך אותיות: "יראה", על כך אומר דוד המלך: " רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת יְהוָה--  שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל-עֹשֵׂיהֶם; תְּהִלָּתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים]
דעת מקרא מסביר: המילה: "ראה" היא: לשון זירוז ומשמעותה : לראות בעין של בשר ודם ומתוך כך להבין דברים. נאמר: "ראה"- בלשון יחיד: כי אלוקים  פונה לכל אחד ואחד"
בעל הטורים מביא כמה  פירושים, הנה כמה מהם:
א] "ראה"- הפניה לכל יחיד ויחיד [בדומה לפירוש דעת מקרא].
ב] יש מפרשים: כי הפנייה היא אל יהושע לפי שאלוקים הזהירו לברך את עם ישראל כשיעברו את הירדן.
ג] נאמר :"ראה" בלשון יחיד:  לפי שגם הברכות והקללות נאמרו בלשון יחיד, כמו שנאמר:[מסכת מגילה ל"א]
התורה מתארת את המיקום של הר הברכה והקללה:
"וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה". 
אחד מהפרשים מסביר: "מבוא השמש"- זוהי הדרך ממערב לירדן שבה הלכו בני ישראל לאחר שעברו את הירדן עד שנגד עיניהם נשקפו שני ההרים: הר גריזים - שהוא הר הברכה והר עיבל- שהוא הר  הקללה- כנראה באזור שכם. יתכן שהר גריזים נבחר להר הברכה היות והיה ירוק ופורה, לעומתו הר עיבל הר הקללה - היה שומם וסלעי.
לפי אחת הסברות: אֵלוֹנֵי מֹרֶה- הוא חורשת אלונים באזור שכם.
 נושא הברכה והקללה.
רבי אליהו מווילנא מסביר: מדוע נאמרו הברכות  והקללות- בלשון הווה? מהטעם שכוח הבחירה של האדם, אם לבחור בטוב ,או ברע- נתון לו  במשך כל יום וכל שעה וכל עוד האדם חי- הוא מצוי בעולם של פיתויי יצר הרע ועליו להיות עם אצבע על הדופק ולהיאבק תמיד נגד הכוח הרע ולבחור בדרך הישרה.
כפי שאמר הלל הזקן: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" [מסכת אבות ב, ה]      כוונת הלל: שאדם לא יסמוך על הישגיו בעבר ויכנס לאופוריה, אלא יביט כאן, עכשיו ולעתיד ויגלה ערנות בהתמדה- למען יצליח להתגבר על יצר הרע ויבחר תמיד בטוב. ובדומה לכך אומר משה לעם ישראל:  "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" [דברים י"א, כ"ו].
מתוך כך יש להבין כי כוח הבחירה ניתן לאדם לאורך כל חייו וכל יום עליו לבחור בן טוב לרע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, הזכרת נס מעבר הירדן מבהירה  לעם ישראל: כשם שהקב"ה מביא ניסים על הירדן- כך גם בארץ ישראל מתרחשים ויתרחשו תמיד ניסים - בתנאי שכל אחד ואחד יראה ויבין כי אין עוד מלבדו, על כן מכוח קיום המצוות הלכה למעשה- נזכה לחסדי ה' בארץ הנבחרת לאורך כל הדרך.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מעבר הירדן לארץ ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



מעבר הירדן לארץ ישראל.

 שיר מאת: אהובה קליין ©



מרבד הרקיע ענני קדושה

לפתע בוקעת קרן אורה

מי  הירדן כחולים  צלולים

מחוללים קולות אדירים.



בראש  העם הכוהנים פוסעים

ארון הברית  עימם נושאים

פניהם ארשת  שכינה

מפלסים דרך בֶּחָרָבָה.



נד  מים  לעיני  כול

נוסק לשמים כמגדלור

אז ייסוג הירדן לאחור

ההרים ירקדו כצאן.



 הערה: השיר בהשראת פרשת ראה/ חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר