יום שני, 29 במאי 2017

ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [פרשת נשוא- חומש במדבר]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי--לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא.   וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ--פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.   וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת-כָּל-כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ"


[במדבר ד, כ"ד- כ"ז]
העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשוא- מי היו משפחות הגרשוני- ומה תפקידם?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- מי היו מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי--ומה תפקידם?



מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ חנוכת המשכן,שש עגלות צו של הנשיאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנזיר ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ ברכת כוהנים- הכהנים מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


 בתחילת הפרשה- התורה מונה את משפחת הגרשוני  ומייעדת להם תפקיד:

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם:  לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם.  מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּפְקֹד אוֹתָם:  כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.  זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי--לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא.  וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ--פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.  וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת-כָּל-כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ.  עַל-פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כָּל-עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל-מַשָּׂאָם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, אֵת כָּל-מַשָּׂאָם.  זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי--בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וּמִשְׁמַרְתָּם--בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"

[במדבר ד, כ"א- כ"ט]. 

השאלות הן:

א] מי היו בני גרשון ומה היה תפקידם?

ב] מהי משמעות המילה: "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן"?

תשובות.

בני גרשון



גרשון: היה הבן הבכור של לוי בן יעקב ואחיו היו: קהת ומררי.

הוא מוזכר בכמה מקומות בתנ"ך:

לדוגמא :בחומש בראשית:

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, יַעֲקֹב וּבָנָיו:..... וּבְנֵי, לֵוִי--גֵּרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי".

[בראשית מ"ו, ח- י"ב.]

בדברי הימים-א, ו, נאמר:

 "בְּנֵי, לֵוִי:  גֵּרְשֹׁם, קְהָת וּמְרָרִי.  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-גֵרְשׁוֹם, לִבְנִי וְשִׁמְעִי"

על פי הנאמר בתחילת הפרשה, תפקידם של בני הגרשוני היה:

לשאת אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ--פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.  וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם.

ציווי ה' אל משה למנות את שבט לוי מופיע בפרשה הקודמת- פרשת במדבר ושם נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר. פְּקֹד אֶת-בְּנֵי לֵוִי, לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:  כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, תִּפְקְדֵם.  וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה, עַל-פִּי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צֻוָּה. וַיִּהְיוּ-אֵלֶּה בְנֵי-לֵוִי, בִּשְׁמֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי.  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-גֵרְשׁוֹן, לְמִשְׁפְּחֹתָם--לִבְנִי, וְשִׁמְעִי. .....מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי.  פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל-זָכָר, מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמָעְלָה; פְּקֻדֵיהֶם, שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.  מִשְׁפְּחֹת, הַגֵּרְשֻׁנִּי, אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ, יָמָּה.  וּנְשִׂיא בֵית-אָב, לַגֵּרְשֻׁנִּי, אֶלְיָסָף, בֶּן-לָאֵל."

במדבר ג, י"ד-כ"ה]

על פי פסוקים אלה : מספרם של בני גרשון: שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. הם היו חונים בצד מערב למשכן ונשיא  השבט היה: אֶלְיָסָף, בֶּן-לָאֵל.

 התורה מגדירה את כפיפותם של בני גרשון[וגם בני מררי]- לאהרון ובניו.

הרמב"ן מסביר כפיפות זו: אהרון ובניו היו קובעים את תפקידו של כל אחד מבני גרשון [וגם מררי]  כגון: מי יהיה הגזבר, או המשורר, או השוער, או מי ימלא את תפקיד סחיבת המשא ,כמו כן הם היו קובעים את מועד התחלת התפקידים בכל מסע, אלעזר היה ממונה על כל שלושת הנשיאים ואיתמר  היה גזבר של גרשון ומררי והיה דואג- שכל אחד ישיב את כליו בזמן  החניה - ומכאן ניתן לראות כמה היה  הסדר מופתי ומדויק הן  בנשיאת המשא וגם בחנייה.

רבינו בחיי מדגיש: כי משאם של   בני גרשון היה קל- כי היו נושאים  את  הבגדים שכללו את יריעות המשכן והמכסאות והקלעים.

ועל פי דעת  רז"ל-  בני גרשון היו ממונים על  האריגים וזוהי עבודה קלה יותר יחסית לעבודת מררי- כי עבודתם הייתה כבדה בהרבה לפי שהיו אחראים על נשיאת הנחושת והעצים וקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו.





משמעות המילה: "נָשֹׂא"

על פי דעת מקרא: קיים בביטוי  זה מעין פיוס כלפי בני גרשון  על שהוקדמו להם אחיהם, בני קהת, במפקד הזה בו בזמן שגרשון היה בכור ומטעם זה היה מן הראוי להזכיר אותו תחילה ועל כן השימוש במילה: "נָשֹׂא"- משיב להם את כבודם- במידה מסוימת בעוד שיתכן שנפגע .

רעיון יפה ראיתי בספר: "מעיינה של תורה": שלושת בני לוי מרמזים על שלוש תקופות -בהם היו שרויים עם ישראל:

קהת: מרמז על התקופה בה עם ישראל מקובצים יחדיו בארץ,

 קהת מלשון: "ולו יקהת עמים" היו עומדים בדרגה נעלה שנאמר: "ובני קהת עם רם" הם היו מאירים את העולם["יצהר" מלשון "צוהר"]- הם היו עזים וחזקים בקדושה בהתחברותם לקב"ה-[חברון ועוזיאל"].

לתקופה כזו  מתאימה מאד נשיאת ראש.

גרשון מסמל את  התקופה- בה עם ישראל נמצאים בגלות, גירשון מלשון גירוש לכן תיאר הכתוב ,למרות שעם ישראל גלו מארצם בכל זאת הם נעלים ונשואי ראש- :"נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם:"  מהטעם שהם מבטלים עצמם מפני חכמיהם ולומדים תורה מפיהם והדבר נחשב- כאילו היו מקריבים קורבנות כמו שאמרו חז"ל: "בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי מנחה טהורה- אלה תלמידי חכמים שבבל שעוסקים בתורה כאילו הקריבו כל הקרבנות"

["ובני גרשון לבני ושמעי"- שנתלבנו ונתכפרו חטאיהם על שום ששמעו בקול חכמיהם].

 מררי: מסמל את התקופה הקשה של עם ישראל- בה מיררו את חייהם- בתקופה זו עם ישראל מושפל ונרמס עד עפר. ולמרות זאת מוסרים את נפשם בעד ה' ותורתו.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי גרשון היה הבן הבכור של לוי-בן יעקב  ולו שני אחים- קהת ומררי, בני גרשון - נועדו להשתתף בעבודת אהל מועד ,בעיקר היו אחראים על משא הבדים והיריעות של המשכן ,הם הצטיינו בענווה , באופן  שהיו  מבטלים עצמם בפני חכמיהם ולומדים מהם תורה.

והרמב"ן אומר באיגרתו: כי מידת הענווה- "מידה טובה מכל המידות".

ועל כן  הגיעו למקום רם ונעלה והביטוי: "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן" נאה וגם יאה להם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חזון אחרית הימים- הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
Biblical paintings
by Ahuva Klein

Here the  days come and  everyone comes to see the temple
" הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.   וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם".
[ישעיהו ב, א-ד]
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חזון אחרית הימים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חזון אחרית הימים

שיר מאת: אהובה קליין©

עת שחר פוקחת עיניה

ציון מנערת בגדיה

עטורה  זיו שכינה

 פניה  כאור הלבנה.



שאון משק כנפיים

שיירת אדם בירושלים

מארבע רוחות שמים

הידד נושאים כפיים.



חזון אחרית הימים

 קורם עור וגידים

בית מקדש מפואר

מתנוסס בראש ההר.



כעיר שחוברה יחדיו

צל השכינה חיש שב

הכול מרננים ומהללים

שירי תודה לאלוקים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לןמדים תורה באהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The tribe of Issachar

" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.  וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.   וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.   וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר"
[במדבר ב, א-ו]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 22 במאי 2017

פרשת במדבר- מיהו שבט יששכר ובמה ייחודו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר -  מיהו שבט יששכר ובמה ייחודו?

מאת: אהובה קליין .

ציורים שלי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה  באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



חומש במדבר- הרביעי מבין חמשת חומשי התורה - פותח בקורות עם ישראל במדבר.

על פי תקנת עזרא הסופר, אומרים חז"ל- פרשת במדבר נקראת סמוך לחג השבועות וזאת על מנת לבצע הפסקה בין פרשת בחוקותיי המכילה דברי תוכחה לבין חג מתן תורה - על פי חז"ל חג זה משמש ראש השנה לפירות האילן כפי  שצוין  במסכת ראש השנה [א, ב]

חומש במדבר נקרא בפי חז"ל בשם: "חומש הפקודים", משום: שבתחילתו  ובסמוך לסופו [פרק כ"ו] - נערך מפקד עם ישראל.

בני ישראל היו חונים במדבר על פי סדר מיוחד כשלכל שבט- דגל משלו עם סמל השבט  וכך התורה מתארת את  דגל מחנה  יהודה:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.  וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.  וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת מַטֵּה, זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת.  כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ".... [במדבר ב', א-י]

השאלות הן:

א] על סמך מה נקבע: מי יהיה ראש דגל?

ב] מי היה שבט יששכר ומה מאפיין אותו?

 תשובות.

הבחירה בראש הדגל.

"בעל הטורים" מסביר: יעקב אבינו רמז בדבריו מי ראוי להיות ראש הדגל: כל מי שדיבר עימו בברכתו טרם מותו[בראשית מ"ט] בלשון נוכח היה  עתיד להיות ראש דגל.

 ואלו הם השבטים:

א] שבט ראובן:  "ראוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי"[בראשית מ"ט, ג]             

ב] שבט יהודה: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ—יָדְךָ" [בראשית מ"ט, ח]

ג] יוסף: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ" [שם מ"ט,  כ"ה]

ד] דן: " לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי יְהוָה". [שם מ"ט, י"ח]

רבי זלמן סורוצקין בספרו: "אוזנים לתורה" כותב: על מנת להבטיח את השלום המוחלט בתוך שבטי ישראל היו חייבים לבצע סדר באופן הבא:

כל מחנה במדבר יכלול שלושה שבטים המשתייכים לאם אחת - שבדרך כלל אוהבים זה את זה יותר מבני אב אחד.

ללאה היו שישה בנים והם: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.- להם נועדו שני מחנות .

בראש מחנה ראשון- היה עומד יהודה אשר זכה במלוכה כפי שנאמר עליו: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ-- יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ.  גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. [שם מ"ט, ח- י"א]

בראש המחנה השני עמד ראובן - לפי שהיה בכור והצטרף אליו- לדגלו- גד שהיה בכור שפחת לאה - במקום שבט לוי. שלא היה כלול במחנות ישראל מהטעם שהיו לו תפקידים מכובדים אחרים.

במחנה השלישי: היו בני רחל כשבראשם עמד אפרים לפי שיעקב הקדימו למנשה [בראשית מ"ז, כ]

המחנה הרביעי:כלל את בני השפחות: דן, אשר, נפתלי, ששרר ביניהם שלום ושלווה  בדומה לילדים מאם אחת . בראש המחנה עמד דן –שהיה בכור שפחת רחל-הבכור לבני  השפחות [בראשית כ"ט, י"ג]

ה"שפת אמת" אומר על המילים: "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם"- ממשפט זה ניתן ללמוד: שכל יהודי  יפעל  במעשיו, יום, יום בדומה  למעשיהם של האבות וזאת כדי שחס ושלום לא יינתק משורשי אבותיו אשר הם משמשים מקור  קיום לכל האומה כולה.

לכן דגל הבנים חייב להתאים לדרכם של אבותינו.



שבט יששכר.

מקור השם  יששכר  בדברי לאה - אימו : " וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר":[ בראשית ל, י"ח]

שבט יששכר היה ממוקם בצד המזרחי למשכן - יחד עם יהודה וזבולון. וכללו יחדיו: 186,400 איש.

הכלי יקר מציין: כי מעלת החכמה חופפת את שלושת השבטים הראשונים: יהודה, יששכר וזבולון.

ביהודה נאמר:" לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו".

עליהם אמרו חז"ל: שהיו ראשי גלויות בבבל ונשיאים בארץ ישראל.

אצל יששכר נאמר: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם".  [דברי הימים א, י"ב, ל"ג]

על זבולון נאמר:" וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט  סֹפֵר".  [שופטים ה, י"ד] שבט זה היה מכלכל גם את יששכר.

ברכת יעקב ליששכר הייתה:" יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם.  וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד:"

על פי מדרש רבה: "כשם שהחמור טוען את המשא- כך יששכר טוען את התורה" [בראשית מ"ט, י"ד]   ומה שנאמר: "רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם"  פירושו לפי רש"י: כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בביתו כשהוא רוצה לנוח- רובץ לו בין תחומי העיירות  שמוליך שם חבילות של פרקמטייא =[מסחר.]

ברכת משה הייתה ליששכר וזבולון יחדיו:

"וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ.  עַמִּים, הַר-יִקְרָאוּ--שָׁם, יִזְבְּחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק:" [דברים ל"ג, י"ח- י"ט ]

על פי רש"י: זבולון ויששכר התברכו יחדיו בפי משה- לפי ששניהם עשו שותפות ביניהם-זבולון לחוף ישכון ויוצא לדרך של מסחר בספינות ,מרוויח כסף ונותן לתוך פיו של יששכר, היות והם יושבים ועוסקים בתורה לכן משה הקדים את זבולון ליששכר- שתורתו  של יששכר תלויה בזבולון.

הסבר זה של רש"י מבוסס על דברי מדרש רבה: "...שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו ,לפיכך קדמו וכו' וכן משה אומר: שמח זבולון בצאתך למה? שיששכר באהלך- שלך הן- שאתה מסייעו לישב בהן".

לפי גודלם- קדם שבט יששכר שהיה בן חמישי ללאה וזבולון היה השישי, אך משה ויעקב ברכו את זבולון תחילה היות ותורתו של יששכר הייתה תלויה בעבודת זבולון.

נחלת שבט יששכר הייתה באזור מזרח עמק יזרעאל של ימינו וכללה ערים כמו: יזרעאל , שונם, אבץ, עין חדה ודברת . וכן ערים שנועדו לחצי שבט מנשה כגון: יבלעם ובית שאן.

בארץ ישראל- השבט השתתף במלחמת סיסרא ומהשבט יצא השופט: תולע בן פואה.

וכמו כן יצא מהשבט : בעשא מלך ישראל [מלכים-א', י"ט, כ"ז]

בימי חזקיהו היו בני יששכר בין אלה הבאים מאפריים לעשות פסח בירושלים [דברי הימים-ב, ל', י"ח]

בגלות עשרת השבטים גלה שבט יששכר ומאז לא ידועים עקבותיו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק שאופן התנחלותם של השבטים סביב אוהל מועד היה באופן מופתי, כשאוהל מועד  נמצא במרכז ומסמל את הנקודה הרוחנית בתוך שבטי ישראל ויפה הייתה שותפותם של יששכר וזבולון כאשר זבולון תומך כלכלית ביששכר שעסק בתורה- ימים כלילות.

מי ייתן  ובמהרה נזכה לראות את דברי נבואתו של ישעיהו הנביא- רוקמים עור וגידים:

" כִי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים" [ישעיהו י"א, ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבט יששכר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבט יששכר.

שיר מאת: אהובה קליין ©


שבט יששכר בני לאה

פניהם עטורות הילה

בתורה הוגים יומם וליל

ראויים לשבח והלל.



ממזרח למשכן שוכנים

בשבט  זבולון מסתייעים

משורשי אבות צומחים

עטרת  קדושה  זוכים.



לחמור גרם משולים

משא כבד   סוחבים

התורה בעיניהם כיהלום

 אותה  יישאו לכל מקום.



עריבה היא כפרי מגדים

דבש וחלב נופת צופים

דעה וחכמה ממנה  שואבים

בינתם כמים לים מכסים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


"אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָה".

 [ויקרא י"ט, ל]העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- Shabbat candles

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך, הבאת העומר למקדש/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of Israel bring the Omer to the

Temple.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 15 במאי 2017

פרשת בהר- בחוקותיי- מהו המכנה המשותף לשמיטה,שבת ומקדש?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר- בחוקותיי –

מהו המכנה   המשותף- לשמיטה, שבת ומקדש?               

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל..  תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שילוח עבד  עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' " [ויקרא כ"ו, ב]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)

העלאת תמונות

 

ציורי תנ"ך/  "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 


פרשת בהר פותחת בנושא שנת השמיטה וחותמת  בנושא שמירת השבת:

כפי שנאמר:  "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה"[ויקרא כ"ה, א- ג]                                                                                                     בסיום הפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה".

השאלות הן:

א] מה המכנה המשותף לשמירת  השמיטה  ושמירת השבת?

ב] מה הקשר בין השבת למקדש?

תשובות.

המכנה המשותף לשבת ולשמיטה. 

מבחינה מסוימת - שמירת השבת  ושנת השמיטה – גורמים כביכול, הפסד ממון, אך בסופו של דבר  מתברר- כי הפסד זה הוא מדומה וההיפך הוא הנכון כל שומרי השביעית ושומרי השבת - זוכים לשפע של ברכות מהקב"ה.

ההוכחה לכך: שנאמר לגבי שמירת השנה השביעית: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית" [שם , כ"ה, כ"א]

ולגבי שמירת השבת מובטחת לנו הברכה – עוד מימי בראשית, כפי שכתוב:  "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת". [בראשית  ב, א- ג]

נאמר במסכת ביצה: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת [שאם צמצם הוצאות אלו בביתו] פוחתין לו: ואם הוסיף- מוסיפין לו" ועוד נאמר שם:"[ט"ו, ע"ב]: "אמר להם  הקב"ה  לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום [- יום שבת] והאמינו בי- ואני –פורע".

ועוד רעיון מעניין:  בעל "הרוקח"- החכם רבי אליעזר מגרמיזה טוען : כי  קיים מכנה משותף - בין יום השבת לשנת השמיטה, כשם שנוהגים בשבת להוסיף מחול על קודש - היינו שמקדימים לקבל את פני השבת קודם השקיעה בערב  שישי ובמוצאי שבת לאחר יציאת השבת בפועל  - מאחרים  לצאת מקדושת היום בהוספת זמן מסוים.

באופן דומה נוהגים לגבי השנה השביעית מוסיפים: "מחול על קודש" ואכן על פי הלכה למשה מסיני, מתחילים איסורי  מלאכות הקרקע בשמיטה - שלושים יום קודם ראש השנה. ולזה קוראים: "תוספת שביעית"

למעשה, הלכה זו קיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ,אך בתקופתנו - באין מקדש עדיין - מותר לעבד את הקרקע עד ראש השנה של שנת השמיטה. כפי שכותב זאת  הרמב"ם בהלכות שמיטה [ג, א] וכן נאמר בתוספתא: "רבן גמליאל ובית דינו התקינו, שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה"

דעה מעניינת נוספת של רבי  שמואל דויד לוצאטו [שד"ל]

הצד השווה בין  שמירת השבת  ושמירת  השנה השביעית -  הוא האמונה  שישראל נחשבים לעם קדוש לה'- באופן דומה מצוות שמירת שנת השמיטה  מבססת בתוכנו את האמונה שארץ ישראל- נתקדשה מכל  הארצות שבתבל ועל כן היא  נחה בשנה השביעית. וזאת בדומה לכך שהקב"ה שובת מכל מלאכתו בשבת .

חז"ל אומרים: כשם שהשבת היא מקור הברכה לכל ששת ימי השבוע, באופן דומה שנת השמיטה משפיעה  שפע  על ששת השנים - בין שמיטה לשמיטה.

ה"משך חכמה"- סובר: כי  התורה מצווה עלינו לעבוד את האדמה במשך שש שנים ולשבות בשנה השביעית- במקביל לששת ימי הבריאה שבסופם   באה השבת- אותה אנו מצווים לשמור. ומעניין כי בתורה נאמר פעמיים: "כי טוב" פעם אחת ביום השלישי לבריאה ופעם שניה ביום השישי למעשה הבריאה. [בראשית א', י' : י"ב. שם כ"ה, ל"א] לכן  ה' ציווה את עם ישראל לתת מעשר עני- בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה - וזאת על מנת להיטיב הטבה מיוחדת עם הנצרכים בזמן המקביל לימים שנאמר בהם פעמיים.

 הקשר בין השבת למקדש.

בפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה" [ויקרא  כ"ו, ב] חז"ל במסכת יבמות [ו', ע"ב] מסיקים מתוך  ההיקש: "מה שמירה  האמורה בשבת לעולם-[ במילים אחרות- כשם שהתורה דורשת מעם ישראל לשמור את השבת בכל מקום ובכל זמן ]אף מורא האמורה במקדש - לעולם"  כך אנו מצווים על מורא המקדש בכל הזמנים –כולל בימינו אסור  להיכנס למקום המקדש שלא בטהרה.

הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, פרק ו', פוסק: "קדושה ראשונה שקידש שלמה את העזרה [שהוא חצר המקדש] וירושלים- קידשן לשעתן וקידשן לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה[היות וה' הישרה במקום את שכינתו] ושכינה אינה בטלה" וכמו  שקדושת בית המקדש קיימת לעד הננו מצווים על מוראו בכל הזמנים וכך דין זה חל על בתי מדרש ובתי כנסיות שקדושתם נצחית ואינה פוסקת לעולם. ויש לנהוג בהם כבוד גם לאחר שחרבו.

במסכת מגילה: [ג' ,ג'] נאמר על הכתוב:  "והשימותי את מקדשכם" [ויקרא כ"ו, ל"א] "קדושתם אף כשהם שוממים".

הכוונה כי גם בימינו קדושתם נמשכת למרות שהם שוממים ויש לכבד את המקום.

הרב  שמשון רפאל הירש מבהיר: מקדש ה'  - כולל קדושת המקום-  הכוונה למקדש - והיום אלו  בתי כנסת - באמצעותם אנו מקדשים  את חיינו המוסריים.

גם קדושת הזמן - שבת ומועדים - המעניקים לנו צורה לחיינו הרוחניים והציבוריים. שני המקדשים האלה כוללים את כל המצוות שצוו ישראל - מראש החומש עד לכאן.

על פי דעת מקרא: באה התורה להזהיר לשמור את השבת ואת המקדש וחז"ל מפרשים שאיסורים ומצוות אלה- באים בסוף הפרשה המדברת על עבד עברי הנמכר לגוי-ללמדנו שלא יאמר: הואיל ורבי עובד עבודה זרה,  אף אני אעבוד עבודה זרה- וינסה לחקות את הרבי בכל המעשים האסורים.

הכוונה שלא יזלזל העבד העברי בכל המצוות גם כאשר הוא משעובד לגוי.

רבינו בחיי מוסיף: שכל המצוות הן בכלל- שבת והמקדש.- והכוונה כי השבת- "זכור ושמור" וכל המצוות- הלא תעשה ומצוות עשה - כלולים בהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי המכנה המשותף לשבת, שמיטה והמקדש - היא הקדושה.

השמיטה, השבת והמועדים - הם בבחינת - קדושת הזמן –המקדש ובתי התפילה - הם בבחינת קדושת המקום - אך למעשה כל קיום המצוות ככתבם ולשונם מהווים את מקדש ה'.

יהי רצון ועם ישראל יקיים את ציווי האלוקים לעד:  "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." [ויקרא י"ט, ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

את שבתותי תשמורו"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 7 במאי 2017

פרשת אמור- מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת אמור. מה גנוז בציווי הבאת העומר לכהן?

מאת: אהובה קליין.


ציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ הבאת  הקורבן לפני הכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 

ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חג הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


הפרשה עוסקת באבל ושמחה, אולם אנו נעסוק כאן בהבאת העומר - לכהן.

כך מתארת התורה מצווה זו:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי- תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהֵנִיף אֶת- הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן.  וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת- הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה.  וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה--רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין.  וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם:  חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם".  [ויקרא כ"ג ,י'- ט"ו]

 השאלות הן:

א] מהי מהות מצוות הבאת העומר לכהן?

ב] מה גנוז בהבאת העומר למקדש?

תשובות.

הבאת העומר לכהן.

רש"י מסביר: שהתבואה הזו תהיה ראשונה לקציר.[על פי מסכת מנחות ע"א]  עומר-הוא עשירית האיפה.

הרב שמשון רפאל הירש מבהיר: נאמר: "לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ" [מסכת מנחות פ"ד] מכאן ניתן ללמוד, כי כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל ונהנה מעצמאות לאומית ומחירות ,כאשר קוצרים את היבול, כנאמר:   "וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ"—היבול נעשה שייך לעם ישראל ואז הם מצווים להביא  עומר מהקציר הראשון ,הכמות חייבת להיות במינון המספיק לאדם ביום אחד. כמות זאת יש להביא לכהן המייצג את עם ישראל במקדש.

 האיכר צריך להבין כי מה שהצמיחה הארץ והשמש הבשילה אינו של  עם ישראל, "אלא הוא גדל למען  התורה  של  מקדש ה' ויש להשתמש בו כדי לקיים את מטרות התורה"  ועומר זה חייב להיות:" רֵאשִׁית קְצִירְכֶם".

הקציר מתייחס רק לאותם גידולי קרקע שנחשבים לקציר העיקרי של הארץ והאומה, הכוונה לחמשת מיני דגן שמכינים מהם לחם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, ושיפון. במשנה מתואר מעמד הקציר לפי ההלכה בזמן בית המקדש השני:

"שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחבר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.

כל העיירות הסמוכות לשם (למקום הקצירה) מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.

כיון שחשכה, אומר להם: בא השמש? אומרים הין. בא השמש? אומרים הין.

מגל זו? אומרים הין. מגל זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין.

בשבת אומר להם: שבת זו? אומרים הין. שבת זו? אומרים הין.

אקצור? והם אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו קצור!

שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים, הין הין הין.

כל כך למה? מפני הבייתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב". [משנה מנחות י ג]

הטעם הגנוז בהקרבת העומר?

דעת הרמב"ם , למרות שהוא מביא הסברים רבים על הקורבנות הוא טוען:      "וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן " - כלומר  ישנן מצוות שאין  אנו יכולים בוודאות לדעת מה מטרתן  ומצוות אלה נחשבות לחוקים- ואכן הקרבת העומר מהקציר הראשון בארץ ישראל- הייתה נהוגה רק מזמן הכניסה לארץ .

לפי  ספר החינוך – הבאת העומר  מיועדת להביע תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה – למחיה.

הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה, כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.

דעתו של רבי משה אלשיך [חי בצרפת במאה ה-16] :

מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- כי בעת שהוא מצוי בשפע כלכלי ,ישנו חשש-שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"

לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה' הארץ ומלואה, לפיכך בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי לסמל שהכול מעת ה' השולט על כל העולם.

ה"משך חוכמה" אומר: כי מצווה זו מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על החיים הגשמיים ורדיפה אחר ממון ועושר, אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.

על פי דברי חז"ל- בתקופה  בה בני ישראל היו נודדים במדבר -אלוקים סיפק להם  מזון-  מן השמים, כפי שהכתוב מתאר:  "וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה.  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:  עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ". [שמות ט"ז, ט"ז]

על פי מקור זה: מתברר  כי היו מבני ישראל שלקטו יתר על המידה את המן והיו שלקטו מעט, אך כאשר הגיעו לביתם ומדדו בעומר, איש, איש מה שלקטו- התגלה שזה שהרבה ללקוט ,לא היה לו יותר מהמידה של עומר לגולגולת אשר באוהלו ואילו זה שלקט מעט מידי- לא החסיר דבר מעומר לגולגולת וזה היה נס גלוי.

לזכר אותו מזון בכמות של "עומר לגולגולת"- כאשר עם ישראל הגיעו לארץ נצטוו להביא עומר שעורים- כקורבן הודיה לה' על השגחתו עליהם במדבר ,בכך העם הביע  בתפילתו - את המשך השגחת הבורא בהווה ובעתיד.

לעניות דעתי, מצווה זו נועדה: בנוסף להביע תודה לקב"ה על כך שמסייע לכל יהודי - בהצלחת היבול , דואג למזונו היום - יומי ומספק לו גם פרנסה.

הבעת שמחה על כך שבתום ימי עמל ועבודת האדמה -  סוף, סוף ישנו  תוצר מבורך ואין הדבר מובן מאליו.

כמו שאומר דוד המלך:

"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה--    בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

 הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה --    נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:

בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה --    נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו". [ תהלים קכ"ו, ה- ו]

ועוד נאמר:

"אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה --    הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.

  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;     אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.    [תהלים קכ"ח]

כל קיום מצווה  גורם לשמחה, כמו שאומר שלמה המלך:  "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" [משלי ט"ו, ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: מצוות  הבאת העומר  מראשית הקציר בזמן שעם ישראל נמצא בארצו - מהווה הבעת תודה לקב"ה על כל מה שסיפק לעמו במדבר וגם בקשה להמשך ההשגחה בהווה ובעתיד- לסיפוק צרכי העם בארצו, מעבר לכך יש להיזהר ממידת הגאווה הגורמת לשכחת חסדי ה'  בזמן שהיבול- גורם לאדם שמחה ונחת מעמל כפיו. 

יהי רצון  שנקיים את  ציווי ה' לעד: "וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:  לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה.  [דברים ח, י"ח]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר