יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

ציורי תנ"ך/יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויקח יוסף את- שניהם את- אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו:

וישלח ישראל את ימינו וישת על- ראש אפרים והוא הצעיר ואת- שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו כי מנשה הבכור..

המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי.."[בראשית מ"ח,י"ג--י"ז]

הטכניקה: שמן על בד.



Biblical painting

By  Ahuva Klein
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- חיים שיש בהם טובה וברכה-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי-חיים שיש בהם טובה וברכה-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל, בת בן- ציון]

פרשת ויחי- היא הפרשה האחרונה בספר בראשית, הפרשה מתארת את ימיו האחרונים של יעקב- בטרם ישיב  את נשמתו לבורא . הוא אינו שוכח את חשיבותה של ארץ ישראל ומשביע את יוסף  שיתחייב לקבור אותו בארץ המובטחת, עם זאת הוא מבין את חשיבותם של החיים ולכן מברך את כל בניו ונכדיו.

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "גור אריה יהודה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

"יהודה אתה יודך אחיך ידך בעורף אויבך ישתחוו לך בני אביך"[בראשית מ"ט,ח]

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט,י"ג]





ציורי תנ"ך/ יעקב  משתחווה לשכינה,לאחר שיוסף נשבע לו כי  יקברהו בארץ ישראל.

/ציירה: אהובה קליין (c)


ויש בברכות אלו עוצמה רוחנית נצחית מכוח היותם –פרי ברכת  צדיק ועל כך אמרו חז"ל "צדיק גוזר והקב"ה  מקיים"

התורה מתארת בדייקנות נפלאה: כיצד יעקב אבינו מברך את נכדיו: אפרים ומנשה:

"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי – אלה ? ויאמר יוסף אל- אביו בני הם אשר- נתן- לי אלוקים בזה ויאמר קחם- נא אלי ואברכם: ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וייגש אותם אליו ויישק להם ויחבק להם...וייקח יוסף את- שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת- מנשה בשמאלו מימין ישראל וייגש אליו: וישלח ישראל את ימינו וישת על- ראש  אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על- ראש מנשה שכל את- ידיו  כי מנשה הבכור: ויברך את יוסף ויאמר האלוקים אשר התהלכו אבותיי לפניו אברהם ויצחק האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי  אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ"[בראשית  מ"ח, ח- י"ז]

השאלות הן:

א] מדוע יעקב שיכל ידיו כאשר בירך את אפרים ומנשה?

ב] מיהו "המלאך הגואל"- ומה משמעות הברכה?

ג]  מה פשר שתיקתו של יוסף במהלך הברכה?

יעקב מברך את אפרים ומנשה.

יוסף העמיד את שני בניו: אפרים ומנשה באופן הבא: את אפרים לימינו שהוא בצד שמאלו של יעקב ואת מנשה בשמאלו שהוא ימינו של יעקב, היות ומנשה היה צריך להיות מצד ימינו של יעקב  מתוקף חשיבותו כבכור.

רש"י מביא את הסבר אונקלוס: יעקב שיכל את ידיו ופירושו = לשון שכל וחוכמה, כלומר בהשכל ובחוכמה נהג יעקב כאשר הניח את יד ימינו על ראש אפרים שלא  היה הסדר  הראוי-למרות שהוא הקטן ואילו את יד  שמאלו שם דווקא על ראש מנשה, למרות היותו הבכור.

מתברר שיעקב נהג כך בכוונה שהרי ידע שמנשה הוא הבכור.

רבינו בחיי מפרש: כי יעקב שיכל את ידיו  והניח דווקא את ימינו על ראש  אפרים הקטן, כי ידע ברוח הקודש שמעלתו של אפרים גדולה יותר ממעלתו של מנשה  ואמר: "גם הוא יהיה  לעם, אבל אחיו הקטן יהיה גדול ממנו".

אור החיים מפרש: כי בהתחשב בכך שהכתוב מדגיש   את חולשת ראייתו של יעקב :"ועיני ישראל כבדו מזוקן" לכן לא היה ביכולתו להכיר מי הבכור ומי הצעיר , כאשר חפץ היה לברך אותם, חשב כי יוסף ישים את בכורו לימינו של המברך  וכך ידע את מקומו של כל אחד מהם ולכן שיכל את ידיו ונהג על פי מחשבתו.

הכלי יקר אומר: כוונת התורה הייתה להדגיש, כי הקב"ה נוהג לבחור דווקא את הקטנים והשפלים ולא  מתחשב בכוח והגבורה שמתבטא אצל הבכור, כמו שכתוב: "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום"[ישעיהו ס, כ"ב]

הכלי יקר מביא דוגמאות להסברו: אצל אברהם ,למרות שישמעאל היה הבכור, דווקא נבחר יצחק.

אצל יצחק, עשיו היה הבכור ודווקא יעקב  נבחר. אצל יעקב, ראובן  היה הבכור ודווקא נבחר יוסף, מנשה היה הבכור ולמרות זאת נבחר אפרים. בסיום ההסבר, אומר הכלי יקר: "רמז זה הלא דבר הוא, והמשכילים יבינו"

רבי שמשון רפאל  מפרש בצורה דומה ואומר: כי אין העדפה מוסרית ורוחנית דווקא מכוח הלידה, אדרבא: "ורב יעבוד צעיר", כוחו של הבכור הוא חומרי  בלבד, אך בעולם הרוח אין עליונות על פי ירושה. הבחירה על ידי הקב"ה נעשית מתוך הערכה לאדם  בעל המעלות הרוחניות הגבוהות  –הנחשב בעיני ה'  לקדוש.

 המלאך הגואל ומשמעות הברכה.

רש"י מפרש: הכוונה למלאך-הנשלח  מאת ה' במטרה  להציל ולגאול  את יעקב בעת צרה.

דוגמת המצב - בו היה נתון יעקב כאשר שהה אצל לבן, והמלאך בא להודיעו כי עליו לעזוב את המקום ולשוב אל ארץ מולדתו . כפי שהכתוב מתאר:" ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום יעקב ואמר הנני: ויאמר שא נא עינך וראה...עתה קום צא מן- הארץ ושוב אל- ארץ מולדתך" [בראשית  ל"א, י"א-י"ד]

כעת אותו מלאך יברך את הנערים- אפרים ומנשה וכך מתברך יוסף באמצעות בניו שמתברכים, שהרי  זוהי שאיפה של כל אדם לראות את בניו  מאושרים ומבורכים ובכך גם האדם עצמו מתברך.

הכלי יקר מסביר את משמעות הברכה: "..יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק.."- שיקרה להם כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותיי ,הכוונה שיש בשם משמעות להתרחשויות שקרו במהלך חיי האבות ומשליך על הבנים : ישראל- נקרא  על סמך "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" [בראשית ל"ב , כ"ט ] המשמעות  שהצדיק ימשול ביראת ה', יעקב נקרא על שם – עקב- כי אצל הצדיקים-צפון להם טוב בעתיד, שתחילת חייהם  מצער, אך בסוף חייהם מתעלים .

אברהם נקרא על שם- "אב המון גויים"-   ישראל -יהיו ראש לכל האומות.

יצחק – כפי התרגום "וחדי" מלשון- שמחה שתמיד תשרה במעונם.

אור החיים אומר: שמפתח הברכות היה אצל אברהם והוא מסר  ליצחק ויצחק מסר ליעקב ויעקב מסר ליוסף, לכן המשמעות למילים: "ויברך את יוסף"- שמפתח הברכות עובר מיעקב ליוסף.

הרב שמשון רפאל הירש בפירושו לתורה מבאר: "וידגו לרוב בקרב הארץ"-בדרך כלל הדגים חיים בתוך המים והם אינם גלויים לעיני האדם בכל דרכיהם.

-כך משתקפים חיי ישראל בתבל ,במשך דורות הם חיים –בגלויות בקרב גויים כמו הדגים  החיים במעמקי הימים וזאת מבלי שהשכנים סביב יכירו  ויבינו את הווי חייהם ותוכנם.

רש"י אומר: כי המשמעות שעם ישראל יזכה להתרבות ממש כאותם דגים שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם כדי להמעיט את תולדותיהם.

שתיקתו של יוסף במהלך הברכה.

בזמן שיעקב משכל את ידיו ומברך את אפרים ומנשה, יוסף שומר על שתיקה, אך בתום הברכה הוא מעיר כפי שהכתוב מתאר: "וירא יוסף כי- ישית אביו יד- ימינו על- ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד- אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה: ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי –זה הבכור שים ימינך על ראשו"[ בראשית מ"ח, י"ז]

דבר זה מעורר תימהון בקרב הפרשנים: מדוע יוסף לא אמר את דבריו קודם הברכה לבניו, אלא המתין לסוף הברכות?

הכלי יקר מפרש : יוסף חשב כי הצד השמאלי חשוב יותר מהצד הימני, לפי  שהלב- מקור השכל של האדם - נמצא בשמאלו, והכבד שהוא מקור הנפש נמצא בצד ימין, לכן חשב יוסף שהרי מנשה הוא הבכור-יעקב מעוניין לברכו בברכות שכליות. כדי להעניק לו ביתר שאת את המדע והחכמה ואילו את אפרים שאף לברך בברכות גשמיות, אך  לאחר שנוכח שאביו ברך את שניהם בברכה אחת ,סבר יוסף- שאין זו הדרך הנכונה ויתכן מאד שאביו טעה ולא ידע מי עומד מימינו ומי עומד משמאלו, לכן העיר לאביו על הדבר.

הרמב"ן מבאר: כי יתכן שיוסף אהב יותר את מנשה בגלל  שהיה  הבכור ,לכן הדבר פגע בו. יוסף חשב שאביו טעה ויתכן שהברכה הייתה ללא דעת ואז ישנו חשש, שהברכה לא תחול על בניו כי לא ניתנה ברוח הקודש, אך כאשר יעקב ענה ליוסף: "ידעתי בני.."- יוסף התפייס ונרגע.

רש"י  מסביר את תשובת יעקב להערתו של יוסף: "ידעתי בני ידעתי גם- הוא יהיה –לעם וגם- הוא יגדל ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא- הגויים"[שם, מ"ח, י"ט]

יעקב מסביר ליוסף כי הוא יודע היטב שמנשה הוא הבכור ובכל זאת גם הוא יזכה לגדולה, שעתיד לצאת ממנו גדעון והקב"ה עושה נס על ידו  להושיע את עם ישראל מיד מדיין ועמלק. [כפי שמסופר בשופטים פרקים: ו'-ז']

אבל אפרים האח הקטן יזכה לגדולה יותר ממנשה ,משום שעתיד לצאת ממנו יהושע שינחיל לעם ישראל את הארץ ויזכה ללמד את עם ישראל תורה לאחר מות משה. וכל העולם יתמלא בפרסום הכבוד שלו, כשנלחם באמורי , כמסופר בספר יהושע:" אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ואמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: ויידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו...[יהושע י, י"ב-י"ג].

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על כוחה של ברכה הניתנת על ידי צדיק - דוגמת יעקב אבינו.

יהי רצון שברכות אלו יחולו על עם ישראל בכלל ובפרט. אמן ואמן.     
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ברכה וכוחה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ברכה וְכּוֹחה / שיר מאת: אהובה קליין ©

ראשית הברכה  לכולם

ניצבת בראש הסולם

מפי עליון לאדם

לפריה ורביה בעולם.  

 

מהקדושה יונקת כוחה

שורשיה דעת וחכמה

עוצמתה כמים אדירים

החוצבת בסלע שינויים.

 

ברכת מנשה ואפרים

זכּה כטל השמים

בה עוללים יתברכו

בקרב הארץ לרוב ידגו.

 

הברכה  פורצת גלים

טועמיה לאושר זוכים

השפעתה לאורך ימים

בהשראת אבות קדמונים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויחי[חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 28 בדצמבר 2014

יום שבת, 27 בדצמבר 2014

ירידה למצרים/ שיר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ירידה למצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©

ענני שכינה יאירו השמים

יעקב ופמלייתו ירדו למצרים

בתום תקופת בכי וייסורים

נפשו  מצפה לאותות וניסים.

 

יושב עם  בניו בכרכרה

בליבו  הד צלילי בשורה

מהרהר בבן הזקונים

לו העניק כותנת פסים.

 

גלגלי העגלות נעים  לאיטם

הכבשים פועים  רוקעים ברגלם

חמורים עמוסים שקים כבדים

ארץ ניכר פותחת שערים.

 

יעקב מתייסר בליבו געגועים

לארץ חמדה מובטחת  לבנים

מתנחם בזו ההבטחה:

ירידה לצורך עלייה.

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויגש .[חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים למצרים/ציירה: אהובה קליין(c)[ציור לפרשת ויגש]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"..וישאו בני- ישראל את- יעקב אביהם ואת- טפם ואת- נשיהם בעגלות אשר- שלח פרעה לשאת אותו:ויקחו את- מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבואו מצרימה יעקב וכל- זרעו אתו"[בראשית מ"ו,ה-ו]

הטכניקה: שמן על בד]

Jacob and his family down to Egypt





Biblical Painting
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

פרשת ויגש-גישה חיובית מביאה לאיחוד משפחות- כיצד?/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש- גישה חיובית מביאה לאיחוד משפחות-כיצד?


מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן- ציון]

פרשה זו היא  המשכה של פרשת מקץ המסתיימת עם מציאת הגביע באמתחת בנימין.

יהודה המוכיח חכמה וגבורה, פונה אל יוסף בבקשה ובתחנונים שישחרר את בנימין:

"..כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור אם- לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים: ועתה ישב- נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו..." [בראשית  מ"ד, ל"ב- ל"ג[

יוסף מתרגש עד כדי בכי ומחליט להתוודע לאחיו : "ולא יכול יוסף להתאפק... ולא עמד איש בהתוודע יוסף אל אחיו.. ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי.." [בראשית מ"ה א'-ג']

ציורי תנ"ך/ פרעה בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)


התוצאה: יוסף בעצת פרעה שולח לאביו עגלות, חמורים, ביגוד ומזון. אביו וכל אשר לו יורדים למצרים.

השאלות הן:

א] מדוע דווקא יהודה ניגש אל יוסף ומתחנן להשבת בנימין?

ב] באיזה  אופן יעקב יורד למצרים?

ג] כיצד מתנהלת הפגישה בין יעקב  ליוסף?

יהודה ניגש אל יוסף.


ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


על פי דברי חז"ל: אומנם יהודה לא היה הבכור, אבל היה חכם ונבון והייתה לו יכולת השפעה על אחיו,

בפעם הראשונה יהודה מצליח לשכנע את אחיו לא לגרום למות יוסף בהשלכתו לבור, אלא למכרו לישמעאלים: "ויאמר יהודה אל- אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסנו את דמו: לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל- תהי – בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו"[שם ל"ז, כ"ו-כ"ז]

יהודה ,בניגוד לדברי ראובן- הוא היחיד המצליח לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין למצרים:

"אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים.."

[שם, מ"ג, י"א]

וכעת יהודה מצליח ברוב חוכמתו ותושייתו לשכנע גם את יוסף: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו"[מ"ד, ל"ג]

חז"ל רואים את התערבותו של יהודה בגדר נס וממשילים עליו משל מעניין: "משל לבאר עמוקה מלאה צוננים, והיו מימיה יפים ולא הייתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל, נימה בנימה[כלומר- חוט בחוט] ודלה ממנה ושתה, כך לא זז יהודה מלהשיב ליוסף דבר על דבר, עד שעמד על לבו"[עד שיוסף הושפע והדברים נגעו לליבו]

הכלי יקר מפרש: כי יהודה נזכר  בדברי האחים: "אבל אשמים אנחנו"[שם, מ"ב, כ"א]פה הוא הרגיש שהוא חייב להיכנס בעובי הקורה   כמתוודה על חטאיו , לפי שחש ברגשי אשמה יותר מכל אחיו- בכך שהציע למכור את יוסף לישמעאלים ובעקבות זאת[לדברי רש"י] אחיו שראו בצרת אביהם - יעקב הממאן להתנחם- הורידהו מגדולתו  והאשימו אותו בדבר המכירה ואמרו לו: אילו היית אומר להשיב את יוסף היינו משיבים אותו.

הטעם השני: לפי שברגע שבנימין היה מועמד להיות עבד במצרים, יהודה הרגיש שאותו עוון שהוא עבר במכירת יוסף – גרם שלעבד נמכר יוסף וכעת גם בנימין ייענש, לכן  ראוי שעונש העבדות כעת ייפול עליו- על  יהודה.

יעקב יורד למצרים.

הכתוב מתאר:  כי יעקב יוצא מכנען עם כל פמלייתו ומגיע  תחילה לבאר שבע ,שם זובח זבחים לאלוקים והקב"ה מתגלה לו בחלום הלילה ומבטיח לו שיתלווה אליו לאורך כל הדרך: "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם- עלה ויוסף ישית ידו על עינך"

לדברי רש"י: הקב"ה מבטיח ליעקב שיעלהו לאחר מותו ויקברוהו בארץ ישראל ולא במצרים.

בהמשך מתואר כיצד יעקב יורד למצרים:"ויקם יעקב מבאר שבע ויישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת- נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו: וייקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו: בניו ובני בניו אתו בנותיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה"

רש"י מדגיש : כי יעקב הביא אתו רק את הרכוש שרכש בכנען, אבל הרכוש שהושג בפדן-ארם כבר לא היה ברשותו ,היות ונתן זאת לעשיו בתמורת קניית חלקו של עשיו במערת המכפלה-על מנת שהזכות  להיקבר  בה תעבור רק ליעקב.

רבינו בחיי אומר: כי יעקב מקבל הבטחה מהקב"ה-שלא יפחד לרדת מצרימה, כמו שנאמר: "אל תיראי תולעת יעקב.."[ישעיהו מ"א]

לפי הפשט ,הקב"ה מבטיח לו שהוא יתלווה אליו וירד עימו ,ולא נאמר: "אנוכי אורידך" כמו שנאמר: "ואנוכי אעלך". אלא נאמר: "ואנוכי אעלך גם עלה.."- נתן לו רמז שעתיד יעקב להיקבר  אחר מותו בארץ ישראל- הגבוהה  מכל הארצות אשר שם שער שמים. והמילים  הנוספות: "גם עלה"- משם יתעלה עליה אחרת- עליה רוחנית-  עליונה לאור באור החיים. וכך יזכה לעליה כפולה.

ומוסיף רבינו בחיי: כי  אפשרי לפרש את העלייה הכפולה- שבתום הגלות ה' יגאל את זרעו ויעלה אותם  לארץ ישראל. אחרי שיזכו להשתקע בארץ ישראל ששם  יקיימו את עיקר המצוות, ה' הבטיח להם עליה אחרת והכוונה לעולם  הבא  הצפון לזרע יעקב.

וחז"ל אמרו: כי השכינה ירדה עם ישראל  לגלות וגם עתידה להיות איתם בזמן הגאולה.

אור החיים אומר: כי למרות שכל משפחתו של יעקב ידעו שצפויה להם גלות קשה-לא הקשו עורף ולא נמנעו מלקיים שטר חוב  הגלות- אלא הגיעו בהרכב  מלא.

המפגש בין יעקב לבין יוסף


Biblical painting

By Ahuva klein






ציורי תנ"ך/ יעקב ויוסף נפגשים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c)



הפגישה בין השניים הייתה מרגשת במיוחד .כפי שהכתוב מציין:"...וירא אליו ויפול על- צוואריו ויבך על צוואריו עוד: "ויאמר  ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את- פניך כי עודך חי"

[שם מ"ו, כ"ט-ל]

על פי רש"י: רק יוסף נפל על צווארי אביו בבכי ונשקו, לעומתו יעקב לא נפל על צווארי יוסף וגם לא נשקו. והטעם לכך, לפי שבאותו זמן יעקב היה קורא קריאת שמע ולא היה באפשרותו להפסיק את התפילה.

ובאשר לדברי יעקב שכעת  יכול כבר למות לאחר שראה את פני יוסף,על כך שני פירושים:

לפי פשוטו: יעקב אומר ליוסף: כעת לאחר שראיתיך, אני  שבע רצון ולא אצטער על מותי, לפי שזכיתי לראותך חי.

ולפי מדרשו: התכוון יעקב להגיד ליוסף: עד כה שהייתי חושב שאתה מת- סבור הייתי כי אני עתיד למות שתי מיתות, האחת בעולם הזה והשנייה –לעולם הבא, מפני  שראיתי שנסתלקה ממני השכינה וחששתי כי ה' יכעס עלי מפני האשמה שבי, לפי שאני הוא זה אשר שלחתיך לשכם.

אך, כעת כאשר אני זוכה לראותך חי ,אמות רק מיתה אחת- רק מחיי העולם הזה, אך לא מהעולם הבא.

הרמב"ן אומר: כי עיני יעקב כבר היו כבדות מזוקן, בתחילה לא זיהה את יוסף כי היה יוסף מכסה את  פניו במצנפת, אבל כאשר יוסף התקרב אל אביו ואביו הכירו, נפל אביו על צווארו ובכה עליו עוד, כפי שהיה בוכה עליו  במשך תקופה ארוכה שלא זכה לראותו ואז אמר: כעת אני יכול למות לאחר שראיתי את  פניך.

ה"כלי יקר" מפרש: כי כאשר אמר יעקב:"אמותה הפעם" אמר זאת מפני שבתקופה בה לא ראה את יוסף-היו חייו חיי צער והיה נחשב למת כל יום. מעתה שראה את יוסף - נעשה יעקב איש חי ועתיד למות מיתה אחת.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד רבות על יהודה- על   כוח השכנוע  המיוחד שבו, באמצעות חוכמה ותבונה מיוחדת, תרם רבות לאיחוד המשפחה מחדש.

והכול  התנהל בסייעתא דשמיא – על  פי התוכנית האלוקית- ירידה לצורך עליה.

מי ייתן וגם בימים אלה ממש נזכה להתאחד כאיש אחד בלב אחד ונחזה לראות ישועות גדולות- בפרט ובכלל כפי שנאמר: "ישועת ה' כהרף עין".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 15 בדצמבר 2014

פרשת מקץ- פלאי פלאים- קשר לנס חנוכה-כיצד?/מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מקץ- פלאי פלאים-קשר לנס חנוכה-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון]

פרשת מקץ הנקראת בשבת חנוכה, פותחת   בחלומותיו של פרעה- הרואה מראות על שפת היאור.

חלום ראשון מתאר: שבע פרות יפות ומלאות נבלעות על ידי שבע פרות רזות ודקות מראה.

ציורי תנ"ך/ חלום פרעה- שבע הפרות השמנות ושבע הרזות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בחלום השני: שבע שיבולים דקות בולעות שבע שיבולים מלאות.

ציורי תנ"ך/ חלומו השני של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]


פרעה  אינו רגוע: "ותיפעם רוחו"  הוא מנסה לדלות את הפתרון לחלומותיו בקרב חרטומי מצרים וכל חכמיה, אך  ללא הצלחה.

לאחר שנואש מהם, לפתע - הקערה התהפכה על פיה, שר המשקים מגלה לו: מיהו האיש המסוגל לפתור את חלומותיו  ומכאן והלאה הכול מסתובב כסביבון לעידן  חדש:

פתרון החלומות והגשמתם,  גדולת יוסף ועלייתו , פגישת האחים...

השאלות הן:

א] מהן מסקנותיו של פרעה בעקבות פתרון החלומות על ידי יוסף?

ב] כיצד מתייחס יוסף אל אחיו במצרים?

ג] מהו החוט המקשר בין הפרשה לחג החנוכה?

יוסף פותר חלומות ופרעה מסיק מסקנות.

ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


יוסף בחוכמתו מצביע על הקשר של אלוקים לחלומות פרעה עוד בטרם ניגש לפתרון: "ויען יוסף את- פרעה לאמור בלעדי אלוקים יענה את שלום  פרעה" [מ"א, ט"ז] בתום תיאור החלומות על ידי פרעה, יוסף מגיב:  "ויאמר  יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה, שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השיבולים הטובות שבע שנים הנה חלום אחד הוא: ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן שבע שנים הנה ושבע השיבולים הרקות שדופות הקדים יהיו שבע שני רעב: הוא הדבר אשר  דברתי אל פרעה אשר האלוקים עושה הראה את פרעה" [מ"א, כ"ה-כ"ט]

 הפתרון: בתחילה יהיו שבע שנים טובות במצרים-הכול יהיה בשפע, אך בתום תקופה זו-תהיינה שבע שנות רעב.

יוסף מדגיש ,כי בכך שלשני החלומות פתרון זהה , הדבר מוכיח: "כי  נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו"[שם מ"א, ל"ב]

רבינו בחיי אומר: כי יוסף מתכוון : שהכוח – החכמה והבינה  מגיעים אליו מאת ה', ומנגד פרעה ועמו הרשעים היו כופרים בהשגחה, מאמינים בכוכבי הלכת המנהיגים את העולם ופרעה שהיה כה גשמי והייתה לו משיכה לחומר- לטבע וליסוד , גשמיותו רמוזה בשמו: פרעה = עפר.

לכן ה' הראה לו חלומות המתבססים על היסודות: מים ועפר, שבע הפרות עולות מיסוד המים ושבע השיבולים גדלות מתוך יסוד העפר. ויש בהם רמז לשובע ולרעב  וזהו  נס ההשגחה על  הטבע, כמו שנאמר בראש השנה: "איזו לרעב ואיזו לשובע.." כאן מטרת אלוקים הייתה להוכיח לפרעה שהיה עושה עצמו אלוה-כי מי ששולט על הכוכבים והטבע זה הקב"ה בכבודו ובעצמו.

רוב המפרשים אומרים :כי הצלחתו של יוסף בפתרון החלומות נובעת מתוך הכרתו - כי יש פעמים בחלום מראה נבואי וכל זה מתוך אמונתו באלוקים וסייעתא דשמיא.

פרעה משתכנע  כי אכן יוסף פתר נכונה את חלומותיו ובהתפעלותו אומר: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו"! "אין נבון וחכם כמוך"!

פרעה ממנה אותו למשנה למלך, מעתה הוא אחראי על כלכלת מצרים, הוא מעניק לו טבעת, בגדי שש ושרשרת זהב על צווארו והוא זוכה אף למרכבה השנייה אחר מרכבת פרעה, דבר המצביע על גדלותו.

מעתה איש לא ירים ידו ורגלו בלעדי  רשותו של יוסף ופרעה מכנה אותו בשם: "צפנת פענח".

הדבר מעורר התפעלות, איך אלוקים מסובב את כל ההתרחשויות -עד כי יוסף שהיה בבור נחשים ועקרבים ובהמשך נמכר לישמעאלים כאחד העבדים, לבית הסוהר יגיע בעבור אשמת שווא והנה פלאי פלאים: מהפך, הוא מתעלה לגבהים.

יוסף ואחיו.

בעת הפגישה בין האחים  ליוסף, חל שינוי לטובה: "ויוסף השליט על- הארץ הוא המשביר לכל-עם הארץ ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה" [שם ,מ"ב, ו]

כאן יוסף עולה  כמה מדרגות , האחים שבעבר זלזלו בו ורמסו את כבודו, כעת משתחווים לפניו .

רש"י אומר : כי האחים השתחוו-ממש, השתטחו  לפניו על פניהם וכל השתחוות במקרא היא: בפישוט ידיים ורגליים.

לעומת האחים, יוסף מתנכר אליהם- עושה עצמו זר ונוכרי, דיבר איתם בחומרה ובלשון קשה.

הוא הכיר אותם היטב מפני שכאשר נפרד מהם לאחרונה, הם היו בעלי זקנים ולכן לא השתנו מראה פניהם.

אך האחים לא הכירהו, היות והוא היה אז נער ואילו כעת לפניהם אדם בוגר בעל זקן.

ומדרש אגדה-על פי חז"ל: כעת - כאשר אחי יוסף היו זקוקים לעזרתו וחסדו, היה באפשרותו להזיק להם, אך הוא זיהה אותם כאחיו ועל כן ריחם עליהם. לא כן אחיו, כאשר יוסף נפל בידם, לא ריחמו עליו כאח ומכרוהו כעבד.

יוסף נזכר בחלומותיו ,כעת הם קורמים עור וגידים.

הוא מחמיר ומאשים אותם: "מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם"

על פי רש"י: יוסף מגיע למסקנה זו - לפי שהאחים לא נכנסו יחדיו דרך שער אחד, אלא דרך עשרה שערים בדומה להתנהגות מרגלים.

הוא חוזר ומאשים אותם בריגול, על כך רש"י מביא מדרש: לפיו -יוסף מתכוון להגיד להם: באתם  למצוא את אחיכם, אם תמצאו אותו תהיו מוכנים לפדותו תמורת כסף רב ?ענו לו: כן אנחנו מוכנים לפדותו גם בממון רב. אמר  להם: ואם יסרבו להחזיר לכם את אחיכם בכל דרך שהיא, אמרו לו : אנחנו מוכנים להרוג את אותו אדם שמחזיק בו. או להיהרג בעבורו, זאת הייתה מטרת הגעתנו לכאן, אם כך אמר יוסף: צודק אני בדברי שבאתם לכאן על מנת לעשות רעה ולהרוג, אתם מודים בכך.

יודע אני זאת לפי שאני מנחש בגביע שלי[המגלה לו כביכול נסתרות]הרי שניים מכם הרגתם עיר שלמה- התכוון לשמעון ולוי-שהרגו את אנשי שכם כנקמה  על מעשה דינה.[שם ל"ד]

האחים מביעים חרטה על מעשיהם:". .אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת"[שם מ"ב, כ"א]

ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]











יוסף שומע את אחיו ואת דברי ראובן, הוא מתמלא רחמים , מתרגש ומגיע לידי בכי.

הוא בוחן את אחיו אם דוברי אמת הם- בכך שהוא אוסר את שמעון ושולח את אחיו.

יוסף מצליח ,בסייעתא דשמיא ,להשיג את מבוקשו לגרום לכך שיביאו את בנימין –אחיו הקטן. במיוחד לאור מצב הרעב בארץ ישראל.

האחים– מתחייבים להשיבו בריא ושלם אל אביהם ובתוכם יהודה המבטיח שהוא ערב לכך שישיב את בנימין חי ובריא.

יעקב משתכנע ואומר:" .. אם כן זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאות ולוט בוטנים ושקדים: וכסף משנה. .ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל-האיש" וכל זאת בתוספת ברכות.

ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



הפרשה מסתיימת עם סיפור הגביע ,מציאתו בשק בנימין, למרות דברי יהודה כי כל האחים מוכנים להיות עבדים, יוסף טוען כי רק  האיש שהגביע נמצא בידו הוא יהיה לו לעבד.

ציורי תנ"ך/ מציאת גביע בנימין  לתדהמת האחים/ ציירה: אהובה קליין(c)




הקשר לחג חנוכה.

לאור עיון עמוק בפרשה ,ניתן להבחין , איך הקב"ה מגלגל את כל הדברים בדומה לסביבון האהוב על הילדים  בחג החנוכה-שפעם נופל על צד זה ופעם בצד אחר.

כדוגמת הנס הגדול שאירע למכבים, בעוד שהיוונים גזרו גזרות קשות  על היהודים-במטרה לפגוע בהם רוחנית, לנתק אותם מהתורה הקדושה. בסוף כל המצב התהפך ובזכות אלוקים וגבורת המכבים נעשו ניסים ונפלאות.

אף כאן ,ניתן לראות הלכה למעשה ,כיצד יוסף שאחיו  קנאו ובגדו בו, כעת  התעלה לגדולה, הם מכבדים אותו והוא מצליח לשלוט עליהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי גם אם  היום עם ישראל -בדומה ליוסף, נמצא בתקופה קשה,. אין לאבד את התקווה והאמונה.

ימי החנוכה באים להזכירנו: כי אין ייאוש בעולם וישועת ה' כהרף עין -"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" אמן ואמן..
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר