יום שלישי, 31 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ שירת הים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " [שמות ט"ו,א]
הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והסנה הבוער/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
משה והסנה הבוער / שיר מאת: אהובה קליין (c)

לשניות חדלה החמה לזרוח
לא מיאנה תפקידה לשכוח
גדושת התפעלות הביטה ממרומים
בסנה הבוער נדיר בשיחים.

שיח זעיר בגודלו
גדול מימדים באיכותו
עמיד כחומה בפני אש
לעד אינו ירא ומתייאש.

משה עומד נפעם
נזכר בזה העם
בודד הוא בין העמים
אך לא יכלוהו האויבים.

משה חיש ישיל נעליו
צמרמורת ברמ"ח אבריו
מסר יקבל מפי אלוקים
יושיע ישראל בניסי ניסים.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 30 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וירא מלאך ה' אליו בלבת -אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל...ויאמר אל- תקרב הלום של- נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"
[שמות ג,ב-ו]

  • ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בשלח/ הקשר בין שירת הים לתחיית המתים-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו אנו קוראים על נס יציאת מצרים  ושירת הים. לכן  השבת נקראת בשם:"שבת שירה"
השירה כוללת ח"י פסוקים ונקראת בבית הכנסת באופן חגיגי כשכל האנשים עומדים על רגליהם.
בנוסף לכך- קריאתה גם ביום שביעי  של פסח בה אירע נס קריעת ים -סוף,ובכל יום בתפילת שחרית.
וכך התורה מתארת את השירה:"
"ויושע ה' ביום ההוא את- ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על- שפת הים: וירא  ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את—ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' כי גאה ,גאה סוס ורוכבו רמה בים עוזי וזימרת יה ויהי לי לישועה זה עלי ואנואו אלוהי אבי  וארוממנהו..."[שמות ט"ו,ל- כ]
השאלות הן:
א] מדוע אומרים: יום,יום שירת הים?
ב]כיצד העבר מסתדר עם העתיד- מבחינה לשונית בשיר:"אז- ישיר"?
ג] מהו המבנה המיוחד של השיר?
ד] היכן מוצאים אנו דוגמאות לשירה בתנ"ך?
התשובה לשאלה א]
עם ישראל נוהג להגיד: יום,יום את שירת הים:
1]כדי לא לשכוח את גדולת ה' ואת החסדים שעשה לבניו ביציאת מצרים ולהודות על כך.
2] כל יהודי נמצא במייצר הפרטי שלו והוא שואף להשתחרר ולצאת ממצוקתו, לכן אומר שירת הים - יש אומרים כי  בכך
ישנה  סגולה של יציאה  מאפלה לאורה.
וכבר ציין זאת דוד המלך באומרו:"מן המייצר קראתי יה ענני במרחב יה"
[תהלים קי"ח,ה.]
התשובה לשאלה ב]
האומר שירת הים שם לב מיד ללשון הדקדוקית הדורשת הסבר:"אז ישיר"
אם מדובר ב"אז"-  שהיא לשון עבר  נכון היה לכתוב: - "אז שר"
מדוע הערבוב של לשון עבר ועתיד יחדיו?
על כך כמה תשובות:
אונקלוס אומר: כי המילה:"ישיר"- היא במשמעות עבר-כלומר אז משה שר.
לפי רש"י: יש לחלק את הפסוק לשני זמנים.
"אז"- כשמשה ראה את הנס-עלה בליבו שישיר את שירת הים.  ובהמשך במילים:"ויאמרו לאמור" הוציא את מחשבתו מהכוח אל הפועל.
חז"ל: רואים כאן קשר לתחיית המתים ואומרים:"ישיר"- הכוונה  לשיר בעתיד.
ואילו דבריהם:"תניא.א"ר מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר:"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ""שר" לא נאמר, אלא:"ישיר".מכאן לתחיית המתים מן התורה.כיוצא בדבר אתה אומר:"אז יבנה יהושע מזבח לה' "-"בנה" לא נאמר,אלא:"יבנה" מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אלא מעתה:"אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה"?
אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה" [סנהדרין צ"א:]
"העמק דבר" אומר : רק כאשר עם ישראל ראו במו עיניהם את  ההצלה-רק אז הודו על כך לבורא עולם,ולא עשו זאת בתחילת דרכם בים.
התשובה לשאלה ג]
תוספות יו"ט במסכת סוטה פ"ה, משנה ד' אומר:שירה זו מתחלקת -לעניינים וגם לפרקים.
באופן הבא: משה היה אומר פרק ואילו ישראל היו עונים לתפילתו.
"אבני שוהם" לרבי משה לייב שחור טוען: שהשירה מתחלקת לשלושה חלקים:
פרק א: מהמילים:"אשירה לה' " עד המילים:"אמר אויב"
בפרק זה מתוארים מעשה הגבורה של הקב"ה וגם שבחים על מעשיו.
ובסוף הפרק  מתוארת הנקמה באויב- "תהרוס קמיך".
פרק ב: מתאר  התעוררות מחודשת של האויב:"אמר אויב ארדוף אשיג.."
ובאמצע מילות התפעלות על גדולת ה' ומסיים בתגובת האויבים:"שמעו עמים ירגזון"
פרק ג:מתחיל במילים:"אז נבהלו אלופי אדום" מתאר את בהלת האויבים באותו זמן וגם  בקשה  כי לעתיד לבוא  יהיו שרויים  באימה ופחד ,ומסיים במלכות ה' הנצחית:"ה' ימלוך לעולם  ועד"
התשובה לשאלה ד]
ישנן דוגמאות בתנ"ך לשירה מקראית:
הנה כמה מהן:
"שירת האזינו" באמצעותה- משה קורא לשמים והארץ להעיד על התנהגות עם ישראל.
הוא קורא להם מפני שהם נצחיים, וגם מהסיבה:השמים יכולים להעניש את האדם- על ידי עצירת המטר והארץ יכולה  להפסיק את גידוליה הטובים-המשמשים מזון לאדם.
"שירת דבורה"- דבורה שהייתה נביאה בישראל- יושבת בצל עץ התומר ומשוררת - אחר הניצחון נגד יבין מלך כנען  והריגת סיסרא בצורה  מיוחדת.
במילות השיר  היא מודה לה' על כך:"ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור: בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה',שמעו מלכים האזינו
רוזנים אנוכי לה' אנוכי אשירה..." [שופטים ה,א-ד]
"שירת הבאר"-"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה:באר  חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק..."- זהו שיר הודיה לה' על המים שניתנו לעם מתוך הבאר [במדבר כ"א,י"ז-כ]
דויד המלך שר לה':"מזמור שירו לה': שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו.." [תהלים צ"ח,א]
שלמה המלך מקדיש ספר שלם לשירה: ב" שיר השירים"-הנושא המרכזי בספר:אהבה הנרקמת בין ה' לעם ישראל.
ויש גם פרקי שירה- זו השירה שכל הבריאה אומרת  לקב"ה,כל אחד ושירתו האופיינית לו והאדם מנצח עליה.
לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך התבוננות בשירה המקראית,ניתן להגיע למסקנה אחת:
רוב השירים נועדו במטרה להודות לה' על דאגתו לעם ישראל גם במצבים קשים, פרט לשירת האזינו שיש בה כמה נקודות שונות,כגון: הזמנת השמים והארץ - כעדים  להתנהגות עם ישראל.
וכן שירת הים ,הכוללת הבעת תודה לאלוקים על כל עניין יציאה מארץ מצרים.
אך יש בה גם רמז לגאולת עם ישראל לעתיד לבוא  ותחיית המתים.
יהי רצון ובקרוב הקב"ה יגאל את עמו ישראל מכל המייצרים ונזכה לבשורות טובות.אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח/מאין לנו כי שתי כיתות יצאו ממצרים?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בשלח- מאין לנו כי שתי כיתות יצאו ממצרים?/ אהובה קליין.

הפרשה פותחת  בסיפור יציאת  מצרים:
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים : פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים וייקח משה את עצמות יוסף עימו- כי השבע השביע את בני ישראל לאמור: פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם.."
השאלות המתעוררות הן:
א] מה פירוש המילה:"וחמושים"?
ב]שני פסוקים סותרים זה את זה: מצד אחד בני ישראל יוצאים "חמושים"- מוכנים ליציאה ממצרים, אך מצד שני  כתוב: "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"- כיצד ניתן לישב את הסתירה?
ג] מדוע התורה מדגישה את מעשה משה-  שלקח איתו את עצמות יוסף?
התשובה לשאלה א:
על כך מביא רש"י שני פירושים:
פירוש א] שהיו מצוידים בכלי מלחמה.
ובגמרא נאמר[ירושלמי שבת ו, ד]: מלמד שהיו מזוינים בחמישה עשר מיני זיין"
פירוש ב] מלמד שרק אחד מתוך חמישה – יצא ממצרים.
התשובה לשאלה ב]
מתוך  הסתירה הזו- מצד אחד בני ישראל יוצאים חמושים- מצוידים  כראוי, אנו למדים  כי היו שתי קבוצות בתוך עם ישראל:
קבוצה אחת ששמעה על הגאולה הבאה  וקרבה- האמינה בה' ובמשה עבדו וכן עשו את כל ההכנות לקראת יציאתם ממצרים,קבוצה זו נקראת:"בני ישראל"
הקבוצה השנייה הייתה זו ששקעה בשעבוד- במצרים , השלימה עם המצב.
הייתה שקועה בייאוש והייתה חסרת אמונה בנושא הגאולה- קבוצה זו נקראת:"העם"
התיאוריה הנ"ל מוכחת מהפסוקים הבאים : בתחילת הפרשה כתוב:"ויהי  בשלח פרעה את העם"- כאן התורה מדברת על הקבוצה- החלשה באמונה- קשה לה לתפוש את נושא הגאולה- הקורם עור וגידים, מסיבה זו התורה מתחילה לתאר את יציאת מצרים במילה:"ויהי" שהיא  לשון צער- על התנהגות "העם"
בעל הטורים אומר: כי קבוצה זו- היא הערב רב ומאחר וקבוצה זו אינה משתוקקת לצאת- לכן נאמר:"ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
והמילה:"חמושים נאמרה: על קבוצת:" בני ישראל"- אותה קבוצה שעלתה ממצרים מצוידת כהלכה עם כלי הנשק שלהם, הקבוצה בעלת האמונה האיתנה- אשר מתאמצת להתכונן כראוי יחד עם האמונה- כי בו תבוא בע"ה הגאולה.
בהמשך כתוב:"וייקח משה  את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה איתכם" מעניין כי  יוסף פונה אל בני ישראל ולא אל "העם"
כי יוסף ידע שיש באפשרותו לסמוך רק על "בני ישראל" בעלי האמונה החזקה- אשר עתידים לצאת ממצרים וממילא ייקחו גם את עצמותיו איתם.
ובהמשך נאמר:"ובני ישראל יוצאים ביד רמה"- כמובן בני ישראל ולא:"העם"
התורה מוכיחה לנו כי הקבוצה של בני ישראל הייתה חזקה באמונתה בה', את זאת ניתן לראות מהפסוק:"ופרעה הקריב, ויישאו  בני ישראל את עיניהם והנה  מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' " [שמות ,י"ד, י]
גם כאן אנו רואים כי מי שזועק לה'- הם בני ישראל ולא העם- המיואשים ומוכנים לשוב לעקבותיהם.
בסופו של דבר נאמר:"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"
בני ישראל הם אלו שנכנסים במסירות נפש לתוך המים מתוך אמונה שהישועה קרובה לבוא.
ומי שהשתתף בשירה- "משה ובני ישראל"- בני ישראל- הקבוצה שהאמינה באמונה  שלמה בגאולה!
התשובה לשאלה ג]
התורה מדגישה את עיסוקו של משה עם עצמות יוסף- על פי חז"ל- הסיבה לכך היא: התורה  רוצה להודיע על חסידותו של משה: לפי שבעוד שבני ישראל היו עסוקים בשאילת כלים ובגדים מן המצרים- משה עוסק במצוות העברת עצמות יוסף.
ומצווה זו עולה על מעשיהם של ישראל- לפי שהיא עולה בדמים ובמאמצים  מיוחדים.
ובעיני שמים עדיפה יותר, מאשר מצווה שיש מתן שכר בצידה.
לסכום: מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד שבני ישראל ביציאתם ממצרים לא היו מאוחדים ועל כך ראינו בפסוקים, משה מתגלה כאישיות מיוחדת- משכמו ומעלה- במסירות הנפש  בהנהגתו את עם ישראל ואינו שוכח לדאוג לעלות את עצמות יוסף לארץ.
מי ייתן ועם ישראל יתאחד- כאיש אחד בלב אחד ובכך יתרום לבוא הגאולה במהרה. ובע"ה יתקיים בנו הפסוק:"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [מיכה ז, ט"ו]
אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 29 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן..ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה:  לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם:"
[שמות  י"ג,כ"א-כ"ב

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 28 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" [שמות א,י"ב]
הטכניקה: שמן על בד.aqglbw0zf3waws9ecvrz.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 27 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ותרד בת-- פרעה לרחוץ על-- היאור ונערותיה הולכות על-יד היאור ותרא את-- התיבה בתוך הסוף ותשלח את-- אמתה ותקחיה" [שמות ב,ה]
הטכניקה: שמן על בד
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ארבע לשונות הגאולה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"...אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סיבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים..." [שמות ו.ו]
הטכניקה: שמן על בד.ywyf9a8lwj1ojufz01t8.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 בינואר 2012

קורבן פסח/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
קורבן פסח / שיר מאת: אהובה קליין (c)

מוחם מחולל הרהורים
בידיהם מקל נדודים
חלומם קורם עור וגידים
משעבוד לחירות יוצאים.

באפם ריח ניחוח
גחלי קורבן פסח
מצות מרורים יאכלו
בחיל ורעדה לה' יודו.

אמונה בוערת בעצמותיהם
אורה יוקדת בעיניהם
עם לבדד ישכון
לנצח השכינה עליו תיכון.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא[שמות י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן פסח טרם היציאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה"
[שמות י"ב,י"א]
הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 24 בינואר 2012

פרשת בא-מכת החושך- מה המיוחד בה?/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בא- מכת החושך במצרים- מה המיוחד בה?
מאת: אהובה קליין.
כל המכות שהנחית הקב"ה על פרעה ועמו -היו מעל הטבע והתרחשו בהן  ניסים גדולים.
אחת מהן היא מכת החושך  כפי שמתוארת בפסוקים הבאים:
"ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על- ארץ מצרים וימש חושך ויט משה את- ידו על-השמים ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים: לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" [שמות י,כ"א -כ"ג]
השאלות הן:
א]  במשך כמה ימים ארכה מכת החושך ומה המיוחד בה?
ב] מדוע הביא ה' את מכת החושך?
ג] מה טיב  האור שהיה לבני ישראל בזמן מכת החושך במצרים?
ד] היכן בתנ"ך  מוצאים אנו דוגמאות לחושך,אפלה,לילה?
התשובה לשאלה א]
רש"י מפרש כי היו בסך הכול שישה ימי אפלה,  רש"י מסתמך על כך שכתוב פעמיים  שלושה ימים.
לפי זה בשלושת הימים הראשונים – לא ראו איש את אחיו ועוד שלושה ימים נוספים היה חושך מוכפל ,עד כדי כך שלא קמו איש מתחתיו,אדם שעמד לא הייתה באפשרותו לשבת ,אדם שישב לא היה יכול לעמוד.
ספורנו אומר:  מכת החושך במצרים הייתה בריאה מיוחדת שנבראה לאותה שעה, והמיוחד שבה ששום אור לא היה מסוגל לגרשה.
התשובה לשאלה ב]
רש"י מביא שתי  סיבות למכת החושך:
1] לפי שבאותו הדור היו בתוך ישראל גם רשעים,הם נענשו וכדי שהמצרים לא יראו במפלתם, הביא ה' את החשכה.
2] בני ישראל נצטוו להשאיל כלי כסף וזהב  מהמצרים ובזמן מכת החושך הייתה להם הזדמנות לחפש בבתיהם של המצרים כלים אלו,ולאחר מכת החושך  כאשר  בני ישראל רצו להשאיל את הכלים,היו מצרים שטענו שאין ברשותם רכוש זה,ענו להם בני ישראל,כי בזמן מכת החושך הם ראו באיזה מיקום  בדיוק- ניתן למצוא את כליהם.
חידושי הרי"ם מביא  פירוש מעניין במיוחד: החושך הגרוע ביותר הוא- כאשר איש אינו מתעניין בצרת אחיו ואינו מנסה לעזור לו. ולכן כאשר אדם מתעלם מזולתו, ממילא העונש שמקבל:"ולא קמו איש מתחתיו".
אבני אזל מביא את המדרש בו אומרים חכמים:כי עוביו של החושך היה כדינר זהב,מפני שהרדיפה אחר דינר הזהב מגבירה בבני האדם את האנוכיות וגורמת להם שלא יתעניינו בזולת ובעיותיו.
התשובה לשאלה ג]
מתברר כי לישראל בזמן מכת החושך- היה אור בבתיהם-כפי שהתורה מציינת זאת בפסוק.
הרב הגאון מקוצק זצ"ל אומר:כי אור זה היה אותו אור שנגנז בתחילת הבריאה ונברא ביום הראשון כמו שנאמר:"ויהי אור", כדי שהרשעים לא ייהנו ממנו וכעת כאשר הרשעים  היו שרויים במכת החושך,בני ישראל נהנו מאור מיוחד זה.
לכן הם הצליחו להבחין בכלים היקרים של המצרים - לפי שאור גנוז זה חושף הכול ואין שום נסתר ממנו.
התשובה  לשאלה ד]
את החושך אנו פוגשים לראשונה בחומש בראשית פרק א' כפי שכתוב:
"...ויבדל אלוקים בין  האור ובין החושך ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" [בראשית א,ד]
לפי זה,האור נועד- ליום והחושך- ללילה.
גם דויד המלך מזכיר את הלילה:"ה' שומרך,ה' צילך על יד ימינך יומם השמש לא-יככה וירח בלילה"[תהלים קכ"א,ו]
לפי זה אלוקים שומר על עמו ביום וגם בלילה.כשם שהשמש לא תפגע באדם במשך היום- כך גם הירח לא יכה את האדם בלילה.
דוגמא נוספת:"יושבי חושך וצלמוות,אסירי עני וברזל כי הימרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו ויכנע בעמל ליבם,כשלו ואין עוזר"
הכוונה לאנשים היושבים במקום חשוך וכבולים בשלשלאות ברזל- מהסיבה-הם מרדו  בדברי ה' והתרחקו ממצוות התורה. ה' הכניע את תאוותם בסבל והם הרגישו עצמם אבודים,אך בהמשך מסופר שהם שבו אל ה' ובקשו את עזרתו ונענו.כפי שהכתוב מציין :"יוציאם מחושך וצלמוות ומוסרותיהם ינתק"
[תהלים ק"ז,י-ט"ו]
הנביא ישעיהו אומר:"ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנודה...." [ישעיהו ח,כ"ב]"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול"
[שם ט,א]
איוב מקלל את יום היוולדו באומרו:"..יאבד יום איוולד בו והלילה אמר הרה גבר: היום ההוא יהי חושך אל-ידרשהו אלוה ממעל ואל- תופיע עליו נהרה יגאלהו חושך וצלמוות.." [איוב ג ,ב-י]
כאן החושך מסמל את הרע.
אברהם אבינו בברית בין הבתרים:"ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם
 והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" [בראשית  ט"ו,י"ב]
במכת בכורות:"ויהי בחצי הלילה וה' -היכה כל בכור בארץ מצרים.."
 [שמות י"ב,כ"ט]
משה רבינו נמצא על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה כפי שהתורה מתארת:"ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל- ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" [שמות כ"ד,י"ח]
באותו יום שבני ישראל יצאו ממצרים-ליל שימורים היה:"..ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים  ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם"
 [שמות י"ב,מ"ה-מ"ג]
עמוד האש במדבר:"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" [שם י"ג,כ"א]
לסיכום,לאור האמור לעיל ישנם  סוגים שונים של חשכה:  יש והאפלה מסמלת משהו שלילי כמו אותם אסירים הכבולים בחשכה ונתונים בצרה בשל חטאם.
אך יש גם לילה יוצא מן הכלל - בו מתרחש משהו חיובי,כגון מכת החושך למצרים, אך במקביל לישראל היה דווקא אור במקומות מגוריהם.
או,  עלייתו של משה לקבל את התורה.וכן ברית בין הבתרים עם אברהם.
בדרך כלל, האור לעומת החושך מהווה דבר חיובי וטוב.
הבה נייחל לכל עם ישראל בפרט ובכלל- יציאה מאפלה לאורה במהרה. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 בינואר 2012

חשכה/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
  חשכה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

ישנה חשכה מועילה לאדם
בתום היום עייף נרדם
שוקע אל עולם חלומות
משתחרר  מכבלי מערבולות.

ישנה  חשכה חסרת רחמים
נועלת לפרט מרבית שערים
ממעמקים יזעק ליושב במרומים
כהרף עין יצא מהמייצרים.

ישנה חשכה בתוך  גלויות
עם שלם כבול בשלשלאות
כל עצמותיו תאמרנה תפילה
עד  מהרה יטעם גאולה.

אך ישנה חשכה ניסית
פוסחת בצורה פלאית
על ישראל במצרים
מאפילה לאויבים כפליים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"...ויהי חושך-אפלה בכל- ארץ מצרים שלושת ימים:לא ראו איש  את-אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל  היה אור במושבותם"
[שמות י,כ"ג]
הטכניקה: שמן על בד.a9s05zs7ucctxqwwwxpy.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 22 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
 
0b3q66u2iwr6bz44yp48.jpg
"דברו אל- כל עדת ישראל לאמור: בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית"
שמות י"ב,ג]
הטכניקה: שמן על בד.
 
 
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ישראל וקורבן הפסח/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ישראל וקורבן הפסח/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

ישראל משילים בגדי עבדות
פניהם זוהרות הילת חירות
שערי טומאה ננעלים
לדרך חדשה מתעלים.

שה בן שנה תמים
הדור צמר משי עדין
מן הכבשים או העיזים
צלי אש מצות מרורים.

המצרים ממלאים פיהם מים
הנשמע כזאת במצרים?
השה להם אלוהים
ולישראל לקורבן נזבחים?

ישראל מותניהם חגורים
אוחזים במוט נדודים
ביד חזקה ובזרוע נטויה
אלוקים מוציאם מאפלה לאורה.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא –[חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא-קורבן פסח לשם מה?/אהובה קלין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת בא- קורבן פסח-  לשם מה?
מאת: אהובה קליין
.
בפרשת :"בא" עדים אנו לסוף עבדותם של בני ישראל  במצרים וליציאתם מעבדות לחרות.
כבני חורין, הם מצווים לקיים מצווה ראשונה המוטלת על כלל העם ערב יציאתם ממצרים- אכילת קורבן הפסח. קדמו למצווה זו מצוות אחרות  שניתנו ליחידים,
לדוגמא: מצוות מילה, איסור אכילת גיד הנשה.
התורה מתארת את נושא קורבן הפסח בפסוקים הבאים:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור:החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה:דברו אל כל- עדת ישראל לאמור בעשור לחודש הזה וייקחו להם איש שה לבית- אבות שה לבית ואם ימעט הבית מהיות מ-שה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אוכלו תכוסו על השה, שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העיזים תיקחו  והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת- ישראל בין הערביים ולקחו מן הדם ונתנו על- שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם: ואכלו את הבשר בלילה הזה---צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו..." [שמות י"ב,א-ט]
ובהמשך התורה מתארת באיזה אופן בני ישראל יאכלו את הקורבן:"וככה  תאכלו אותו מותניכם חגורים נעליכם לרגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה' "
[שם י"ב,י"א-י"ב]
השאלות המתעוררות הן:
א] למי מיועד קורבן הפסח?
ב] מה הטעם באכילת הקורבן, באיזה אופן נאכל ומדוע?
ג] מדוע אין להותיר ממנו עד הבוקר?
ד] מה  הטעם בנתינת הדם על המשקוף והמזוזות?
ה] מה המטרה של פסח מצרים לעומת פסח דורות?
התשובה לשאלה א]:
לפי רש"י: הקורבן מיועד לכל  "בית אב" – והכוונה : בית אב הוא המשפחה הגדולה- המורחבת , הכוללת מספר משפחות קטנות שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה, אך כאשר בית האב כולל מספר רב של נפשות, כך שלא יספיק לכל אחד מהן  שיעור כזית בשר, אז ייקחו שה לבית אחד- למשפחה אחת.
אך, אם המשפחה כוללת מעט נפשות ויש  חשש שאין ביכולתם לאכול את כל הקורבן- במקרה זה התורה מציעה פיתרון- להתחלק עם השכן באכילה.
התשובהלשאלה ב] לפי ספר החינוך: הטעם העיקרי לאכילת קורבן הפסח- הוא לזכור את יציאת מצרים וגם כדי להבליט את  החירות והשררה של עם ישראל –לאחר יציאתם  מעבדות.
ואוכלים את  הקורבן  צלי אש:"נצטווינו לאוכלו צלי דווקא, לפי שכן דרך בני מלכים לאכול בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומוטעם,אבל שאר העם אינם יכולים לאכול טעם בשר שתשיג ידם, כי אם מבושל כדי למלא בטנם. ואנו שאוכלים בפסח לזיכרון שיצאנו לחירות, להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, וודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חירות ושררות"
ויש דעה שאומרת: כי הטעם בשחיטת הקורבן ואכילתו: להשפיל את אמונת המצרים ולבזות את אלוהיהם שהיה  בשה.
תשובה לשאלה ג]
ספר החינוך עונה גם על שאלה זו: שאין בני מלכים נוהגים להשאיר אוכל מיום ליום- והרי עם ישראל הוא כבני מלכים.
ומסיבה זו -גם אין נוהגים להוציא את האוכל מחוץ לבית אלא נאכלים בהיכלם.
ואור החיים מוסיף ואומר: כי על ידי  שאוכלים את הקורבן עם מצות ומרורים  בכך האוכל נאכל כשהוא טעים יותר.
התשובה לשאלה ד]
 נתינת הדם על המשקופים והמזוזות- לפי  פירושו של החיזקוני:
- היא במטרה להפגין את החירות הרוחנית.
וכל זה שהמצרים יראו ששחטנו את אלוהיהם וגם אנו מתפארים בכך.
ואכן כאן  התרחש נס גדול לעם ישראל, המצרים ראו במו עיניהם – איך השה נלקח ונשחת ולא הגיבו כלל.
חז"ל במכילתא אומרים: כי בפעולה זו של נתינת הדם על המשקוף והמזוזות, בכך יש הוכחה  כי עם ישראל קיימו את המצווה ומתוך כך ראויים להצלה על ידי ה'.
אור החיים אומר:  יש באות הדם-  מעין חותם אלוקי ויש בכוחו למנוע
את הגעת המשחית אליהם.
התשובה לשאלה ה]
בפסח מצרים אנחנו מיישמים את החירות הרוחנית  וגם הגשמית.
ופסח דורות- הוא לזכר יציאת מצרים.
לסיכום, על ידי אכילת קורבן הפסח עם ישראל מוכיח שיצא מעבדות לחירות ויכול לקיים את המצוות בלא פחד, אלא כבן חורין,אופן אכילת הקורבן- כבני מלכים.
ומשמעות חג הפסח- הוא חג ההצלה- כך מפרש: הכתב והקבלה.
מי ייתן, כשם שנגאלנו ממצרים, בע"ה ,ניגאל בקרוב בגאולה שלמה-
"ישועת ה' כהרף עין" אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 21 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"דבר- נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" [שמות י"א,ג]
הטכניקה : שמן על בד.estz2tte2u42wu0yplq0.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שישי, 20 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וידבר משה כן אל- בני ישראל  ולא שמעו אל- משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" [שמות ו,ט]
הטכניקה: שמן על בד.82qujkyklk1ru0wqqs6b.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 19 בינואר 2012

ציורי תנ"ך/המיילדות העיבריות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים"?[שמות א,י"ח]

הטכניקה: שמן על בד.
j0smy9r5q90g2mo3i5o8.jpg
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 18 בינואר 2012

אהבת ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
אהבת ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הרשע קם ונופל
כושל להביס ישראל
כפרעה מלך מצרים
סופו טביעה במים.

המן בן עמלק
ישראל חפץ לסלק
גזרותיו ירדו לטמיון
אחריתו כלימה וכיליון.

בכל דור ינסו להשמידנו
חרב יניפו על צווארינו
אל נתייאש מן הרחמים
אבינו אינו נוטש בנים.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא –חומש שמות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 15 בינואר 2012

פרשת וארא,מהו יחס ה' אל ישראל-לאורך כל הדורות?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת וארא-  מהו יחס ה' אל עם ישראל- לאורך כל הדורות?
מאת: אהובה קליין.

פרשה זו,לפי כל מפרשי התורה, היא מהווה המשך לפרשת שמות.
הקב"ה עונה למשה על שאלתו:"..למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני
ומאז באתי אל פרעה  לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את  עמך" [שמות ה,כ"ב-כ"ג]
להלן התשובה הנחרצת של אלוקים למשה:"וידבר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל—אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם: וגם הקימותי את- בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר-גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר במצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי" [שמות ו,ב-ו]
השאלות הן:
א] מדוע יש כפל לשון בתשובת ה':"וידבר ה'..ויאמר?
ב] האם יש משמעויות שונות לשמות השונים של הקב"ה?
ג] מה אנו לומדים על יחס ה' - אל עם ישראל?
התשובה לשאלה א]
לפי רש"י: הקב"ה פונה אל משה בשתי צורות דיבור,אחת לשון קשה שהיא מיוחסת למילה":"וידבר " ואילו המילה:"ויאמר" מסמלת לשון רכה.
הלשון הקשה:באה כתגובה על דברי התרעומת של משה בפרשה הקודמת-פרשת שמות, שם משה מתלונן מדוע ה' אינו מציל את העם?
בכך משה חוטא-לפי שמתעלם מדברי ה' אשר הכין את משה לקראת הבאות:
בתחילה ה' יכביד את לב פרעה והישועה לא תעבור בצורה חלקה.
מסיבה זו אלוקים  מדבר אליו בדרך דברי תוכחה  ומשפט.
הלשון הרכה נאמרת כלפי עם ישראל במטרה לבאר כי ה' נאמן להבטחתו ועתיד לגאול את בניו.
התשובה לשאלה ב]
דברי חז"ל במדרש שמות ג':"אמר ר' אבא בר ממל,אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשיי אני נקרא אלוקים,וכשאני עושה מלחמות ברשעים אני נקרא צבאות.
כשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל ש-די.וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא:ה'."
לפי מדרש אגדה, שמביא בעל תורה תמימה, תואר ה' הכוונה : נקמה באויב,
אך אין הדבר סותר את רחמי ה' כלפי ישראל- במקביל.
וזה לשון מדרש אגדה:"עשיתי להם כמה ניסים בש-די. אני הצלתי אותם מיד אויביהם,ולא הרגתי את שונאיהם,הצלתי אברהם מיד פרעה,את יצחק מיד אבימלך,את יעקב מיד לבן.ושמי ה' לא נודעתי להם.לא עשיתי נקמה בהם,שכן שמי ה' זו נקמה, שנאמר:"לכן הנני מודיעם בפעם הזאת...וידעו כי אני ה' "[ירמיהו ט"ו,כ"א] וזו נקמה,כך אמר הקדוש ברוך הוא:אם בימי נביאים סבלתי מכם,עכשיו אני עושה נקמה בכם"
אברבנאל מביא את דברי המפרשים: רמב"ן ואבן עזרא:
 כי שם שד-י כינוי הוא להנהגה הטבעית. לעומת זאת השם המפורש  מבטא את ההנהגה העל-טבעית.
לדעת מפרשים אלה ,ה' התגלה לאבות בדרך הטבע ולא בדרך ניסית.
אברבנאל חולק על הסבר זה וטוען כי:הקב"ה התגלה לאבות גם בדרך מעל הטבע,
כגון: אברהם עבר בכבשן האש,פרעה נענש בעשרת המכות,אנשי סדום  ועמורה נשרפו ואילו לוט ובנותיו ניצלו בעוד שאשת לוט הפכה לנציב מלח.
לכן החידוש לפי אברבנאל: ה' התגלה לאבות גם בשמו- א-ל- ש-די,וגם בשמו-ה'  וזה אומר כי הוא התגלה לאבות בשני אופנים: בדרך הטבע וגם בניסים.
אך במילים:"לא נודעתי להם" הכוונה שה' לא התגלה אליהם ישירות פנים אל פנים. בעתיד ה'  רוצה  לגאול את העם ולהתגלות אליהם פנים אל  פנים כמו במעמד הר סיני וקריעת ים סוף.
מכאן שיש משמעויות שונות לשמות אלוקים – לפי דעתם של המפרשים.
התשובה לשאלה ג]
מתוך מה שנאמר בפרשה, אנו לומדים כי ה' נאמן לעם ישראל לאורך כל הדורות,אלוקים מקיים את הברית שכרת עם אברהם-הלכה למעשה,גם אם נדמה שיש  הסתר פנים,הרי  ה' מצהיר:"אני שמעתי את נאקת בני ישראל"
ובהמשך מגלה למשה את הבטחתו:",,והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים:ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את-ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" [שמות ו,ו-ט]
מכאן שגאולת העם נעשית בשלבים ומשה נועד להיות מנהיג ולציית לדברי ה' לאורך כל הדרך,לגשת הן לעם שהם עבדים ומצד שני לגשת אל פרעה ,לדבר על ליבו שישחרר את העם מהשעבוד  הנורא.
כפי שאנו קוראים בפסוק הבא:"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל- משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"[שמות ו,ט]
למרות שהעם לא מקבל את הדברים, הקב"ה אינו נוטש את בניו,ממש כאב התומך בבנו גם אם אינו הולך בדרך הרצויה.
לאורך כל התקופות עד היום- אנו עדים  למנהיגים הקמים על ישראל ומנסים להשמידה,אך סופם הוא  כמו שאומר דויד המלך בתהלים :"קשתם תבוא בליבם וחרבותם  תישברנה"
כך היה סופו של פרעה והמן העמלקי ועוד אויבים נוספים שנעלמו  מבמת ההיסטוריה ,כפי שאומר דויד המלך:"ויהרוג מלכים אדירים כי לעולם חסדו" [תהילים קל"ו ,י"ז]
יהי רצון ועם ישראל יתחזק באמונה בקב"ה, ידבק בתורה-כאיש אחד בלב אחד.
ובע"ה –במהרה בימינו יתגשם בנו הפסוק:"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"
[מיכה  ז,ט"ו]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 11 בינואר 2012

ביתו של יהודי- האם גם מבצרו?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ביתו של יהודי- האם תמיד גם מבצרו?/ מאת: אהובה  קליין.

שמעון היה מתווך מנוסה ובעל הצלחה רבה  בשטח הנדל"ן  , ללקוחותיו- היה מקשיב בקשב רב ומנסה לבוא לקראתם ולסייע במציאת מבוקשם.
באחד הימים נתקל שמעון בלקוח מעט מוזר: אדם לבוש  ברישול   אשר פניו  מביעות  חוסר שקט ושלווה,
הוא אמר בקול ענות חלשה:"שלום",
לאחר כמה דקות של שקט - פתח בבקשתו  בקול רועד ומידי פעם ניגב את זיעתו ממצחו:"אני מעוניין בבית חדש"
שאל אותו המתווך מה הן דרישותיו? כמה חדרים?
באיזו סביבה? איזה גודל של דירה  ?...
לשמע שאלות אלו, האיש  לפתע השתתק ודמעות זלגו מעיניו כמים.
שמעון הציע לו כוס  שתייה על מנת להרגיעו, אך האיש סירב, הוא ספג את דמעותיו בממחטה ולאחר שניות פתח ואמר:"לצערי קשה לי לתאר את רצוני, היום אני גר בבית רחב ידיים ומפואר יחד עם משפחתי היקרה, אך אנו חשים כי משהו לא תקין בבית,איך להסביר, האושר המיוחל אינו קיים, האם תוכל לעזור לי?
המתווך היה אדם סבלני מאד:"אני מציע שתשוב לביתך ולאחר שתהיה לך  תמונה ברורה יותר לגבי בקשתך אשמח לעזור".
פתגם ידוע אומר: כי ביתו של אדם הוא מבצרו,
ואכן הבית בדרך כלל משמש מקום של חמימות ובטחון לאדם ומשפחתו.
כאן מתעוררות כמה שאלות:
א] מהו הבית האידיאלי לאדם?
ב] מאין לנו כי ביתו של אדם  מושפע מדרכיו?
ג] אילו מעשים ניתן לעשות  על מנת להגיע לאושר הנכסף במקום המגורים?
התשובה לשאלה א]
כדי לענות על שאלה זו, נתבונן בתורתנו הקדושה ונלמד כיצד נבנה המשכן-
ומה הייתה התכלית בבנייתו?
כפי שהתורה מתארת הרי המשכן הוקם בעיקרו על ידי - בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך- שניהם אומנים מוכשרים אשר היו בצל הקב"ה וזכו לרוח הקודש[בצלאל- בצל ה', אהליאב- נמצא באוהל ה'] וכל זה במטרה להשכין בו את השכינה על עם ישראל כמו שכתוב:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" [שמות כ"ה, ח]
אך עניין זה תמוה וכי הקב"ה – מלך מלכי המלכים צריך משכן או מקדש כדי להשכין את שכינתו על בניו?
הרי אין שום קושי מצידו של הבורא- הכול יכול- להשכין את השכינה על כל הארץ?
על כך ישנם כמה דעות :
ה'חתם סופר' אומר: "ידוע דעיקר הכוונה בתחילה, להיות כל ישראל ראויים להשראת השכינה מבלי הכנת שום מקום משכן או מקדש, כמו האבות שהיו מרכבה לשכינה, ומשה רבנו ע"ה שהיה צינור לכל הטובות והשפעות ודוד המלך ע"ה שהיה מרכבה לשכינה ולכן [בשעת מתן תורה] נעשו חירות מאומות העולם- חירות ממלאך המוות ומשחטאו בעגל נאמר: אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו והוצרכו למשכן.."
כלומר מאז חטא העגל הקב"ה מצמצם את שכינתו במקום מוגדר והוא: משכן ויותר מאוחר- מקדש.
את רעיון  החטא מחדד יותר השל"ה הקדוש  בהקדמה לספר ויקרא:
לדבריו לולי חטא עץ הדעת לא היה צורך בהקמת בית המקדש- המשמש להשראת השכינה, אלא הקב"ה היה משרה שכינתו בכל מקום.
גם הספורנו  אומר על הפסוק:"ונתתי משכני בתוככם, תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו, כמו שיעד קודם העגל באומרו [שמות כ,כ"ד] "בכל מקום אשר אזכיר את- שמי אבוא אליך"
מתברר כי המשכן והמקדש  נרמזים במקרא  בשם:"צוואר"
אנו פוגשים ברעיון זה בכמה מקומות, לדוגמא:
א]  "צווארך כמגדל השן" [שיר השירים]
ב] כאשר יוסף פוגש את אחיו הקטן- בנימין במצרים, נאמר:"וייפול על צווארי בנימין- אחיו ויבך ובנימין בכה על- צוואריו" [בראשית מ"ד,י"ד]
לרש"י קשה מדוע כתוב בלשון רבים:"וייפול על צווארי בנימין" הרי היה צריך לכתוב וייפול על:"צוואר" בנימין - בלשון יחיד?
עונה על כך רש"י. בשם חכמנו ז"ל בגמרא [מגילה ט"ז,ב]: מסתבר כי יוסף ראה ברוח הקודש כי בחלקו של בנימין עתידים להבנות שני בתי מקדש. אך סופם  גם להיחרב- לכן בכה על שניהם.
ג] הזוהר הקדוש גם כן מזכיר את רעיון ה"צוואר" כרמז למקדש והוא מביא את הפסוק:"כמגדל דויד צווארך בנוי לתלפיות"[שיר השירים ד,ד]
כשם שהצוואר אצל האדם תפקידו לחבר את הראש לגוף ולשמש כדרך להעברת מחשבות שבמוח ללב ומהלב למוח זורם כוח חיוני, הצוואר משמש כקשר גשמי וגם רוחני בין גוף האדם לראש.
הוא הדין לגבי בית המקדש- המשמש צוואר בין הקב"ה לבניו  כדרך להעברת השכינה, ישנו קשר דו צדדי בין העם לה', מצד אחד עם ישראל מחויב לעבוד את ה' ולקיים את מצוות התורה ומצד שני הקב"ה משכין דרך המשכן ואחר כך דרך המקדש את השכינה.
רעיון זה טמון בתוך ביתו של כל אדם,הבית הוא כעין "צוואר" לקבלת השכינה, אדם שבביתו שורה השכינה- עבורו הוא הבית האידיאלי המשרה עליו  ובני ביתו- אושר ושלוה.
לכן נאמר:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ולא כתוב:"ושכנתי בתוכו"- כי הקב"ה שואף לשכון בתוך כל בית יהודי וגם בתוך כל  אחד ואחד.
התשובה לשאלה ב]
יתכן, חלילה,מצב שמופעים נגעים על קירות הבית של היהודי כפי שהדבר מתואר בכתובים:
"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמור:כנגע נראה לי בבית" [ויקרא י"ד, ל"ד- ל"ה]
במצב זה נראה שיש בעיה עם בני הבית בהתנהגותם הרוחנית ובטרם ה' מעניש אותם, תחילה מעניש את קירות ביתם- למען יתעוררו מתרדמתם ושאננותם.
האדם שניגש לכהן ומספר על הנגעים, חייב להיות זהיר בלשונו ולהגיד:"כנגע נראה לי בבית"
לעניין זה הגמרא [מסכת ברכות ] אומרת:"לעולם אל יפתח אדם פה לשטן" ויקבע בוודאות שאכן זהו נגע, אלא יאמר:"כנגע" מכאן ניתן להסיק כי ביתו של האדם מושפע מהתנהגות המשפחה  בתוך כותלי הבית.
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה  דוגמאות מן המעשים שיש לנקוט- על מנת להגיע לבית שבו תשרה השכינה:
1] אדם הרוכש דירה חייב לבדוק בטרם העסקה מי אותו אדם המציע לו את הנכס למכירה, האם הוא ישר והגון?
2] לאחר שכבר רכש את הנכס,  עליו להקפיד לקבוע מזוזות בפתחי ביתו לשם שמירה.
גם בעניין המזוזה ,עליו להיזהר לרכוש אותה מיהודי ישר וירא שמים אשר יוכיח כי סופר סת"ם
[סופר הכותב ספרי תורה ומזוזות] כתב את הפסוקים הקדושים במו ידיו על קלף אמיתי, אין קיצורי דרך  במצב זה.
הגמרא מביאה סיפור מעניין על מזוזה: מעשה באיש  עשיר אשר שלח ליהודה הנשיא יהלום יקר ערך,
בתמורה על כך שלח לו רבי יהודה מזוזה מתנה. התרעם העשיר ואמר לרבי יהודה: אני שלחתי לך יהלום יקר מאד ואילו אתה שולח לי פיסת קלף שערכה כסף מועט! השיב לו הרבי:
אתה שלחת לי מתנה שאני חייב לשמור עליה, אך אני שלחתי לך  מתנה אשר תשמור עליך- שהרי בזכות מזוזה ניצל אדם מכל דבר רע. [ירושלמי, פאה, פ"א,ה"א]
בזמן קביעת המזוזה יש להגיד:"מודה אני לפני ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שזיכיתני לבנות ולחנך בית זה.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות מזוזה בביתי כאשר ציוויתני בתורתך הקדושה.
יהי רצון מלפניך, כשם שזיכיתני לחנוך בית זה, כן תזכני לראות במהרה בבניין בית נכון ונישא.
לאחר שבעל הבית קבע מזוזה נוהג לכבד את קרוביו וידידיו לקבוע מזוזות על שאר דלתות הבית.
ונוהגים ללמוד משניות ולהוסיף עוד קטעי תפילה.
תפקיד המזוזה להגן על היהודי ובני ביתו מפני רוחות רעות הנושבות בחוץ - בשטח הרבים.
3] ישנו מנהג יפה וחשוב לחנוך את הבית, לחנוכת הבית- בעל  הדירה  מזמין קרובי משפחה וידידים קרובים לסעודת הודיה לה', המקור למנהג זה עוד מימי בראשית, בתום בריאת העולם במשך שישה ימים ראה הקב"ה:"כל אשר עשה,והנה טוב מאד" ערך ה' סעודה והזמין את אדם וחוה, חז"ל מספרים כי האדם נברא  ביום שישי  במטרה- שייכנס  היישר לסעודת חנוכת הבית של העולם.
מנהג זה השתרש היטב בעם ישראל וההוכחה לכך: כי כאשר  האיש אשר רצה לחנוך את ביתו היה חייב לצאת למלחמה, התורה מצווה  לשחררו מהשתתפות במלחמה כפי שכתוב:"אשר בנה בית חדש ולא חנכו...פן ימות במלחמה" [דברים כ,ה]
למנהג  חשוב זה ישנה מטרה חשובה - להודות לקב"ה על כך שהיהודי, בסייעתא דשמיא, הצליח לרכוש בית ואין הוא כפוי טובה ואינו שוכח את בוראו.
יהי רצון וכל יהודי יתמיד בקיום מצוות התורה, מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו- אזי יזכה בע"ה- בברכת שמים עד בלי די והשכינה תשרה בביתו, כמו שנאמר:
"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" [דברים כ"ח,ה]
"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אגדת המערה/ מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
.אגדת המערה \ כתבה: אהובה קליין.(c)
אגדה זו ,התרחשה ברבות השנים.
אינה מופיעה בכתובים ואף לא בקרב המפרשים, 
אלא, נודעה  מפי אנשים בתקופת דוד מלכנו
עת היו מלחמות בארצנו.
מתח רב שרר בקרבנו,
למרות,שהדבר לא היה כלל לרוחנו.
באותם ימים, אמצעי התקשורת ,היו דלים
אך, הידיעות,הועברו איש לרעהו על-ידי שליחים.
מעשה באיש ושמו אמנון שחי באותה תקופה.
באזור הדרום,בו לא מכוניות ואף לא שדה תעופה.
ביתו הדל,היה על גבעה קטנה
ובחצרו,תרנגולות,אפרוחים וכבשה שמנמנה.
את לחמו הרוויח מעבודה קשה,
שעסק בה,יום,יום,שעה,שעה.
שהרי כך נגזר על האדם:"בזיעת אפך תאכל לחם".
מאז חטא, עליו לעמול,בקור ובגשם.
אמנון היה מגיע,מידי יום ביומו,אל עבודתו המפרכת,
במחצבה גדולה,שכבר מרחוק ,הייתה נשקפת.
עובד היה שם,עם חבריו לצוות ,בין הסלעים והחולות.
רגיל מאד לרעש המכונות ולהדי הקולות.
בסוף היום חוזר אל ביתו,עייף ויגע.
מבלה בחיק משפחתו,הולך לישון כשהוא שבע.
הכול היה  נראה לו,פשוט ומובן מאליו,
עד כי שכח לעבוד את הבורא  מרוב עיסוקיו.
וכך התעורר תמיד ליום חדש,
יוצא רכוב על גמלו,ומאחוריו סל מלא קש,
להשביע את רעבון בהמתו,שפעמים כוחו תש.
כל זה,במטרה להגיע למחצבה,כי לשם הוא חש.
ויהי היום והוא בדרכו חזרה בשעת בין הדמדומים,
כבר מרחוק נשמע מכוון ביתו,בכי תמרורים,
הוא הניע את השוט אל עבר גמלו
ואמר לו כמה מילות זירוז,כדי להחישו,
בהגיעו אל מעונו,
ילדיו רצו לקראתו,
עיניהם ,הבורקות.בוכות
ועל פניהם זולגות דמעות.
"אבא,אמא"-צעקו בקול בוכים,
"היה פה שועל וטרף את האפרוחים".
אביהם ענה להם:"הירגעו ילדי היקרים-
הרי משמים הם כל המקרים"!
ביום השלישי כאשר האב סיים את עבודתו,
הוי! לא! הגמל מעד ונקע את רגלו,
מיד ירד אדונו וניסה במאמציו להקימו.
הוא אמנם,הצליח בכך,אך מידי פעם הגמל איבד את שווי משקלו.
וכך בעודם,שניהם,בקושי מתקדמים,
אמנון אינו מבין,מה פשר כל הקשיים.
אינו קולט,מדוע צרה רודפת צרה,
בעודו מהרהר בכך,מעד,נפצע וחש ברע.
הגמל הביט באדונו במבט רחמני,
ואילו הוא הרגיש במשהו טורדני.
בתוך כל הייאוש,פתאום,רוח נעימה נשבה
ורעש קל הפר את כל הדממה
הנה, באופן בלתי צפוי, הופיעו זוג נערים רכובים על חמורים.
לבושים בבגדים צבעוניים,עטופים בצעיפים שחורים.
על גבי חמוריהם,חבילות קשורות בחבלים.
בעוד הראשון לוגם מים מכד חרס,חברו מהדק את  הסנדלים,
מיד פותח בדברים:"רואה,אני את שניכם סובלים,
שמא,זקוקים אתם,לדבר מה,או, לפתרונות קלים"?
ענה להם אמנון,בנימת הפתעה:"מודה אני לכם על הצעתכם הנדיבה
וכמובן על רצונכם להיטיב עימי ובהמתי באווירה חביבה,
אך,אילו תרופות יש,כבר,באמתחתכם"?
באמצע המדבר,כשאתם מתנהלים,כך סתם,לתומכם"?
ענו לו:"אנו מנערי דוד המלך,חוזרים ממשימה שפקד עלינו
ופוסעים באושר ובנחת אל משפחתנו",
בעודם משוחחים, אחד מהם,מזג מים מכדו לתוך קערה
והתיזם על פני אמנון וגמלו והיה זיק של אורה.
רעהו,חייך והצביע ,אל עבר ההר ובו מערה.
אדוננו לא הבין  מה פשר כל המאורע.
פתאום כל הסבל חלף.
כאילו,מטה קסמים,כלפיו נשלף.
גם הגמל הרים את רגליו מרוב שמחה
ופתח את פיו בהרגשה נינוחה.
הצביעו שני הנערים לכוון אחד
והזמינהו להציץ לתוך המקום המיוחד.
אמנון ראה,לתדהמתו,מים בוקעים מתוך האדמה,
אז הבין שהמים שהותזו,עליו,היו בעלי סגולה מיוחדת במינה.
הקשיב לדבריהם:"פה הסתתר,דוד המלך מפני שאול לפני זמן מה,
כשבחוץ,היה רעש,מלחמה והרבה מהומה.
יחד עם לוחמיו,התפלל אל בורא עולם
והתרחש לו נס והוא ניצל לעיני כולם,
באותו רגע,אמנון הסמיק מרוב בושה.
נזכר כי זמן רב לא התפלל והחל בוכה מתוך תחושה קשה.
לאחר כמה דקות של בכי,הודה לצדיקים,
הלך לדרכו כשהוא נרגש ונפעם –מחסדי אלוקים.
מלמל:"מעתה אלוקי,לא אשכחך בכל ימות השנה והצום,
אודה לך תמיד על ניסך שבכל יום"!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר